תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 17.06.09

חארטה בארטה

כל החארטה והבארטה #13

הערת ביניים 3: עולם האלים של מהבליפורם

85. הודו
האל עלה באחת מתחנות הרכבת בדרך לפוּנה מצ'נאיי, המוכרת יותר בשם מאדראס, על קרון המחלקה הזוטרה – שהרי הסדרים מיוחדים ננקטו כדי למנוע אלים מסוגו מלעלות לקרונות המחלקה הראשונה: ייצור בגובה מטר בערך, גולם כהה חסר-ראש. ראשית נעמד בפתח המעבר בין שתי שורות המושבים, והחל להתגלם: שתי גפיים עליונות נפרסו בתנועה סיבובית החוצה ולמעלה מתוך הפקעת השחורה – שני מחושים שבורים וסימטריים הנעים סביב עצמם, ועכשיו, הפציע ביניהם איבר הראש. כעת דחפו שני הפרופלורים את תנועתו קדימה, ומסעו במעבר בין המושבים החל. הוא החליק לאט בדרכו הישרה אך בקצב אחיד שאפשר להמון האדם הדחוסים על דרגשי העץ המצופים בספוג דק ויריעות ניילון את השהות הנדרשת לשלוף את ארנקיהם. לא נתתי כשעבר לידי.

86. תיירות
אלים-אחים לאל שלי מהרכבת לפונה כבר לא נמצאים בכניסה למהבליפורַם, כשעה נסיעה דרומית לצ'נאיי. כשהייתי שם לפני שש שנים, היו ארבעה או חמישה כאלו: מתוצריהן המבעיתים של שלל הפרקטיקות האכזריות שפותחו בקרב קסְטת מקבצי הנדבות, רמשים מאוסים של בני אדם הזוחלים על גחונם בארבע גפיהם המעוותות, שאין ביכולתם להזדקף משום שגודלו, פחות או יותר מגיל אפס אם הבנתי נכון, בתוך כלוב. מתבקש, אם כן, שריכוז של תתי-אנוש אלו יימצא באתר תיירות משמעותי כמהבליפורם, אבל כיום, כחלק מתנופת הפיתוח שעוברת תת-היבשת, יש להניח שהללו הורחקו והונחו איפה שהוא לגמור את חייהם הארורים – בידי הרשויות.

87. רפלקס הדמיון
זהו קילומטר של סלעי גרניט מאסיביים לחוף מפרץ בנגל בטאמיל נאדו, ששובץ באינספור מבני פולחן קטנים. משלוש פסגות חולשים על האתר שלושה מבנים: מעין שער סימבולי בפסגת הגבעה הצפונית, מבנה שטוח ומלבני מאבן חול אדומה במעין סגנון "מצרי", מבצר/מקדש בסגנון ההינדי המתנשא, קטן ואנכי, מעל צוק תלול בפסגה הגבוהה, הדרומית, ומעין ח'רבה מתפוררת בתוך שיחים נמוכים, בראש הגבעה המרכזית, שעשרות כמוה ניתן למצוא בגליל או בגבעות הבזלת של איי הים האיגאי – סככות מסתור מהשמש או הסערה לרועי עיזים. בסלע מתחת חצובה מערת-מקדש, אחת מתוך 14 או 15 מערות כאלה. די קטנות – 2-4 מטר לגובה – גודלן מותאם למידות הסלעים, ובחזיתן קולונדות עמודים מעוטרים בראשי חיות מיתולוגיות. ריבוי הסגנונות העיצוביים שופע וגולש מעל עצמו, מתחיל בעדינות נסתרת והדרגתית להפעיל את הקשרים החשמליים במוח של הרפלקס הדמיוני, ונדמה שכל מבנה מגלם איזושהי פונקציונאליות פנטסטית ייחודית.

88. Theme-Park
פסל אריה באמצע אחו קטן ושומם, צמחיית מים בבריכת גשמים שחצובה בראש סלע או מדרגות שמובילות לשום דבר: זהו theme-park, דיסנילנד של אלים והנפלאות הרומנטיות של בוליווד, ושאינו בלתי-דומה בהגיון הפנימי האטום שלו למערכות אליליות-פגאניות אחרות, כולל האקרופוליס באתונה – מלבד אותו אופן פסיכי כמעט שבו, כשם שהפולחן האלילי משולב ונוכח בכל רחוב מפויח וסואן במומבאי או בדלהי, החיים והמודרניות ממשיכים בנינוחות אל תוך אתר העתיקות מהמאה השביעית. כלבים נמוכים מהזן השועלי המחייך של הודו מסתובבים בין המבנים – לא מעט מהם, ועזי הרים פועות בשמש על גגות המקדשים. העבר בלתי נפרד מהמודרני, העתיק בלתי נפרד מהחיים.

89. אבסטרקציה
מול מקדשים פעילים לחלוטין, עם שרשראות פרחים, קטורות בוערות, מטבעות כסף, חבצלות השטות בקעריות מים – מנחות מלפני פסל האל גנש עם ראש הפיל בעל השן האחת – יש את כל אותם אלמנטים לא גמורים: במערת-מקדש אחת נעצרה הבנייה בשלב החיתוך הגס של תווי הפנים ובאחרת הספיקו רק לחרות על פני הסלע תבליט של דוגמת העמודים המיועדים – ונוצרה מערה "שטוחה", חסומה למימד הגשמי. על סלעים רבים חצוב גריד של ריבועים – פיקסלים של אבסטרקציה מוחלטת, נוסחת הקוד המתמטי של המעבר לעולם האלים. זוהי רק עבודה לא גמורה, בוודאי, אבל העובדה החשובה היא עצם נוכחותה, התגלמותה החומרית כפי שהיא, במרחב הפולחני.

90. אל עולם האלים
כל אבן היא מקדש פוטנציאלי – וכל אבן היא אל בפועל, מעצם נוכחותה. קולונדות העמודים במקדשי הסלע במהבליפורם – לפעמים שתיים או שלוש כאלה הנבלעות בעומק המערה או יוצאות אל המרחב שמחוץ לה בדפוסים אופטיים של תעתועי פרספקטיבה – מקיימות "דרגות" של כניסה לתוך הסלע, אל עולם האלים. הן מנכיחות את האלים שם, בפארק השעשועים שלהם, משחררות אותם לסיפורי האהבה והמלחמה שלהם, סביב הצופה-המאמין שאוהב אותם ורואה את עצמו בם ונהיה בעצמו לאל דרך נוכחותם.

91. הדחייה
ממהבליפורם והאקרופוליס באתונה ועד לאלביסים של וורהול והמשתנה של דושאן – זה מה שאנחנו, יהודים ומוסלמים, דחינו, ומאז הגישה שלנו אליו חסומה: הממשות המתגלמת באובייקט, בעולם. אנחנו חסרים באופן חסר תקווה את החיבור הפגאני הזה לאובייקט עצמו, את ההתממשות שלנו דרכו, שלא דרך איזו פריזמה של הפשטה רוחנית, הדחקה והשגבה. כלומר – כל אלה, "חילוניים" ככל שיהיו, ישראלים שמדברים על "אמנות" ואמנות "יפה", כמו שומריה העניים והנאמנים של כספת זהב, ואינם מכירים בחוסר היכולת שלהם להכיר את השורש הפגאני שבלב ממשותה. ראו: האל שלי מהרכבת לפוּנה לועג לזעזוע המוסרי והאסתטי שלכם ממנו, לניסיונות המתנשאים להפוך אותו לסובייקט כמוכם – סובייקט חסר דבר מלבד רחמים וסבל על תחושת אי-צדק אינסופית, חסרת מרפא. כך או כך הוא נידון להימצא מחוץ לכל סוציאליות מוגדרת ולגיטימית – כאן, בעולם האלים, הזרות שלו נסגדת, נשגבת. וקיומו שלו – לא איזה עיקרון סוציאלי-פרוגרמאטי רוחני ומופשט – הוא הדבר היחיד שמשנה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה