תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 17.06.09

חארטה בארטה

כל החארטה והבארטה #14

הערת ביניים אחרונה: אובססיה אפילפסיה, פסוריאזיס קתרזיס

92. חזרה לבסיס
ובכן – האמנות – האובייקט עצמו, קיומו הספקטקולרי של "חוץ", העולם. אני רוצה לציין כמה דברים לגבי אפילפסיה: כיום אפילפסיה ניתנת לטיפול תרופתי – ועדיין לכ-30% מהסובלים ממנה התרופות אינן מונעות את התקפי הספזם והלוצינציות גיאומטרייַת האורות החלליים המפוארות שבמשך אלפי שנים הפיחו בבני אדם את חווית הבלתי-נתפס. יש עניין לחזור שוב לתיאוריה כי בחולי האפילפסיה מצוי המקור להופעת מוסדות האמנות והדת: רופא האליל המתקשר עם הרוחות דרך הטראנס האפילפטי, מרפא את חוליו הפיזי של הגוף וממשיג את החרדות, הטירוף ועיוותיה הרוחניים של החברה מעצם האבסורד של קיומה, מהאבסורד של הקיום בכלל. יש להשתומם ולהריע על האופן שבו האמנות השאמאנית נעמדה בדיוק על התווך הפסיכי בין מסמן למסומן: כיצד פעולת הציור של החיה הבטיחה את ציד החיה עצמה, כיצד הייצוג של הדבר הדחיק והנכיח בו זמנית את העובדה המטורפת של קיומו וממשותו של הדבר. זו העובדה הזו שבהכרח נחוותה באופן מיידי וגורף בימי השחר ההם, ושהלכה והודחקה עם כל התקדמות ציביליזציונית, עד שנעלמה מפני השטח של החוויה.

93. ממשק עונג/אימה
דוסטוייבסקי ביסס על האפילפסיה שלו את דמות הנסיך מישקין, "האידיוט", וטען שרגע לפני הפאזה האלימה, ההתקף בישר את הגעתו דרך חוויה של אושר טהור ובלתי ניתן להכלה, ותחושה של ביטול הגבולות בינו לעולם – כלומר פרוטוטיפ של החוויה המכונה "הארה". פיליפ ק. דיק, סופר המדע-הבדיוני המסויט, היה אפילפטי, וגם המשוררת סילביה פלאת' שב-1963, בגיל שלושים, נעלה את ילדיה בחדר השינה עם לחם וקערת חלב ודחפה את הראש לתנור האפייה. חוו התקפים אפילפטיים: משורר האימה אדגר אלן פו, ממציא שירת הנונסנס אדוארד ליר, לואיס קרול של "אליס בארץ הפלאות". מייחסים אפילפסיה גם לכ' ("כוהנים") – אחד ממחברי החומש מהמאה ה-8 לפנה"ס, ליחזקאל – נביא ואמן מיצג, לפאולוס מתרסוס – מייסד הנצרות ומבטל חובת המצוות המעשיות, לטראנסים ההתגלותיים שבהשפעתם מוחמד כתב את הקוראן, לחזיונות של ז'אן ד'ארק, לסנט קתרין מריצ'י – מרטירה ואשת הסטיגמטה. וגם: חוקרת הדתות קרן ארמסטרונג, ניל יאנג, יוליוס קיסר וכמובן – איאן קרטיס.

94. אפילפסיה סינטזיה
ובכן – הייתי מעורב בקבוצת תיאטרון קטנה. העברנו הרבה זמן באחד המשחקים הטיפשיים שאליהם נוטים אנשים מסוימים בגיל מסוים (רובנו לא היינו הרבה יותר מתלמידי תיכון). המשחק די מסוכן ולא אפרט את שלביו המעשיים: תכליתו לגרום עילפון דרך מעבר מובנה מהיפר-וונטילציה לחנק מבוקר בלחיצת נקודות אסטרטגיות לאורך הצוואר. עילפנו אחד את השני בתורות. זמן העילפון נמשך כחצי דקה, חוץ מאחת שנשארה מעולפת בערך שלוש דקות ושאצלה נוספו גם תופעות כגון העיניים שהתגלגלו אחורה בארובותיהן ועוויתות רפטטיביות ביד. כולם טענו שנמו כשלוש או ארבע שעות, ותיארו תחושת ערגה וגעגוע בלתי ניתנים להכלה ל"מקום הטוב" שנעזב. אני זוכר אורות צבעוניים, נוצצים בחשיכה, כמו עיר מדברית קטנה המתרחקת לעומתך בייאוש אינסופי ומוחלט. קצת אחר כך, בנטילת אסיד, קבלתי מעין פירוק חושי מועצם של החוויה הגולמית והחמקמקה ההיא, שלווה בשלב רגרסיה-פרנואידית מתמשך ואלים במיוחד – היפוך בינארי לשלב ההתענגותי המוקדם. אני מוצא יסוד סביר לטענה שאפקט האסיד (שהיה מזן מסוים – "חללית", אם אני לא טועה – באחרים האפקט היה שונה) חולק מאפיינים מכריעים עם ההתקף האפילפטי. זו הייתה הדמיה סינטטית של אותה "אאורה" שלגביה דוסטוייבסקי סנט ב"אנשים הבריאים" שלעולם לא ידעו את צורתה של הכרה טהורה.

95. התשוקה לתהום
משמעותה המילולית של die Fallsucht, המקבילה הגרמנית ל"מחלת הנפילה" – היא "התשוקה לנפילה", ומי שמכיר את תופעת העווית מתוך שינה בשריר שוק הרגל, יכול לנסות, עד כמה שניתן, להבחין בתחושה עצמתית של עונג, רגע לפני העווית. אני חושד שמקורה במתיחה בלתי רצונית, מוגזמת ומתענגת של השריר. בכל מקרה, למילה הגרמנית לתיאור התקף אפילפטי, Krampfleiden, אותו שורש אטימולוגי של Cramp באנגלית, שמציינת עווית בשריר.

96. פסוריאזיס קתרזיס
ולהלן רשימה מפורטת ומלאה של עוד מרכיב מכריע בשורש התופעה החומרית והספקטקולרית של אובייקט האמנות – הפרשות גוף – ההוצאה מן הכוח אל הפועל, מן הפנים אל החוץ: המובנות מאליהן – שתן וצואה בשלל צורותיה, והיותר ספציפיות – קיא, זרע (אצל גברים) ואי אלו הפרשות נרתיק (הכל יותר מסובך, כרגיל, אצל נשים), נזלת ופלוצים (תת קטגוריה של צואה). כאן הדברים מתחילים להיות מלהיבים באמת: זיעה, דם (מוקז או במחזור החודשי), רוק וליחה (נזלת + רוק). מהאף – מוקוסים (נזלת יבשה), מהאוזן – דונג, ומהעין – גברותי ורבותי: דמעות (וקורי שינה). לכלוך מתחת לציפורניים, גריז מאצבעות כף הרגל, הציפורניים עצמן (כשקוטמים או כוססים אותן), שיער: ראש, גוף, ערווה, פנים, ריסים (בקשו משאלה)... לכלוך בין השיניים ואבנית. לבן של חצ'קונים ומוגלה בפצעים. מפעם לפעם אני נהנה לחכך את כפות ידי זו בזו ולגלות פתילים דקיקים של זוהמה שחורה הנרקמים בין הקפלים. אין חור בגוף שאינו מוציא לפחות הפרשה אחת כתוצר לוואי של פעולת התיווך השוטפת בין הגוף לעולם החיצוני – 24 ברשימה זו, והטכנולוגיה הרפואית, משאיבות שומן ועד כריתת גידולים ממאירים, כבר מעלה מספר זה בחזקת עצמו. שלא לדבר על גוף אנושי נוסף, בשלמותו יש לקוות, לאחר אינקובציה של תשעה חודשים, שכולו נקבים-נקבים, חלולים-חלולים (פלוס שלייה, שק רחם, מי שפיר...). אחרון ברשימה והמפואר מכל: עור יבש.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה