תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 21, מרץ 2007

מסמך

חלונות ללא הזדמנויות

מתוך מסמך שהוגש לועד המרכזי של מפלגת דע"ם, דצמבר 2006

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: ארה"ב, עיראק

המצב הפוליטי שנוצר באזור לאחר המלחמה האחרונה בלבנון, חשף את העובדה שלא היו בה מנצחים, ושכל הצדדים שהסתבכו בה עומדים לשלם מחיר פוליטי כבד. מלחמת לבנון הפכה נושא למחלוקת קשה בלבנון עצמה. מחד, ממשלת סניורה, הזוכה לתמיכה אמריקאית וצרפתית, החליטה לאשר את הקמת בית הדין הבינלאומי לשפיטת המעורבים ברצח אלחרירי, למרות התנגדותם של הכוחות הלבנוניים הנאמנים לסוריה ולאיראן. חיזבאללה, הגיב מצדו בהוצאת מליוני אנשים לרחובות במטרה להפיל את הממשלה. בישראל הובילה המלחמה להתערערות האמון בראש הממשלה ושותפו, שר הביטחון, לביקורת על צה"ל ולהתפטרות כמה מבכירי קציניו.

המחלוקת הפוליטית לא פסחה גם על הזירה הפלסטינית, שעוברת היום משבר פוליטי חסר תקדים. שנה לאחר הבחירות הפרלמנטריות, חמאס עומדת מול לחצים להסכים להקמת ממשלת אחדות עם פתח, על מנת להסיר את המצור הכלכלי הבינלאומי שנכפה עליה. ואולם, למרות הדיונים הממושכים, לא הצליחו שני הצדדים להגיע להסכמה, בשל חילוקי הדעות העמוקים ביניהם.

אי אפשר להבין את ההתפתחויות המסוכנות הללו במנותק מהמסגרת הכללית, שבה ממלא כישלונה של ארצות הברית בעיראק תפקיד מכריע. במקום שתצליח להפוך את המזרח התיכון על פיו, באמצעות חיסול משטרו של סדאם חוסיין, השיגה ארצות הברית בדיוק את ההפך. מדיניותה החלישה את בנות בריתה באיזור, וחיזקה את תפקידה של איראן על חשבונן. ההשלכות של הכיבוש בעיראק, הורגשו גם בלבנון וגם בפלסטין, שם התחזקו, כאמור, חמאס וחיזבאללה.

תבוסת הרפובליקאים – הבחירות כנקודת מפנה

הבחירות לקונגרס האמריקאי, שהיוו מעין משאל עם סביב מדיניותו של הנשיא בוש בעיראק, הניחו בסיס חדש למדיניות האמריקאית באזור. מצידה, אימצה המפלגה הדמוקרטית עמדה ברורה מאוד בשאלה זו. לתפישתה, שיקר בוש לעם האמריקאי כאשר פתח במלחמה נגד עיראק, עשה את כל הטעויות האפשריות בניהול הכיבוש, ולבסוף אף דירדר את עיראק למלחמת אזרחים ולאנרכיה. לאור כל זאת, סבורים הדמוקרטים כי אין לארצות הברית כל אפשרות לנצח את תנועות ההתנגדות בעיראק, ולכן עליה לחפש דרך לסגת מעיראק, כדי להציל את מה שנותר ממעמדה ההולך ומתערער ככוח עולמי.

בשנת 2003, על רקע התעצמות האיסלאם הפונדמנטליסטי, והאינתיפאדה בשטחים, ראתה ארצות הברית בעיראק פתח לפרישת שליטתה במזרח התיכון. היום, שלוש שנים מאוחר יותר, היא מחפשת קצה חוט, שיעזור לה להיחלץ משם. על מנת להשיג פתרון פוליטי בעיראק מנסה הבית הלבן לבנות מחדש את הסדר המזרח תיכוני. לשם כך מונתה ועדת החקירה בראשות ג'יימס בייקר, ובהשתתפות חברים משתי המפלגות.

מחירה של החד צדדיות

בין הצעדים האסטרטגיים בהם נקט בוש ניתן לזהות גם את תחילתה של נסיגה מהמדיניות החד-צדדית האגרסיבית, שהובילה להעמקת הסכסוכים הפנימיים במדינות השונות. בלבנון לדוגמא, הובילה המדיניות האמריקאית הקודמת לאימוץ החלטה 1559 של מועצת הבטחון. החלטה זו קבעה שעל סוריה לצאת מלבנון, ועל חיזבאללה להתפרק מנשקו. בכך היא עודדה את ממשלת סניורה (הידועה בכינוי קואליציית ה-14 במרץ), השולטת היום במדינה, לגרש את סוריה. דחיקת סוריה לפינה דחפה את חיזבאללה לבצע את החטיפה ההרפתקנית של החיילים הישראלים ב-12 ביולי, בעקבותיה פתחה ישראל במלחמה ההרסנית נגד לבנון.

בנוסף, העניקה המדיניות החד-צדדית האמריקאית לגיטימציה לראש הממשלה הישראלי הקודם, אריאל שרון, לבצע את תוכנית ההתנתקות מעזה. בתמורה לכך הוא קיבל הסכמה אמריקאית לסיפוח גושי ההתנחלויות הגדולים בגדה, ללא הסכם עם הפלסטינים. התוצאה של ההתנתקות הייתה העמקת האנרכיה בשטחים הכבושים ופגיעה באמינות הרשות הפלסטינית, שהובילה בתורה לניצחון חמאס בבחירות הפרלמנטריות, דבר שאף הגביר עוד יותר את האנרכיה והמצוקה.

הידרדרות המצב הביטחוני חשפה את ממדי הטרגדיה וחוסר התוחלת של התפישה החד-צדדית: שורה ארוכה של מתקפות הדדיות. מהצד האחד הפגזת רקטות קסאם על שדרות, ובתגובה, פשיטות ישראליות בלתי פוסקות, שגובות חייהם של מאות חפים מפשע, שאת שיאן ראינו לא מכבר בטבח המכוון בבית חאנון. והנה, במסגרת המאמצים של ארצות הברית להיחלץ מהבוץ העיראקי והמזרח תיכוני בכלל, התגייס אהוד אולמרט לסייע לבוש בזניחת החד-צדדיות כשהוא קורא לפלסטינים למשא ומתן ולדיאלוג.

אולם הפתרון בזירה הפלסטינית אינו פשוט. למרות הפסקת אש שהושגה בעזה, ההסכם בין פתח וחמאס על הקמת ממשלת אחדות ופתיחת משא ומתן עם ישראל, מסובך ביותר. ניסיון העבר מראה ששיתוף הפעולה של ארגון הפתח עם ארצות הברית לא הניב תוצאות, ורק חיזק את עמדת חמאס המתנגדת להכרה בישראל או למשא ומתן עמה.

נסיונות מילוט מהכאוס

שאלת עיראק קשורה קשר הדוק לשאלות האזוריות כולן, החל בנושא הגרעין האיראני, עבור במצב הפוליטי בלבנון ותפקידי חיזבאללה, סוריה והשפעתם בלבנון, ועד לשאלה הפלסטינית וישוב הסכסוכים הפנימיים והסכסוך עם ישראל. כמו כן, אף לא אחד מהצדדים רוצה בניהול המערכה הדיפלומטית לבדו: חברי הברית הכוללת את טהראן, דמשק, חיזבאללה וחמאס, מתאמים את עמדותיהם כשם שעושות חברות הברית הפרו-אמריקאית הכוללת את סעודיה, מצרים, ירדן, הרשות הפלסטינית, ממשלות לבנון וישראל, וכן מדינות אירופה.

על רקע זה צץ רעיון הועידה האזורית שתעסוק בכל הנושאים גם יחד, ותאפשר התערבות בינלאומית מאסיבית. המניע האמיתי לכינוס ועידה זו הוא הפחד מפני התפשטות מלחמת האזרחים מעיראק ללבנון ולפלסטין, ואפילו לכמה ממדינות המפרץ השכנות.

אולם, למרות כל המאמצים, לא נראה שהמצב המאיים שנוצר בעיראק בעקבות הפלישה האמריקאית, עומד בפני פתרון. למרות נסיונות ההכחשה הכושלים של בוש, מה שמתחולל היום בעיראק הוא לא פחות ממלחמת אזרחים, וטיהור אתני בין סונים לשיעים. ראש הממשלה העיראקי, נורי אל-מאלכי, שהתקבל באי-שביעות רצון בולטת על ידי הממשל האמריקאי, הוא למעשה תוצאה של ההימור האמריקאי על העדה השיעית בעיראק. הימור זה אילץ את ארצות הברית לפנות לעזרתה של איראן, וסיבך את המצב עוד יותר. מול הרוב השיעי הנתמך על ידי ארצות הברית ואיראן, קמה בעיראק תנועת התנגדות סונית, שנסמכת על סיוע ממדינות המפרץ הסוניות ובמיוחד מסעודיה. למרות התנגדותו של העולם הערבי להתחזקות ההשפעה האיראנית, לא נראה שטהראן מתכוונת לוותר על התפקיד האזורי החשוב שהעניקה לה ארצות הברית על מגש של כסף. גם סוריה אינה ממהרת לוותר על השפעתה בלבנון. היא תעדיף לעשות הכל כדי למנוע יציבות במדינה, ובלבד שתוכיח שלבנון זקוקה לנוכחותה כשוטר פוליטי.

כתוצאה מהמצב הפוליטי החדש במזרח התיכון, שנובע מהשינוי הפוליטי בארצות הברית, אנחנו ניצבים היום בפני חלון הזדמנויות פוליטי, שהכל מעוניינים לנצלו. בד בבד צצים ניצנים של רצון טוב, כמו ההתקרבות בין דמשק ובגדאד, ההסכם על ראש ממשלה פלסטיני חדש, או הצהרות אולמרט על יוזמת שלום לאחר שהסכים על הפסקת אש. כל הפעילות הזאת מבטאת נסיונות מילוט: המשטר האיראני רוצה להציל עצמו מאופוזיציה חזקה הדורשת רפורמות; המשטר הסורי הדיקטטורי והכושל רוצה להיחלץ מכל מתנגדיו; הסיעות הלבנוניות והפלסטיניות מההידרדרות לקראת מלחמת אזרחים; וישראל מהנשק האטומי האיראני, מהאנרכיה בפלסטין, מהסכנה הדמוגרפית, או משינוי שלילי כלשהו בדמשק או בביירות. אולם, לא נראה שנסיונות אלו ישאו פרי. האסון עומד בפתח, כאשר ארצות הברית וכל משטרי המזרח התיכון, על דרכם המדינית והאידאולוגית השונה, אינם יכולים למצוא פתרון למשברים הפוקדים את האזור.

פיתרון גלובלי לבעיה גלובלית

העוני המשווע והפיגור החברתי הם מחלות מובנות במזרח התיכון, שמזינות את התנועות הפונדמנטליסטיות ואת העימותים האידאולוגיים. הפערים המעמדיים, שהעמיקו בשל הגלובליזציה, קיימים בפלסטין, בלבנון, באיראן, במצרים ואפילו בישראל. הפערים האלה גם מחזקים את הפערים האידאולוגיים או העדתיים כאשר למשל, השיעים בדרום לבנון הם גם העניים, והנוצרים בצפון הם העשירים.

ועידות לא יצליחו לפתור את העימות המעמדי היסודי שדחף את האזור והעולם לאלימות ולמלחמות. האמינות של ארצות הברית ואירופה כבורר הוגן נמצאת בשפל. לכך תרמו בראשית העשור הקודם ועידת מדריד, והסכם אוסלו שבא בעקבותיה. שניהם סללו את הדרך להעמקת הפערים והשחיתות במסגרת קידוש השוק החופשי. מטרה נלווית לכיבוש עיראק הייתה הרצון להשתלט על משאב הנפט, ולהפריטו לטובתן של חברות הנפט. עיראק מחזיקה את המאגר הבלתי מנוצל השני בגודלו בעולם. בינתיים מלחמת האזרחים מדירה את חברות הנפט מהמדינה, אך המלחמה על המשאב היקר הזה מזינה את הסכסוך העדתי.

המלחמה בעיראק חשפה את חולשתן של המדינות הערביות. משטריהן איבדו את הסיבה לקיומם, משום שאינם מסוגלים לספק את צרכי הקיום המינימליים כמו פרנסה, בריאות, חינוך, תרבות, שלא לדבר על ביטחון אישי ועל חירויות דמוקרטיות. מצב זה חיזק את הפיגור והנסיגה בחברה הערבית, שהפכה לבת ערובה של התנועות הפונדמנטליסטיות לסוגיהן, המבטיחות חיים טובים יותר בעולם הבא למי שהתייאש משיפור מצבו בעולם הזה. המשטר הקפיטליסטי האמריקאי הסב נזק עצום ועירער את יציבותם של בני בריתו במזרח התיכון. הוא מנסה היום להרחיק מאזרחיו את סכנת הטרור - תולדת "הרשע" שהוא עצמו יצר. מסתבר שהביצה שחפר במו ידיו, אינה קלה ליבוש.

נפילתו של המשטר הקפיטליסטי היא שאלה של זמן. בניגוד לאופוריה של הארגונים הפונדמנטליסטיים, היא אינה קשורה במתקפות הטרור. היא תבוא מתוך התפתחות חברתית ושינוי שורשי בתודעה של מעמד הפועלים וארגוניו, שממשיכים עדיין לחפש פתרונות באמצעות תיקון המשטר שאינו ניתן לתיקון.

אחת הבעיות המעכבות שינוי שורשי של המצב הוא שמול המסה הגדולה החיה בעוני ובמלחמות אזרחים, ניצבות לא מעט חברות החיות בשלום יחסי, ונהנות עדיין ממה שיש לקפיטליזם להציע. כאשר הקפיטליזם יתחיל לנגוס גם בהטבות של אנשי מעמד הביניים בעולם כולו, יתפשט הרעיון שאין מנוס משינוי ההסדרים החברתיים וחלוקת העושר, במזרח התיכון כמו בעולם כולו.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה