תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 26, אוקטובר 2008

המשבר הכלכלי העולמי והבועה התל אביבית

סוף עידן החולדאיזם

הבחירות המקומיות הקרבות לעיריית תל אביב–יפו מתחוללות על רקע שני אירועים משמעותיים. הראשון, תחילתו של משבר כלכלי עולמי קשה. השני, התלקחות המהומות על רקע לאומי בין יהודים לערבים בעכו. שני האירועים הללו משקפים כל אחד בדרכו, את הבעיות המרכזיות של ישראל, ושל עשור רון חולדאי בתל אביב.

הבעיה הכלכלית בתל אביב–יפו מתבטאת קודם כל בחוסר שיוויון ובהבדלים חברתיים ומעמדיים עצומים. הבעיה הפוליטית באה לידי ביטוי בפילוג העמוק ובפערים בין התושבים יהודים לערבים.

אין ספק שביחסו לשתי הבעיות הללו, חולדאי הוא נציגו הנאמן של החולדאיזם, סליחה, הקפיטליזם. ולכן מחובתנו ללכת להצביע ביום הבחירות, ולהציב מולו אלטרנטיבה אמיתית, כלכלית ופוליטית.

שאלת השאלות היא, האם תצליח תל אביב–יפו, העיר שהפכה למדינה בתוך מדינה, מעצמת הנדל"ן של ישראל, המכונה בפי תושביה עצמם – הבועה, להציב תשובה פוליטית חברתית ראויה שתוביל לשינוי מהפכני של המציאות? האם תצליח תל אביב–יפו לשים קץ לעידן החולדאיזם?

מי שמצביע לרון חולדאי כאילו מצביע למען העבר ומוותר על העתיד. בתקופתו תל אביב הפכה להיות בירת ה"קוליות" של אגן הים התיכון. מטרופולין, המתחרה בשאר הערים העשירות בעולם. אבל את התואר הזה קיבלה תל אביב מעיתון הניו יורק טיימס, מעט לפני פרוץ המשבר הכלכלי הנוכחי, ולכן הוא תואר מפוקפק, ששייך לעולם של אתמול. היום עלינו להחזיר את רגלינו אל הקרקע. שאלות פוליטיות וחברתיות שנדחקו לפריפריה המקומית והגלובלית, משדרות עד עכו ומסודן עד טהרן, יהפכו להיות דאגת הכלל. משום כך, רפורמות נקודתיות, כמו יותר שבילי אופניים וניטור עשן אגזוזים, המותירות את השיטה על כנה, לא יספיקו.

ההתפשטות של השחיתות השלטונית בישראל יצרה חוסר אמון כלפי המערכת הפוליטית על שלל הגופים המרכיבים אותה. דעת הקהל מחפשת בקדחתנות אחר האחד או האחת, שטרם דבק בהם הכתם, אותו אתרוג שהמדיה תוכל לאמץ ולשווק לציבור. מועמד שהגיע מהצבא, מהאיגוד המקצועי, מפרישה לגימלאות, או מפעילות פרלמנטרית "ראויה" ו"מוערכת".

אבל, האם מנהיג אחד ראוי, הוא הפתרון לבעיות הפוליטיות והכלכליות הסבוכות, לשאלות של עוני, של עבודה לא מאורגנת, של קיטוב לאומי, של כיבוש? פידל קסטרו, בהתייחסו לימים שקדמו למהפכה הקובנית שהתחוללה ב-26 ביולי 1953, מגדיר יפה את בעיית המנהיג הראוי:

"היעדר תרבות פוליטית היה תופעה בעלת ממדים עצומים. היו אז בקובה אנשים רבים שהתנגדו לשחיתות ולחוסר הצדק, אבל הם חשבו שכל זה קורה בגלל הפוליטיקאים הגרועים. הם לא היו מסוגלים לזהות את השיטה שגרמה לכל זאת, כי הרי ידוע שכללי הקפיטליזם אינם נראים לעיני האנשים משדרות העם, והם פועלים על הפרט בלי שהוא הבחין בכך. בקרב רבים שררה האמונה שאם הם יורידו מלאך משמים וימנו אותו לשלוט על הרפובליקה, הוא יביא איתו יושרה אדמיניסטרטיבית, איש לא יגנוב את הכסף שנועד לבריאות הציבור ולהקמת בתי ספר ולצרכים דוחקים אחרים. הם לא יכלו להבין שאותו מלאך לא יוכל לפתור את בעיות האבטלה, העוני, חוסר האדמות, כי כל אלה נובעים משיטת היצור הקיימת"
(מתוך "פידל, אוטוביוגרפיה", פידל קסטרו ואיגנסיו רמונט, "ידיעות ספרים", 2007).

המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 מוכיח עד כמה דוחקת החלפתה של שיטת היצור הקיימת, המבוססת על בעלות פרטית. שיטה שכבר אינה מספקת את בעלי ההון, ולכן התווספה לה מערכת השקעות והימורים על השקעות, שיצרו רווחים דימיוניים לחלוטין. אולם, כדי לשנות סדרי עולם, ולהעביר את כובד המשקל הכלכלי מיצירת רווח למעטים אל דאגה לרווחת הרבים, אין דרך אחרת, אלא להתארגן. לשם כך יש לבחור בכוח פוליטי, שמארגן את העובדים על בסיס היותם כוח העבודה של ההון. מאותה סיבה, לא מספיק לבחור ב"מועמד ראוי ומוערך", שמפזר אשליות לכל עבר, ומטפח תקוות משיחיות לא מבוססות.

דעם – מפלגת פועלים, מעמידה בראש סדר העדיפויות את ההתמודדות עם שתי השאלות המרכזיות בחיינו, ומציבה אותן בפני הציבור הערבי והיהודי של יפו ותל אביב. רשימתנו היא הרשימה המשותפת היחידה, המתרוממת מעל לגדר ההפרדה החוצצת בין תל אביב ליפו, ובין שני העמים שחיים בה. דעם פועלת למען יצוג האינטרסים של יפו ושל תל אביב, של הערבים ושל היהודים. המסר שלנו הוא מאבק נגד העוני, הפערים והאפליה, ולמען חברה שוויונית, דמוקרטית ובריאה מבחינה חברתית וכלכלית.

מפלגת דעם הציבה את אסמא אגבארייה-זחאלקה כמועמדת לראשות העירייה, כדי לאפשר לכל מחפשי האלטרנטיבה השוויונית להצביע למועמדת ראויה משלהם. אסמא עומדת בראש רשימת דעם – מפלגת פועלים, המהווה בית פוליטי שאינו חדל לפעול ביום שלאחר הבחירות.

דעם נמצאת בכל אותם מקומות שאיש לא מגיע אליהם כבר שנים רבות, שם היא מאחדת ומארגנת פועלים יהודים וערבים. דעם מסוגלת להציב אלטרנטיבה משמעותית לבעלי ההון, שעושים בנו כשלהם, ומחליפים את עורם כאשר הוא בסכנה.

בדעם שיוויון הוא ערך עליון.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה