תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 26, אוקטובר 2008

בחירות

מי משלם את החשבון של בועת הנדל"ן

את מחיר צמיחתם של מגדלי היוקרה של צפון תל אביב משלם כל מי שאינו שייך לאלפיון העליון ומתקשה היום לשכור או לקנות דירה נוכח טירוף המחירים המאמירים. בתחתית סולם משלמי החשבון עומדים עובדי בניין ערבים שאיבדו את הביטחון התעסוקתי שלהם. עבורם, הכלכלה החדשה של ההפרטה וה"גמישות התעסוקתית" פירושה אנרכיה, הסרת כל פיקוח על הוראות הבטיחות תוך סיכון חיי העובדים, וויתור על תנאים סוציאליים. פרופיל של עיר שהתמכרה לכסף וממתינה לפגיעת הצונאמי של המשבר הפיננסי.


עבור מי שלא גר בתל אביב, ביקור בעיר כיום מרגיש כמו ביקור בחו"ל. כמי שהתגורר בתל אביב במשך 20 שנה ולפני 15 שנה עזב אותה לפרובינציה החיפאית, אני חוזר ומתפלא בכל פעם על הפער שנוצר בין שתי הערים, שלפני שני עשורים נראו כמעט אותו הדבר. כשחיפה הולכת לישון תל אביב רק מתעוררת. המגדלים שצמחו בה, הופעתם של מאות בתי קפה, מתחמי בילוי תוססים ושפע של הצעות למופעי תרבות, יוצרים את התחושה של מדינה אחרת.

ה"חו"ל" הזה הביא לעליה מהירה של מחירי הנדל"ן. על פי הערכות, מחירי הדירות בתל אביב עלו בשנים 2004-2007 בשיעור של 60% בממוצע. הביקוש הרב לדירות יוקרה מצד האלפיון העליון בישראל ותושבי חוץ מארצות הברית וצרפת הביא לגידול דרמטי במספר מגדלי הדירות שנבנים בצפון תל אביב. בהודעה לעיתונות של לשכת השמאים מאוקטובר 2007 הוערך ב-3,000 מספר הדירות הנבנות בתל אביב, שערכן מעל למיליון דולר.
חברות הנדל"ן הישראליות, שצללו עמוק לשוק האמריקאי ולמזרח אירופה בניסיון לגזור קופונים שמנים מבועות הנדל"ן שם, השקיעו בחמש השנים האחרונות מיליונים רבים ברכישת מתחמים וייזום פרויקטים בתל אביב. בשעה שמחירי הדירות בפריפריה ירדו, ראינו בתל אביב התייקרות מהירה שהפכה את היזמים ובעלי ההון לעשירים יותר, והותירה את מי שמשלם שכר דירה או חושב לקנות דירה בפני מציאות בלתי אפשרית.
אמנם, בועת הנדל"ן של תל אביב לא הגיעה לממדים של הבועה בארצות הברית. עם זאת ניתן לקבוע בבירור כמה דברים: משבר האשראי העולמי יקשה על בעלי הון מקומיים וזרים להשיג מימון לייזום ולקניית דירות גם בתל אביב, והמחירים לא יוכלו להמשיך לעלות. בנוסף, המיתון שאליו אנו נכנסים יביא לירידה ברמת ההכנסה של השכירים, והדבר יפגע בשוק הנדל"ן. בעלי מגדלי המשרדים המפוארים שנבנו כדי לאכלס את שלוחותיהם של בנקי ההשקעות האמריקאיים צפויים לקבל בחודשים הקרובים הודעות רבות על סיום תקופת השכירות. לבסוף יש לצפות כי ההפסדים האדירים שספגו חברות הנדל"ן הישראליות בשווקי העולם (ראו ערך אפריקה ישראל) יוביל לפחות אחת מהן, אם לא כמה מהן, להתמוטטות שתגרור אחריה פגיעה בשוק הישראלי.

העובדים משלמים את המחיר

ההתעשרות המהירה של יזמים וחברות בניה לא זלגה למטה. עובדי הבניין שבנו את מגדלי צמרת, עזריאלי ו-YOU לא זכו אפילו לנתח קטן מהרווחים. אלפי עובדי הבניין המגיעים מהפריפריה או מארצות חוץ לאתרי הבניה בצפון תל אביב ובונים את מגדלי היוקרה של האלפיון העליון סובלים בשנים האחרונות משחיקה קשה במצבם ובביטחון התעסוקתי שלהם. עובדים אלו, שהוותיקים ביניהם עוד זוכרים את ההסדרים הקבועים שהיו בעבר בחברות הבניה הממוסדות, מדווחים היום על מציאות של אנרכיה מוחלטת.

ס' (שביקש להישאר בעילום שם), עובד בניין ותיק שעבד בתל אביב בקיץ האחרון, הוא תושב הגליל. בשיחה עימו בסוף ספטמבר הוא מספר שעד היום לא קיבל את שכרו עבור החודשים יולי ואוגוסט. תלושי שכר? "שכח מזה. אם בכלל מנפיקים לנו תלושים, אלו תלושים פיקטיביים בגובה שאינו עולה על 3,000 שקל. לדוגמא, שכרי עבור חודש מאי, שהיה כ-6,000 שקל (300 שקל נקי ליום עבודה) נרשם בתלוש שכר כ-2,000 שקל (ראה דוגמא) - כך חוסך הקבלן תשלום מס הכנסה וביטוח לאומי, שלא לדבר על כך שאינו משלם את הזכויות הסוציאליות המגיעות לי לפי ההסכם הקיבוצי. את ההפרש בין מה שרשום בתלוש ובין השכר שעליו הסכמנו משלם הקבלן 'בשחור'. זמן התשלום גם הוא גמיש ונדחה שוב ושוב. הנוהג הקיים הוא לתת צ'ק דחוי לחודשיים. עובד שרוצה את הכסף מיד פונה לחלפן כספים ידוע בנצרת וזה נותן לו כסף מזומן תמורת הצ'ק, תוך גבית עמלה שמנה של מאות שקלים".
כאן תוקפים את בן שיחי געגועים לעבר: "בשנת 1975, כשהתחלתי לעבוד בבניין, הדברים היו שונים לגמרי. קיבלתי תלושי שכר מסודרים. השכר היה שווה הרבה יותר ממה שיש לי היום. עבדתי 11 שנה בחברה אחת – הרגשתי בטוח ומסודר. היום כל זה הפך לבלגאן גדול. לעובדים אין ברירה אלא לקבל זאת, שכן חברות אינן מוכנות עוד לקלוט עובדים. מי שיסרב להשלים עם השיטה הזו ישב בבית. הקבלנים מבינים את החולשה שלנו כעובדים, ומציעים כפיתוי שכר נטו גבוה. עובד שמקבל כמה מאות שקלים על יום עבודה יכול להשלות את עצמו שיש לו שכר טוב. בפועל זה מצב של חוסר יציבות ודאגה לגבי עצם תשלום השכר".

ס' מתאר גם את ההידרדרות בנושא הבטיחות: "בעבר היה פיקוח הן של משרד העבודה והן של ההסתדרות באתרים. היום אנחנו עובדים חודשים באתר ולא רואים אף פעם מפקח. הכל נתון להחלטה של החברה והקבלן שאצלו אנחנו עובדים. דווקא בפרויקט שבו עבדתי לאחרונה היה מנהל שהקפיד על חבישת קסדת מגן ונעליים תקניות. אבל בכל הקשור לניקיון השטח, המצב שם היה מתחת לכל ביקורת. הציוד שעבדנו בו לא היה תקני. סולמות שבורים, פיגומים לא מסודרים ולא תקניים. רק בנס לא קרה אסון. באתרים אחרים שבהם עבדתי אפילו הנושא של הקסדות, שהוא בסיסי וחיוני מאין כמוהו במקום שבו עובד מנוף, לא מיושם בפועל. אף אחד לא שם לב היום לדברים האלו".

העסקה פוגענית משפרת את המאזנים

ענף הבניין בישראל העסיק בעבר את רוב הגברים הערבים אזרחי ישראל. הענף התאפיין בשליטה של מספר חברות גדולות שהעסיקו אלפי עובדים בהסדרי שכר הוגנים, תוך הקפדה יתרה על הוראות הבטיחות ותשלום פנסיה מקיפה נדיבה. בשנות התשעים "גילו" חברות הבניה את מהגרי העבודה ואלו הציפו את האתרים. כתוצאה מהמיתון שפקד את הענף בסוף שנות התשעים איבדו 35 אלף עובדים ערבים ישראלים את מקום עבודתם בענף הבניין. כאשר הממשלה התעשתה והחלה לצמצם את מכסות ההעסקה של מהגרי עבודה בבניין, החל משנת 2002 (המכסות ירדו מ-45 אלף ב-2001 ל-12 אלף כיום), הביא הדבר לחזרה של כ-20 אלף עובדים ערבים לענף.

אלא שעובדים אלו אינם מועסקים עוד בהסדרי ההעסקה המסורתיים בבניין. השיטה הנהוגה בענף הבניין היום היא כזו: יזם פרטי או ציבורי מקדם פרויקט בניה ומשיג עבורו את כל האישורים הנדרשים מהרשות המקומית. הוא מוציא את הפרויקט למכרז לאיתור חברה מבצעת. לאחר זכיית החברה במכרז היא מחלקת את הביצוע לשלבים וחלקים שונים, ומוציאה כל חלק מהעבודה למכרז פנימי, שבמסגרתו נמסר אותו חלק לקבלן משנה תמורת סכום מוסכם. קבלן המשנה עצמו מחלק גם הוא את העבודה שעליו לבצע לשלבים שונים, ומתקשר עם חברות כוח אדם או קבלני משנה נוספים לביצוע כל חלק בנפרד. כך נוצרת תחרות עזה בין הקבלנים הקטנים על כל מיני-מכרז, דבר המביא לירידת מחירים לשפל.

הלחץ על קבלן המשנה לספק את הסחורה בזמן, מצטרף ללחץ לעמוד בתנאי המכרז אותם הוא נאלץ להציג כדי לזכות בפרויקט. התוצאה היא מצב בלתי אפשרי עבור הקבלן, מצב שיש לו השלכות גם לגבי העובדים. מכאן התפתחה השיטה של עבודה בשחור, הורדת עלויות של מס הכנסה וביטוח לאומי, זלזול בהוראות הבטיחות ואי-תשלום פנסיה (לפי ההסכם הקיבוצי של עובדי הבניין וצו ההרחבה עליו, מחוייב כל קבלן בניין לפתוח קרן פנסיה מקיפה לכל עובד מהיום הראשון לעבודתו).

לא מדובר כאן רק על חסכון בעלויות על ידי שלילת הזכויות הבסיסיות של העובדים, המועסקים עתה דרך קבלני משנה במקום לקבל תלושי שכר מסודרים מהחברה היוזמת. כדי להבין את הדינמיקה המסוכנת שנוצרה כאן יש להבין את הדרך שבה עובדות חברות הנדל"ן המונפקות בבורסה. מנהל בכיר באחת מחברות הנדל"ן הסביר בשיחה עם עמותת מען את הסיבה להחלטת חברתו לפטר את העובדים שמען ארגנה עבור החברה, ושהוכיחו את רמתם המקצועית ורצינותם בעבודה: "אנו ממשיכים לעבוד באתרים האלו ויש צורך בעובדים, אך לאור הצורך לשפר מאזנים לקראת ישיבת הנהלה אנו נדרשים לשינוי בדרכי ההעסקה. אם אעביר את חמשת העובדים של מען, המועסקים ישירות בחברה, להסדר העסקה דרך קבלן משנה, אני למעשה מעביר את עלויות השכר שלהם מסעיף שכר עבודה במאזן לסעיף עלויות ייצור. פירוש הדבר שלמרות שהעבודה נעשית בדיוק באותן שיטות, הרי התמונה המתקבלת במאזן בשורה האחרונה היא של פחות משאבים על עבודה ויותר על חומרי גלם ומיכון. בשפה של הבורסה זה מכונה 'התייעלות', ועל זה מקבלת החברה נקודות חיוביות".

אם נתרגם תיאור זה לשפת בני אדם, נוכל לומר כך: ככל שיזמי הנדל"ן וחברות הבניה קרובות יותר לשוק ההון ומושפעות מחוקיו הפנימיים, כך קיים אצלן דחף לחסל את הסדרי העבודה המסורתיים שנתנו מקום ומעמד מרכזי להסכמים הקיבוציים ולפיקוח של ההסתדרות, ולעבור להסדרים חדשים שפירושם אנרכיה, זלזול ביסודות הבטיחות וחיסול הזכויות הסוציאליות של העובדים.

התשתית לפערים בין יהודים וערבים

השורה התחתונה של מציאות זו היא תחושה של תסכול, חוסר אונים וייאוש, שאותה מבטא ס'. לעובדי הבניין הערבים היו בעבר ביטחון תעסוקתי, סיכויי להעסקה לטווח ארוך וזכויות סוציאליות מלאות. כתוצאה מכך התאפיינה שכבה חברתית רחבה זו, של עובדים בעלי יכולת כלכלית סבירה ויציבות, במגמה ריאליסטית ובשאיפה להתקדם ולקדם את ילדיהם עד כמה שאפשר דרך השכלה וחינוך. האוירה שנוצרה בבתים של עובדים שעבדו בחברות הבניין הגדולות היתה תחושה שמאמץ ועבודה יכולים לאפשר חיים של כבוד וקידום חברתי ותרבותי.

עובדי הבניין היום חיים בעולם מושגים אחר לגמרי. בתנאים של אנרכיה, חוסר יציבות תעסוקתית והיעדר כל ביטחון לעתיד נקלעות משפחותיהם למצב של עוני והיעדר תקווה. תל אביב, שפניה לאירופה ולארצות הברית, רחוקה מהם יותר מאי פעם. ההשפעה שיש למציאות זו על ההשקפות הפוליטיות של שני הצדדים במשוואה אינה דורשת הסבר. להסתגרות של תל אביב הנהנתנית והאדישה לסבל הזולת בבועה שלה יש מקבילה בצד השני - ההסתגרות של הציבור הערבי בבועה המסורתית-דתית-לאומית שלו. התשתית לפערים המנטליים, התרבותיים והפוליטיים המסוכנים הללו נעוצה בין השאר במה שמתרחש באתרי הבניה.

עיריית תל אביב, המעודדת את הספקולציה בקרקעות ומבססת את התפתחות העיר על השקעות של בעלי הון, תורמת לא רק להעמקת הפערים הכלכליים והחברתיים בעיר עצמה, אלא גם להעמקת הסכסוך בין יהודים לערבים. הענקת עדיפות לאינטרס של בעלי ההון ואימוץ הנורמות האמריקאיות של היד החופשית מייצרים תזזיתיות בשוק הדיור, הרס של הסדרי ההעסקה והביטחון התעסוקתי של העובדים, ואי יציבות ומתחים פוליטיים. התערבות מסיבית בשוק הנדל"ן בכיוון של ניצול קרקעות לבניה ציבורית, סבסוד בניה להשכרה, הטלת מיסוי כבד על בניית יוקרה ויצירת מטריית מגן לעובדים שבונים את תל אביב - אלו הם רק כמה מהצעדים שעיריית תל אביב תעשה אם וכאשר ישלטו בה נציגים של מעמד העובדים. אחת מהם – אסמא אגבארייה זחאלקה - מציגה את מועמדתה לראשות העיר. אם אתם תושבי תל אביב, מה שנכתב לעיל יכול בהחלט לשמש סיבה טובה לבחור בה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה