תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

רועי צ'יקי ארד

מתי שמואלוף

אלמוג בהר

מוניר קעוואר

נשא'ת יחיא

יהשוע סימון

יערה שחורי

סמי מהנא

מייסר אבו מוח'

שוטף ומתמלא: 14.10.07

אדומה - אנתולוגית שירה מעמדית

אדומה – אנתולוגיית שירה מעמדית
השירה כפעולה


מילות מפתח: שירה

"אדומה", אנתולוגיה לשירה מעמדית, שיצאה לאור בשיתוף בין המגזינים "אתגר", "מעין" ו"הכיוון מזרח" לרגל האחד במאי, ואשר חלק משיריה נחשפו בשנה האחרונה מעל דפי מדור "מעורבות" של האתר- Ynet, הוצגה לראשונה בפני קהל דווקא בכפר קרע, ב-27 באפריל – ערב האחד במאי.

היה זה לכאורה ערב שירה בלתי אפשרי: משוררים ערבים ויהודים קוראים בעברית וערבית, מול קהל של עשרות פועלי בניין ופועלות חקלאות ערבים. רובם העידו כי היתה זו להם הפעם הראשונה שהשתתפו בערב שירה. יחד עם זאת, הן הקהל והן המשוררים הרגישו שהיה בשילוב הזה גם כח וגם אמת, שיכולים להחזיר את המשוררים לקהל יעד טבעי שתרבות השירה נשללה ממנו, ולהחזיר את השירה למעמד הפועלים.

הערב היה מיוחד במינו. בין המשוררים שעלו לקרוא את שיריהם השתלבו פעילים איגוד מקצועיים של מען, שקראו לפועלים להשתתף בעצרת האחד במאי, שמען עמדה להתקיים ימים ספורים לאחר מכן בתל אביב.

פעילת מען ח'תאם נעאמנה, הפועלת החקלאית מייסר אבו מוח' מבאקה אל-גרביה, ומוניר קעוואר, מותיקי צוותי פועלי הבנין בכפר קרע וחבר הנהלה בעמותת מען, השתלבו עם המשוררים/ות יערה שחורי עורכת בהוצאת "כתר" ובמגזין "אתגר", מרוואן מח'ול, מתי שמואלוף עורך המגזין "הכיוון מזרח", ועורכי המגזין "מעין" יהושע סימון ורועי (צ'יקי) ארד –כולם השתתפו בעריכת "אדומה". בנוסף השתתפו המשוררים סאמי מהנא ואלמוג בהר. את הערב הנחתה אסמא אגבאריה, שגם לקחה חלק במלאכת תרגום השירים מעברית לערבית. לאווירה התרבותית החדשה תרם נגן העוד נשא'ת יחיא מכפר קרע.

סאמי מהנא הקריא את השיר "שחר דל". על השתתפותו בארוע אמר: "הדחף שלי להשתתף הוא האמונה שלי בסולידריות עם העניים והמדוכאים, ובכוח של המילה לשנות. אם השירה לא תשים לה למטרה לשנות את המצב, אזי אין לה משמעות".

ברוח דברים אלה כתבה יערה שחורי את הדברים הבאים לערב, כהקדמה לקריאת השיר שלה "דרך": "לפעמים נדמה שבין כתיבה וקריאה של שיר ובין פעולה בעולם, משתרר מרחק עצום. הרי זהו, לכאורה, הניגוד הגמור, העמוק, בין אקטיביות לפאסיביות. ועם זאת לטעמי שירה יודעת לעשות גם את זה, לגשר על הפער, להופיע בעולם כפעולה, לשנות. אף אם השיר נראה לנו לעיתים כמנותק מן העולם, כביכול שייך לספֵרות גבוהות יותר, הוא מוכרח להיכתב גם מתוך העולם.... שירה שרק עסוקה בהפניית ראשה למתרחש, מסתכנת בשקריות ובזיוף. שירה שאינה באה מן העולם או אל העולם, מאבדת את יסוד כוחה. אני מאמינה שיש קשר הכרחי בין השירים שאנו כותבים וקוראים, ובין המציאות שאנחנו עושים לעצמנו ועבור אחרים. מאיר ויזלטיר כתב פעם שיר קצר בשם "הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים שִׁירִים". וזה הולך ככה:

הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים שִׁירִים, אֲבָל הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ
/קוֹרֵא שִׁירִים הַלַּיְלָה, וְלֹא בְּלֵילוֹת אֲחֵרִים/ אֵינֶנּוּ
קוֹרֵא שִׁירִים, אֲפִלּוּ לֹא/ אֶת הַיָּפִים בְּיוֹתֵר, לְעוֹלָם/ לֹא
יוֹאִיל הָעוֹלָם לִקְרֹא אֲפִלּוּ/אֶת הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בַּשִּׁירִים
/אֲפִלּוּ נַפְצִיר בּוֹ, אֲפִלּוּ נַפְצִיר בּוֹ מְאֹד/הוּא לֹא יַסְכִּים.

והנה עכשיו אנחנו בכל זאת קוראים שירים ואולי גם העולם יקרא שירים, אם לא בלילה הזה אז בלילות אחרים, היא סיימה.

אלמוג בהר, משורר וסופר מירושלים, הוא פעיל בקשת המזרחית הדמוקרטית. את החיבור שלו לשורשיו העיראקיים, ולתרבות הערבית הוא מימש הלכה למעשה בקריאת שירו "הערבית שלי אילמת", בשפה הערבית אל מול קהל אוהד. עבור בהר "המאבק של היהודים המזרחיים לשוויון לא יתאפשר ללא סולידריות עם מאבקו הצודק של העם הפלסטיני לשחרור, ועם המאבק המעמדי נגד ניצול העובדים".

מתי שמואלוף, גם הוא פעיל מזרחי, קרא את שירו "עַבְדוּת בראס אֶל שָׂטָן – בָּאַדּמת סִיני 2003" השיר אמנם נקרא בעברית, אך לא נדרש לו תרגום. שלוש שורות, על דיכוי ילדים בדווים בסיני העובדים יחפים, שהחזירו את שמואלוף למציאות העגומה של היחס הקרוב בין גזענות לניצול:

לֹא כָּל הָעֲבָדִים יָצְאוּ מִמְּצָרִים
/אָמְרוּ לִי רַגְלִי 17-16 שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה
/שֶׁל איסמעיל בֵּן ה-13.

לדעת שמואלוף, הדיכוי הלאומי הוא גם בעל מאפיינים מעמדיים ותרבותיים: "למעמד הפועלים יש תרבות, והדרך היחידה להוציא אותה החוצה היא בסולידריות שאפיינה את העבודה שלנו על האנתולוגיה, שחיברה בין משוררים ערבים ויהודים, מזרחיים ואשכנזים. אני מאמין שאת הפרויקט היפה הזה ניתן ליישם על החברה בכלל, למען עשיית חלום חדש למזרח התיכון".

מרוואן מח'ול מהכפר פקיעין שבגליל, התחבר למציאות קשה אף יותר, זו של מחנות הפליטים הפלסטינים. הוא בחר לקרוא את השיר "מחנה הפליטים אלניירב, בערך", אותו כתב לאחר ביקור במחנה הפליטים הפלסטיני, שנמצא ליד העיר חלב שבסוריה. הוא תיאר את העוני ממנו סובלים 27 אלף תושבי המחנה, שחיים בשטח של 900 מ"ר.

רועי (צ'יקי) ארד בחר להקריא שני שירים. הוא הקריא בסגנונו התל אביבי המיוחד את שירו "העסק המצטיין תשכ"א", המופיע באנתולוגיה. ואח"כ הפתיע את עצמו, אולי אפילו יותר מאשר את הקהל, כאשר התעקש לקרוא בערבית את התרגום של שיר אחר שלו "הפנס". ארד דאג לציין שאת המגזין "מעין", כמו גם האנתולוגיה, נמכר במחיר שכר מינימום לשעת עבודה.

את הארוע חתם יהושע סימון, או מי שמכונה מעתה בפי הפועלים מחמוד דרוויש של הפועלים, בגלל הדמיון לטענתם. הוא קרא את התרגום העדכני שלו של השיר "מדברים אגוד" של פיט סיגר.

על השתתפותו באנתולוגיה אמר סימון: "הנסיון האישי שלי בשוק העבודה הביא אותי לתפיסה המעמדית. היה לי ברור הקשר בין מי שעושים רווחים מליבוי הסכסוכים והמלחמות או דיוודנדים מהשלום, על ידי יצוא המפעלים לירדן ולאזורי הסחר החופשי, כשבו בזמן האדם שעובד לפרנסתו הולך ומתרושש. מהניסיון הבנתי שזה לא נכון. ישראל היא אוונגרד של ניצול והיא משלבת את זה עם מנגנון של מפותח של כיבוש. אזרח שעובד לפרנסתו מחוייב להתאחד עם אזרח אחר, כי אם האחר יהיה מדוכא גם הוא יהיה מדוכא, אם האחר לא יהיה שווה, גם הוא לא יוכל להיות שווה".

שעתיים נמשך הערב, ובלטה ההקשבה והריכוז של הפועלות החקלאיות לשירה. עם תום הערב, לא מיהרו המשוררים להתפזר. היתה זו עבורם הזדמנות להחליף מספר מילים: יהודים עם ערבים, תל אביבים עם תושבי כפר, ולהחליט להמשיך לשתף פעולה.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה