תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 11.12.08

בחירות

השלום על המדף

בעוד חודשיים ישראל תבחר ממשלה חדשה, והויכוח בין המפלגות הולך ומתלהט. לאור הנפילה של מפלגת העבודה בסקרים מ-19 מנדטים ל-10, האלטרנטיבה הריאלית מצטמצמת לשני מועמדים. ציפי לבני, נציגת קדימה, מפלגת מרכז-ימין, אשר התפלגה לפני שלוש שנים מהליכוד, וגררה עמה גם אישים מהעבודה; ובנימין נתניהו, מנהיג הליכוד וגוש הימין.
נתניהו זוכה לרוב גדול בסקרים. הפופולריות של קדימה נפגעה קשות לאור הכשלון של הממשלה במלחמת לבנון האחרונה, ולאור פרשות שחיתות בצמרתה, שהובילו להתפטרות ראש הממשלה אהוד אולמרט וגם של שר האוצר הקודם.

הנושא הכלכלי

במסע הבחירות הנוכחי יתפוס הנושא הכלכלי את מרכז הבמה. המשבר הכלכלי העולמי לא פסח על ישראל, וגל פיטורים רחב מתפשט בכל ענפי הכלכלה, כאשר הבנקים סוגרים את ברז האשראי. הבורסה קורסת, החסכונות והפנסיות של העובדים נשחקים, ויוצרים פניקה ואי ודאות בקרב הציבור הרחב.
נתניהו כיהן כשר האוצר בממשלה הקודמת (2003-2006), והיה אחראי על הרפורמות הכלכליות הניאו-ליברליות. הוא צמצם את הקצבאות הסוציאליות, ושלח את כספי הפנסיה אל הבורסה. על כך הוא שילם מחיר פוליטי כבד בבחירות האחרונות, ונאלץ לגלות לאופוזיציה. אלא שזכרונו של הציבור קצר, והאמון במפלגת השלטון קדימה כל כך נשחק, שאותו נתניהו מועמד עכשיו לנצח.
אבל, האמת היא, שההבדל בין המועמדים המובילים בבחירות הקרובות בנושא הכלכלי, אינו גדול. ממשלת קדימה ממשיכה את המדיניות הכלכלית של ממשלת הליכוד שקדמה לה, ומפלגת העבודה, השותפה הקואליציונית של קדימה, תמכה במדיניות הכלכלית הנוכחית הניאו-ליברלית.

הבעיה הפלסטינית

גם במישור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אין למפלגות השונות פתרון. הנושא טואטא אל מתחת לשטיח כאילו הוא לא קיים. ישראל הגיע להסכם הפסקת אש עם חמאס, השולט ברצועת עזה, היא מנהלת מלחמה שקטה למניעת פיגועים מהגדה המערבית, ויוצרת מצג שווא של שלווה, כדי להסיר את הנושא הפלסטיני מסדר היום.
אלא שהפסקת האש בין ישראל לחמאס הייתה מוסכמת על הצדדים לחצי שנה בלבד, והיא מגיעה לקיצה. ישראל הרגה למעלה משבע עשרה פעילים פלסטינים בשבועות האחרונים, וטילי "קסאם" ממשיכים ליפול על שדרות. לצד זה מתלקחת מלחמה זוטא בין מתנחלים, צבא, ופלסטינים בחברון, לאחר שקיצונים יהודים השתלטו על בית ערבי בלב העיר ומסרבים לפנותו למרות החלטת בג"צ ישראלי. ישראל יושבת על חבית חומר נפץ, ומנהלת שיח ציבורי ופוליטי המתעלם לחלוטין מהמציאות.
המצע המדיני של שתי המפלגות הגדולות דוחה את ההקמה של מדינה פלסטינית ריבונית בשטחים שנכבשו במלחמת 1967 למועד בלתי ידוע. ציפי לבני דוחה את הביצוע של הסכם עם הרשות הפלסטינית עד שזו תצליח להשליט את מרותה על השטחים הכבושים, כולל עזה. זהו הסכם "מדף" שממתין עד שהבעיות הפנים פלסטיניות תפתרנה. בנימין נתניהו מתנגד להסכם כיום. במקום, הוא מציע פיתוח כלכלי של השטחים הכבושים אשר יחליש את החמאס, ויצמיח הנהגה דמוקרטית חדשה שאפשר יהיה לנהל עמה מו"מ.

הפילוג הפלסטיני לא מקל על המצב, ואחדות בין הפלגים לא נראית באופק. הרשות הפלסטינית בראשות הפת"ח והנשיא הנבחר אבו מאזן שולטת על הגדה המערבית, בעוד ראש הממשלה הנבחר אסמאעיל הניה מטעם החמאס שולט על רצועת עזה. ישראל מטילה מצור אכזרי על עזה במטרה להפיל את שלטון החמאס, ולא בוחלת בהתערבות צבאית בגדה המערבית, שאמורה להיות בריבונות פלסטינית.
בארבעים שנות הכבוש, ישראל הוכיחה כי אין לה כוונה אמיתית להגיע להסכם שלום על בסיס סיום הכבוש. הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 הביאו לסגר על השטחים הכבושים, לאבטלה ועוני של רוב האוכלוסייה הפלסטינית שהתפרנסה קודם לכן מהעבודה בישראל או מעצם הקשרים הכלכליים השוטפים. הגדה המערבית בותרה ע"י גושי התנחלות וכבישים, אשר לא מאפשרים הקמת מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי.
הנסיגה החד צדדית מעזה, והוואקום שנוצר, לא רק אפשרו את השתלטות חמאס עליה, אלא ועודדו מלחמה פנימית המערערת את עצם קיומה של הרשות הפלסטינית. עתה טוענת ישראל כי "אין עם מי לדבר", ומציעה פתרונות וירטואליים אשר רק מחריפים את המצב.

הפלסטינים מפולגים על האסטרטגיה הנכונה להתמודד עם ישראל. ארגון הפת"ח תומך במו"מ עם ישראל תוך הבנה עם ארה"ב, וטוען כי המאבק המזוין רק מחריף את המצור על הפלסטינים, ואין בו כדי להכריח את ישראל לסגת מהשטחים הכבושים. תנועת חמאס טוענת כי מו"מ עם ישראל לא יוביל להסכם הוגן, וכי התקוממות מזוינת היא הדרך היחידה להשיג ויתורים מישראל. הנסיון של 15 השנים האחרונות מראה כי שני הצדדים צודקים בחלק מן הטיעונים, וזוהי הסבה לחוסר יכולתם להגיע להבנה מינימלית. הטרגדיה היא, שהפילוג מוסיף על סבלו של העם הפלסטיני.
לטווח קצר ישראל יכולה לנצל את המצב המסובך שהיא בעצמה יצרה. אבל לא יעבור זמן רב עד שהעימות בין הצדדים יתחדש במלוא עוצמתו. יתכן שהרשות הפלסטינית תאבד לגמרי את מעט האמינות שנותרה לה, והואקום השלטוני שיווצר יכריח את ישראל לחזור לכיבוש ישיר, כפי שהיה לפני הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית.

הדרך היחידה שעומדת בפני ישראל היא להכריז בצורה ברורה על נכונותה לסגת מכל השטחים הכבושים, כולל מזרח ירושלים, ובכך לאפשר לעם הפלסטיני לאחד את שורותיו מאחורי הנהגה שיכולה לשאת ולתת, ולהקים בצורה דמוקרטית מדינה פלסטינית רבונית. אולם כרגע, החברה הישראלית ומנהיגיה טומנים את ראשם בחול. לכן, הבחירות הנוכחיות יעלו ממשלה אשר תמשיך לבזבז את הזמן, ותתן לסכסוך הישראלי ערבי להדרדר עד לפיצוץ הבא.

במקרה כזה, החברה הישראלית, שבקושי עברה את מבחן המלחמה האחרונה בלבנון, תאלץ לעבור עוד גל של אלימות אכזרית, רק כדי להגיע שוב למסקנה, שיש רק דרך אחת לפתור את הבעיה הפלסטינית, והיא סיום הכבוש והכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה