תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 20.08.08

בחירות

התקפת אסמא

זמן תל אביב, 1 באוגוסט, 2008

אישה, מוסלמית, פמיניסטית, סוציאליסטית, יפואית, לוחמת למען זכויות העובדים. אסמא אגבארייה זחאלקה, האישה היחידה שרצה לראשות העירייה, לא רואה את חולדאי. היא טוענת שראש העירייה מכר את העיר, הפקיר את יפו לסמים ולאלימות, היטיב רק עם הנדל"ניסטים, הפך את תל אביב למדינת כל עשיריה, ומבטיחה לרוץ עד הסוף כדי ליצור מהפכה אדומה. ההריון המתקדם והדעות הקדומות לא יעצרו אותה.

אסמא אגברייה-זחאלקה לא עוצרת. היא מדברת בשטף, בהתלהבות, מבהירה בשלוש דרכים שונות את דבריה, העיקר שיובנו. רק לפעמים היא משתהה לרגע כדי לברור מילה או לכוון את חץ הביקורת הבא. "יפו?", היא פותחת כבר בתחילת הראיון, "החיים ביפו איבדו כבר מזמן את משמעותם. גדר ההפרדה שיש בינה לבין תל אביב אמנם בלתי נראית אך גבוהה הרבה יותר ממה שחושבים".

אולי בכל זאת נחזור רגע לילדות שלך? ללימודים באוניברסיטה? אני מנסה לעצור את השצף למען הסדר הטוב. "קשה לי להפריד", היא עונה, "אלה הדברים שגדלתי בתוכם. סיפור ילדותו של יפואי הוא סיפור האפליה". הופ, היא נעצרה, אבל לא לאורך זמן."הילדים האלה שנהרגים ביפו בגלל סמים...זה הכול בגלל שאין חינוך ואין תרבות. אני מכירה את כולם, הם גדלו איתי בשכונה, קנו במכולת של ההורים שלי. פרחים שעם קצת אהבה אפשר היה לטפח. זה דור שלם, את מבינה?", היא שואלת עכשיו בעיניים נוצצות מדמעות, דור שלם שהלך לאיבוד".

מייד אחר כך, בלי התנצלות, תקום לשירותים ותסביר: "אני בהריון, את יודעת. יש דברים שלוחצים".

אכן, יש דברים שלוחצים. בדומה לעובר שברחמה, גם האם עצמה כאמור לוחצת, בועטת, לא מרפה. כמו בראיון, כך בחיים. על פי הסקרים חולדאי לוקח את בחירות בהליכה? מעולם לא כיהנה אישה כראש עיריית תל אביב? רבים מתושבי העיר לא ממש שמעו עליה? כל זה לא מפריע לאגברייה לרוץ זקופת גו מול ראש העירייה הוותיק. מי שנולדה בשכונת עוני, רצה לכנסת בגיל 30 והתרוצצה בכל הארץ במאבקים למען זכויות - נתקלה כבר בחייה בחומות בצורות לא פחות.

"להתמודד מול חולדאי זו לא בושה, זו חובה מוסרית", היא מסבירה. "זה יהיה קשה, אני יודעת, אבל את העוולות שלו, בעיקר ביפו, חייבים לתקן".

הרגש המתפרץ, המלל הרהוט ונסיבות חייה לא מותירים מקום לספק: אגברייה היא תמונת המראה, הדמות ההפוכה כמעט לראש העירייה המכהן והטייס הגאה, רון חולדאי. אישה, מוסלמית, נטולת עיטורי עוז או ידידים רבי השפעה וממון. היא נולדה לפני שלושים וחמש שנה למשפחה בת שמונה נפשות בשכונת עג'מי ביפו, תפאורה שונה למדי מן החממה של קיבוץ חולדה. אימה שייכת למשפחת סוכר, אחת המשפחות המעטות שנשארו ביפו אחרי 48'. אביה היה פועל בניין ("הוא בנה את תל אביב ועכשיו אני יוצאת כנגד זה") שנפטר בגיל צעיר והותיר לאימה את ניהול חנות המכולת שפתח לפני מותו.

המשפחה גרה בדירת עמידר מרווחת תמורת עשרים שקל בחודש דמי מפתח, "ואז עם ההפרטה הכול נשבר. מגורים עלו הרבה יותר כסף מבלי שנתנו פתרונות ו-20,000 תושבים נותרו חנוקים", היא לוקחת אוויר וממשיכה: "הכול תוצאה של מדיניות וניצול הזדמנויות כלכליות שהובילו רוני מילוא ואחריו חולדאי. למעט כמה פרוייקטי דיור כושלים, העירייה הפקירה את ערביי יפו והתוצאה היא פשע ואלימות או פנייה לאיסלם". באותה נשימה, אגברייה אינה חוסכת ביקורת מההנהגה המקומית: "פעם הייתה כאן אופוזיציה לוחמת של חד"ש, "כולנו למען יפו" והאגודה למען ערביי יפו" אבל החל משנות ה-90' הם הצטרפו לקואליציות של ראשי הערים וכבר לא נלחמו עבורנו. אחוז ההצבעה של 26% ביפו בבחירות המקומיות האחרונות מספר את סיפור האכזבה והאדישות".

בילדותה פעלו בעג'מי מספר תחנות סמים אבל היא ואחיה נחלצו מהפשע הגואה. הוריה ראו את הבאות ושלחו את ילדיהם לבית ספר פרטי של הכנסייה הקתולית "כי אם היית הולך לבית ספר ממלכתי היית יוצא גמור". לאחר שהשלימה תואר בספרות ערבית וב-B.A כללי באוניברסיטה, החליטה לפנות לפוליטיקה ולהצטרף ל"דע"ם", מפלגה סוציאליסטית הקוראת להעדפת רווחת העובדים על פני רווחי בעלי ההון. "המפלגה אינה ערבית וגם לא ערבית-יהודית", היא מבקשת להבהיר, "זו מפלגת פועלים שהמושגים הלאומיים בכלל לא לוקחים בה חלק. באוניברסיטה למדתי לחשוב אחרת ומוסכמות רבות נשברו לנגד עיניי. אם לא הייתי מוצאת את העוגן של דע"ם הייתי מאוד אומללה". על היעדר גינוניה הלאומניים של אגברייה מביעה הערצתה למהפכנית הפולנייה-יהודייה רוזה לוקסמבורג: "היא מקור ההשראה שלי כי היא התעקשה ונלחמה כל חייה עד שנרצחה. אני רק מקווה שאני לא אגמור כמוה", היא צוחקת. לשם יישום מצעה הקימה המפלגה את עמותת "מען", מעין איגוד מקצועי המסייעת בחיפוש עבודה, מתן ייעוץ משפטי לפועלים וכיוצ"ב.

לאחר שעבדה כעורכת לשונית בעמותה, ובהמשך לעבודת שטח בסניפי המפלגה השונים, נבחרה אגברייה לעמוד בראש דע"ם. בכך הפכה לראש המפלגה האישה היחידה בארץ, לפחות עד שיסתיימו קרבות הירושה ב-"קדימה". מפלגתה אף התמודדה לבחירות בכנסת ב-2003 וב-2006, אך לא הצליחה לדגדג את אחוז החסימה. "כישלון? ממש לא". אומרת אגברייה. "משפחת אגברייה זה חצי אום אל פאחם ואם הייתי רוצה להיכנס לכנסת - הייתי הולכת לשם, מבטיחה להם קצת הבטחות שלא הייתי מקיימת ואני בפנים. כל זה בלי ללכת לחוגי ביית עד 23:00 בלילה כשהילד בועט לי בפנים וכשאין לי זמן לבעלי ולעצמי. אבל זו לא הדרך שלנו. מה שחשוב לי זה נאמנים לטווח הרחוק ושתתגבש אלטרנטיבה אמיתית בשטח. אני רוצה להביא שינוי בחשיבה, במנטאליות ובתודעה. אם אישה ערבייה יוצאת לעבוד ומרוויחה 4000 בזכותנו שקל בחודש זו כבר הצלחה".

לא בכדי מביאה אסמא את הדוגמא של האישה הערבייה. כפי שידובר עוד בהמשך, בהיותה אישה, נתקלה בלא מעט מכשולים, בעיקר מצד משפחתה. המכשולים, היא אומרת, רק ליטשו ועיצבו את אישיותה.

"אף אחד לא תמך בהליכה שלי לפוליטיקה. המשפחה הקרובה ניסתה למנוע את זה בכל דרך אפשרית. גם גבר היה ניתקל בהתנגדות כי פוליטיקה זה לערער את כל מה שמכירים, אבל לאישה עוד יותר קשה. פיסית, ממש פיסית, לא הייתה לי את הסמכות שלגבר יש ללכת כנגד הזרם".

איך זה בכל זאת ניפתר?

"כמו רוזה לוקסמבורג. ברגע שאני משוכנעת במשהו בכל הבחינות אני הולכת איתו ונותנת הכול בשביל זה. זו הדרך שלי, לא משנה כמה זה יעלה. זה מה ששידרתי ובסוף המשפחה כיבדה את זה. הם גם ראו שזה לא כל כך מאיים. הרי לא באתי לומר שזה יהיה עולם של נשים אלא שזה יהיה עולם של כולם".

****

מאז 2006 המשיכה המפלגה והעמותה בעבודת שטח סיזיפית ויומיומית. "מיני-מהפכה" קוראת אגברייה למהלכים שביצעו בשנתיים האחרונות, ביניהם שיבוץ נשים ערביות לעבודה, ומשא ומתן מוצלחים מול מעסיקים שונים במשק על מיצוי זכויות עובדיהם. עכשיו, מקווים בדע"ם, יסייעו להם נאמניהם לבצע דריסת רגל בפוליטיקה המקומית ואף להיבחר לראשות העירייה. לטענת אגבריה, שאת הודעתה הרשמית על מועמדותה מסרה ביום האישה האחרון, הריצה מול חולדאי אינה גימיק או טריק תקשורתי:

"למועצה הולכים כדי לשנות נושאים ספציפיים - פה עוד שבילי אופניים, כאן עוד מקום חנייה. אבל אנחנו רוצים להציע אלטרנטיבה חברתית-כלכלית כוללת. אנחנו קוראים לשנות את המדיניות שחולדאי מקדם ולבנות כוח חברתי נגדי לכוחות השוק והנדל"ן. זו שאלה פוליטית ממדרגה ראשונה שנוגעת לראש הפרמידה", היא מסבירה בנחרצות.

מה צריך לשנות בענייך?

"העוול הראשון זה יפו. בהכול. בחינוך, במועדוני נוער, במוסדות קהילתיים. זה קשור לשישים שנות אפליה של הממשלה אבל העירייה היא חלק מזה. גם אם אין לה סמכות ישירה, בכוחה לתבוע לשנות סדרי עדיפויות. צריך לתכנן דירות מסובסדות לזוגות צעירים בני העיר, לאפשר לתושבים להמשיך לחיות איפה שגדלו, להזרים משאבים רציניים למערכת החינוך ולהקים מסגרות תומכות נוספות. נכון, יש מועדונים לנוער בסיכון ביפו אבל למה צריך לחכות שהוא יהיה בסיכון?".

לא מעט תושבים דווקא מברכים על פיתוח התשתיות של חולדאי ביפו.

"נכון, הוא סלל תשתיות מדהימות אבל לטובת מי? כל השיפוצים הם חלק מתוכנית של העירייה למשוך יותר נדל"ניסטים. הם עבור התיירים והעשירים שליד הים, לא עבור הערבים והיהודים המרוקאים, התימנים והבולגרים. הבעיה של יפו זה לא התשתיות הפיסיות אלא התשתיות האנושיות ובעיניי עדיף לפתוח מועדון תרבות לפני שעושים גינה". לדברי אגברייה המאבק על יפו הוא גם מאבק על אופייה של האחות הגדולה מצפון: "אותה מדיניות ואזלת יד שמביאה לפינויים בעג'מי היא שמביאה למחירי השכירות המטורפים בדיזינגוף ובפרישמן. מדינת ישראל - ותל אביב היא מיקרוקוסמוס של העניין הזה - הפכה מ"מדינת כל יהודיה" למדינת כל עשיריה. הגיע הזמן שהיהודים שנבעטים עכשיו לשוליים יאחדו כוחות עם הערבים שנבעטו כבר מזמן".

הרבה מאוד מהפינויים וצוי ההריסה ביפו נובעים מהתעלמות מהחוק של התושבים עצמם במשך שנים: חלוקת דירות, פלישות, הרחבות בלי היתרים עבור שאר בני המשפחה שנישאו.

"מה את רוצה שיעשו? לאחר שהבן מתחתן ורוצה לעזוב את הבית הוא לא מצליח לא לקנות ולא לשכור דירה בגלל המחירים. זה משאיר את האנשים תקועים, והמאפיין הלאומי רק מחריף את הבעיה. כשלישראלי יהודי מעלים את שכר הדירה בתל אביב אז הוא עוזב לרמת גן, גבעתיים או לבת ים. אבל ערבי לא יכול לעבור, אין לו ניידות, לא בכל מקום הוא ימצא את המסגד או הכנסייה שלו ואנשים שדוברים את שפתו. המגורים ביחד עם המשפחה המורחבת היא האופציה היחידה שיש לו וגם הוא רוצה להמשיך לחיות ולהקים משפחה. זה לא בגלל הרצון לדרוס את החוק. זה בגלל שהחוק דרס אותנו".

כסוציאליסטית מובהקת, נושאת אגברייה את עיניה למקורות עבודה עבור בוחריה ולתשתית תעסוקתית. בהיות העירייה המעסיק הגדול בעיר, מצפה ממנה אגברייה לפתוח דלתות רבות יותר לערבים, להקים מערכי הכשרה למובטלים ולנשים "ולא רק לעשות יריד תעסוקה מסכן לפני הבחירות", כלשונה.

לגרסתה, קהות החושים של העירייה ושל העומד בראשה באה לידי ביטוי גם בהעסקת "פרי-לנסרים" ועובדי חברות כוח אדם, שאינם נהנים מזכויות ומתחושת היציבות של עובדים קבועים. "חוסר הביטחון התעסוקתי זה פשע שעירית תל אביב שותפה לו. חלק מרכזי בקמפיין שלנו היא הדרישה להפוך את עיריית תל אביב למעסיק הוגן. זו התחלת הצמצום של הפערים החברתיים כי כשהפרט יציב החברה כולה יציבה".

****

חציי הביקורת של אגברייה אינם נשלחים רק אל חולדאי וההנהגה היפואית. היא נועצת אותם בסגניו של ראש העירייה מן הסיעות השונות ובשחקנים נוספים במישור המוניציפאלי.

בקדנציה האחרונה לא נכנסה למועצת העירייה רשימה יפואית המבקשת לקדם את האינטרסים של תושבי האזור, והנציג הערבי היחיד בה היה רפעת (ג'ימי) טורק שרץ מטעם מפלגת מר"צ.

"אני לא רוצה לדבר בשמות ספציפיים אבל ברור שמר"צ זה לא מפלגה ערבית", היא עונה בשאלה על תרומתו של טורק למען ערביי העיר. "בכלל, הכניסה של כולם לקואליציה של רון חולדאי - זה מה שמכר את העיר הזו. לא משנה אם אתם ירוקים, כחולים, צהובים, אוהבי חיות או שבילים. אם אתה בקואליציה אז אתה בעד המדיניות של ראש העירייה, עובדה שכל התוכניות שלו עוברות במועצה. העיר הזו זקוקה לקונטרה ולא ליסמנים".

נניח חולדאי ירצה שתהיי סגניתו בשכר, תסרבי ל-30,000 ₪ בחודש?

"אם לא ניבחר לראשות העיר ורק למועצה אז בהחלט, נהיה רק באופוזיציה. גם אם אבחר לכנסת משכורת הח"כ לא תיכנס אליי לכיס אלא תועבר לקופת המפלגה".

במידה רבה, מזכיר מצעה של "עיר לכולנו", תנועה חברתית שהוקמה לקראת הבחירות המוניציפאליות הקרובות כריאקציה למדיניותו של ראש העירייה, את מצעה של דע"ם. אגברייה מצידה מבקשת להיבדל מן התנועה החדשה ואף כתבה עליה מאמר נוקב. "עיר לכולנו" הם פליטים של מפלגת חד"ש שיפו הייתה המוקד שלה באופן מסורתי", מסבירה אגבריה. "לקראת הבחירות הקרובות חד"ש התפלגה ומריצה שתי רשימות: היהודים הלכו ל"עיר לכולנו" והערבים הלכו לרשימה ערבית לאומית שמתארגנת עכשיו, שילוב של חד"ש ובל"ד. זה פיצול על בסיס לאומי שהוא אסון אידיאולוגי למפלגה הזו וגם כמובן שורף קולות. אנחנו, לעומת זאת, לא מתפצלים אלא מחברים. בעיננו, סולידריות בין ערבים ליהודים זה עיקרון בל יעבור כדי לשנות את פני העיר הזו ולעצור את ההידרדרות שחולדאי ממיט עליה".

ביקורת נוספת שמפנה אגברייה על "עיר לכולנו" הוא המצע האקלקטי והרב גוני שלה והעובדה כי טרם הודיעו על מועמד מטעמה לראשות העירייה: "הם מביאים שלל של נושאים בלי סדרי עדיפויות", היא מבארת. "איכות סביבה זה סבבה אבל זה לא המוקד. אם לא שמים את יפו בראש בעצם מוותרים עליה כי המשאבים והאנרגיות גם ככה מועטים. צריך להבין, לתל אביב אין עתיד בלי יפו. אי אפשר להחליף את הסולידאריות עם הערבים שחיו איתכם שישים שנה בסולידאריות עם הפליטים הסודנים, חשובה ככל שתהיה".

****

משנתה השוויונית והפמיניסטית של אגברייה באה לידי ביטוי גם בחייה האישיים. לפני שנה, בגיל "הקשיש" שלושים וארבע, היא נישאה למוסא זחאלקה, שחקן ושיפוצניק, וממשיכה לשאת את שם הנעורים שלה לצד שמו.

"יש לך הסבר למה זה קרה כל כך מאוחר"? אני משפריצה פרץ שמרנות.

"כי הייתי מטומטמת לפני שלוש שנים כשהוא התחיל איתי", היא צוחקת ואחר כך מרצינה: "מה אפשר לעשות, לא נמצא האדם המתאים שיוכל להכיל אותי. מי שהיה מתחתן איתי היה צריך לדעת שהמפלגה והעשייה החברתית הם החיים שלי. היו לי הזדמנויות לנישואין אבל היום אני שמחה שזה לא קרה עם מישהו אחר, כי בעלי מקסים ופמיניסט של ממש. יש משפט בערבית: "כול שי בוועקתו חילו" שמשמעו: "כל דבר שקורה בעיתו הוא מתוק" והוא המשפט הכי נכון שיש".

כאמור, בחירותיה האישיות של אגברייה בולטות במיוחד על רקע החברה המוסלמית השמרנית בה נולדה: "עם כל ההתקדמות שעברה החברה הערבית, את המילה האחרונה עדיין אומר האבא, הבעל והאח. זה לא כל כך מקובל שאת בפוליטיקה, שאת עצמאית, שיש לך דעה משלך על כל דבר ושאת רוצה להנהיג גברים אחרים".

"יחד עם זאת, אני עובדת עם הרבה פועלים זקנים בגיל של סבא שלי וברגע שהם רואים שיש לי מה לתת להם - הנושא המגדרי נשכח. הם מסתכלים עליי בתור בן אדם פוליטי שיש לו את המקום שלו, ושבמקרה הוא גם אישה. זה ההישג הכי גדול".

בקרב חבריה למפלגה אין בכלל ויכוח על היותה מועמדת ראויה. "לא סתם בחרנו בה להיות המייצגת של מפלגת הפועלים. יש בה את כל האיכויות שמי שרוצה אלטרנטיבה לחולדאי יכול למצוא", אומר חבר המפלגה ניר נאדר ועורך המגזין הפוליטי "אתגר". "זה שהיא מועמדת יוצא כנגד התרבות הגברית, שובינסטית והניאו ליברלית בפוליטיקה הארצית והמקומית".

מה לדעתך הסיכויים שלה בבחירות?

"מבחינת ראשות העיר היא מציגה אלטרנטיבה דמוקרטית חשובה ולכן עצם ההתמודדות שלה משמעותית. מבחינת הכניסה למועצה הסיכויים גדולים. עבודת השטח השקטה שקיימנו הראתה שאנשים מאוד מצפים ומתעניינים בנו".

כיום מצויה אגברייה בחודש הרביעי להריונה. בבחירות היא תהייה בחודש השמיני ואם במפתיע תיבחר לראשות העירייה תיאלץ כמעט מייד לצאת לחופשת לידה. "מאז שאני בהריון אני עוד יותר מרגישה את הכוח הנשי. אני אומרת לך, זה נס. זה עוצמות שלא ייאמנו. האישה מביאה לעולם חיים וצריך לתת לה את כל הכבוד בגלל זה".

אפשר לדעת אם זה בן או בת?

"זה בן. רציתי מאוד בת, לקרוא לה יסמין ולהעביר לה את כל הרוח הזו. עכשיו בטוח יהיה עוד הריון. לא נורא, הוא יהיה בן פמיניסט".

אחרי שהוא יוולד כבר לא תוכלי לשבת עם עיתונאית במשרד במוצאי שבת.

"ביג דיל, אז את תבואי אליי. כשהוא יוולד הוא יצטרך את מקומו, ואני אצטרך את מקומי. זו תהיה חוויה מדהימה שרק תחזק אותי ורק תיתן לי עוד כוח להמשיך בעבודה כי אעשה אותה עבור מישהו משלי, עבור העתיד שלו, ולא רק למישהו מופשט בחברה".

הרשימה של דע"ם למועצת העירייה עוד לא סגורה, אפילו השם הסופי טרם נקבע. "הרשימה האדומה או "מפלגת הפועלים" הם רק חלק מהרעיונות שנשקלו. חודשיים לפני הבחירות, היא מבטיחה, הכול כבר יהיה חתום, סגור וידוע.

בכל זאת, הרבה מאוד אנשים לא ממש שמעו עליכם, בעיקר לא בהיבט המוניציפאלי. לא חוששים מכישלון?

"אמרתי כבר שאיננו בוחנים כישלון וסיכויים כמו כולם. הייתי שמחה שהמסר יעבור, ומה שיעשה איתו הבוחר זה כבר עניין שלו. מבחינתי אנחנו ממשיכים לעבוד. לפני הבחירות, תוך כדי וגם אחריהן".

ונראה לך שתל אביב-יפו בשלה לבחור כראש עירייה אישה ערבייה בהריון?

"זה יהיה מבחן שיהיה מעניין מאוד לראות את התוצאות שלו ביום פרסומן. מבחן גם לאופי הגזעני של תל אביב וגם לאופי השמרני של יפו.

אני מודעת למכשולים ויודעת שכל התהליכים ייקחו זמן אבל צריך לשים לפחות מראה איך העתיד צריך להראות".

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה