תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 26, אוקטובר 2008

זכויות אדם

סביוני שפירא

על הצמיחה המהירה והמקבילה של הגזענות ומחירי הנדל"ן בשכונת שפירא

א. קיצור תולדות הנדל"ן בשכונת שפירא

שכונת שפירא נוסדה ב-1924 כמיזם פרטי של בעל ההון (פעם קראו לתופעה נדבן יהודי) גצעל שפירא. החזון שלו היה לבנות שכונה שבמהותה היא עירונית וכפרית גם יחד. לכל בית הוצמד שטח אדמה קטן לגידול ירקות, תרנגולות ואפילו פרה אחת או שתיים.
אז, עוד היה מקום בשפע. היום כשיותר מחמישים אחוזים מאוכלוסיית המדינה מתגוררת באזור המרכז הפך ההיצע דל והביקוש רב, וכשאין שום מענה מטעם המדינה כדוגמת בניה ממשלתית, כוחות השוק, כפי שאוהבים לכנות אותם, הם השולטים בשטח.
ובשפירא שנזנחה במשך שנים על-ידי הרשויות נשארו, לכאורה, הדברים ממש כמו שהיו בשנות החמישים. מן שטייטל: בתים נמוכי קומה, כמה צריפים מצופי זפת והרבה שטחים ריקים וגם פיסות שמיים.

והנה בשנת 2000 הגיע לשכונה פרויקט פינוי בינוי. במסגרת הפרויקט מוזמנים יזמים לשכונות מגורים בעלי פוטנציאל בניה. תמורת רווחיהם בבניה צפופה הם תורמים לשכונה תשתית משופרת. בדרך כלל הפינוי כרוך בפיצוי התושבים שהתגוררו במקום, לפחות בדיור חילופי, בין אם באותו מתחם ובין אם באזור אחר.
אלא שהתושבים בשכונה התנגדו לתכנית, ואף הצליחו לבלום אותה בכוחות משותפים, על-ידי הצעת תוכנית אב חלופית. (למרות שעדיין ניתן למצוא את השכונה ברשימת מתחמי פינוי –בינוי באתר הרשמי של משרד הבינוי והשיכון)
בתחילת שנות האלפיים- השכונה נשארה נמוכת קומה, והאטרקטיביות שלה עלתה. המילים "פוטנציאל" ו"השקעה" הודבקו לה. השכם וערב נכתבו כתבות בעיתונים על כך שהשכונה היא ה"צעקה הבאה" בתחום הנדל"ן. רוצו להשקיע, זה ישתלם לכם.
אבל כתבות לחוד ומציאות לחוד. הבעיות החברתיות וההזנחה הממוסדת המשיכו להיות מנת חלקה של השכונה. מלבד תושבים ותיקים ועולים חדשים אכלסה השכונה גם מהגרי עבודה שחיפשו שכירות נמוכה בקרבה לתחנה המרכזית. וכשיש ביקוש, מוצאים גם פתרונות יצירתיים כדי לנצל אותו: רבים מבעלי הבתים בשכונה פיצלו את בתיהם והציעו קיטונים להשכרה במחירים שווים לכל נפש (ועדיף כמה שיותר נפשות). תופעה זאת אף החמירה את המצב, אך כמובן היו מי שהרוויחו ממנו.

שנת 2008 –מחירי הנדל"ן בתל-אביב נסקו לשיאים דמיוניים ואכן הגיע תור הזהב הנדל"ניסטי של השכונה. כולם קונים, מוכרים, ממקסמים רווחים ועושים קופות. מי המפסיד? כל מי שלא יכול ואו לא רוצה להשתתף בחגיגה, כל מי שתלוי בבעלי הבתים, כל מי ששוכר דירה.
מחירי השכירות בשכונה האמירו בעשרות אחוזים, ואף הכפילו את עצמם, תוך כמה חודשים, מבלי שהעירייה השקיעה כל מאמץ בשיפור מהותי של איכות החיים בשכונה. ואין הכוונה למדרכות חדשות אלא למשאבים בתחום החינוך והתרבות, בניית גני ילדים ופעוטונים וכן העצמה וסעד לאוכלוסיות המוחלשות. דוגמא אחת לשרות שממנו נהנתה האוכלוסיה המוחלשת של שפירא היתה מרכז שקד. המרכז הוקם לפני כ-10 שנים, לאחר שבאבחון ילדי הגנים בשכונה התגלה שמעל 90% מהילדים זקוקים ליותר מהתערבות טיפולית אחת. מדובר בפער של עשרות אחוזים לעומת אזורים אחרים בעיר.
שיקום שכונות יזם את הקמת המרכז, והפעילות בו התפתחה על פי הצרכים: קלינאית תקשורת, פסיכולוג, ריפוי בעיסוק, קבוצות הורים, קבוצות חד הוריות וקבוצות העשרה שפתיות.
למרות הצלחת המרכז בצמצום הפערים, התקציבים שלו מצטמצמים משנה לשנה.
המרכז פועל כעת בפחות מ-50% מנפח הפעילות המקורי. אך הצרכים לא מצטמצמים על פי קצב הקיצוצים. כיום רשימות ההמתנה למרכז מונות עשרות ילדים שאין מקום עבורם.
שיקום שכונות הם המממנים היחידים של מרכז שקד. בעבר היה גם תקציב ל-20 שעות דרך המחלקה לחינוך מיוחד בעיריית תל אביב אך תקציב זה הופסק. מה שאמור לקרות בפרויקטים של שיקום שכונות, הוא שהעירייה תכניס את הפרויקטים לתכנית העבודה שלה. בפועל זה לא קורה, והתקציבים של שיקום שכונות מצטמצמים, לקראת יציאה מוחלטת מתל אביב.

שאלות הנדל"ן, גם אם לא הופיעו כחלק מהאינטרסים המובילים את המאבק הנוכחי בשכונה כנגד הפליטים מדארפור (ראה נספח מס' 1), בהחלט נמצאים שם. התושבים הותיקים, בעלי הבתים, הבינו שהם יושבים על מכרה זהב פוטנציאלי ואיפה שיש כסף יש יצרים ומאבקים.

ובימים אלו שמניות הנדל"ן צונחות, אי אפשר לדעת מה ילד יום, אבל ברור שמשהו צריך להשתנות. לא ייתכן שיותר מדי אנשים תלויים בחסדיו של שוק נהנתן, משתולל, ייצרי, תאב בצע, ואין להם נגישות למצרך בסיסי המגיע לכל אדם באשר הוא אדם : קורת גג.

ב. רב תרבויות בראי הנדל"ן


לפני יותר מארבע שנים עברנו, משפחתי ואני לתל-אביב. כאמנים ופעילים חברתיים שהפרוטה לא מצויה בכיסם חיפשנו דירה זולה באזור שקט. מצאנו אותה בשכונת שפירא. מלבד שכר דירה (שהיה אז) הוגן מצאנו שכונה הטרוגנית מבחינה אנושית. הרב-גוניות הזאת הפיחה בנו את התקווה שאפשר למצוא מקומות שבהם אנשים שונים וקהילות שונות יכולים לחיות בכפיפה אחת תוך כבוד הדדי. לאחר זמן מה הבנו את סוד הסולידריות בשכונה. זו אינה מבוססת על אהבת האחר, אלא על הבנה, שהשכונה יכולה לשרוד, ולעמוד אל מול העירייה, המבקשת לשנות את פניה (על-ידי פרויקט "פינוי-בינוי"), רק על-ידי שיתוף פעולה בין הקהילות השונות.
הקסם הרומנטי פג, אך במקומו הגיעה תובנה מרתקת ואמיתית יותר: האיזון שחווינו נבע מההכרה ששום קהילה אינה יכולה לכפות את דרכיה והשקפותיה על קהילה אחרת או למדר קבוצת תושבים. זהו מרקם עדין שברגע שהוא נסדק ישנו סיכוי גדול שהמנצחים יהיו אותם כרישי נדל"ן הלוטשים עיניהם לקרקע ול"מיקסום הרווחים".

בשנה האחרונה הגיעו לשכונת שפירא (ולשכונות דרומיות אחרות כגון נווה שאנן) כמה משפחות ויחידים שנמלטו מאזורי מלחמה באפריקה. גם הם כמונו, חיפשו מקום בו יוכלו לעמוד בתשלום שכר הדירה. המשפחות התשושות שהגיעו אחרי נדודים ארוכים וחברו לקהילה סודנית קטנה שהחלה להיווצר בשכונה.
מתוך הרצון להמשיך לנהל חיים תקינים למרות הצער והגעגועים הביתה החלו הפליטים להשתלב בחיי השכונה והעיר. הילדים נקלטו בבתי הספר ובגנים, ואחר הצהרים הצטרפו לפעילות של שבט הצופים או שיחקו בגינות הציבוריות בעוד הגברים מחפשים עבודה. תינוקות נולדו וזוגות התחתנו.
(באחד הערבים יצאתי לטייל ומצאתי עצמי בלב חתונה סודנית שנערכה בשמחה ושירה בגינה הציבורית.)

שכונת שפירא המשיכה לשרוד בעזרת אותם האיזונים והבלמים המשמרים אותה. אך בחודשים האחרונים, תחת פני הקרקע, החלו לבעבע זרמים עכורים. אינטרסים שונים של קבוצות שונות החלו לקרום עור וגידים והפכו למסע הכפשה בעל צביון גזעני, המפיל את כל הקושי עמו מתמודדים התושבים והשכונה על כתפיהם של קבוצות חלשות מהן, קרי הפליטים, העובדים הזרים ומשתפי הפעולה הפלסטינים.

זה החל כשירדתי למכולת והחנווני ביקש ממני לחתום על עצומה הקוראת (בלשונו) "לסלק את הסודנים" והמשיך במכתב שקיבלתי באי-מייל ובשלטים שנתלו ברחובות הקוראים לכנס חירום שמארגן "מטה המאבק של תושבי שכונת שפירא" הקורא: "...מצבה החברתי והדמוגרפי (של השכונה) בסיכון. נלחמים על הבית, ועל עתיד ילדינו".
השימוש בטרמינולוגיה בדלנית ולאומנית אינו מקרי, זהו ניסיון ללבות יצרים פרימיטיוויים ולזכות באהדה אינסטינקטיבית של מי שחש מוחלש ומדוכא. כשיש מישהו חלש יותר, אפשר להפכו לשעיר לעזאזל ולתלות בו את האשמה לכל הצרות. להיכן הדברים יגיעו? ההסטוריה אינה נטולת דוגמאות.

ג. פראפרזה על סיפור הילדים : "דירה להשכיר" ללאה גולדברג


"בעמק יפה, בין כרמים ושדות, עומד לו מגדל בן חמש קומות.
ומי גר בבניין?
בקומה הראשונה תרנגולת שמנה. כל היום בביתה על משכבה מתהפכת. היא כל כך שמנה, שקשה לה ללכת.

בקומה השניה גרה קוקיה, כל היום מהלכת, עושה ביקורים, כי בניה גרים בבתים אחרים.

בקומה השלישית חתולה כושית נקיה, מגונדרת. על צוואר יש לה סרט.

בקומה הרביעית גרה סנאית. בשמחה ונחת אגוזים מפצחת. ובקומה החמישית גר מר עכבר. אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש איננו יודע לאן ומדוע.

כתבו דרי המגדל שלט,
תקעו מסמר מעל הדלת,
וקבעו שלט: דירה להשכיר.

בא החזיר. התגלגל ועלה ופתח את הדלת. עמד והביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות."...

הדירה דווקא מצאה חן בעיניו, השכנים קצת פחות, "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית?" חשב לעצמו. אך לעת עתה שתק.
החזיר החליט לאור המצב, לשכור את הדירה. (דירה כזאת במרכז העיר עולה פי שתיים.) לחזיר חשובה איכות החיים, הוא הרגיש שמגיע לו ולמשפחתו דירה מרווחת. ובכלל, לאזור יש פוטנציאל, למרות שגרים פה עכשיו טיפוסים לא מי יודע מה, בעתיד, השכונה הזאת יכולה להפוך למקום הכי לוהט בעיר.

ובכן, החזיר החליט לשמור את הביקורת שלו כלפי החתולה הכושית, לעת עתה, ובישר בחיוך רחב ככל שיכל שהוא הולך להיות חלוץ אמיתי ולהתיישב בבניין.

החזיר טיפח את ביתו, שתל עציצים, והחליף את חלונות הרגילים לחלונות בלגיים אופנתיים. אם מישהו היה מסתכל רק על דירתו, מבודד אותה לגמרי, למשל בצילום, היה אפשר לחשוב שמדובר בדירה באחת השכונות היוקרתיות ביותר בעיר. (פעם אפילו צילמו את הדירה למגזין עיצוב יוקרתי)

כך עברו להם כמה חודשים, ולמרות שהחזיר סבל מריח הבישולים המוזרים של החתולה השחורה וגם מהחומר המסריח שבו היא השתמשה לניקיון ביתה, הוא שמר על יחסים קורקטיים איתה ועם שאר השכנים.
הגיעה שנת הלימודים, ילדיו הקטנים והלבנים של החזיר, החזרזירים הקטנים , עמדו להיכנס לגן הילדים!
אך זה כבר היה נראה לחזיר הגזמה, שילדיו ילמדו בכפיפה אחת עם ילדי חתולה כושית?
זה לא שיש לו משהו נגד השווארצס הקטנים, פשוט יש להם צרכים אחרים וגם השפה שלהם שונה.

החזיר ירד ארבע קומות ודפק בדלתה של התרגולת השמנה. "מה דעתך על הבניין?" שאל אותה, "את שמה לב שהתחיל להיות פה מלוכלך?" "ממ..." אמרה התרנגולת, "ממקום משכבי על המיטה אני באמת רואה פה שינוי", "את יודעת למה?, זאת החתולה הכושית, היא הביאה לכאן את כל משפחתה, הם חיים שם בדירה בצפיפות, ומי יודע עוד כמה חתולים שחורים היא מתכוונת לצרף? והשווארצס הקטנים משחקים כל היום בחוץ, מצאתי אחד מחטט בפח!" שצף וקצף החזיר.
התרנגולת התהפכה על משכבה והחזיר המשיך: "אם כך, תצטרפי אליי למאבק למען עתיד הבניין, למען ילדיך?" התרנגולת כרכרה "כן בעצם, החתולה השחורה כל-כך שונה מאיתנו, למה שלא תמצא לה מקום אחר לגור בו? אף פעם לא ממש אהבתי אותה...".

למחרת תלה החזיר שלט : מטה המאבק של בניין חמש קומות
התכנסות חירום של דיירי הבניין.
אנו דיירי הבניין החלטנו לצאת למאבק חירום על עתיד הבניין.
בתקופה האחרונה, החלה כניסה של חיות חלשות.
מצבו החברתי והדמוגרפי של הבניין, בסיכון.
נלחמים על הבית, ועל עתיד ילדינו.

לקישוט ציירה אשתו המוכשרת של החזיר משפחה חזירית מתוקה: אבא חזיר, אמא חזירה וחזרזירה קטנה:

הכנס התקיים, והבניין היה כמרקחה. כרכורים, ציוצים, נהמות מלאו את החלל. החזיר עמד על הבמה ולצדו התרנגולת השמנה. "זה לא שיש לנו משהו נגד חתולים שחורים" נהם החזיר, "פשוט זה מוגזם שכולם יגורו אצלנו בבניין". התרנגולת הביאה לכנס את כל קהילת התרנגולים בסביבה והם עודדו את החזיר בקריאות : "תוציאו אותם מכאן".

סוף דבר

לאחר כמה חודשים עזבה החתולה השחורה יחד עם משפחתה. איש איננו יודע לאן ומדוע. לדירתה נכנסה משפחת חזירים נוספת. גם הם שיפצו את הדירה והבניין החל להיראות מאוד יוקרתי. המחירים עלו והתרנגולת נאלצה לעזוב לעיר אחרת כיוון שלא יכלה לעמוד בשכר הדירה הנוסק. לאחר מספר שנים הבניין כולו אוכלס במשפחות של חזירים לבנים. לכל הבניין עכשיו הורכבו חלונות בלגיים והוא נצבע בצבע אוקר אופנתי.

בעמק יפה, בין כרמים ושדות, עומד לו מגדל בן חמש קומות.
ומי גר בבניין? בקומה הראשונה חזיר לבן, בקומה השנייה חזיר לבן וכך גם בקומה השלישית, הרביעית וחמישית.

ד. נספחים:

1. מתוך מכתב שנשלח על-ידי מארגני "כנס החירום" בשכונת שפירא: (חלק מההדגשות על ידי הכותבת)

" בשנים האחרונות שכונת שפירא הפכה לתחנת מעבר.
אוכלוסיות ארעיות וחלשות פוקדות אותה. הן לא נקלטות בשום מקום אחר, ומוצאות אצלנו מפלט. בכל תקופה, גל אוכלוסיה מתקשה אחרת, מציפה את השכונה.
הבעיה היא אינה סוג האוכלוסייה, אלה המינון.
השכונה בנויה ממרקם עדין של תושבים ותיקים, אוכלוסיה מזדקנת, אוכלוסיה דתית חרדית, חילונית ואוכלוסיה נזקקת.
השכונה אינה מסוגלת להכיל את כמויות התושבים הארעיים המצטרפים לשורותיה.
מלאי המשאבים, התשתיות וסל השירותים העירוניים בשכונה בקושי מספקים את האוכלוסייה הקיימת.

הגינה הציבורית ברחוב דהמודינה, עליה נלחמנו ארוכות, אל מול חברת חשמל וגופים עירונים, נכבשה על ידי העובדים הזרים, משת"פים ופליטים. מתרחשות בה מסיבות, וונדליזם וזוהמה תמידית.
שבט הצופים המתחדש נכבש אף הוא. גני הילדים, המתנ"ס ומוסדות החינוך הופקעו מאיתנו.
תחושת הביטחון האישי הולכת ומתערערת לאור מקרי פשע, תקיפות, והסתובבות של כנופיות רחוב מאיימות. מחקרים וניסיון העבר מלמדים כי קיימת כאן כרוניקה צפויה, בה אוכלוסיה זרה מופקרת, שחיה ללא תכלית ותעסוקה, פרנסה, שירותי בריאות וחינוך נאותים, וללא הטמעות חברתית, עתידה להתדרדר לפשיעה.
מטרתנו היא לבסס שכונה יציבה מבחינה חברתית וחינוכית ועל ידי כך למשוך תושבים "חזקים" וקבועים. בשנתיים האחרונות החלה התעוררות של השכונה וכניסה הדרגתית של משפחות צעירות. אלו, יכולות להוות בסיס איתן לקידום השכונה. מגמה זו החלה להיבלם בשל המצב הנוכחי וגם בשל מלאי הדירות המוגבל ממילא, שנתפס ומאוכלס בהמוניו, על ידי אותם תושבים זמניים.

אנו קוראים לעיריית תל אביב לקחת אחריות ולטפל בתופעת התושבים הארעיים, ובכך לסייע בידי התושבים המקומיים. אנו דורשים לא להעמיס את אותם אוכלוסיות, על השכונות החלשות ולפזר את האחריות בשאר חלקי העיר. הבעיה היא בעיה לאומית/ עירונית ועל העירייה להפוך אותה לכזו ולא לבעיה שכונתית."

2. "במרוצת הזמן, כל חלק ורובע של העיר מסגל לעצמו משהו מן האופי ומן התכונות של תושביו, ורגשות האוכלוסייה המתגוררת בכל אחד ואחד מהם, מותירים בו, באופן בלתי נמנע, את עקבותיהם.
משמעות הדבר היא הפיכת מה שהיה ביטוי גיאוגרפי בלבד – ל"שכונה",
כלומר למקום בעל רגשות, מסורות והיסטוריה משלו.
בשכונה נשמרת בצורה כלשהי המשכיות תהליכים היסטוריים: העבר כופה עצמו על ההווה, והחיים בכל מקום ומקום מתנהלים לפי מומנטום עצמאי, בלתי תלוי פחות או יותר במעגל הגדול של החיים ושל האינטרסים סביבו.

קירבה וקשר שכונתי הם הבסיס לצורת ההתאגדות הפשוטה והאלמנטרית ביותר שאנו פוגשים בארגון החיים בעיר.אינטרסים והתאגדויות מקומיות יוצרים סנטימנטים מקומיים, ובשיטת ממשל שבה המגורים הם הבסיס להשתתפות בשלטון, השכונה הופכת לבסיס השליטה הפוליטית. זו היחידה הקטנה ביותר בארגון החברתי והפוליטי של עיר."

העיר / רוברט פארק, 1925
תרגום מאנגלית: מרים קראוס, עמ' 46-47
הוצאת רסלינג 2004

לינקים:

תכנית האב של שכונת שפירא:
www.tel-aviv.gov.il/EngShapira/final.htm

מסמך על חוק פינוי-בינוי:
www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m02126.doc

שכונת שפירא נגד מיעוטים ופעילים חברתיים :
www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3582063,00.html
www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3578629,00.html

שכונת שפירא בת"א מושכת אמנים ואנשי תקשורת והמחירים מתחילים לעלות
www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000379429&fid=2

הורים בשכונה חוששים כי בין ילדי הפליטים ישנם ילדים עם מחלות.
www.nrg.co.il/online/54/ART1/792/886.html

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"פרוייקט גמר בשכונת שפירא"

מאת eden
חיפה
נשלח 16.12.08, 01:33

שלום שרון,
קראתי את כתבתך בעיון רב. היא הגיעה אלי כיוון שאני סטודנטית שנה חמישית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.

ייתכן מאד כי פרוייקט הגמר שלי יעסוק בתכנון השכונה.

יש לי כמה שאלות ספציפיות בנוגע לשכונה וביקור פוטנציאלי קרוב.

אודה לך מאד את תצרי איתי קשר, אשמח לדעת ממך עוד פרטים על השכונה.

"שרון יקרה, כתבת נפלא. אפיץ כדי שקולך קולנו יישמע."

מאת רחלי מרחב
תל אביב
נשלח 10.12.08, 11:47

שרון יקרה, כתבת נפלא. אפיץ ברבים כדי שקולך-קולנו יישמע. תודה, רחלי

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה