תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 21, מרץ 2007

מאמר מערכת

תולדות השחיתות הישראלית


מילות מפתח: מאמר מערכת, הפרטה

פרשת השחיתות ברשות המיסים, אינה החרפה הקשה ביותר שנפלה בעת האחרונה על הכלכלה והחברה בישראל. למעשה, זהו קרב המאסף על הפרוטות שנותרו בקופה הציבורית. מגוחך לתאר את מצא, רוב, קראשי, זקן ובן גור, כמאיימים על יציבות הדמוקרטיה בישראל. מעשיהם מחווירים אל מול הדברים שנעשו כאן לפני כן, ברשות ולאור יום. השחיתות האמיתית שהתרחשה בישראל, היא הענקת המשאבים החשובים ביותר של המדינה לקבוצה מצומצמת של בעלי הון בעד פרוטות – תהליך ההפרטה.

מזה עשרים שנה נמכרים כאן בזה אחר זה נכסים ממשלתיים והסתדרותיים, במחירי הפסד, לאוליגרכיה הישראלית. איש לא פצה את פיו כאשר הניאו-ליברליזם כבש כאן כל חלקה, וכפה הפרטה על המשק. גם המעמד הבינוני עצמו, זה שהיום יורד מנכסיו, תמך בשיטה, והצביע בעבור המפלגות שקידשו אותה. דעת הקהל אולי ציננה מאז את התלהבותה, אבל שרי ממשלה, מכל המפלגות, עדיין שמחים להצטלם ליד שרי אריסון וחבריה.

המדינה, ברוח התאצ'ריזם של שנות השמונים, הכפיפה עצמה למדיניות קרן המטבע הבינלאומית, וביקשה למכור כל מה שזז. האוליגרכים הישראלים כמעט שלא הוציאו שקל מכיסיהם. הם קנו גרעיני שליטה בחברות שנמכרו תוך קבלת מימון מלא של הבנקים, הנפיקו מניות ואת הכסף שגייסו החזירו לבנק. בינתיים הם רוקנו את קופות המזומנים של החברות וחילקו לעצמם דיבידנדים. זה לא היה סוד. התהליכים תוארו בפרוטרוט בכל אמצעי התקשורת. כך נוצרו כאן יחסי הון ושלטון שחדרו גם לתוך הפריימריז של המפלגות הגדולות. הכסף הגדול שהפך לפרטי, קובע היום את הטון במדינת ישראל. שליש מההון בישראל מרוכז כיום בידיהן של 18 משפחות.

ההפרטה, שאחד מעקרונותיה זכה לכינוי "הגמשת כוח העבודה", פגעה באופן קשה גם בציבור העובדים. על סמך עיקרון זה, יובאו לכאן פועלים זרים, למרות שלא היה בהם צורך, ולמרות שעם כניסתם החלו להיראות סימנים מדאיגים לאבטלה. הסימנים תפחו לשלוש מאות אלף מובטלים, ולכמאה וחמישים אלף מקבלי הבטחת הכנסה, בראשית שנות האלפיים. מאות חברות כוח אדם צמחו, באותן שנים, על חשבון חולשתם של העובדים. אפילו משרדי הממשלה נכנסו למשחק. הם פיטרו עשרות אלפי עובדים קבועים כדי להעסיק במקומם עובדי קבלן במכרזים שמבטיחים שחוקי העבודה יופרו. עיקרון ההפרטה קיבע כאן נורמות של סדום. כל דאלים, שברשותו כסף, גבר.

המצב הזה שבו המדינה לקחה חברת תעופה, בתי זיקוק, מפעלים פטרוכימיים, בנקים, מכרות, חברות תקשורת, וחילקה אותם במתנה ל-18 משפחות חיסלה את העיקרון הקולקטיבי והסולידריות החברתית. המדינה התפרקה גם מאחריותה לעניים ולחלשים והותירה אותם לחסדיהן של עמותות חברתיות. אלה אינן נבחרות, ואינן חייבות בדין וחשבון על אופי והיקף פעולתן לאף אחד. ואם בכך לא די, הרי שגם את הפילנטרופיה ניכסו לעצמם בעלי ההון, עיין ערך גאידמק ואחרים.

עשיית כסף הפכה לאידאולוגיה המרכזית בישראל. הטובים למניות ולאופציות, כפי שלימד אותנו הרמטכ"ל הפורש. המסגרת החברתית-פוליטית שנקראת מדינת ישראל על סמליה וערכיה, הופרטה. בשנות החמישים הפערים בין שני העשירונים העליונים ושני התחתונים היה 3.3. היום הוא מגיע לפי 21.3. ישראל ניצבת בראש המדינות המערביות במדד אי השוויון בין העשירונים.

ובזמן שהכל נמכר והופרט, ישבו להם הקטנים, הפקידים במנגנונים הממשלתיים, אנשי מרכז הליכוד בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, ובתווך 'מאכרים' למיניהם ולכולם יצאו העיניים: איזו בוננזה עשו נוחי, יולי, סמי ושרי. וגם הם רצו להשתלט על משהו. גם אם עשו זאת ללא ה'שארם' של אצולת הממון החדשה, אין הם אלא הדגים הבאושים של כל השיטה.

בחיפוש אחר פיתרון למשבר שחווה ישראל בעקבות ההפרטה, רבים מפנטזים על ישראל של פעם, השיוויונית, הקולקטיבית והסולידרית. אבל אלו הם געגועי שווא. הסולידריות שעליה הישראלים נהנים להתרפק, היתה ליהודים בלבד. הפלסטינים בשטחים הכבושים ובתוך ישראל לא רק שלא היו חלק ממנה, אלא אף נושלו ונוצלו בשמה. כדי להתמודד עם המשבר שחווה היום החברה הישראלית עלינו לדחות את המיתוס של עליונות השוק החופשי, קידוש ההפרטה, והחלשת העובד כהנחות עבודה שאין בלתן, ולפעול לסיום הכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני ללא תנאי. "end"

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה