תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 17, נובמבר 2005

בינלאומי

בין ניו אורלינס לבגדד

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: ארה"ב, כלכלה

העיר ניו אורלינס נפלה טרף לכוחות ההרס שזרע ההוריקן קטרינה. החורבן הבלתי נתפס כמעט, שכלל מספר לא ידוע של קורבנות, 160 אלף בתים הרוסים, יותר ממיליון פליטים, עשרות אלפים שנותרו ללא מקורות פרנסה וללא בתי ספר – אילץ את הקונגרס האמריקאי לאשר תקציב מיוחד בסך 200 מיליארד דולר, כדי לעמוד בדרישת הנשיא בוש לבנות מחדש את העיר.
התקציב האדיר הזה הוא ניסיון נואש של הבית הלבן להדוף את הביקורות שהוטחו נגדו מכל עבר בשל אזלת היד שגילה בטיפול באסון. אישורו עומד בסתירה למדיניות צמצום התקציבים של הממשל. אחד האבסורדים בפרשה הוא שרק לא מזמן אישר הממשל קיצוץ של 81.2 מיליון דולר מתקציב המדינה, שנועדו לשיפור מערך סוללות ההגנה על ניו אורלינס מפני הצפה במקרה של סופה. החיסכון "הפעוט" הזה עלה לממשל בוש ביוקר. הסכום העצום שהוא יאלץ להשקיע בשיקום של הריסות העיר, יגדיל עוד יותר את הגירעון התקציבי של המדינה ויאיים על יציבות הכלכלה האמריקאית.

האמת על "החלום האמריקאי"

הוריקן קטרינה חשף את האמת על "החלום האמריקאי", שמובטח כביכול לכל אזרח במדינה העשירה בעולם. המדינה, שמעמידה את צבאה היכון להתערב בכל מקום בעולם כדי להפיץ את ערכיה ולהבטיח חופש לעמים, התגלתה כמי שאינה מסוגלת להפיץ את אותם ערכים בתוך גבולותיה. המראות, שהועברו אלינו באמצעות ה-CNN ורשתות אחרות, העלו תמונה עגומה של עוני והזנחה, מנת חלקם של אמריקאים רבים. לרגע נדמה היה שאנו צופים בקורבנות שיטפון שהתרחש באחת ממדינות אפריקה: נשים, זקנים וטף, מופקרים ללא קורת גג ומחכים לסיוע מהמדינות המפותחות. היה קשה להאמין שכל ההרס הזה התרחש באחת הערים המשגשגות בארה"ב, העשירה באתרי תיירות ובמשאבי נפט.

טעות לחשוב שהעניים שנפגעו בסופה הם מובטלים. רובם הגדול עובדים במפעלים ובשירותי תיירות תמורת משכורות זעומות. למרות היותם פועלים, הם משוללי זכויות סוציאליות בסיסיות כמו ביטוח בריאות, פנסיה ומגורים, ואינם יכולים להעניק לבניהם חינוך משופר שיאפשר להם להרים את הראש מעל קו העוני.
הוריקן קטרינה חשף כי הגזענות בארה"ב טרם חלפה, היא רק לבשה דמות חדשה. ערים כמו ניו יורק וניו אורלינס הומות שחורים ולבנים במשך היום, אך ברדת החשכה, הלבנים נעלמים אל פרברי היוקרה, הרחק ממחוזות העוני והפשע, ורק השחורים והלטינו-אמריקאים נותרים ללון בהם. זהו אפרטהייד בלתי מוכרז. עניי הערים הגדולות הם הקורבנות הלא נחשבים של המדיניות הניאו-ליברלית שהבית הלבן מנהיג זה כשני עשורים. מדיניות זו כילתה עד היסוד את מדינת הרווחה. בזו אחר זו פעלו הממשלות האמריקאיות כדי לשבור את האיגודים ולבטל את רשת הביטחון הסוציאלי של הפועלים. המדיניות הכלכלית החדשה הגיעה בשילוב עם העתקת מפעלי התעשיה הגדולים אל מחוץ לגבולות ארה"ב בחיפוש אחר כוח עבודה זול, תחילה במכסיקו ולאחר מכן בסין.

כך התרוקנה ארה"ב ממקומות עבודה שסיפקו משכורות גבוהות לפועלים. נותרו רק משרות במשכורות זעומות בשירותים וברשתות הענק כמו מקדונלד'ס ווול-מארט. מעמד הפועלים האמריקאי, שנחשב בעבר למעמד העשיר בעולם, הפך לציבור עני, לא מאורגן וחשוף לניצול מחפיר.
ארה"ב שלאחר ההוריקן התחלקה לשני מעמדות ולשני גזעים. מסתבר שהיה צורך בהוריקן בדרגה חמש כדי שהאמריקאים יבינו סוף סוף מה שהבינו מזמן רוב הפועלים בעולם: המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית משרתת מעמד מצומצם ביותר בחברה ופוגעת בעתיד של שכבות רחבות במעמד הפועלים. עוד התברר על הריסות ניו אורלינס, שהמפלגה הרפובליקנית פועלת בשירות המעמד העליון, לאחר שהשיגה את תמיכת רוב הציבור שהשתכנע כי המלחמה בעיראק חשובה יותר מהמלחמה בעוני.

אמינות בוש צונחת

סקרי דעת הקהל מצביעים על צניחה חדה בפופולריות של בוש בעקבות אסון ניו אורלינס. האמת היא שהפופולריות של בוש התחילה לסגת כבר קודם לכן, בעקבות התנהלותו הכושלת בעיראק ועליית מחירי הנפט. הקשר בין אסון ההוריקן למלחמה בעיראק מובן מאליו. אנשים התחילו להתפלא איך בוש מוצא מאה מיליארד דולר למימון המלחמה בעיראק אך אינו מוצא תקציב כדי לשלוח אוטובוסים לפינוי אזרחים אמריקאים שמרחפת עליהם סכנת טביעה. ואיך יתכן שהוא שולח טונות של מים ומזון לחיילים הנמצאים בעיראק, במרחק אלפי קילומטרים מוושינגטון, בעוד ניצולי ההוריקן ממתינים במשך שבוע שלם רעבים וצמאים במרכז הקונגרסים בניו אורלינס. ושאלה פשוטה עוד יותר, איך יכול בוש, "האיש החזק", לנהל את ענייני העולם, כאשר הוא מתקשה להתמודד עם בעיה פשוטה יחסית בארצו שלו?
הממשל הנוכחי איבד את אמינותו ואת התמיכה העממית הנחוצה כדי להצליח במשימותיו בעיראק. המצב שם מתקדם לאט אבל בטוח לקראת מלחמת אזרחים, והאחראים לכך הם האמריקאים עצמם. נראה שהעם האמריקאי מתחיל להבין שהממשל שיקר לו והוליך אותו שולל ושהמלחמה היא טעות שתעלה לו ביוקר רב. ההבנה הזאת מגיעה לאחר שלא פחות מ-2,000 חיילים אמריקאים נפלו על אדמת עיראק. אלו הם הקורבנות שהועלו על מזבח הרווחים של עשירי ניו יורק או ניו אורלינס וחברות-העל הקשורות במשפחת בוש או סגנו, דיק צ'ייני.

על רקע התמונות שבהן נראים תושבי ניו אורלינס המלקטים את שבריהם, החלו האמריקאים לקשר בין המדיניות הפנימית, שיצרה מיליוני עניים, ובין מדיניות החוץ האגרסיבית של ממשל בוש. ההשוואה לנפילת האימפריה הרומית מתבקשת מאליה. כאז כן היום, העוני הפך לתופעה הגלובלית המסוכנת ביותר. הוא אינו מאיים על מדינה מסוימת, אלא מתפשט כמגפה לכל המדינות ומתנחל לבטח בלב ארה"ב, ובוש עומד מולו חסר אונים.

מצב עניינים זה ברור מזמן לרוב הדומם של הציבור האמריקאי. במערכות הבחירות האחרונות הדירו הפועלים העניים את רגליהם מהקלפיות וסירבו להעניק את קולם למפלגות הגדולות המשרתות את ההון. זו רק שאלה של זמן עד שיצליחו להתארגן ולצאת נגד מצבם העלוב. המציאות, שבה לפועלים אין איגודים שיגנו על זכויותיהם ואין להם מפלגה שמציגה פרוגרמה נגדית למדיניות המלחמה והניצול, היא בלתי נסבלת לטווח ארוך. רוב הסיכויים שבוש יאלץ לשלם את המחיר הפוליטי ויאבד את הרוב שלו בקונגרס בבחירות שנועדו לנובמבר 2006. הקיפאון המדיני והכלכלי שבו שקועה ארה"ב מאיים על המשך קיומו של הממשל הנוכחי. מה שנחוץ היום הוא דרך חדשה לשינוי החברה מהיסוד ובניית חברה אלטרנטיבית, שתהיה מושתתת על בסיס של צדק ושוויון. בין הוריקן קטרינה ובין הפיגועים עקובי הדם בעיראק, חלפו לבלי שוב ימי הקולוניאליזם האמריקאי.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה