תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 17.06.09

חארטה בארטה

כל החארטה והבארטה #15

אמנות אובייקט חומר גוף טבע רפואה כישוף: הדפוס המודחק של הנשיות

97. אובייקט/מוות
אמנות כהנכחה של המוות – כל אמנות – קראתי את זה אצל יותר מצרפתי אחד. הטענה הזאת יכולה להתפרש לכל מני כיוונים, כמובן. אני מוצא את זה בעיקר בהקשר של האובייקט – האובייקט שמחוץ לסדר הדברים השימושיים, מחוץ לסדר התכליתי, וברגעיו הטובים גם מחוץ לסדר הסימבולי. כמובן שגם העניין הזה יכול להתפרש לכל מני כיוונים.

98. נקבים-נקבים
אמנות, אובייקט, חומר, גוף, טבע, רפואה, כישוף – אני מרגיש שאפשר להגיע לכתיבה שמורכבת כולה משמות עצם, בלי פעלים: שורש כל הרע, יחידות לשוניות המביעות מעין התקשרות או דינאמיקה או יחסי גומלין כביכול בין שמות העצם הנהדרים, כאילו קיימים בעולם שמות עצם, כלומר – עצמים! – בדידים ונבדלים אחד מהשני, ולא רק חלקים ארעיים וחסרי גבולות ברורים משלם אחד הוליסטי. ובכן, שם עצם: נשים, או שמא – המרכיב הנקבי.

99. אחר רדיקאלי
היה היו שלושה אירופאים: המשוגע, ההומוסקסואל, היהודי – שלושה אב-טיפוסים של אחרות-רדיקאלית. הם הגיעו לניסוחם הממצא לנגד הקדמה והמודרניות: המשוגע לנגד עקרון התבונה, ההומוסקסואל שערער על עיקרון המין וההמשכיות, והיהודי שערער על הרבה דברים, אבל ככלל ערער על עיקרון המוות – ומכאן שעל עקרון החיים. הוא גם היה הראשון שפורק ממטען האחרות שלו דרך הוויתור ההדדי על נקודת המוצא המטאפיזית בשני הצדדים. דרך ההשתנות במעמד המין – מפונקציה ביולוגית של המשכיות לסיפוק אנוכי – פורק ההומוסקסואל ממטען האחרות שלו, ולגבי המשוגעים – מה זה בעצם? אף אחד לא יודע, גם לא הרופאים. כמו מסך שנופל על רצפת במת התיאטרון, חושפת התפרקותם של שלושת הטיפוסים את האחר הרדיקאלי האמיתי שהסתתר מאחוריהם, שעל עובדת אחרותו הרדיקאלית הגנו, באיזשהו אופן, כל הזמן הזה – נשים – מהות שכוללת בבת אחת, ללא תקנה, באופן ביולוגי, את כל הערעורים האפשריים.

(100. "אחרים" אחרים
"אחרים" נוספים של הקדמה – הפושע או העני – אינם, בסופו של דבר, היבט של חיצוניות אמיתית למבנה התפיסתי – למעשה הם הכרחיים למבנה הזה. הפושע, אמנם, נגוע במעין אלטרואיזם אמנותי – החצנתה של המהות הפושעת של כל קיום אנושי, ואילו לעני יש היום מעמד מיוחד – סוג של עבד שבלעדיו העושר בלתי אפשרי. בזה מעמדו מקביל לזקן ולמעוות-גופנית, ובמיוחד המעוותת-גופנית: תת-המעמד בפירמידת הכוח של היופי.)

101. אובייקט/מין
ובכן – מאות מיליוני נשים ממשיות, כמובן, אינן "מכלול" שממנו אפשר לגזור משמעות מאגדת כלשהי, אבל מה נשמט מהאופציה ה"נשית", האופציה של "נשיות", במשך מאות ואלפים של שנים? שלטון ושליטה, לכל הפחות – כלומר הדחקה של דפוסי עוצמה ותפיסה שאינם מבוססים על מודל זכרי. כאן יש לומר: על מיניות זכרית, שמעבר למיקומה המנוגד מהותית לכל "אחר" שבמסגרת המין האנושי, היא למעשה מנוגדת דיכוטומית לעצם קיומו של ה"חוץ" שאינו "אני", כלומר לקיומו (המשוער...) של העולם, המבוטא בצורה יפה כל כך על ידי הופעתו הספקטקולארית של האובייקט האמנותי.

102. פוטנציאל העולם
העיסוק מצידי במיניות הנשית כמודל של דפוסי עוצמה ותפיסה יהיה בהכרח ספקולטיבי, אבל העובדה שהגוף הנשי בנוי להריון ולהכלה של גוף נוסף שבשעתו מיועד להיהפך לחלק מהסדר החיצוני, כלומר מיניות וגוף המכילים בתוכם את הפוטנציאל ואת הזיכרון של העולם וה"חוץ", בהכרח אינה הבחנה משנית. מכיוון שהמורכבות התפקודית העודפת – הרוחבית – של הגוף הזה – הנשי – מפחיתה, ככלל, מהעוצמה המנותבת להישרדותו האינדיבידואלית של האורגניזם הפרטי, התפקודיות האינדיבידואלית והאנכית של הגוף הזכרי השתיתה את עצמה כמודל יחיד לעוצמה, שבימים אלה הגיע לשיאו חסר העכבות, וחסר התקדים. קל להדגים את זה דרך הנחיתות החריפה אליה הגיע מעמדו של המצב ההריוני (והיבטים אחרים במיניות הנשית), שנתפס כבר כיום כבחירה כמעט התאבדותית, ועתיד להיעלם מהמפה האנושית. נשיות במובנה הזה, הביולוגי המקורי, נהייתה לאחרות רדיקלית מאוד.

103. תֵמות
פוטנציאל העולם, כלומר החיץ המטושטש בין ה"חוץ" לכלא ה"אני" הנובע מהמיניות הנקבית, מתגלם בקשר ישיר יותר לאובייקטים – עצמים, כלומר לחומר, ומתקשר לכמה תמות שבקשתי לעסוק בהן כאן בנוגע למלאכת יד (Craftsmenship), ובפרט להדרתה מאתוס האוונגרד הגברי בניגוד לחשיבותה כמדיום לתביעת בעלות ספקטקולארית על המרחב הקונקרטי, בן היתר בהקשרים של אמנות עממית. פוטנציאל העולם הנובע ישירות מבסיס החוויה של הגוף הנקבי, והגישה הישירה לעולם החומר (כלומר העולם החומרי), מובילים לחוויה הרוחבית של הטבע כמערכת הוליסטית, ולא "הטבע" כתופעה חזיונית (או מדעית) – זו התשתית לאמנות והפרקטיקה האקו-פמיניסטית. הטשטוש בין ה"חוץ" ל"אני", הזיקה לעולם החומר, נקודת המוצא של הגוף, הגישה הישירה אל הטבע מובילה למהלכים בו – לרפואה (גם חברתית, וסביבתית) – ולכישוף: בעולם הפאגאני נשים שימשו ככוהנות במקדשי האלילות, בין היתר דרך פולחני מין, והתיאוריה הפמיניסטית מראה איך התיאור התנ"כי של מלחמת הנביאים בפאגאנים מקעקע, בין היתר, את המרכיב הנקבי בשליטה על עמדות הכוח של הפולחן.

104. טאבו
המונותיאיזם, שלא יכול לסבול שניוּת, ובתוך כך שניוּת מינית, בהגדרת "האל האחד" שלו, היווה צעד, אולי הראשון ובהחלט אחד המכריעים, לדחיקת המרכיב הנקבי מדפוסי העוצמה התפיסתיים, וכאן נמצא המקור ההיסטורי שבחזרה של האקו-פמיניזם להוליזם פנתיאיסטי. בעיקרון הפירוק של התפיסה המדעית והאינדיבידואליזם מוצאים את הדרת הנשיות בשיאה: בתנועת אחותי המזרחית-פמיניסטית בוחנים את (חוסר) נחרצות הסתירה בין עיקרון הייחוד של "האל האחד" המונותיאיסטי להוליזם נשי כשיטה תפיסתית, ואת המונותיאיזם כמערכת של טבואים, איזונים ובלמים, קפסולה של הדהוד, של זיכרון של המצב ההוליסטי הפאגאני מול מלאכת הפירוק המדעית-זכרית, גשר של כישוף אל לב הקִדמה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה