תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 26, אוקטובר 2008

בחירות

בין עכו לתל אביב


צילום: אקטיבסטילס

המאורעות בעכו החזירו לסדר היום את מה שתל אביב מנסה להשכיח - את הערבים, את המצוקות ואת העדר השוויון. האם זה יכול לקרות גם ביפו? שאלו אותי עיתונאים תל אביביים, ואני לא יכולתי להשתחרר מהרושם שהם בעצם מפנים אלי שאלה אחרת: האם זה יכול לקרות גם לנו? האם השלווה התל אביבית מגיעה לקצה?
עכו איננה תל אביב-יפו, לא משום שבתל אביב יפו שורר דו-קיום למופת, אלא בדיוק להפך. בתל אביב יפו שוררת הפרדה לאומית גיאוגרפית מוחלטת. ובכל זאת, הפוטנציאל להתלקחות קיים גם כאן. חומר הנפץ, שהתלקח בעכו, טמון גם ביפו, ובעצם בכל מקום בו מתגוררת האוכלוסיה הערבית, המונה למעלה ממיליון נפש. מאורעות עכו משקפים את המצוקות מהן סובלת האוכלוסיה, שהופקרה לגורלה כתוצאה ממדיניות מכוונת ואפליה ממוסדת, ובמקום לחיות את חייה, היא נאלצת לשרוד אותם.

בעכו נחשפה בכל כיעורה הגזענות והשנאה כלפי ערבים. לא שזאת היתה הפתעה. משאלי דעת הקהל מראים, פעם אחר פעם, שרוב גדול בציבור הישראלי מחזיק בעמדות גזעניות כלפי ערבים. עם זאת, אירועי עכו הבליטו את הקיצוניות המבעבעת זה שנים בקרב שתי האוכלוסיות. בעוד מפלגות ערביות מנהלות מסע הפחדה, תוך שימוש ציני באירועים, על מנת לזכות בקולות הבוחרים בקלפי, על בסיס לאומי גרידא, מלבות מפלגות יהודיות את ההסתה הגזענית נגד ערבים, כדי לזכות באהדת הקהל שלהם.
המאורעות בעכו תפסו את תל אביב, העיר הגדולה במדינה, בשיא אטימותה ואדישותה. עכו בוערת, ואילו בתל אביב שולט סדר עדיפויות כיפי ובועתי. התביעות של הרשימות המתמודדות לבחירות המקומיות מסתכמות ביעול התחבורה הציבורית, החניות ושבילי האופניים, פיקוח על מחירי שכר הדירה, ופתיחת הבארים ומקומות הבילוי עד הבוקר.

באותו זמן, בחצר האחורית של תל אביב, החברה היפואית מאבדת את הביטחון בחיים ובעתיד. קרבות רחוב בין משפחות פשע, גובים במשך שנים את חייהם של עשרות מצעירי העיר, הנושרים מבתי הספר ומצטרפים למעגל היאוש והדמים - בשר תותחים של עולם תחתון. מדיניות העיריה רק מחריפה את המצב ומזרזת את ההידרדרות, כאשר היא הופכת כל פיסת קרקע ביפו לפרויקט נדל"ן, לטובת קומץ עשירים על חשבון עניי יפו.

אך את מי בתל אביב זה מעניין? הרי תל אביב אינה עיר מעורבת. הערבים לא גרים בה. הם אפילו אינם מעיזים להסתובב בשדרות רוטשילד, או לשבת בבתי הקפה האופנתיים שלה. במלחמת לבנון השניה היתה תל אביב העיר הבטוחה ביותר לבליינים וגם למשקיעים בבורסה, שהמשיכה לתפקד באין מפריע. וחוץ מזה, כל בר דעת מבין היום שפתרון שאלת השוויון לערביי יפו, כמוהו כפתרון שאלת הכיבוש - זוהי שאלה גדולה שפתרונה עלול להמשך חיים שלמים, והחיים יפים וקצרים מכדי לבזבז אותם. אז מה אם לכלבים ולחתולים של תל אביב יפו יש יותר יצוג בעיריה מאשר לתושביה הערבים?
המאורעות בעכו החזירו לסדר היום את שאלת היחסים בין ערבים ליהודים - שאלת השאלות של חיינו כאן. הלהבות שבערו בעיר הצפונית, הבליטו באופן מחריד את העדרן של רשימות ערביות יהודיות משותפות מהמרוץ לעיריית תל אביב יפו. כל הרשימות בתל אביב וביפו הן או יהודיות צרופות או ערביות צרופות, דבר שרק מדגיש את הפיצול בין יפו לתל אביב, את הפערים הלאומיים, את ההסתגרות, הקנאות והבדלנות. זאת היסחפות אחרי הזרם, שיכולה אולי להיתרגם ליותר קולות בקלפי, אך היא גם מקרבת את הפיצוץ הבא.

איני אומרת תפגינו סולידריות עם יפו ותעזרו לה לפתור את הבעיות שלה. אני אומרת, שהתכחשות לצרכים הקיומיים של עם שחי בקרבך, מכרסמת בצורך הקיומי הפרטי שלך. לבועה התל אביבית מצפה עתיד אחד ויחיד, שהוא עתידה הבטוח של כל בועה – להתפוצץ. היחס כלפי האוכלוסיה הערבית לא צריך להיות מושתת על פחד או על רצון למנוע את הפיצוץ הבא, אלא על השאיפה האנושית לחברה תקינה, שוויונית ודמוקרטית.
למרות שכולם מתכחשים לכך, לערבים וליהודים יש אינטרס קיומי משותף. המאבק לשוויון כערך עליון, הוא חיוני לכולנו. רשימה בעלת אופי סוציאליסטי, החותרת לקידומה ורווחתה של כל האוכלוסיה, ולא של סקטור מסוים על חשבון הסקטור האחר, היא הדבר שתל אביב יפו כה זקוקה לו.

* הכותבת עומדת בראש רשימת דעם היהודית ערבית, המתמודדת לראשות ולמועצת העיר תל אביב יפו

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה