תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 16, נובמבר 2005

פוליטי

בחירות בצל החומה

לחומת ההפרדה יועד תפקיד חשוב בבחירות האלה. מאות קילומטרים של בטון חשוף, יהפכו בן יום ללוח מודעות ענק, עליו יתחרו זה לצד זה אין ספור פוסטרים וגרפיטי של המתמודדים על מקום בהיכל הדמוקרטיה ברמאללה

12.5.05 ישראל חוגגת 57 שנים לקיומה. אני נכנס לבירה בכביש עוקף חגיגות העצמאות ישר אל מקום שבו הקיום לא מובטח. לוחות בטון יכולים פתאום, ללא כל אזהרה, לחצוץ בינך לבין שאר העולם. בכניסה לשכונת א-טור, הרדיו עדיין שר בעברית: "יושב חושב על הגדר / מביט לפה, מציץ לשם / קורא עיתון שומע חדשות בזמן / שוטף את עצמו במסך עשן..." הבית האחרון בשירו המיתולוגי של אריק אינשטיין.

ח'אלד קראקע, פעיל של עמותת מען במזרח ירושלים, גם הוא "קורא עיתון שומע חדשות בזמן". כמו פלסטינים רבים הוא מודאג מהמצב. לפני חודשיים וחצי, הוא אומר, עמדנו על סף עידן חדש, ופתאום, שוב הצלילים הצורמים של ימי ערפאת: "אבו מאזן לא עושה מספיק", "אבו מאזן לא אוסף נשק". "אולי שרון מתחרט, אולי הוא בכלל מחפש דרך חזרה?".

אני צועד בעקבות ח'אלד במעלה הדרך הצמודה לחומת ההפרדה, בכיוון מכללת אל-קודס באבו-דיס. אנחנו שותקים. לח'אלד נגמרו השאלות. כאשר שמונה מטרים של בטון מיתמרים מימינך, העובדות מדברות בעד עצמן. "גם באוסלו לא שאלו אותנו מה אנחנו רוצים. גם אז הכל נקבע חד צדדית".

בהא חלבייה הוא שומר במכללת אל-קודס. "תשאל, תשאל," הוא אומר לי, שמח על ההזדמנות להפיג את השעמום. ואני שואל "האם לדעתך ניתן לבצע את תוכנית ההינתקות של שרון?" "כששרון אומר, הוא מבצע" פוסק בהא, כמעט כמו איש ליכוד. "ומה יקרה יום אחרי ההינתקות?" שאלתי. בהא, באותה פסקנות: "הייאוש יחזיר את העם אל האינתיפאדה השלישית".

"אבל הרשות והשמאל הישראלי משתפים פעולה עם שרון" אני מקשה. "וחוץ מזה, עוד מעט יהיו בחירות דמוקרטיות לפרלמנט הפלסטיני". בהא אינו מתבלבל. "השמאל והרשות פועלים נוח עבורם. אבל אני, ממה אני אחיה? אני לא חי".
"אז למי תצביע ביולי?" אני מסתקרן. "יש דמוקרטיה למי שחי מתחת לחומת ההפרדה?" הוא משיב בשאלה.

ובכל זאת, ריח הבחירות לפרלמנט באוויר. לחומת ההפרדה יועד תפקיד חשוב בבחירות האלה. מאות קילומטרים של בטון חשוף, יהפכו בן יום ללוח מודעות ענק, עליו יתחרו זה לצד זה אין ספור פוסטרים וגרפיטי של המתמודדים על מקום בהיכל הדמוקרטיה ברמאללה.

הפעם אין החרמות. שום ארגון לא מוותר על ההזדמנות להפגין את כוחו בבחירות. ארבע שנים של אינתיפאדה הולידו רק חומה, וסיפקו לישראל תירוץ להפקעת אדמות נוספת. מצד שני, חוסר המעש והשחיתות ברשות הפלסטינית נמשכים. מה עושים? מנסים את קלף הבחירות. הארגונים מימין ומשמאל, שלא מזמן דברו על אחדות לאומית במלחמה נגד הכיבוש, מתפנים עכשיו למערכה חדשה: מלחמה על לבבות הבוחרים.

ח'אלד ואני ממשיכים אל "מרכז ירושלים לדמוקרטיה וזכויות אדם" באבו דיס, לפגישה עם סלאח עיאד. סלאח, פעיל שמאל ותיק ואסיר לשעבר, משקיע את רוב זמנו במלחמה נגד החומה. יש לו סיבות טובות לכך. אבו דיס הייתה השכונה הראשונה של ירושלים שנפלה קרבן למפלצת הבטון. ביתו נחצה לשניים על ידי החומה.
סלאח עיאד מכיר ארגוני שמאל רבים מישראל. על "אתגר" הוא מעולם לא שמע. כשאני מזכיר את מקורו ההיסטורי של המגזין - "הניצוץ/שרארה" שנסגר בפקודת משרד הפנים בתחילת האינתיפאדה הראשונה, החשדנות מתחלפת מיד במבט נוסטלגי. "כן, האינתיפאדה הראשונה, כשהכול היה אחרת, היינו אז שותפים לדרך" הוא אומר בחיוך רחב. "אתה יכול לכתוב שנבחרתי עכשיו כחבר במועצה המקומית של אבו דיס מטעם השמאל" הוא מוסיף בספק ביישנות ספק גאווה.

"מאז אוסלו הלכנו אחורה" מסביר עיאד. "בעשר השנים האחרונות לא הצליחו מפלגות השמאל לתרום מאומה לעם הפלסטיני. בעוד אנו מקימים עמותות, נהגו הרשות והפתח כראות עינן. עכשיו השמאל מכווץ ומפולג. אחמד סאדאת, מזכ"ל החזית העממית, בכלא הפלסטיני ביריחו. מוסטאפא ברגות'י, מייסד 'היוזמה הלאומית הפלסטינית' (אל-מובאדרה), התמודד מול אבו מאזן בבחירות לנשיאות, אבל לא הצליח לאחד את ארגוני השמאל. השמאל ישתתף בבחירות הקרובות רק כדי לא לתת לפתח ולחמאס להיות הפה היחיד של השאלה הפלסטינית, וגם זה משהו".

  • כששרון הציע את תוכנית ההינתקות הוא בכלל התכוון לעונש נגד הנון-פרטנר ערפאת. למה אבו מאזן נופל לפח שלו? למה הוא מסכים לתאם איתו נסיגה חד צדדית בלי לקבל דבר בתמורה?

סלאח: לאבו מאזן אין אלטרנטיבה לתוכנית של שרון. כרגע זו התוכנית שעל השולחן, והרשות מקבלת אותה כעובדה מוגמרת. אפילו לבניית החומה הם כבר לא מתנגדים. נוסף לכך, אבו מאזן נמצא תחת הלחץ של ארה"ב והקהילה האירופית. הם מחזיקים אותו בגרון ורוצים לראות את התהליך מתממש. דורשים ממנו להשקיט את עזה ולתת לשרון לצאת בשלום מהשטח. אותם לא מעניין יום המחר. בוש בעצמו לא קיבל תשובה משרון כששאל אותו מה יקרה עם התהליך למחרת ההינתקות.

  • אז איך זה שחמאס רואה בהינתקות ניצחון צבאי מזהיר?

סלאח: לחמאס נוח לראות כל נסיגה ישראלית כהצלחה. גם אם יתר השאלות נשארות בלתי פתורות. הם לא מסתכלים על כל התמונה, על גטו ללא כלכלה, על מאות אלפי פועלים ללא עבודה. על... איך שרון קרא לזה? הנאכבה השנייה.

  • ופתח? גם לגדודי אל אקצא היה קשה לקבל את הרגיעה.

סלאח: מי זה פתח היום? מי יכול להגדיר את התנועה הזאת, כאשר ראש אחד יושב בכלא (מרואן אל-ברגות'י) והאחרים מתאמים את הנסיגה (רג'וב ודחלן). פתח במצוקה אמיתית, קיומית. מאז היווסדה לא נאלצה התנועה הזאת לעמוד בפני קריאת תגר כל כך משמעותית על מעמדה. זאת הסיבה שלחמאס יש אינטרס לשמור על הרגיעה.

  • אבל אם הנסיגה מעזה היא הצלחה כל כך גדולה, כפי שטוענת חמאס, זה אומר שצריך להמשיך את האינתיפאדה ולא ללכת לבחירות.

סלאח: האמת היא שחמאס רוצה לנכס לעצמם את הישגיה. ואם אתה שואל אותי, יש לה במה להתגאות. באינתיפאדה הזאת היא היתה זן שנתנה את הטון, והיתה האופוזיציה היחידה לרשות. בעוד בכירי פתח התלכלכו בשחיתות ובקרבות ירושה, חמאס הקימה לעצמה תשתית חברתית וחינוכית שמילאה צורך אמיתי. הבעיה היא שחמאס מתמחה בצדקה ובסעד לאנשים מסכנים. לתת פתרון לבעיית האבטלה שמקיפה כ-70% מהמפרנסים, זה כבר סיפור אחר. בשביל זה צריך אסטרטגיה. כשחמאס תכנס לפרלמנט, או לממשלה, היא תגלה שהמסגד כבר לא מספיק. היא תצטרך לתת תשובות מעשיות, וזה לא יהיה קל.

הרחוב הפלסטיני רוכש כבוד להנהגה של חמאס. אולי יותר בגלל מה שהיא לא (מושחתת), מאשר מה שהיא כן. אני מבחין בנימה של יראת כבוד גם בקולו של סלאח עיאד, איש השמאל.

האם הכבוד הזה לחמאס מוצדק? המדיניות החדשה של חמאס מדיפה ריח חזק של אופורטוניזם. לחמאס נוח שההינתקות תהיה חד צדדית, ולא באמצעות משא ומתן. כך יוכלו נציגיה להשתתף בממשלה מבלי שיצטרכו לדבר ישירות עם ישראל. חמאס רוצה להיות המקל שיכה בגזר הפלסטיני, כשזה יגלוש לויתורים מפליגים מדי.

יש לזכור שדרכה של חמאס אל הפרלמנט הפלסטיני התחילה מעמדת חולשה. כמעט כל מנהיגיה הבכירים חוסלו על ידי ישראל. דעת הקהל הפלסטינית לחצה להפסיק את הפעולות המזוינות. בקבלתה את חוקי המשחק הפרלמנטרי, היא הכירה למעשה בישראל כשחקן מן המניין. אבל, האם הסכמתה של חמאס להיכנס לזירה הפוליטית מהווה ניצחון לישראל? כלל לא בטוח.

בבחירות המוניציפאליות זכתה חמאס בהישג מרשים, והיא שועטת כעת לעבר הצלחה בבחירות הכלליות. יש בכך יותר מרמז לכישלונה של ישראל לחסל את חמאס צבאית. יתר על כן, ישראל הפגינה את קוצר הראות שלה בצפיית ההתפתחויות הפוליטיות בזירה הפלסטינית. לנוכח הפופולאריות הגואה של חמאס, רבים בישראל מייחלים לכך שאבו מאזן ידחה את הבחירות עד לאחר ההינתקות, או עד בכלל. דמוקרטיה בחצר האחורית טובה רק כאשר התוצאות ידועות מראש.

ובינתיים, מצליחה חמאס להשפיע גם על מעוז השמאל באבו דיס - המסעדה של אבו חאלד. בקומה השנייה של המסעדה מתנוססת מחיצה באורך עשרה מטר, חומת הפרדה בין נשים לגברים. לאחר שנים של עבודה בישראל, משוכנע אבו חאלד שעדיף להיות טבח שכיר בת"א מבעל מסעדה באבו דיס: "העם רעב, והכי גרוע, התבשיל של שרון הולך להישרף". בערבו של יום שררה הסכמה מלאה בין השומר, חבר המועצה והטבח: נסתם הגולל על מדינה פלסטינית בגבולות 67.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה