תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 21, מרץ 2007

זכויות אדם

יאיר נווה נגד רוזה פארקס

על צו האיסור לישראלים ולזרים להסיע פלסטינים ברחבי הגדה המערבית

אלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה, היושב במפקדה בבית-אל שבגדה המערבית, ביקש, כנראה, לחלוק כבוד אחרון לרוזה פארקס, פעילת זכויות האדם שנפטרה בסוף חודש אוקטובר השנה בארצות-הברית. לפני חמישים ואחת שנה נעצרה פארקס על ידי משטרת מונטגומרי שבאלבמה, לאחר שסירבה לפנות את מקומה לאדם לבן, בהתאם לחוקי ההפרדה הגזעית שנהגו באותה מדינה. מעצרה של פארקס, גרר חרם של האוכלוסיה האפרו-אמריקאית בעיר על התחבורה הציבורית שנמשך חודשים רבים, עד לביטול חוקי ההפרדה.

אלוף הפיקוד מצא דרך יצירתית להנציח את זכרה של פארקס. לאחר התייעצויות רבות, הוא הוציא צו חדש האוסר על ישראלים ועל אזרחים זרים, להסיע פלסטינים במכוניותיהם בכל רחבי הגדה המערבית, החל מ-19 בינואר 2007. העונש המובטח לעבריין: חמש שנות מאסר. ולמען הסר ספק, הוסמכו כל חייל ושוטר להפעיל כוח סביר כדי להפסיק את העבירה, כלומר הם רשאים לגרור את הנוסע הפלסטיני אל מחוץ לרכב.

אך אל חשש, הצו אינו פוגע באינטרסים ישראלים חיוניים. הניצול של כוח עבודה פלסטיני, זול ולא מוגן, לא יפגע. מותר יהיה להסיע פלסטיני שיש לו היתר כניסה לישראל או להתנחלויות. גם חברות תחבורה ציבורית ישראליות, המפעילות קווי תחבורה בשטחים, יוכלו להמשיך ולהסיע נוסעים פלסטינים, ולהזרים את כספי הנוסעים למשק הישראלי ולרשויות המס בישראל. וכמובן, כוחות הביטחון יוכלו להמשיך ולהעניק נסיעות חינם לאוכלוסיה הפלסטינית (כולל אזיקים וכיסוי עיניים). הצו מגלה "התחשבות" בישראלים שיש להם קרובי משפחה בשטחים. הם יוכלו להסיע ברכבם את בני-זוגם, הוריהם, אחיהם ואחיותיהם, סביהם, ילדיהם ונכדיהם. שימו לב להיגיון הגזעני: הדגש הוא על קרבת דם (סבים כן, חמות וגיס לא). קשרים שיסודם בבחירה חברתית ולא בביולוגיה, הם קשרים שמוטב שיתנתקו. שלא לדבר על אדם הרוצה להסיע ברכבו ידיד או שותף פוליטי... הצו מנומק בטעמי ביטחון ומניעת פיגועים, וכן בטעמים של סדר ציבורי. ואכן, מדובר בצו שמניח נדבך נוסף בסדר החברתי החדש, שקורם עור וגידים בישראל ובשטחים.

כבר זמן מה, שבקהילת זכויות האדם מתרוצץ הרעיון להפסיק לתאר את המשטר בישראל ובשטחים כמשטר כיבוש, ולעבור למונח "משטר אפרטהייד". הכבישים הראשיים בשטחים הפכו להיות כבישים לישראלים בלבד. במקביל להם פועלת מערכת דרכים משובשת המיועדת לפלסטינים. מחסומי הכניסה לישראל חולקו למחסומים עבור ישראלים, ולמחסומים עבור פלסטינים. השטחים שבין חומת ההפרדה לבין הקו הירוק הפכו שטחים לישראלים בלבד, שפלסטינים צריכים היתר מיוחד כדי להיכנס אליהם. ירושלים המזרחית, המרכז הגיאופוליטי ההיסטורי של השטחים, פתוחה אך ורק בפני ישראלים. כך גם בקעת הירדן. גם שטחי ההתנחלויות הם שטחים לישראלים בלבד, שפלסטינים מורשים להיכנס אליהם רק בהיתר – לרוב בתור כוח עבודה זול.

שטחי A ושטחי רצועת עזה, לעומת זאת, הם שטחים אסורים בכניסה לישראלים ולזרים. הוראה זו, הנאכפת באורח אקראי בגדה, מיושמת באופן דרקוני ברצועת עזה - המודל המושלם של הפרדה נוסח ממשלת ישראל. ישנו משפט לישראלים ומשפט לפלסטינים: הישראלי נדון לפי חוקי מדינת ישראל, הפלסטיני לפי החקיקה הצבאית בשטחים. כך, למשל, ישראלי ופלסטיני שנעצרו על אותה עבירה – זה יובא תוך 24 שעות בפני שופט בישראל, וחברו ימתין שמונה ימים עד להבאה בפני שופט צבאי.

לא מדובר רק בדיכוי, אלא גם בבידוד והפרדה. חוק האזרחות וחומת ההפרדה, למשל, מנסים לבתק את היחסים שבין הפלסטינים בשטחים לבין הפלסטינים שבתחומי ישראל. ההיסטוריה כבר חרצה את משפטם של מחוקקי חוקי ההפרדה הגזעית בנירנברג, מונטגומרי וקייפטאון. קווים גלויים נמתחים בין הערים האלו, לבין בית-אל, וגם בית-אל יומה יבוא.

איור: אמיתי סנדי ל"אתגרCHALLENGE"

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה