תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 18, פברואר 2006

פוליטי

חרקירי

בחירות 2006: מפלגות ערביות

ארבע רשימות ערביות יתמודדו בנפרד בבחירות הקרובות, לאחר שכשלו כל המשאים ומתנים לאיחוד השורות. תוצאת הפילוג הזה עלולה להיות הצטמקות, אם לא היעלמות, של נציגי האוכלוסייה הערבית בכנסת הבאה. המשא ומתן בין הגורמים השונים ערב פתיחת מערכת הבחירות, התנהל באווירה של כישלון כאשר המוטיב המרכזי הוא השאיפה לשמור על הכסא בכל מחיר. חולשת המנהיגות הערבית, חוסר יכולתה להתאחד, והתעלמותה מהשאלות הבוערות של מרבית האוכלוסייה אותה היא אמורה ליצג, מזכירים את מה שהתרחש לא מכבר בבחירות לרשות הפלסטינית. שם נאלצה המנהיגות ההיסטורית של "פתח" לפנות את מקומה לחמאס, לאחר שהובסה בצורה מבישה. האם זה מה שצפוי למפלגות הערביות בבחירות לכנסת ישראל?

העלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת הבאה, העמידה בפני שלוש המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת – חד"ש, בל"ד והרשימה הערבית, ובפני הרשימה החדשה בראשותו של הח"כ לשעבר מוחמד כנעאן, רף גבוה. ללא איחוד הכוחות, קיים חשש סביר שאף אחת מהן לא תצליח להשיג את שני האחוזים הנחוצים כדי להיכנס למשכן. אלא שהצורך הקיומי באחדות, לא הספיק כדי לגרום להנהגות אותן מפלגות לנהוג באחריות הדרושה, ולהתעלות מעל האינטרס הקטנוני של תאבי הכסאות. המשא ומתן שהתנהל ביניהן כשל באיבו, וכתוצאה מכך תתמודדנה בבחירות הקרובות ארבע רשימות ערביות נפרדות, שהמרחק הפוליטי ביניהן, יש לציין, שולי ביותר.

סחר סוסים

הנסיונות לאיחוד השורות לא הוסיפו כבוד למפלגות הערביות. חד"ש ניהלה בו זמנית משא ומתן עם אחמד טיבי, עם האשם מחאמיד ועם בל"ד. באותו זמן ניהלה בל"ד משא ומתן עם טאלב אל-סנע ועם חד"ש. טיבי לעומת זאת ניהל משא ומתן עם חד"ש ועם התנועה האסלאמית. סביר להניח שהתקיימו עוד כמה צירופים מסוג זה, שלא הגיעו לידיעת התקשורת.

הכישלון של המפלגות הערביות בולט בעיקר משום שאין ביניהן מחלוקת אמיתית. נכון שלכל אחת אג'נדה מיוחדת משלה – התנועה האסלאמית מדגישה את הצד הדתי; בל"ד, את הזהות הלאומית; וחד"ש, את האופי היהודי-ערבי – אבל בשאלות הפוליטיות המרכזיות הן מסכימות. כולן תומכות בפיתרון של שתי מדינות, כולן מקבלות את "מפת הדרכים" של בוש, כולן תומכות ברשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן, כולן קוראות לשיוויון לערבים בישראל. אפילו בשאלת ההיתנתקות מעזה, שגרמה לרעידת אדמה בזירה הפוליטית הישראלית, התאחדו המפלגות הערביות בתמיכה בשרון (חד"ש ובל"ד כתבו שהן מתנגדות ונמנעו בהצבעה על התוכנית, אך בפועל הצביעו בעד מתן פיצויים למפוני קטיף, ושימשו גוש חוסם מול הימין הקיצוני).

רבים ברחוב הערבי חשים מיאוס מן האופן בו סיפסרו המפלגות הערביות במנדט שנתן להן הבוחר, ומהאופי שלבש המשא ומתן ביניהן, שלא היה מבייש סוחרי בקר. עורך בכיר בשבועון "כל אל-ערב" הביע את תחושות הציבור: "אין אנו יודעים בודאות מה יתגלה כאשר יפתחו הקלפיות ב-28 במרץ. דבר אחד ברור. הדרך בה פעלו המפלגות הערביות עוררה את חמתו של הציבור, דבר שישחק לטובת המפלגות הציוניות... חשוב שהמפלגות הערביות יזכרו, כי הבחירות הפעם קשות יותר מאי פעם, לא רק בגלל העלאת אחוז החסימה, אלא בשל הנסיגה שחלה במאבק הלאומי מאז התקוממות אל-אקצא [אינתיפאדת 2000, א.א.] ובגלל שהמנהיגות הפוליטית הזניחה בעקביות את הבעיות הקיומיות של הציבור הערבי. האווירה ברחוב הערבי לקראת הבחירות אינה מעודדת. היאוש והאדישות השוררים ברחוב הינם תוצאה של גורמים סובייקטיביים, ולא רק של ההסתה מצד גורמי שלטון ישראלים. מכאן, שאל לנו להתפלא, אם מה שיתרחש בזירה הפוליטית אצלנו, יהיה מהפך נוסח זה שהתרחש לאחרונה בשטחים שנכבשו ב-67" (ודיע עוודה, כל אל-ערב, 10.2.06).

בל"ד: גול עצמי

במקביל להגשת הרשימות הנפרדות, השיקה בל"ד את קמפיין הבחירות שלה באמצעות שלטי חוצות ענקיים. הסיסמא שנבחרה לככב בקמפיין היא: "אם אתם מצביעים לציונים... מי אתם? הצביעו למפלגות הערביות". בל"ד קוראת לבוחר הערבי לדבוק בראש ובראשונה בזהותו. בקונספציה הזאת ישנו פגם בסיסי, שכן אין היא מסבירה מדוע צריך או כדאי להצביע למפלגות הערביות מעבר להיותן "ערביות".
הרוב המכריע של האוכלוסיה הערבית מורכב מפועלים קשי-יום, שמנסים לקיים את עצמם כנגד כל הסיכויים. 25 אלף צעירים וצעירות ערבים חוגגים מדי שנה את יום הולדתם ה-18. רק כמה אלפים מהם מצליחים לרכוש השכלה גבוהה ולעלות בסולם המעמדי. הרוב המכריע יצטרפו מן הסתם למעגל של אבטלה ועוני, ללא מקצוע וללא סיכוי בשוק העבודה. שכבה זו המונה מאות אלפים, לא נמצאת על סדר היום של בל"ד.
בנוסף, הנפנוף של קלף ה"ערביות" יוצר חומה סינית בין הציבור הערבי והחברה הישראלית. כאשר בל"ד קוראת לבוחר לבודד את שאלת הזהות הלאומית מתוכנית פוליטית-חברתית קונקרטית, היא מבקיעה גול עצמי לשערה של האוכלוסייה הערבית. במקום להציע דרך דמוקרטית מתקדמת, שתשרת את האוכלוסייה הערבית, ותוכל בפוטנציה לשרת גם את הציבור היהודי, היא מבודדת את האוכלוסיה הערבית באופן שמנציח את שוליותה כמיעוט מופלה. בנוסף, היא מזהה את הציבור היהודי כולו כציוני בהכרח. זה אולי צילום אמיתי של המציאות היום, אך מפלגה שמקבלת מציאות זו כעובדה מוגמרת, מוותרת על הסיכוי לשנות את המצב.

חד"ש על סף פילוג

המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) נכנסות למערכת הבחירות הנוכחית במצב של משבר פנימי עמוק. משבר זה בא לידי ביטוי במועצת חד"ש, שנערכה ב-14 בינואר בשפרעם, ובה נבחרו מועמדי הרשימה לכנסת. במקום מזכיר מק"י, עסאם מח'ול, שהתמודד על המקום השני ברשימה, נבחר ד"ר חנא סוויד, איש חד"ש ונאמנו של ח"כ מוחמד ברקה. הדחתו של מח'ול מהווה קריאת תגר נגד מק"י, ומסמלת את סוף תקופת שלטונה הבלתי מעורער בתוך חד"ש, אותה יסדה בשנות ה-70.
הפילוג בין שני הגושים התרחש עוד במסע הבחירות לכנסת הקודמת בשנת 2003. אז פעלו ברקה ותומכיו לקדם את הברית עם אחמד טיבי, ראש התנועה הערבית לשינוי, והצליחו בניגוד לעמדת המפלגה, להציבו במקום השלישי ברשימה, במקומו של עו"ד דב חנין, נציגה היהודי של מק"י. המהלך הזה של ברקה נומק בכך, שעו"ד חנין אינו נכס אלקטורלי, ומה שחד"ש צריכה כדי לעבור את אחוז החסימה הוא קבלן קולות דוגמת טיבי.

ההחלטה, הטקטית כביכול, להציב את טיבי במקום השלישי ברשימת חד"ש בבחירות 2003, טמנה בחובה את גרעין הפילוג הרעיוני המאיים למוטט היום את חד"ש. מוחמד ברקה, חבר בכיר בהנהגת מק"י, החליט להצביע במועצת חד"ש בניגוד להחלטת מפלגתו, ולהעדיף את הברית עם טיבי על פני תמיכה במועמדותו של חנין. על בסיס עמדה זו הוא יצר לעצמו מרכז כוח בקרב חברי חד"ש שאינם חברי מק"י, והצליח להשיג רוב נגד החלטות המפלגה.
הרכב רשימת חד"ש לבחירות הנוכחיות מבטא מעין "הודנה" בין הכוחות הפנימיים המאיימים לפלגה. אנשי מוחמד ברקה, נאותו לקבל את ד"ר דב חנין במקום השלישי, כפיצוי לאגף המובס וכדי שלא לשבור את הכלים ערב הבחירות ולקראת המגעים עם מפלגות אחרות.

הכישלון של מזכ"ל מק"י במאבק הפנימי בחד"ש, הוא בעל משמעות פוליטית והיסטורית. המהפך שביצע אגף ברקה נגד הנהגת מפלגתו משקף את התמורה המעמדית שעברה על מק"י בשנים האחרונות. ממפלגה בעלת מורשת מהפכנית שנשענה על תמיכתו של מעמד הפועלים הערבי, היא הפכה למפלגת שכבות הביניים המתעשרות. מוחמד ברקה, המכהן כיו"ר חד"ש, טוען שהקומוניזם - עבר זמנו. לפיכך הוא מציע לפרק את מק"י, ולהפוך את חד"ש למפלגה לאומית כללית, בדומה לבל"ד. בכך הוא מקווה, תוסר "הגיבנת" של העבר הקומוניסטי, וחד"ש תהפוך לפופולרית יותר בדעת הקהל, הנתונה להשפעתם של זרמים לאומיים דתיים ושמרניים.
הנהגת מק"י נחשפה במלא חולשתה מול המתקפה האינטנסיבית. התמורות העמוקות שעברו עליה בעשור וחצי האחרון, במיוחד מאז התמוטטות ברית המועצות, הותירו אותה ללא זהות. ממפלגה שנבנתה על מלחמה ללא פשרה נגד השלטון, היא הפכה לצד רשמי בקואליציות שלטוניות. הקאדרים הפרולטריים שהנהיגו את מק"י הוחלפו בהדרגה בשכבה חדשה השייכת למעמד הביניים - בעלי מקצועות חופשיים, סוחרים וקבלנים. שכבה זו, שצמחה ברחוב הערבי בשנות השמונים והתשעים, שולטת כיום על כל מרכזי הכוח בכל המפלגות, ברשויות המקומיות, בתקשורת הערבית ובאירגוני החברה-האזרחית. שלא כמו מעמד הפועלים הערבי, שידע נסיגה כואבת במצבו הכלכלי, שכבה זו נהנית מרמת חיים גבוהה. אגף ברקה תואם בהשקפותיו לאינטרסים של אותן שכבות, הרבה יותר מאשר הקומוניזם המיושן של אגף מח'ול.

צומת דרכים היסטורי

אי אפשר להתנבא מה יהיו תוצאות הבחירות לגבי המפלגות הערביות. בטוח שכישלון בקלפי יוביל להיעלמותן מהשטח. גם אם יצליחו, בשן ועין, לעבור את אחוז החסימה, הדבר רק ידחה את המשבר. לגבי חד"ש הדברים קצת יותר מורכבים. אם תעבור את אחוז החסימה, סביר להניח שהמשבר הפנימי בה ידחה. אך כישלון אלקטורלי של חד"ש, לה שורשים הסטוריים עמוקים, יצור חלל ריק בהנהגת האוכלוסיה הערבית. ללא הריפוד של מנעמי השלטון, יפתחו האגפים היריבים בה בקרב מאסף של הכל בכל, שבו יועפו רסיסים לכל עבר.

אין ספק שאנו עומדים בצומת דרכים היסטורי. המפלגה הקומוניסטית מילאה בחיי האוכלוסייה הערבית ומעמד הפועלים בישראל תפקיד מרכזי. היא הביאה לעיצובן של תובנות פוליטיות מודרניות, וניטרלה את ההשתייכויות העדתיות והמשפחתיות. בתור שכזו, היא הנהיגה את ההתקוממות הלאומית הראשונה והחשובה ביותר של הערבים בישראל - יום האדמה 1976. המשימה של בניית כוח חברתי-פוליטי שמאלי אלטרנטיבי מחכה לדור חדש של פרולטרים. אלו יצטרכו להכיר את החיובי ואת השלילי בנסיון של מק"י, ללמוד מהשגיאות ולסלול דרך חדשה לעתיד על בסיס אינטרנציונליסטי מהפכני.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה