תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 11.09.08

בחירות

למה להצביע לאסמא אגברייה?

א.

חשבתי על העבודות שבהן עסקתי עד היום והגעתי לרשימה הזאת (המקוצרת):
פקידה (של מפקד טייסת, סגן המפקד ושאר קציני המפקדה)
מנקה (5 בתים בשבוע, שנה)
פקידת-טלמרקטינג (אופן ספייס, טלפון ומפקחת)
עוזרת גננת (23 ילדים בני שלוש ושלוש עובדות מותשות)
מוכרת בחנות מסגרות (נראה לך שהמסגרת תתאים לשטיח?)
ליצנית בימי הולדת (מיץ-פטל להמונים)
מדריכת אמנות בבתי ספר (מפוטרת כל קיץ)
מטפלת (והשכר: במזומן)
מוכרת ספרים (והשכר: מינימום)

בטח תרצו לדעת מהי העבודה המשתלמת ביותר. והתשובה המנצחת היא: ליצנית.
השאלה היא כמה פעמים אפשר להתחפש לארנב, לדבר בקול של ג'ירפה ולרקוד עם אנשים מאד נמוכים לצלילי "אין, אין, אין חגיגה, בלי, בלי, בלי עוגה".

לעיתים, ממרום מעמדנו כעובדי היי טק, מנהלי חשבונות, יבואני אאודי או פשוט אנשים להורים בעלי כסף, נדמה לנו שמעמד הפועלים הוא דבר שפס וחלף מהעולם.
אם אנחנו יהלומנים או דוגמנית שמצאה כדורגלן אז הסתדרנו בחיים. אם אנחנו קצת מעופפים וחסרי כיוון אבל אבא ואמא שמרו על הכספת בשבילנו אז הסתדרנו גם.
אבל מה אם אנחנו מדריכים בבית ספר, מפוטרים כל קיץ ואבא שלנו קיבוצניק? מה אם אנחנו מוכרים ספרים ומשתכרים שכר מינימום שיעלה בשני שקל אחרי שנתיים?
מה אם התגרשנו, הפכנו לחד הוריים ומשרד האדריכלות שלנו נסגר? מה אם אנחנו ממלצרים, לא נותנים לנו את השכר בזמן ואמא שלנו פוטרה?

בעולם הזה, שהעלה לראש התורן את דגל ההפרטה, "הכלכלה החופשית" ורצונם של "כוחות השוק" הקדושים - אין מי שישמור עלינו. בעולם הזה מעמד הפועלים, העובדים – מוכחש. הרי כל אחד יכול לקום בבוקר ולברוא את הסטרט-אפ שיזניק אותו לראש הפירמידה, האין זה כך?

עובדי מפעלים שאסרו עליהם להתאגד? אה, זה רק בסרטים דוקומנטריים בערוץ 8.
מוקדניות שרות לקוחות שנקנסות על טעויות? נו, זה קורה רק בפתח תקוה.
פועלות נקיון שנחמסות ע"י קבלן כח אדם? טוב, הן ערביות.
מרצים ומרצות באוניברסיטה שמפוטרים כל קיץ? אהמ.. באמת?

כן, כן, באמת. זה כאן, שם ובכל מקום ובקרוב אצלכם. מה לא עשיתם את המדיטציה הזאת שאומרת: "all is one"? בואו, התרוממו מהכרית והביטו בחלון.
תראו מי מציץ אליכם. היי, זה לב לבייב מדלג יד ביד עם פיליפ סטארק, אוי הנה הם פוגשים
את גליה מאור ורוקדים הורה ומי זה מצטרף? זה אולמרט? זה ביבי? זה ברק? אני לא מצליחה להחליט. כמה שהחבר'ה דומים. נו, שירקדו.

ב.

אסמא אגברייה זחאלקה היא אישה. היא ערבייה. היא בהריון. היא רצה לראשות עיריית תל אביב.
מצחיק?

היא לא טייס, לא מנהל תיכון, לא עורך דין. היא לא קיבלה עיטורי עוז ולא ייבשה את ביצות חולדה.
היא אישה אחת, שקמה בבוקר, מנשקת את בעלה השחקן-שיפוצניק והולכת למשרדי עמותת "מען". שם היא מסייעת לאנשים למצוא עבודה, מכוונת אותם לייעוץ משפטי ועושה ככל יכולתה למען ההכרה במצוקתם של העובדים וחיזוק מעמדם. משם היא מנסה לומר שיש צורך בתיקון חברתי-כלכלי ושזהו התיקון הבסיסי ביותר, הראשון.
שבילי אופניים, רכבת קלה, סביבה ירוקה ושכר דירה שפוי הם כולם עניינים חשובים ביותר, אבל יש צורך להתחיל בשינוי עמוק יותר. שינוי של סדר עדיפויות.
העדפה של רווחה לעובד, לפועל, לאדם על פני רווחי בעלי ההון.
שינוי ששם את האדם, בטחונו הכלכלי, יציבותו וכבודו במרכז.
סולידריות. זוכרים את המילה הזאת?
All is one.

האם תודעתכם כבר תפסה שאת העוני, ההפקרה והניצול אפשר להדחיק רק עד שלב מסוים?
כמו האשפה והזיהום הסביבתי שמאיימים על גורלה של האדמה המופלאה, כך מאיים הצורך הבולעני בכח על האדם.

תסתכלו מהחלון. היי, הנה מגדלי עזריאלי. מרובע, עיגול ומשולש. גאוני. גבוה, מואר, מפואר. עזבו אותכם. בואו נשתגע. נעשה קניות, נאכל עוגות. די, באמת. פוליטיקה. זה דבר מטונף. ניסע לשבת בג'קוזי. נשתה יין עפיץ. מה לבחור, מי לבחור. ערבייה? מי מאמין לערבים? נטוס לתורכיה, לגואה, לברזיל. עניים? שיילכו לעבוד. בבננות, בתפוחי אדמה. נשבר להם הגב? שיעשו פלדנקרייז. יש לי מורה מצויין. בחירות בתל אביב? מה רע בחולדאי? איש נהדר. היה מפקד בסיס. איך שיפץ את אבן גבירול? שאקל. גבר גבר. מה להחליף סדרי עדיפויות? אלטרנטיבה? סוציאליזם? פוי! מילה עם עובש.

ג.

דע"ם – מפלגה סוציאליסטית למען רווחת העובדים.
אסמא אגברייה זחאלקה – עומדת בגאון בראש המפלגה.

מפלגת דע"ם ואסמא אגברייה רצות למועצת עיריית תל אביב ולראשות העיר תל אביב.

להתראות בקלפיות

שלכם
אסנת

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"גאווה"

מאת מירי פז
נשלח 18.11.12, 14:57

אין עליך, גאה בך.

"ליבך וראשך במקומם הנכון."

מאת ארנון ברוקשטיין
נשלח 05.05.11, 00:52

כנ"ל אסנת: ליבך וראשך במקומם הנכון. חיבוק

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה