תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 27.10.08

דיעה

מאורעות עכו – איפה ההנהגה?

מאת מיכל שורץ
מילות מפתח: אבטלה, בחירות


בביקור בעכו ששה ימים אחרי מאורעות יום כיפור, העיר העתיקה שוממה, בעלי המסעדות וחבריהם יושבים בפנים נפולות ליד שולחנות ריקים, ושוטרים בכל פינה. מעבר לפסי הרכבת, בשכונה המזרחית של עכו, שלושה בתים ערבים שרופים, 14 משפחות ערביות מפונות, מכוניות מנופצות וסימני הרס בכל.
בעיר העתיקה מאשימים התושבים הערבים את הגזענות של היהודים התוקפים, את מנהיגיהם, ואת חוסר האונים של המשטרה שלא הגנה על רכוש ונפש ערבים. באותה נשימה הם גם מבקרים את תושב העיר, תופיק א-ג'מל, שנכנס עם מכוניתו לשכונה יהודית ביום כיפור; את השבאב ששרפו מכוניות ונפצו שמשות לאחר תקיפתו של א-ג'מל; ואת המפלגות הערביות שתפסו טרמפ, לדבריהם, על המאורעות בכוונה לזכות בקולות, התחילו בנימה מיליטנטית וגמרו בהתנצלות מביכה. אבל גם התושבים עמם שוחחנו טוענים דבר והיפוכו. מחד הם אומרים כי בעכו יש דו קיום שאין שני לו, ובאותו זמן הם מודים שהכתובת היתה על הקיר.
התוצאות של המאורעות, עם זאת, הן מעבר לכל ויכוח - תושבי עכו ספגו מכה כלכלית קשה, ובמיוחד סוחריה הערבים; משפחות ערביות פונו ולא כולן יוכלו לחזור לבתיהן; החשש מהתפרצות עתידית של שנאה לאומית ודתית מעיב על העיר. סוחרים ותושבים מייחלים שהכל ירגע ויחזור למה שהיה לפני ההתפרצות, אבל," הם אומרים, "אבן שזרק טיפש לבור, מאה חכמים לא יוציאו".

יום טוב לפוגרומים

עכו היא עיר ענייה. על פי נתוני העיריה, ההכנסה הממוצעת לנפש בעכו נמוכה מהממוצע הארצי בכ-16%. כמעט מחצית השכירים בה משתכרים שכר מינימום, ושיעור הבלתי מועסקים מגיע ל-8%. מתוך 52 אלף תושביה, 15 אלף הם ערבים (28%), ושיעורם עולה בשנים האחרונות, הן בשל ילודה גבוהה, והן בגלל הגירה ערבית אל העיר. המהגרים החדשים לעכו הם בעלי מקצועות חופשיים, שנמשכים אליה משום הטבות המס של אזור פיתוח שהיא מעניקה, או סתום משום שמאסו בחיי הכפר.
שיעור המהגרים מחבר המדינות לעכו הוא קצת פחות משיעור הערבים (25%), והם מתרכזים בעיקר בשכונה המזרחית הענייה. בשכונה זו, שאוכלסה עד כה ב-14 משפחות ערביות בלבד, עומד מסגד, שנבנה לפני קום המדינה, ונושא את שם השכונה בערבית - מנשייה. בניגוד לאוכלוסיה היהודית הוותיקה, המתגוררת במרכז העיר, ואשר דאגה לטפח את חיי השיתוף עם הערבים, בשכונה המזרחית לא מאמינים בדו קיום. כניסת ערבים לשכונתם נתפשת כאיום, וזה שנים רבות הם מנסים לגרום למשפחות הערביות להתפנות מהשכונה. מתברר, שיום כיפור הוא היום המועדף על תושבי השכונה המזרחית לסגור חשבון עם שכניהם הערבים.

סובחי מורסי, שביתו בשכונה המזרחית נשרף כליל, מספר לאתגר כי גם לפני שנה, בדיוק ביום כיפור, הותקף ביתו וכל החלונות נשברו, ואחרי שבוע שרפו לו את המכונית. את הנזקים, 29,000 ש"ח, הוא שילם מכיסו. סובחי, כמה אירוני, נהג להתנדב למשטרה מדי שבוע. ביום כיפור האחרון, כאשר התבקש להתפנות מביתו כדי למנוע שפיכות דמים, הוא ביקש מהשוטרים להשגיח על ביתו. "ציפיתי לבעיות," הוא אומר, "אבל לא שישרפו לי את הבית." עכשיו הוא כועס על המשטרה, לא מתכוון להתנדב יותר, וגם לא לדבר עם השכנים, שבעבר שימש עבורם מעין גוי של שבת. את כל כספו השקיע בביתו בשכונה, והוא נחוש בדעתו לחזור אליו, "אם נגזר עלי למות, אמות" הוא אומר, "הכל בידי אללה".
גם רכבו של בעל מסעדת מברשם הוצת בדיוק ביום כיפור לפני שבע שנים. נהאד שח'בראת, מעמותת א-נבע להעצמה כלכלית, מספרת לאתגר על נסיונות חוזרים ונשנים לפגוע במסגד מנשייה. "אנחנו, כעמותה לפיתוח קהילתי, נכנסנו לשכונה לפני שבע-שמונה שנים וניסינו ללא הצלחה לפשר. יש שם קבוצה של מקופחים, שמנסים לקפח בעצמם את מי שהם תופשים כחלש מהם - הערבים".

ההתקפות על ערבים לא הצטמצמו, עם זאת, רק לימי כיפור. דו"ח של "ועד הפעילים למען עכו" מונה שורה של התקפות שהחלו לפני שבע שנים - בעקבות פיגוע בנתניה ב-2002 הוצת רכבה של עו"ד מדיחה רמאל; בשנת 2005 נשרפו שלושה בתים של משפחות ערביות ברחוב אלקלעי; ב-8.4.2008 נשרף בפעם השניה ביתה של משפחת רמאל; ב- 23.4.2008 חולל מסגד אל-מנשיה ע"י ארבעה צעירים יהודים, שנתפסו. סיסמאות "מוות לערבים" מרוססות באופן קבוע על הקירות ובתוך המעליות בשכונה.
רשימה זו מצטרפת לבעיות המוכרות ביתר הערים המעורבות. קהילות ערביות עניות עם אחוז גבוה של מובטלים, רמת חינוך נמוכה, ושיעור גבוה של משתמשים בסמים. מנגד, נסיונות של גורמים יהודים לקנות את בתי הערבים במחירים מופקעים על מנת לישב בהם יהודים. מה שהפך את המצב בעכו לנפיץ במיוחד הוא כניסתם של תלמידי ישיבות ומתנחלים, שהגיעו במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית בעיר, בעידודו הפעיל של ראש העיר, איש קדימה, שמעון לנקרי.

דו"ח ועד הפעילים קובע כי בעכו נמצאים כיום קרוב למאתיים תלמידי ישיבה, בנוסף לאלף מתנחלים ויותר. חלקם שייכים לגרעין התורני-קהילתי "אומץ", שנוסד בשנת 1997 על ידי הרב נחשון כהן, בוגר ישיבת "שבי חברון". בשכונת וולפסון, בה היו התנגשויות, הוקמה ישיבת ההסדר 'רוח צפונית', שתלמידיה משוכנים דווקא בבתים בהם מתגוררים ערבים. רב הישיבה, יוסי שטרן, מצהיר על כוונתו להקים קריה של ישיבה גדולה ושכונה של אנשי קבע, כדי לחזק את ההתישבות היהודית בעיר.

בין שתי קיצוניות

במצב הנפיץ הזה, על רקע עוני אפליה והסתה דתית וגזענית נגד ערבים, בולטת אזלת ידה של ההנהגה משני הצדדים. במקום לכבות את האש, באו המנהיגים וליבו אותה. אחרי הכל אין כמו כותרת מתלהמת בתקופת בחירות, כדי להביא לפופולריות בקרב המון מוסת.
בדיקה מהירה של השתלשלות המאורעות מבהירה את התמונה. האבן שהפיל תופיק א-ג'מאל לבאר בליל כיפור, הביאה להתפרצות של תושבי השכונה המזרחית. הוא ושני הצעירים שהיו אתו הוכו, הבית בו הסתתרו הוקף והותקף תוך קריאות "מוות לערבים".
התגובה של הצד הערבי, עוד החריפה את המצב. ברמקולים של המסגדים נשמעה קריאה להציל את הנצורים. מאות שבאב חמומי מח התכנסו בפתח השכונה המזרחית. אחמד עודה, חבר עיריה מטעם חד"ש, שהגיעה למקום, סיפר לאתגר שהמשטרה נתנה לו מגפון כדי שיבקש מהשבאב להתפזר. הוא פנה אליהם וביקש מהם לשבת בשקט ולא להתפזר עד שיביאו את הנצורים. לאחר שעתיים המצב יצא מכלל שליטה. השבאב צעדו שני קילומטר לתוך השכונה, שברו ונפצו מכל הבא ליד תוך קריאות "מוות ליהודים". בשיחה אתנו גינה עודה את התנהגות השבאב, אך לא כך בפומבי. כל המנהיגים הערבים, שהתראיינו לתקשורת למחרת יום, רק הוסיפו שמן למדורה.

מוצאי יום כיפור, 9.10, נתן את האות לפתיחת שלושה ימי התפרעויות חד צדדיות של יהודים נגד ערבים. המשטרה, שתוגברה בינתיים, עמדה חסרת אונים. במהלך הפרעות, פונו מבתיהן כל 14 המשפחות הערביות הגרות בשכונה המזרחית. סובחי מורסי: "פנינו את הבית לבקשת הרשויות ביום שישי בבוקר. בשעה 2:20 לפנות בוקר נשרף הבית, למרות נוכחות השוטרים." על השאלה אם הוא מתחרט שפינה את הבית הוא משיב: "אם הייתי נשאר בבית ומגן עליו מפני מתפרעים, היו מאשימים אותי בהתפרעות ועוצרים אותי."

ב-12.10, שלושה ימים לאחר תחילת התפרעויות, ובהענות לקריאתו של מפכ"ל המשטרה, יוצאים כל המנהיגים הערבים, מלבד אחמד עודה מחד"ש, בהתנצלות פומבית. לעומת זאת ההנהגה היהודית בעיר מסרבת לפגוש את הערבים, ומפוצצת פגישת פיוס שנערכה באותו יום על ידי ראש העיר. נציג מפלגת העבודה במועצת העיר, נג'מי סלים סיפר לאתגר, שהפגישה, שהתקיימה ביום ראשון, 12.10, הסתיימה לאחר עשר דקות, כאשר הרב הראשי של עכו, יוסף ישר, התחיל לצעוק על הערבים שהם "נאצים ונבלות". בנוסף, בשכונות היהודיות הופצה קריאה להחרים מסעדות וחנויות של ערבים, קריאה שנשמעה גם בתקופת האינתיפאדה בשנת 2000, למרות שתושבי עכו לא השתתפו בה.
ביקורי ההרגעה של נשיא המדינה, שמעון פרס, ושר המשטרה, אבי דיכטר, התקבלו בברכה, אך לא הצליחו לרסן את הבריונות היהודית. יובל זרח, פעיל תנועת "השומר הצעיר", ממארגני סוכת השלום בכניסה לעכו העתיקה, מספר לאתגר כי להפעלות בסוכה מגיעים בעיקר ילדים ערבים. הילדים היהודים הדירו את רגליהם ממנה.

לא מצאנו מי שיגיד מילה טובה על התנהגות המשטרה. אוסאמה ג'זאווי, סגן ראש עיריית עכו, טוען שהמשטרה יכלה למנוע את שריפת הבתים, לו רק רצתה. גם נג'מי סלים מהעבודה, שלא חוסך את ביקורתו מהשבאב הערבים שהתפרעו ביום כיפור, ומכנה אותם "גזענים", אומר: "אני חושב שהיה שיתוף פעולה מנטאלי בין המשטרה ליהודים".
סלים אינו מתפעל מהרגיעה הנוכחית, ומייחס אותה לעובדה שהמשפחות הערביות התפנו מהשכונה המזרחית, עד יעבור זעם. סגן ראש העיר, אסאמה ג'זאווי, אומר שהעירייה יכולה למצוא פתרון דיור בשכונה אחרת רק לשבע משפחות, שהתגוררו בדירות של חברת עמידר. בעלי הדירות הפרטיות יצטרכו, לדבריו, למצוא את הדרך לחזור ולחיות בבתיהם. בינתיים עדין לא נמצא מימון לשפץ את הדירות ההרוסות.
כרים זידאן, פועל במסעדה בעכו העתיקה, מסביר את המצב מנקודת ראותו: "ההנהגות של שני הצדדים אמרו מה שהן מאמינות שהבוחרים שלהן רוצים לשמוע מהם. עוד לא קמו הפוליטיקאים שיהיו מוכנים לעמוד נגד הזרם, ולגנות את מי שצריך לגנות, במיוחד לא בזמן בחירות." בעל מסעדת מברשם מקונן על כך שאין הנהגה אסטרטגית, לא בקרב היהודים ולא בקרב הערבים. לטענתו "ראש העיר קרב גפרור אל חבית חומר נפץ, כשעודד את המתנחלים לגור בעכו. הערבים התנהגו כמו עדר, קודם הסלימו ואח"כ התנצלו. על מה נחנך את הילדים? איזה עתיד נציע להם?" הוא מקונן.

לשבור את הקירות הלאומיים

אין ספק שהמאורעות בעכו מצביעים על העצבים החשופים של החברה הישראלית. ההתעלמות מהשאלות האמיתיות - הגזענות נגד הערבים, והצורך בשלום ובדו קיום מצד אחד, והעוני וההזנחה החברתית מצד שני - מטפחת חבית חומר נפץ. דבר זה בולט בבחירות המוניציפליות בתל אביב, כאשר הנושא של האזרחים הערבים כל כך לא פופולרי, עד שאפילו הרשימה של חד"ש התפלגה על בסיס לאומי. "עיר לכולנו" היהודית, עוסקת בנושאים המעניינים בעיקר יהודים מהמעמד הבינוני.
על מנת לשבור את מעגל הקסמים אליו נקלענו, מעגל שמזין את ההסתגרות בתוך המחנות על פי קווים לאומיים, עלינו להעמיד פרספקטיבה חדשה, השוברת את חומות ההפרדה ומעמידה מעל הכל את האינטרס המשותף. העוני וההזנחה, שגם יהודים וגם ערבים סובלים מהם, מזינים את הקיצוניות והשנאה ההדדית. הדרך לצאת ממעגל הקסמים, היא להציב תכנית לבנייה של חברה דמוקרטית, שתעניק הזדמנויות שוות לכל אזרחיה בעבודה, בחנוך, בבריאות, ובכח הפוליטי.

כל עוד מדינת ישראל תמשיך לזלזל בענייה, יהודים כערבים, מאורעות עכו יחזרו על עצמם וביתר עוצמה, ויגררו את החברה הישראלית כולה למלחמת אזרחים, אשר את ניצניה אנו רואים כבר היום - יהודים נגד ערבים, שמאל נגד ימין. במציאות כזו לא יהיו מנצחים, כולם יפסידו. הזמן לפעול הוא עכשיו, כי לא רק איכות חיינו בסכנה, אלא עצם קיומנו.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה