תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 23.03.09

עזה

המזה"ת תלוי בגלעד שליט

הכותרת שהתפרסמה השבוע בעיתון אל חיאת הלונדוני אינה משאירה מקום לספק: "עסקת השבויים תלויה בעמדה האמריקאית לגבי ממשלת האחדות הפלסטינית" (22.3). הערכה זו סותרת כמובן את הסברה הרווחת בישראל, שעסקת שליט התפוצצה עקב סירובה של ישראל לשחרר את רשימת 450 האסירים שדרשה חמאס. למעשה, גורלו של גלעד שליט תלוי יותר במה שתחליט וושינגטון, מאשר בנכונותה של ממשלת אולמרט להתגמש מול תביעות החמאס.

ממשלת אולמרט יצרה זיקה הדוקה בין עסקת שליט לבין הסדר התהדיאה עם חמאס. כזכור הצליח עמוס גלעד, השליח המיוחד מטעם משרד הבטחון, להגיע להסכם עם החמאס בתווך מצרי, אולם אז הודיע אולמרט, שלא תהייה כל תהדיאה ללא הסכם לשחרור החייל החטוף. לא עזרו מחאותיו של עמוס גלעד, והוא אף נאלץ להתנצל בפני ראש הממשלה.

תמרונים דפלומטיים

התהדיאה הפכה, אם כך, לתלויה בתוצאת המו"מ בין ישראל לחמאס בנושא האסירים. אלא שהתהדיאה בין ישראל לחמאס תלויה לא פחות בהסדר בין ממשלת החמאס בעזה לבין ממשלת הרשות הפלסטינית בראמאללה. אין זה סוד שמבצע "עופרת יצוקה" יצא לפועל לאחר שהמו"מ בתווך מצרי שהתנהל בין ח'אלד משעל לאבו מאזן התפוצץ בקול תרועה רמה. חמאס האשימה את מצרים שהיא נוקטת עמדה חד צדדית לטובת פת"ח, בכך שהיא דורשת מחמאס לקבל את התנאים של אבו מאזן, כולל הוויתור על שלטונה בעזה. לאור זאת החליטה חמאס שהתהדיאה עם ישראל אינה משרתת אותה, ושברה את הכלים על ידי פתיחה במתקפת טילים על דרום ישראל. המטרה המיידית היתה שינוי תנאי המו"מ, ובעיקר להעביר את התווך מיידי מצריים לידיי מדינות יותר ידידותיות דוגמת קטאר.

במאמר שהתפרסם באתגר בעקבות המלחמה האחרונה בעזה "ישראל וחמאס נצחו - מי הפסיד?", כבר כתבנו כי המטרה העיקרית של המלחמה הייתה להחזיר את החמאס לתוך המסגרת המצרית. ההרס וההרג ההמוני שזרעה ישראל בעזה, בעוד מצרים וסעודיה סוגרות עמה שורות, לא הותירו לחמאס ברירה אלא לחזור לשיחות בקהיר. כותרת השיחות הפעם, שלא כמו בפעם הקודמת היתה "שיקום עזה", כאשר ברקע מרצדות תמונות הועידה הבינלאומית בשרם א-שייך, בה התחייבו המדינות התורמות להזרים שבעה מליארד דולר לצורך שיקום הרצועה. ממשלת החמאס הבינה שאין לה ברירה, וכי אם חפצת חיים היא, יהיה עליה לוותר על חלום האמירות האסלאמית בעזה ולהגיע להבנה עם אבו מאזן.

המלחמה בעזה פלגה את העולם הערבי. מצרים וסעודיה נהלו מלחמת תעמולה ארסית נגד קטאר וסוריה, להנאתה הרבה של איראן, המייחלת זה מכבר להתרחבות השסע בעולם הערבי. כאשר נהיה ברור שהיחידה שתרוויח מהסכסוך סביב המלחמה בעזה היא איראן, זימן המלך הסעודי לריאד את נציגי המדינות הנצות. מטרת הפגישה היתה גיבוש עמדה משותפת לקראת פסגה ערבית קרובה, שתערך בסוף חודש מרץ בקטאר.

עזה, שהיתה עד המלחמה גורם מפלג בעולם הערבי, הפכה לאחר המלחמה לנושא מאחד. מצרים ביקשה וקבלה הסכמה ערבית מקיר לקיר לקיים את שיחות הפיוס בין פת"ח וחמאס בקהיר. כך מצאה עצמה חמאס נדחקת לפינה עם מרחב תמרון ההולך ומצטמצם, לאחר שמדינות ערב החליטו ליישר קו, כדי למצות במלואן את עמדותיו של ממשל אובאמה. סוגיית שליט נכנסה איפוא למערכת שיקולים רחבה ביותר. מדינות ערב צריכות לסגור שורות מול איראן ומול הממשל האמריקאי החדש; החמאס ופת"ח צריכות להסכים על חלוקת השלטון ביניהן; וכל הסכם צריך לקבל את אישורה של וושינגטון לפני חתימתו על ידי הצדדים המעורבים.

הדרמה של השבוע שעבר מעידה על מורכבות המצב. בזמן שעופר דקל ויובל דיסקין, הנציגים הישראלים, נשאו ונתנו עם נציגי החמאס, התנהלו באינטנסיביות לא פחותה שיחות בין פת"ח וחמאס. לרגע היה נדמה שהחבילה עומדת להסגר - פת"ח וחמאס יקימו ממשלת אחדות; ישראל תסגור עסקה עם אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס; ותהדיאה לטווח ארוך תצא לדרך. אלא שההר הוליד עכבר, הישראלים חזרו לתל אביב, העזתים שבו לעזה, ואנשי פת"ח לראמאללה: אין עסקה ואין פיוס פלסטיני.

המצרים לקחו פסק זמן והורו לכל הצדדים לחכות. במקביל הם שלחו את עומר סולימאן, ראש המודיעין המצרי והמתווך הראשי, לפגישות רמות דרג בוושינגטון. סולימאן ניסה לגבש עם האמריקאים נוסחה שתאפשר להעביר את ממשלת האחדות. מה שמעניין את חמאס, אמר סולימאן לאמריקאים, הוא האם הממשלה הבאה שתורכב, תזכה בהסכמה אמריקאית, או שמא יחזור המצב שבו האמריקאים מדברים רק עם שרי פת"ח ומחרימים את שרי החמאס. האמריקאים כמובן תולים את התשובה בהתנהגותה של חמאס. כלומר, האם היא תהיה "מחוייבת" להסכם או שתמשיך "לכבד" בלבד את הסכמי אוסלו.

בעוד חמאס מנסה להתחמק מהכרעה, ארה"ב מתעקשת וגם מכתיבה תנאים, בין היתר שסלאם פיאד יהיה ראש הממשלה הפלסטיני בכל ממשלה עתידית. בינתיים חזר עומר סולימאן למצרים לסבב שיחות נוסף, כאשר בידיו הבהרות אמריקאיות. מאחר והשיחות בין פת"ח וחמאס מתחדשות, אין סיבה שהמו"מ בין ישראל וחמאס בנושא שליט לא יתחדש אף הוא.

הויכוח האמיתי

ואכן השיחות התחדשו, אבל השאלה מי ניצח את המלחמה האחרונה נשארה עדיין פתוחה. מבצע "עופרת יצוקה" היה אמור להשיב לישראל את כושר ההרתעה, וללמד את חמאס לקח אם וכאשר "מנהיגיה יצאו ממחבואיהם". בפועל זה לא קרה. אם תיענה ישראל עכשיו לכל דרישות החמאס היא לא תותיר מקום לספק. יתר על כן, הצלחה של חמאס במשא ומתן מול ישראל תחזק את עמדתה גם בשיחות עם אבו מאזן על הרכב הממשלה הפלסטינית הבאה. בנאומו האחרון, שבו הודיע אולמרט על כשלון השיחות עם חמאס הוא דאג להזכיר שישראל "לא הובסה". מנגד טוענת החמאס את אותו הדבר בדיוק.

אין ספק שמבצע "עופרת יצוקה" השאיר את חותמו על שני הצדדים. עדויות החיילים שחזרו מעזה, התביעות כנגד הקצינים ששלחו אותם להרוס בתים, לגלח מטעים ולירות בחפים מפשע - פגעו קשות בקונצנזוס הישראלי סביב המלחמה. מצד שני, ממשלת החמאס מבינה שהעולם לא ישלים עם אמירות אסלאמית קיצונית בעזה, וכי עליה להגיע לפשרה עם הרשות הפלסטינית. המשא ומתן מתקיים על בסיס תובנות אלה, ותוצאותיו ישקפו את מערכת האיזונים המתבססת בין מדינות ערב, בין הפלסטינים לבין עצמם, ובין ישראל לחמאס.

בדבר אחד אין ספק, ללא שחרורו של גלעד שליט אין תהדיאה, אי אפשר לשקם את עזה, ואין כל משמעות לממשלת אחדות פלסטינית. מצד שני, גורלו של שליט תלוי בנכונות פת"ח וחמאס להתפשר ביניהן. אם יתאחדו, שליט יצא לחופשי יחד עם האסירים הפלסטינים. וכך, בעוד כל צד מבטיח לעמו שיעשה הכל למחוק את העם השני מעל פני האדמה, ישראל תצטרך ללמוד לחיות עם החמאס, ואילו החמאס תאלץ לבלוע כמה צפרדעים בדרכה להשלמה עם המציאות.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה