תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 23.07.08

מאמר מערכת

מדוע ישראל לא יכולה לתקוף את איראן

מאמר מערכת מגזין Challenge

הסלמת המלל הישראלי בנוגע להתגרענות האיראנית, לוותה בחודש יוני בתרגיל אוווירי יוצא דופן. על פי הניו יורק טיימס, בתרגיל השתתפו יותר ממאה מטוסי קרב, שטסו 900 מיל וחזרו תוך תדלוק עצמי באוויר. המרחק הזה זהה למרחק בין ישראל למתקני הגרעין האיראניים בנטאנז.
חוגים בטחוניים אוהבים לטעון שישראל תהיה הנפגעת העיקרית מפיתוח יכולות הגרעין של איראן, גם אם לא תשתתף באופן פעיל במלחמה. כשם שתל אביב היתה קורבן של טילי הסקאד העיראקים במלחמת המפרץ הראשונה, כך יש סכנה שבעימות עם איראן היא תהיה שוב קורבן, הפעם של נשק גרעיני, וזו ההצדקה לפעולה ישראלית לסיכול האיום.

כך נראים הדברים במבט שטחי, ואילו במציאות המצב הרבה יותר מורכב. שלושה מכשולים עומדים בדרכה של ישראל לבצע פעולה צבאית על אדמת איראן. המכשול העיקרי הוא עמדת ארה"ב. בניגוד לימים העליזים של כהונת ג'ורג' בוש הראשונה, כאשר סגן הנשיא דיק צ'ייני, שר ההגנה דונלד רמספלד, והמסבירן הלאומי קרל רוב, דחפו ליישם את תיאוריית "המכה המקדימה"; הבית הלבן היום מלקק את פצעי קרבותיו האבודים באפגניסטאן ובעיראק. שר ההגנה הנוכחי, רוברט גייטס, ועמו מרבית אנשי הפנטגון, מתנגדים בתוקף למתקפה צבאית על איראן. לתפישתם, ארה"ב צריכה להוציא כוחות מהאזור, ולא לשקוע עמוק יותר בבוץ לתוכו הוכנסה על ידי ממשל קל דעת.

כזכור, ההנחה של הניאו-שמרנים בבית הלבן היתה שהפלתו של סדאם חוסיין תאפשר את פריחתה של דמוקרטיה חדשה בעיראק, ותאיץ באיראן זרמים אופוזיציוניים פרו מערביים. מה שקרה הוא ההיפך בדיוק. סדאם אומנם נפל, אבל עיראק שקעה במלחמת אזרחים, שרק העצימה את השפעתה של איראן על עיראק ועל מדינות המפרץ, והפכה אותה לשחקן מרכזי בעולם הערבי. מבחינתה של ארה"ב, הנאבקת מבית במשבר כלכלי עמוק, הצתת המזה"ת עכשיו עלולה להוציא את העניינים מכלל שליטה. נקודה זו מביאה אותנו למכשול השני.

קיים קשר סימביוטי בין מכה צבאית נגד איראן ובין מחירי הנפט הגואים. עצם הדיבור על מתקפה צבאית מקפיץ את רווחיהם של הספקולנטים. כך למשל, הצהרתו של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'ד, שמלחמה עם ארה"ב אינה עומדת על הפרק, הורידה את מחירה של חבית נפט מ-146 דולר ל-136 דולר. לעומת זאת, התבטאות אזוטרית של שר התחבורה, שאול מופז, שמתקפה ישראלית על איראן היא בלתי נמנעת, הקפיצה תוך יום אחד את מחירה של חבית נפט ב-11 דולר. מתקפה על איראן, ספקית הנפט השנייה בעולם אחרי סעודיה, תביא לסגירה של מפרץ הורמוז, המקום שממנו יוצאות מיכליות הנפט במפרץ הפרסי. כך הבטיח מוחמד ג'פארי, ראש משמרות המהפכה באיראן. לא קשה לשער מה יקרה למחירי הנפט אם תחזית כזו תתממש. כבר היום עומד העולם בפני כאוס כללי, כאשר מחירי הנפט משבשים את הכלכלה הגלובאלית, ומזניקים את מחירי המזון ומצרכי היסוד.
המכשול השלישי בפני פעולה ישראלית באיראן קשור למגבלות כוחה של ישראל עצמה. מאז מלחמת המפרץ הראשונה, שבה הורתה ארה"ב לישראל שלא להגיב על ירי הסקאדים של סדאם, מנסה ישראל להיות מתואמת עם ארה"ב מחד, ועם שכנותיה המתונות במזה"ת מאידך. הדבר בלט במלחמת לבנון השניה, כאשר, לראשונה, נוצרה חזית מאוחדת - ישראלית, סעודית, מצרית ולבנונית - נגד חזבאללה. יש הרואים בשיחות שישראל מנהלת כעת עם סוריה, נסיון לבודד את איראן ואת חזבאללה, יותר מאשר רצון כנה להתקרבות אל השכנה מצפון-מזרח.

מתקפה על איראן ללא תיאום עם סעודיה למשל, תותיר את ישראל שוב מבודדת. כזכור, סעודיה התנגדה למתקפה האמריקאית על עיראק, משום שהעריכה שהפלת סדאם חוסיין תחזק את מעמדה של איראן, כפי שאכן קרה. סעודיה, עוד יותר מישראל, מודאגת ממעמדה המתחזק של איראן באזור. האמת היא שגם מבחינת איראן, סעודיה מהווה איום אסטרטגי מסוכן יותר מישראל. מספיק לחזור לשנות השמונים, כאשר סעודיה חברה לסדאם חוסיין במתקפתו נגד איראן של חומייני. המלחמה, שארכה כשמונה שנים, פגעה אנושות בכלכלתה של איראן וביכולתה לייצא את המהפכה שלה. לאיראן, אגב אין הסטוריה של התקפה על אף אחת משכנותיה. לכן, כאשר איראן טוענת שהיא מפתחת את יכולתה הגרעינית לצרכי שלום, אין סיבה שלא להאמין לה.

מדוע אם כן ישראל תופסת מקום כל כך בולט בהצהרות האיבה של המשטר האיראני? הסיבה לכך קשורה לבעיות הפנימיות של איראן יותר מאשר לחשיבותה האסטרטגית של ישראל. כשהוא טובע בפיגור, עוני, אבטלה, דיכוי פנימי וכפייה הדתית –המשטר האיראני משתמש בסכסוך הישראלי פלסטיני כאמצעי להרחיק מעליו את התסכול של ההמונים. אותו סכסוך הזין אותו היטב גם בדרום לבנון שם בנה לעצמו חזית קדמית עם חזבאללה. גם פיתוח היכולת הגרעינית מכוון יותר לצרכיה הפנימיים של איראן. כמו פקיסטאן לפניה, גם איראן, אימצה את הגרעין כדי לעודד את הגאווה הלאומית.
אפשר להגדיר את ההיסטריה שישראל מנסה לעורר סביב ההתגרענות האיראנית כצעקותיו של "הקוזאק הנגזל". לישראל עצמה יש יותר מפצצה גרעינית אחת (על פי מקורות זרים), והיסטוריה ארוכה של סרבנות כלפי כל מה שנוגע לפיקוח על מתקניה הגרעיניים כולל חתימה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני. מאזן האימה שישראל מקפידה לקיים כבר יותר מחמישים שנה, מהווה מקור לעצבנות בלתי פוסקת בעולם הערבי. מצרים, למשל, טוענת שהעליונות הצבאית הישראלית במישור הקונבנציונלי והבלתי קונבנציונלי היא שמעודדת מדינות כמו איראן להתחמש בנשק יום הדין. יתר על כן, אלמלא היתה ישראל מותירה את הסכסוך עם העם הפלסטיני מדמם, ללא פתרון נראה באופק, לא היתה אף מדינה באזור זקוקה לגרעין. בהיעדר סכסוך לא היו הפלסטינים זקוקים ל"פטרון", חזבאללה לא היה זוכה למעמד העל שיש לו בלבנון, וגם החמאס אולי לא היה קיים.

הבעיה היא, שכולנו יושבים על חבית חומר נפץ, תרתי משמע. הסכסוך הישראלי פלסטיני מצית את האזור, יוצר עילות למלחמות נוספות, ולמשברים כלכליים בינלאומיים. פתרון צודק, שיהיה מוסכם על העם הפלסטיני, ולא רק על הנהגתו המושחתת, לא רק שירגיע את האזור, אלא שיאפשר לעולם הערבי להתמודד עם הבעיות האמיתיות של תת פיתוח ופיגור. ואילו ישראל, לאחר שתפצה את העם הפלסטיני על הנזק והאומללות שהביאה עליו, אולי תזכה גם היא, 60 שנה לאחר הקמתה, להתפנות לטפל בנושאים "נורמאליים" בוערים כמו זהות, פערים כלכליים, ויעדים של פתוח שוויוני.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"איזו השקעה היא יותר חכמה לטווח הארוך למניעת הסכסוך?"

מאת רון לוי
נשלח 26.05.09, 14:48

מאות אלפי שקלים שיושקעו על מלחמה נגד אזור קטן ועני שרק תגרום לתושבים להיות אפילו יותר מיליטנטית,
או מאות אלפי שקלים שיושקעו בתעמולה פרו-שמאלית בעזה ולחיזוק הכלכלה שם - מה שיגרום באופן ישיר לתושבים להיות פחות מיליטנטים?

התשובה ברורה מראש. מדוע לא בוחרים בדרך היותר לוגית? כנראה ששלום הוא לא באמת המטרה העיקרית.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה