תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 25.11.08

בחירות

בחירות 2009: בין משבר כלכלי למשבר מנהיגות

למרות הנסיון להטיל את האחריות לכשלון המאמצים להרכבת קואליציה על ש"ס, ולצייר עצמה כאשת עקרונות, היתה ההודעה של ציפי לבני על כשלון מאמציה ועל כוונתה להכריז על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות (26.10) ביטוי לכשלונה במשימה הראשונה שלקחה על עצמה כמנהיגת קדימה. התחזית הוודאית היא שהבחירות שיערכו בפברואר 2009 ייצרו מפה פוליטית דומה לזו הקיימת היום כאשר בצמרת כל המפלגות עומדים אותם פוליטיקאים שהציבור ניסה בעבר. בין שינצח נתניהו או לבני ישנה סבירות שהם יקימו ממשלת אחדות, שהקפאון המדיני והאג'נדה הנאו ליברלית הכלכלית יהיו הסעיפים הראשיים בקווי היסוד שלה.

הזירה נוטה ימינה

הבחירות המוקדמות שנקבעו ל-10 בפברואר ייערכו כאשר בראש הממשלה עומד עדיין אהוד אולמרט שהודח על ידי אנשי מפלגתו. לבני עשתה מאמץ אמיתי להקים קואליציה כיוון שרצתה להגיע לבחירות הבאות מעמדת ראש הממשלה. אלא שש"ס חשבה אחרת: למרות הנכונות של אנשי לבני ללכת לקראתה בשאלה הקצבאות, פעלה ש"ס כמי שנחושה להכשיל את המו"מ. כל הסימנים הראו שמנהיג ש"ס, השר אלי ישי, הגיע להסכמות חשאיות עם נתניהו על בחירות מוקדמות, שאחריהן תקבל ש"ס נתחים שמנים מהעוגה.
מול הסרוב של ש"ס להיכנס לקואליציה החדשה עמדה בפני לבני אופציה של הקמת ממשלה צרה: לרשותה עמדו באופן תאורטי 29 חברי הכנסת של קדימה, 19 ח"כים של העבודה, 7 ח"כים של הגמלאים, 5 ח"כים של מרץ ו-6 ח"כים של יהדות התורה. סה"כ 66 חברי כנסת, זאת בנוסף ל-10 ח"כים מהמפלגות הערביות וחד"ש שמבטיחים לה למעשה רשת הגנה בפני הימין. זהו רוב מוצק שיכול היה לכאורה להבטיח לממשלה בראשות לבני גיבוי למהלכים מדיניים או כלכליים.

מדוע לא בחרה לבני באופציה הזו. אחמד קריע (אבו עלאא), בן השיח הפלסטיני שלה למו"מ מאז אנאפוליס, העריך שהסיבה להחלטת ליבני להקדים את הבחירות היתה סירובה לקבל את התנאי שהציבה ש"ס לגבי דחיית הדיון בנושא ירושלים מסדר יומה המדיני. בנאומו בפני מרכז פרס לשלום, שיבח אבו עלאא את שרת החוץ לבני ותאר אותה כמי שמוכנה להלחם ולהקריב למען השלום.
אלא שקריאה זו של המצב רחוקה מאד מהמציאות ויש בה יותר ממשאלת לב. לבני ואנשיה מעריכים כי הזירה הפוליטית בישראל נעה ימינה, וכי יחסי הכוחות בכנסת הבאה יתנו יתרון ברור למפלגות הימין. הערכתם של יועציה הפוליטיים של לבני היתה כי הקמת ממשלה צרה של מרכז-שמאל בהשתתפות מרץ ובלי ש"ס תיצור ללבני דימוי שמאלני מדי ותחליש את סיכוייה לזכות בבחירות עתידיות.
ההערכה הרווחת כיום בישראל היא שהמועמד בעל הסיכויים הגדולים ביותר לזכות בבחירות הקרובות הוא בנימין נתניהו העומד בראש הליכוד. הוא זוכה בכל משאלי דעת הקהל במספר המושבים הגדול ביותר. אחרי שבבחירות 2006 מספר המושבים של הליכוד ירד לשפל של 12 מנדטים נוצרה בישראל מעין הבנה כי הליכוד היא מפלגת עבר שאבד עליה הקלח. כאשר הצליח רה"מ דאז, אריאל שרון, לסחוף את הרוב המכריע של הישראלים לתמיכה בתכנית ההתנתקות שלו בשנת 2005, והקים באותה תנופה את מפלגת קדימה, תוך פילוג הליכוד, נוצרה אשליה לפיה החברה הישראלית שמה מאחוריה את התפיסות של הימין הקיצוני ונעה לכוון של מתינות והסדרים מדיניים.

אולמרט כשל

ההתפתחויות המדיניות והפוליטיות הפנימיות בשלוש השנים שחלפו מאז המחישו עד כמה היתה הערכה זו חסרת בסיס. תקופת שלטונה של קדימה בראשות אולמרט החלה עם מלחמת לבנון בקיץ 2006, המשיכה עם פרשיות של שריו ומקורביו (רמון והנשיקה, הירשזון וגניבת המליונים וצחי הנגבי והמינויים הפוליטיים) והסתיימה בבושת פנים בסילוקו של ראש ממשלה בישראל על רקע סדרת תיקי שחיתות אישית וציבורית. אולמרט שיצא בעור שיניו מועדת ווינוגרד לבדיקת מחדלי מלחמת לבנון לא הצליח לחמוק מהאשמות בקבלת שוחד וטובות הנאה במשך כל הקריירה הארוכה שלו כראש עיר, כשר התמ"ת וכשר האוצר. וכך, דווקא בהגיעו למשרה הרמה ביותר נדרש אולמרט להתפטר בשל החשדות החמורים שדבקו בו מתפקידיו הראשונים.

העובדה, שפחות משנה לאחר מלחמת לבנון החליף אולמרט את שר הבטחון הכושל עמיר פרץ במי שמוגדר בישראל "מר בטחון" (אהוד ברק) לא הצליחה לשנות את התחושה הציבורית השלילית כלפי מנהיגותו. הצטברות הכשלון הצבאי יחד עם התיקים הפליליים שנערמו נגדו הביאו בסופו של דבר למצב בו נאלצה מפלגתו להזיז אותו הצידה ולערוך בחירות פנימיות מוקדמות בה נבחרה ציפי לבני למחליפתו בראשות המפלגה. כל זאת, ראוי להזכיר, נעשה באופן חסר תקדים בשיטה של מעין "פוטש ציבורי". בניגוד להליך המקובל אולץ אולמרט להתפטר בלא שהוחלט (עדיין) להגיש נגדו כתב אישום.

כשלון מנהיגותו של אולמרט קיבל את מלוא ביטויו גם במבוי הסתום שאליו נקלע המו"מ עם הפלסטינים. במשך שלוש שנות כהונתו לא הצליחה ממשלתו לבצע כל מהלך משמעותי בכוון הסדר מדיני. הדיונים שנוהלו בחסות הליך אנאפוליס עם הרשות הפלסטינית נעו במעגל קסמים סגור ללא כל התקדמות. יתר על כן גם בתחום שנתון לאחריותה הבלעדית של ממשלת ישראל – המאבק נגד ההתנחלויות ובעיקר במאחזים הבלתי מאושרים בגדה המערבית – לא פעל אולמרט כלל. גם אחרי שמינה את ברק לשר הבטחון לפני יותר משנה וחצי לא פונה אפילו מאחז אחד. למרות הצהרות אולמרט אחרי שכבר הודח מתפקידו בדבר הצורך לסגת לגבולות 67 הרי שבפועל לא נעשה דבר להסרת מחסומים או ליצירת תחושה כי המתנחלים הקיצוניים אינם אדוני השטחים. האימפוטנטיות של הממשלה בתחום זה תרמה ללא ספק תרומה של ממש להתחזקות האלימות של הימין הקיצוני וגם הרימה את קרנם של הקולות בימין הרואים במבוי הסתום המדיני עובדה מוגמרת.

השמאל מאבד דם

על רקע הכשלון של קואליצית קדימה–עבודה לנקוט בצעדים של ממש לקראת הסכם עם הפלסטינים, או עם הסורים, ישנה סבירות רבה שהמפה הפוליטית של הכנסת הבאה תהיה אכן יותר ימנית מזו הנוכחית. אם היו בכנסת הנוכחית 53 חברי כנסת שמשתייכים למפלגות המרכז והשמאל הציוני (קדימה, עבודה, מרץ) הרי שבבחירות הקרובות ירד גוש זה לכ-40 מושבים בלבד. יש לציין כי בתוך קדימה קיים אגף ימני משמעותי בדמות שאול מופז ותומכיו. אין זה מן הנמנע שעל רקע כשלון קדימה בבחירות יחבור מופז לליכוד שקרוב אליו בדעותיו ויעביר בכך עוד מספר מושבים למחנה הימין.
המשבר בו נתונה מפלגת העבודה הביא בשבועות האחרונים להתגבשות של יזמת שמאל חדשה שבסיסה מרצ. אלא שהמועמדים לאייש את מנהיגות המפלגה החדשה וגם קהל מצביעיה הפוטנציאליים באים מהמאגר של מפלגת העבודה כך שהסיכום הכולל של מושבים של העבודה ומרצ לא צפוי לגדול. אין בכל היזמה החדשה של עוזי ברעם וצבי כסה רעיון אחד חדש או דמות אחת שלא היתה כבר קודם במערכת זו. מחזור רעיונות ואישים בעטיפה חדשה לא יביא מזור למחלת האנמיה ממנה סובל השמאל הציוני הישראלי.

הכלכלה תכריע

חזרת "הנסיכים" בני בגין ודן מרידור לחיקו של הליכוד אחרי עשור, וכן הצטרפות מספר אישים בעלי רקע בטחוני כמו בוגי יעלון, עוזי דיין, אסף חפץ ויוסי פלד – כל אלו יוצרים את הרושם כי נצחונו של נתניהו כבר הובטח.
נתניהו שמכין עצמו למשרת ראש הממשלה מבטיח שידע להתמודד עם המשבר הכלכלי כפי שהוכיח כבר בשנת 2003. מאידך מדגיש נתניהו את הצד הבטחוני. בניגוד למה שהוא מגדיר כיחס רך ווותרני של ממשלת אולמרט, מבטיח נתניהו שהוא ינקוט יד קשה מול החמאס. במקום הסדר מדיני הוא מציע לפתוח ביוזמות כלכליות בגדה המערבית כדי להקל את חיי התושבים הפלסטינים. ומה באשר להסדר מדיני"? אותו יש לדחות לתקופה בלתי מוגבלת.

מה שמקל את מלאכתו של נתניהו הוא ללא ספק המצב הפלסטיני הפנימי. הפילוג העמוק בין פתח ששולט בגדה המערבית ובין החמאס ששולטת בעזה אינו מאפשר לייצר קול פלסטיני אחד בעל אוטוריטה שייצג נאמנה את האינטרס הפלסטיני.
אבל כל התמונה הפוליטית הזו יכולה עדיין להשתנות נוכח המשבר הכלכלי. כך קרה למשל בספטמבר 2008, שעה שהמשבר הכלכלי היכה בארה"ב והיטה את הכף לטובת אובמה. המשבר הכלכלי, שהשפעותיו הקשות עדיין לא נכרות בישראל, יכול לשנות את האג'נדה של הבחירות.
נתניהו אמנם נהנה מהילה של מי שהציל את הכלכלה ממשבר קשה אך הוא סוחב על גבו גם דימוי של מי שאחראי להרס כל רשת הבטחון הסוציאלית. המיאוס שחש הציבור כלפי נתניהו בשנת 2006 ודחק את מפלגתו לשפל חסר תקדים נבע יותר מכל מההתנגדות שנוצרה אז לאג'נדה הנאו ליברלית שלו בתפקיד שר האוצר.

אלא שבניגוד למה שהתרחש בארה"ב, שם הצליח אובמה לייצר דימוי של מועמד שמייצג שינוי מהותי מבוש, וסיסמתו "כן אנו יכולים" סחפה אחריה ציבורים חדשים וצעירים, בישראל אין עדיין תחושה שהציבור מחפש לשינוי. נתניהו, לבני וברק מאוחדים בתפיסות של השוק החופשי ואף אחד מהם לא מציג תחליף חברתי. התחושה הברורה היא שלאור מצב דברים זה צפויה הממשלה החדשה שתוקם אחרי הבחירות להתמודד עם העמקת המשבר הפנימי, החרפת הפערים המעמדיים, עלייה ניכרת בשעורי האבטלה והעוני וזאת בשעה שהתחזית בתחום המדיני היא של קפאון. במצב דברים זה אין זה מן הנמנע שממשלה כזו תקלע גם היא למשבר לפני סיום הקדנציה שלה, כמו שקרה לכל הממשלות בישראל מאז 1988.
המציאות הנוכחית בישראל כבולה בתוך מבוי סתום המדיני וכלכלי, אבל היא גם מבטאת את התלות המוחלטת של ישראל בהתפתחויות העולמיות. הרבה מאד תלוי בחשבון אחרון במה שיתרחש מעבר לים, בארה"ב ובאירופה. אין אנו תולים תקוות רבות באובמה אך הרגע של רצון טוב לו זכה המנהיג החדש בארה"ב לעומת העוינות שעורר בוש בעולם כולו, מצביע על כוון בו יכול העולם לנוע אם וכאשר תהיה בראשו מנהיגות ראויה ואמיצה.
גם אם אובמה יכזיב את מי שקיוו כי הוא מסמל את העליה של כוחות חברתיים חדשים, אין מנוס מכך שכוחות כאלו יופיעו נוכח עומקו וחריפותו של המשבר הנוכחי. במצב דברים זה תווצר מחדש האפשרות לשידוד מערכות גם בכל הקשור למערכת הפוליטית הישראלית וגם בהקשר של הסדר הסכסוך המזרח תיכוני. תפקידם של אנשי שמאל במצב דברים זה הוא לא לחפש את המטבע במקום שבו יש כרגע אור אלא לפעול לקידום אלטרנטיבה מהותית, על ידי הכנת תשתית ארגונית ורעיונית התואמת את גודל המשבר.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה