תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 17.06.09

פוליטי

נאום ביבי: הברקה פוליטית או מכשול לשלום?

אחרי עצירות קשה וממושכת של חמישה חודשים הצליח רה"מ בנימין נתניהו לשחרר את "האני מאמין" שלו. מאז נכנס נתניהו למשרד רה"מ התיישב לו אובמה על הבטן הרכה עם הקפאת ההתנחלויות ושתי המדינות. נתניהו התפתל והתקפל. ביום ראשון האחרון, בשמונה ועשרה, פריים טיים הוא הביא את היציאה, הוא אמר מדינה פלסטינית. הוא הצליח לעבור את מבחן אובמה כפי שרצה, מבלי להצטיין, בממוצע מספיק בקושי. רה"מ יכול אבל לא רוצה.

נאום הנגד של ביבי היה רחוק מנאומו של אובמה: בעוד שנאום אובמה היה נאום פיוס, מרחיק לכת בפתיחותו נאום נתניהו היה מרחיק לכת בסגירותו. נאום בר אילן היה "תשובה ציונית הולמת" לכוונותיו של ממשל אובמה וליוזמה הסעודית שתפסה רייטינג בקרב מדינות העולם. היה זה נאום מכונן מסבה אחת והיא שנתניהו נתן את אישורו בפומבי לדעותיהם של קודמיו, ברק, שרון ואולמרט. כך רואה ישראל היום את פתרון הסכסוך והמדינה הפלסטינית – ללא זכות השיבה, ללא ירושלים הבירה וללא גבולות רבוניים. זוהי מדינת המדף שהציעו אולמרט ולבני לעם הפלסטיני באנאפוליס, זוהי ההצעה אותה כינה נתניהו "מרחיקת לכת" אותה הציעו קודמיו לפלסטינים ואלו סרבו. החידושים של נתניהו התבטאו רק בחישוקים חדשים, כמו האולטימאטום שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. בעצם נתניהו הכריז על מוכנותו לקבל את "מדינת לעולם לא". את נאומו בחר נתניהו לנאום במרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן. ספק אם אותו סאדאת היה חותם הסכם שלום עם אותו בגין אם האחרון היה מעלה את תביעתו של נתניהו להכרה מצרית בישראל כמדינה יהודית.

הצהרותיהם הנחרצות של הנשיא המצרי מובארק ושל בכירי הרשות הפלסטינית לא בוששו. "עם נתניהו אין על מה לדבר". עכשיו הם מחכים לתשובתו של הפטרון החדש אובמה שישפוט. המו"מ המדיני הוא לחם חוקם של הרשות הפלסטינית, מצרים ומדינות ערב המתונות, כל עוד מדברים בחדרי חדרים כולם מרוויחים, כולם שורפים זמן ויוצאים בהצהרות שהשלום בהישג יד. זה היה קוד השתיקה של ציר אמריקה במזה"ת אליו הייתה שותפה גם ממשלת אולמרט לבני. נתניהו בנאומו בחר לשבור ימינה ולזעזע את היסודות האלו עליהם מושתתת הרשות הפלסטינית. הרי אם בסוף התהליך אין מדינה פלסטינית ריבונית שבירתה ירושלים בגבולות 67 מה הרלוונטיות של הרשות הפלסטינית והנהגתה? עם איזו סחורה יחזרו מחמוד עבאס וסאלם פיאד להתחרות מול חמאס על דעת הקהל ברחוב? בהעדר אופק מדיני מה ימנע מצעירי הפתח לחזור לנשק ולמאבק המזוין?

אבל נתניהו לא רק סינדל את הפלסטינים. בנאומו הקונסנסואלי הוא הצליח לתחזק את קואליצית הימין ולשמור על מפלגת העבודה כציר מרכזי בתוכה. הוא הצליח לשמוט את השטיח מתחת לרגליה של ציפי לבני כאלטרנטיבה פוליטית ולערער את מעמדה במפלגת קדימה. בסקר שערך עיתון הארץ לאחר הנאום זכה נתניהו ל-71% תמיכה בציבור. על פי תפיסתו של נתניהו, עתה שהגה את המילים מדינה פלסטינית מפורזת מקומה של קדימה סביב שולחן הממשלה שלו. זה רצונו שלו, זה רצון העם. בלי קדימה בממשלה אין הוא יכול להתחיל להניע את מפת הדרכים של ממשל אובמה. כלומר, מבוי סתום יהיה באשמת קדימה.

אבל, ממדבר האופוזציה לבני יכולה גם לייבש את נתניהו, ולחכות בסבלנות למסלול התנגשות של רה"מ עם הבית הלבן והעולם הערבי.

בהעדר אופק וחזון מדיני שפוי נתניהו מחפש שביל צר במחשכי מפת הדרכים שיוביל אותו להמשיך ולנהל את הכיבוש לא לסיים אותו. בסופו של יום השאלה אינה האם ביבי מקבל או לא מקבל את נוסחת שתי המדינות, או אם ישראל היא יהודית או לא. אם נתניהו והציבור הישראלי חפצים בשלום עליהם להכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולרבונות אמיתית. זכות זו אינה רק מדינית או דתית, היא בעיקר מוסרית. זה הצעד הראשון לכיוון השלום וסיום הכיבוש, ולא, לא יהיה כיף לחיות כאן.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה