תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 27.03.09

פוליטי

אום אל-פחם – התגרות בעיר מופקרת

אז מה היה לנו? ב-24 במרץ קיימו מאה מהקיצוניים שבמתנחלים, חמושים בדגלי ישראל, צעדה פרובוקטיבית בשולי אום אל-פחם. תהלוכה של שונאי ערבים מקצוענים, מלווים ב-2,500 שוטרים, נוער ערבי שיידה אבנים, עשרות פצועים, מספר עצורים, והרבה הצהרות מתלהמות.
מה היתה המטרה של מחוללי הארוע ההיסטורי הזה? ברוך מרזל, איתמר בן גביר וחבר מרעיהם טוענים, שמטרתם היתה להמחיש לתושבי אום אל-פחם הבלתי נאמנים למדינה, שהם חלק ממדינת ישראל. האמת היא שמדינת ישראל היא זו שאינה נאמנה לתושבי אום אל פחם, ולא ראתה בהם, מעולם, אזרחים שווי זכויות. מדינת ישראל היא זו שגזלה חלק גדול מאדמותיהם, פזרה עליהם ישובים יהודים, מחנות צבא ושמורות טבע, והפכה את אום אל-פחם לגטו ערבי מוזנח.

רוב משרדי הממשלה מחזיקים נוכחות באום אל-פחם. נוכחות כואבת, שלילית ומפלה, שממררת את חיי התושבים. המשרד לבטחון פנים מקפיד להבליט את נוכחותו, ולא נרתע, בהזדמנויות שונות, מלפתוח באש חיה לעבר תושבי העיר; משרד הפנים דואג לא לדאוג לעיר הצפופה, ולהשאיר את תושביה בלי תקציבי פיתוח; משרד החינוך מקיים בעיר בתי ספר ירודים, ונמנע מכל פעילות חברתית לבני הנוער; משרד התמ"ת שוקד על אי הקמת אזור תעשיה ועידוד התעשיה המקומית, ומשאיר את תושבי אום אל-פחם, ובמיוחד את הנשים בה, מחוסרי עבודה, או תלויים בתעשיה בערים היהודיות - ראשונים לניצול, ראשונים לאבטלה; משרד התחבורה מותיר את העיר ללא תשתית של כבישים וללא תחבורה ציבורית - מי שאין לו רכב תקוע בבית, ומי שיש לו רכב נתקע בסמטאות התלולות והצרות; משרד הבריאות דואג לא להקים בעיר בית חולים, ולא להעלות את רמת הטיפול הרפואי בעיר. והרשימה עוד ארוכה.
תושבי אום אל-פחם אינם זקוקים לתזכורות. הם מרגישים היטב את עובדת היותם אזרחי מדינת ישראל, אבל אזרחים סוג ב'.

מה הפלא שאחרי עשרות שנים של מדיניות של אפליה והזנחה, הם נוהים ברובם אחרי סיסמאות קיצוניות?
חברי הכנסת הערבים - שאינם מחמיצים שום הזדמנות להתעמת עם הימין הקיצוני, והוא מצדו נותן להם הזדמנויות בשפע – הזדרזו לטעון שמדובר כאן במזימת הטרנספר עתיקת היומין. אולם, במציאות הפוליטית הנוכחית הדברים נראים קצת אחרת. עם ארה"ב של אובמה ודעת הקהל באירופה, עם שיתוף הפעולה בין ישראל מצרים ירדן וסעודיה, עם מצלמות ה-CNN וכתבי אל-ג'זירה - הדבר האחרון שמדינת ישראל רוצה או יכולה הוא לטרנספר את אזרחיה הערבים. מה שהיא עושה במקום, הוא דחיקתם לשוליים והפקרתם.

בית המשפט העליון והמשטרה טוענים, שהם הגנו על הדמוקרטיה הישראלית. לפי ההגיון שלהם, חברה שמכבדת את המתנחלים, לא יכולה למנוע מהם לצעוד "בכל מקום במדינת ישראל". הגנה כזו על הדמוקרטיה מצביעה עד כמה החברה הישראלית הלכה ימינה בשנים האחרונות, ועד כמה השנאה לערבים היא לא רק לגיטימית, אלא גם פופולארית.

המתנחלים הם אנשים מסוכנים, לא דווקא לאנשי אום אל-פחם, אלא לחברה הישראלית עצמה, שמתמסרת להם ומעלימה עין מפשעיהם. הם מציגים את תושבי אום אל-פחם כפורעי חוק, אבל הם הראשונים שמזלזלים בחוק בישראל. בעיתונות פורסם, שבדרכם לביצוע הפרובוקציה באום אל-פחם הם שרו שירי הלל ליגאל אמיר, שרצח ראש ממשלה ישראלי כעונש על שיתוף הפעולה שלו עם המפלגות הערביות.

למעשה, המתנחלים משתמשים באום אל-פחם כמנוף לפריצה אל קדמת הבמה הפוליטית בישראל, והשבת עטרתם ליושנה, לאחר שבמשך שנים הם נדחקו לשוליים. כשהם פורעים בחברונים איש אינו מתעניין בהם, אבל כשהם תוקפים את תושבי אום אל-פחם, בלב המדינה, הם זוכים לחשיפה מירבית יחד עם לגיטימציה של בית המשפט, הגנה משטרתית, וגם אהדה ציבורית. ליברמן גילה את הנוסחה הזאת כבר לפניהם.

מאחורי הדרישה הדמוקרטית כביכול של המתנחלים, מסתתרת אידיאולוגיה כוחנית, אנטי דמוקרטית, וקיצונית דתית. מדובר בפשיסטים, הרואים באנשי השמאל בוגדים, ומוכנים ללכת הרבה יותר רחוק מאום אל-פחם, כדי להשתיקם. כל עוד מדינת ישראל מפגינה סובלנות כלפי פורעי החוק היהודים, ואינה מוכנה לתת לאזרחיה הערבים יחס הוגן ושוויוני, היא מכינה את הקרקע להתפרצויות אלימות עוד יותר. התהלוכה הגזענית באום אל-פחם, שמטרתה היתה להשפיל את האוכלוסיה הערבית בישראל, בודאי אינה מצביעה על שינוי בכוון הזה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה