תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 22.03.09

מלחמת מעמדות

החורים השחורים בהסכם פרי הגליל

העסקה בה נמכרה "ויטה פרי הגליל" לרשת חצי-חינם הוצגה כהצלחה גדולה. אלא שלפני שיבשה הדיו על חתימתם של הקונים, הסתבר שהם עומדים להתחרט ולבטל את הרכישה. גם אם מדובר בטקטיקה לשיפור עמדות, הידיעה שפורסמה בעיתונים, הכתה את הפועלים בחצור הגלילית בהלם. לאחר חודשיים של משא ומתן מתוקשר ורווי אינטרסים, הסיבוב האחרון הזה רק חושף את האופי הבלתי עקרוני של ההסכם שנרקם בין זכי שלום הבעלים של רשת חצי-חינם, עופר עייני יו"ר ההסתדרות, והבנקים.
עופר עייני עסוק כנראה יותר במשא ומתן להרכבת הממשלה, מאשר בדאגה לגורל 500 משפחות של פועלי פרי הגליל. משום כך כנראה הוא "שכח" לדרוש מהממשלה לקחת אחריות ולפתור את המשבר בפרי הגליל, אם על ידי מימון, ואם על ידי הבטחה שזכויות העובדים יכובדו. אחרת אי אפשר להסביר כיצד אפשרה ההסתדרות לנהל את הדיון במגרשם של בעלי ההון הפרטיים, והסכימה לחתום על הסכם שמנציח שיטות העסקה פוגעניות.

ההסכם על מכירת ויטה פרי הגליל לרשת המרכולים חצי-חינם רצוף חורים שחורים בכל מה שנוגע לעתיד המפעל ועובדיו. קבוצת בעלי הון הרפתקנית, שהביאה את מפעל המזון בחצור הגלילית לפשיטת רגל, פעלה על פי הנורמות המקובלות של הקפיטליזם החדש. לצד ההימור בכספי החברה, פעלה נורמה של "הגמשת" כוח העבודה. פרוש הדבר, שבמפעל עבדו ארבעה סוגים שונים של עובדים. 125 עובדים מבין 520 המועסקים במפעל היו מאורגנים בהסתדרות, ושילמו דמי חבר חודשיים בגובה של 1% משכרם. יתר העובדים הועסקו בתנאי שכר ובתנאים סוציאליים מחפירים.

יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שושבינה של עסקת המכירה, מקבל מצב זה כנתון. ההסכם שחתמה ההסתדרות עם הקונה כולל למעשה הבטחת העסקתם של 125 עובדים קבועים ומיועדים לקביעות במפעל בחצור הגלילית. גורלם של שאר העובדים אינו ברור. כך מפלה ההסתדרות את מרבית העובדים הן בקבלת הפיצויים והן בהסדרי העבודה העתידיים.

ההתפלגות בקרב עובדי ויטה פרי גליל, היתה אחת הסיבות שעכבו את החתימה על הסכם הרכישה. העיסקה, שהיתה אמורה להחתם לקראת ישיבת בית המשפט ביום ה', 5.3, נתקלה בשורה של בעיות בלתי צפויות. החקלאים, ספקי הירקות והפרות, דרשו להבטיח את כיסוי החוב שהחברה חייבת להם, שמגיע עד 40 מליון ₪. בנוסף, בעת הדיון בבית המשפט, התברר כי קבוצות שונות של עובדים, שלא נכללו בהסכם, דורשות להכניס סעיפים המתייחסים גם אליהן. לקבוצות אלו הצטרפו כאמור עובדי קבלן מכפר טובא, וכן עובדים במפעל העוגות של רשת קפולסקי בנתניה, ועובדים בחברת השווק של ויטה פרי הגליל בבאר טוביה. כל אלה דורשים להצטרף להסכם הפיצויים ולקבל את מלוא הסכום שהובטח לעובדי המפעל האחרים, בנוסף להפרשת כספים לקרנות הפנסיה וההבראה שלהם. לגבי האחרונים ההסתדרות אכן אישרה שזכי שלום, הבעלים של רשת חצי-חינם שקנתה את החברה, "הבטיח לדאוג לעובדי ויטה וקפולסקי אך בניגוד לעובד פרי הגליל אין כל התחייבות מפורשת". (תגובת ההסתדרות במאמר של נווית זומר ב"ווי נט", 9.3)

אפליה בין עובדים

בפגישות שקיימו נציגי מען עם עובדי פרי גליל בחצור ובטובא מסתבר שגם בין 125 העובדים שנכללים בהסכם, ישנה תחושה קשה של מרירות ותסכול מההסדר המתגבש. בעוד חמישים עובדים ותיקים, שמועסקים יותר מ-15 שנה במפעל, יקבלו פיצויי פיטורים מוגדלים, תשלל הטבה זו משאר הפועלים. שוויון בחלוקת הפיצויים בין כלל העובדים - היתה אחת הסיסמאות מאחוריהן גייסה ההסתדרות את כלל העובדים למאבק.

אחד העובדים, שהעדיף להשאר בעילום שם, סיפר לנציגי מען כי אחרי שכל העובדים התגייסו במשך חודש לשביתה ולהפגנות בכל הארץ, הופתעו לשמוע מוועד העובדים, שההסכם יכלול פיצוי מוגדל של 170% רק לעובדים בעלי ותק של 15 שנה – כלומר ל-50 עובדים. "ביום ב' 9.3 פנינו לראש הועד וביקשנו ממנו לראות את ההסכם. התגובה של הועד היתה שאסור לו להראות את ההסכם. היו שם הרבה עובדים ותיקים, יהודים וערבים, שהשתתפו בכל ההפגנות. כולנו כאחד הרגשנו פגועים. נתנו לנו להבין כי עדיף שנשתוק ונקבל את הדין. התחושה היתה שעדיף שכל ההסכם הזה יתפוצץ, במקום שנקבל הסכם שהוא אפליה ועלבון לעובדים שנלחמו ביחד למען הצלת המפעל".

בתחתית סולם העובדים של פרי גליל נמצאים עובדי הקבלן מכפר טובא זנגריא. אלו מרויחים 120₪ ליום עבודה של 8 שעות. הרבה פחות ממה שמחייב חוק שכר המינימום. לפי דווחים שקיבלנו, גם על השכר העלוב הזה מתקיים משא ומתן עם העובדים שאינם זוכים לקבל תשלום מלא על שעות העבודה שלהם. השיטה של העסקת עובדים באמצעות קבלן בתקופות של לחץ, מקלה מאד על המפעל. עובדי הקבלן מגיעים למפעל רק כאשר הם נדרשים; למפעל אין כל התחייבות לספק להם עבודה; ואף אחד לא בודק מה השכר שהם מקבלים בפועל.
יונה פרטוק, יו"ר מרחב הגליל בהסתדרות, אמר למען (בשיחת טלפון ביום א' 8.3) כי ההסכם שנחתם עם חצי-חינם "מצלם מצב קיים". "ההסתדרות פעלה כדי להציל את המפעל, וההסכם שאותו השיגה מביא להצלת מקומות עבודה רבים. עובדי הקבלן מנוצלים מאד," מסכים פרטוק, "אך כל הנסיונות שלנו לארגן אותם במסגרת ההסתדרות נכשלו. מדובר כנראה בבן משפחה מהכפר, שאף אחד לא רוצה להסתכסך איתו."

את המחיר משלמים כרגיל העובדים, כפי שמעיד הסיפור הטראגי של פאדי ראשדי, נער בן 16 מכפר טובא, שהועסק בפרי גליל באמצעות קבלן. באפריל 2008 הצטרף פאדי לאחר שעות הלימודים לקבוצת עובדים שעבדה במשמרת שנייה, והוצב ליד קו הייצור. מסיבה כלשהי נתפס הבגד שלבש בסרט הנע, והוא נפצע באורך אנוש. זה קרה ביום השני לעבודתו במפעל. אחרי שבועות ארוכים של טיפולים בבתי חולים, הועבר פאדי במצב של חוסר תפקוד מוחלט לבית הוריו, ומאז, כמעט שנה, הוא שוכב ללא כל טיפול. אביו, חסן ראשדי, אמר לנו כי המשפחה הגישה תביעה נגד הקבלן ונגד חברת הביטוח שלו, אך עד היום לא קבלו דבר.

הקפיטליזם החדש

העסקה של עובדים בלתי מאורגנים היא תופעה מוכרת במפעלים בישראל ובעולם המערבי בכלל. שיטת העסקה זו מוזילה מאד את עלות העבודה, ונחשבת לאחד מעמודי התווך של הקפיטליזם החדש הנאו ליברלי, שמקדש את "שוק העבודה הגמיש", וכווץ את הסקטור הציבורי.
מפעל ויטה פרי גליל עבר את המסלול הידוע מראש שמתחיל במכירה למשקיעים פרטיים, עבורם המטרה של רווח מהיר מקדשת את האמצעים שמתמצים בדרך כלל בהלוואות חסרות אחריות, ומסתיים באדמה חרוכה. בשנות התשעים הועבר ויטה פרי גליל מידיה של חברת "כור" ההסתדרותית, לחברת I3 הבריטית שהפכה אותו לתרנגולת המטילה ביצי זהב ללא קשר לפוטנציאל הייצור שלו ובניגוד גמור לאינטרס של העובדים. המשקיעים שרכשו את פרי הגליל ואחר כך גם את חברת ויטה ואת קפולסקי, הם בעלי הון מחברת אחזקות בריטית, הנחשבת לאחת מבין 50 חברות האחזקה הגדולות בעולם. לפי כך אין פלא שהם ניהלו את המפעל באופן שבו מנהלות חברות אחזקות את נכסיהן. הם לקחו הלוואות בהיקפים אדירים, מינפו את הרווחים של פרי גליל לרכישת חברת ויטה, ומשכו לעצמם דיוידנדים שמנים.

רק לפני חודשיים, הורשעו אביב אלגור ואיאן דיויס, המנהלים של קרן I3 בישראל בסדרה של עברות מרמה חמורות בהקשר של החברה הציבורית "צינורות המזרח התיכון" (צמ"ת). בהכרעת דין המשתרעת על לא פחות מ-260 עמודים, הורשעו אלגור ודייויס בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, וכן בעשרים ושלוש עבירות של הכללת פרט מטעה בדו"ח, ובשתי עבירות של הכללת פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות את המשקיעים." (גלובס 6.1.09).
לאומי ודיסקונט שהלוו כספים לבעלי החברה – תובעים עכשיו את כספם בחזרה. אך בנקים אלה ידעו היטב את טבעם ההרפתקני וחסר האחריות של שני הברנשים הנ"ל, שניהלו, יחד עם אברהם בורג, את ויטה פרי גליל. למרות שמדובר מפעל מזון מרוויח, שהיה יכול לספק מקור פרנסה מכובד וקבוע למאות משפחות באזור, הוא הפך, בשל התנהגותם הבלתי אחראית של מנהליו, למקום עבודה בעייתי, שמייצר עובדים עניים החוששים לעתידם.

עופר עייני מחפש משקיע

השיטה הנלוזה של ריבוד שכבתי של סוגים שונים של עובדים, טופחה ואומצה על ידי ההסתדרות. ההסתדרות החדשה קיבלה גם כעובדה מוגמרת את תהליכי ההפרטה שעבר המשק הישראלי, וחיפשה בכל מקום את אותה קבוצה קטנה של עובדים מורמים מעם, שתאפשר לה להראות כגורם המוביל ביחסי העבודה במפעל. בתשלובת ויטה פרי הגליל עבדו כאמור 520 עובדים שהיו מחולקים לארבעה סוגים שונים, מהם רק 125 עובדים היו מאוגדים בהסתדרות, והשאר הועסקו כעובדי קבלן וחברות כוח אדם.

גם פשיטת הרגל של חברת האחזקות I3 שהובילה לסגירת המפעל, לא גרמה לטלטלה בקרב ראשי ההסתדרות, שראו בה לא יותר ממשבר מקומי וזמני. כל מה שהם בקשו היה משקיע חדש, שיהיה מוכן, בסיועה של ההסתדרות, להתגייס להצלת המפעל – גם אם מדובר בסך הכל בדחיית הקץ ובהנצחת החוליים, שהביאו פעם ועוד פעם להתמוטטות המפעל.

זכי שלום וחברת חצי-חינם שמתכוונים לרכוש את התשלובת ולהפעילה, זכו לברכת ההסתדרות, מבלי שנדרשו לשנות כהוא זה את יחסי העבודה במפעל. נהפוך הוא, ההסתדרות הבטיחה למשקיעים החדשים שיתוף פעולה מלא בשימור העסקת עובדים בתנאי עבדות, הן באמצעות קבלן והן דרך חברות כוח אדם.

האסטרטגיה הזו, שהצליחה להחזיק את ההסתדרות בחיים בשני העשורים האחרונים, לא תעמוד מול גלי הצונאמי של המשבר הנוכחי. ואכן, שלא כמו במקרים קודמים, בפרשת פרי הגליל נאלצה ההסתדרות להתמודד עם מצב חדש שאין לה עליו מענה - קבוצות עובדים שונות, שאינן מאורגנות בהסתדרות, התייצבו בבית המשפט והודיעו – אנחנו דורשים כי זכויותינו יכובדו.
יחד עם ויטה פרי גליל, פשטה רגל גם תאוריית "היד הנעלמה" של הקפיטליזם החופשי, כאשר הנוכלים שטפחו שיטה זו נופלים עכשיו בשל משבר האשראי, הם מפילים יחד איתם מקורות פרנסה של מאות משפחות. אלא שדומה שיו"ר ההסתדרות עייני עסוק יותר במו"מ הקואליציוני בין ביבי לברק ובחלום המיניסטר שלו, מאשר בגורלן של 500 משפחות יהודיות וערביות שהעבודה בפרי הגליל מהווה את מקור החמצן שלהן.

בניגוד למה שטוענת ההסתדרות, לא מדובר כאן בעוד משבר מחזורי, אלא בהתרסקות של השיטה הקפיטליסטית שתשאר עמנו לאורך זמן. מפעלים וחברות בכל העולם נסגרים ומיליונים מצטרפים אל שורות המובטלים. השיטה שקרסה במרכז העשיר והחזק שלה – ארה"ב של אמריקה – מושכת אחריה לתוך התהום את שאר העולם.

מול מצב זה צריכה תנועת הפועלים להערך מחדש. מנהיגות פועלים אחראית היתה חייבת לדרוש מעורבות ממשלתית בפתרון המשבר – הן במימון, הן בפיקוח על הסכם הרכישה, והן בכל הנוגע להעסקת עובדים בתנאי עבדות. בתגובה למשבר צריך האיגוד המקצועי לאמץ דרכי פעולה דינמיות, ולהפוך לגוף מנהיג, שידע ליצור סולידריות בין הפועלים, ללא גבולות לאומיים או דתיים, על בסיס הסיסמא - זכויות שוות לכל העובדים.


הרקורד הבעייתי של רשת חצי-חינם

הרקורד של זכי שלום ורשת חצי-חינם בכל הנוגע לזכויות עובדים אינו מעודד, ומשליך ישירות על ההתנהלות שלו במו"מ לרכישת פרי הגליל, כולל נסיגתו המפתיעה מהעסקה לרכישת המפעל. למרות התבטאויות שלו במשא ומתן לרכישת פרי הגליל, לפיהן הוא מתכוון לשפר את תנאי העבודה של פועלי המפעל, העובדות מדברות בעד עצמן. במאמר שפרסמה צאלה קוטלר במגזין "G" של גלובס (12.3.09) מתואר מצבם העגום של עובדי רשת הסופרמרקטים שבבעלות זכי שלום. דוחות חוזרים של ארגוני עובדים (קו לעובד, מעגלי צדק) מתארים מציאות של ניצול והתעלמות מחוקי העבודה. דוגמא לקשיות הלב והתעמרות חצי-חינם בעובדיה היא הסיפור של המאבטח יום טוב דואק (55 שנה), שנרצח במרץ 2007 בעת ששמר באחד מסניפי סופרמרקט חצי-חינם בחולון. אתר "עבודה שחורה" פרסם בזמנו קריאה להחרמת הרשת, בשל מה שהוא כינה יחסה המחפיר של חצי-חינם למשפחתו של המאבטח.
לפי התאור המופיע באתר, הועסק יום טוב דואק במשך 22 חודשים על ידי חברת שמירה כשומר בכניסה לחצי-חינם. לאחר מותו הסתבר לאלמנתו כי חברת השמירה לא הפרישה עבורו כסף לקרן פנסיה, ולא שילמה באופן סדיר את פוליסת ביטוח החיים שלו. כאשר ניסתה האלמנה ליצור קשר עם חברת השמירה, היא גילתה שהחברה נעלמה. בדיעבד התברר שהחברה שינתה את שמה מיד אחרי הרצח, והבעלים החדשים-ישנים מתנער מכל מחויבות כלפי השומר שנרצח. גם מנהלי רשת חצי-חינם התנערו מאחריות לגורלה של המשפחה.
בהפגנת תמיכה במשפחת הנרצח, שקיימו פעילים מארגון "במעגלי צדק" מול רשת חצי-חינם בחולון, התנפלו כעשרה בריונים, עובדי החברה, על המפגינים, רובם תלמידי תיכון שנרתמו למאבק למען זכויות עובדי קבלן. הבריונים קרעו שלטים ופליירים, הכו את המפגינים, שברו מצלמות, פצעו שוטרת וכמה מהמפגינים, ואף הפילו ובעטו בבתו הצעירה של דואק. אחדים מהתוקפים נעצרו ומתנהלת נגדם חקירה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"טעות בסיסית"

מאת דורי
תל אביב
נשלח 09.04.09, 12:25

3I שאתה מדבר עליה (החברה הבריטית הענקית) ו- 3I הישראלית של אלגור ודיויס הן שתי חברות שונות לחלוטין, עם שם זהה.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה