תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 17.06.09

חארטה בארטה

כל החארטה והבארטה #16

מטפיזיקה

105. השתנות
בסופו של דבר, עניינים הם חסרי תקווה באופן מהותי. העולם הפיזיקאלי הוא חסר תקווה, וההנחה שיש לו איזה "אופק השתנות", תיאורטי או אפשרי, הדרגתי או מתון ככל שיהיה, היא מגוחכת: כל עוד אובייקט כלשהו בעולם הזה מוגדר על ידי מסה ומיקום במרחב ובזמן, כך עצם הגדרתו תכלול אובייקט אחר שיכל להתקיים במקומו. כלומר כל עוד העולם הפיזיקאלי מוגדר באופן פיזיקאלי – בזה מסתכמת מהותו. בזאת אין לומר שהמטפיזיקה מציעה משהו אחר – שכן היא אינה מציעה אלא את אותו עולם פיזיקאלי על כל מאפייניו הדטרמיניסטיים, רק למעט הבדל מזערי באופן ההתייחסות.

106. בידור
אין ספק: בפני עצמם, המדע והציביליזציה הטכנולוגית סיפקו ומספקים לא מעט בידור שמימי ממש (מאיצי חלקיקים בז'נבה, אלופי עולם מכאניים בשח מט, שמיניות תאומים בהפריות מבחנה, סוציולוגיה חייתית בשידור חי בטלוויזיה, ניתוחים פשוטים להסרת תוספתן, אפילפסיה כערש התרבות האנושית, העברות בנקאיות וקריסה חברתית, ניתוחים פלסטיים, תרופות נוגדות דיכאון...). הבידור המטאפיזי, בהתאמה, מועד כמעט בוודאות לגלוש לדגנרטיביות חסרת חן ועניין תחת הניסיון לפתח אותו באופן מושכל. אלא שכאן טמונה חשיבותה של המטפיזיקה והיופי המיוחד שלה – שבניגוד לרעיון המדעי למטפיזיקה אין "אופק השתנות" בדיוק כמו לעולם הפיזיקאלי שעליו היא נסבה.

107. מלחמה
אי אפשר היה לטעון לעדיפותה הבידורית של המטפיזיקה אלמלא העניין הזה: השגיאה שנובעת מתוקף "אופק ההשתנות" של הרעיון המדעי כשיקוף של העולם, כמהותו של העולם עצמו. בשתי מילים: רעיון הקדמה. היו זמנים שהיה שווה להילחם על הרעיון הזה – מסיבות בידוריות בלבד, כמובן. הטענות שהועלו אז כנגד המטפיזיקה היו חשובות: הן התייחסו לעולם שנשלט על ידי מטפיזיקה מנוונת שלא הציעה בידור מספק לדרישות הזמן. המטפיזיקה כשיגיון היסטורי והיסטרי, מחלת נפש, התקף חרדה ילדותי מאופיו האטום והאדיש של העולם המדעי הנגלה, עיסוק חסר משמעות, הרסני ולא רלוונטי המנוגד מהותית להכרה אנושית חופשית וטהורה, ושנידונה להיעלם מהמפה האנושית על ידי מלחמה עקבית ואמיצה – קִדמה.

108. שיגיון
ובכן – לטעמי השיגיון הזה מתמיד להתקיים בהתמדה משונה, ומכאן שיש עניין לבדוק את השיגיון עצמו – מעבר לתופעה פסיכולוגית או תרבותית-היסטורית – כממשות בפני עצמה, כעובדה של התקיימות בדמיון האנושי והמשמעויות שלה. נראה לי שאפשר לציין את זה כעובדה אמפירית מוצקה: השיגיון המטפיזי כיכולת מנטאלית וכמושג (נאמר: "הנשגב") הנגזרים מהותית מפעולת התודעה. האם זהו רק תוצר לוואי של התפקוד הביולוגי? קרוב לוודאי – אבל הוא שם, חלק בלתי נפרד מההוויה. האם הוא מהווה מכשול או חסימה להכרה טהורה יותר, חופשייה יותר? מאוד אפשרי, אבל אני חושד שבלתי ניתן לעקור אותו מהשורש, ולא משנה איזו אידיאה תבונית תשלוט בהכרה האנושית – לא כל עוד התבונה הזו שייכת למה שאפשר להגדיר באופן רופף מאוד כיצור חי מודע, כלומר קיים, אותו קיום ממשי וקונקרטי ולא-מטפיזי במופגן. ואם זהו אכן מרכיב שורשי בפסיכה האנושית בלתי ניתן להסרה, אם כל שניתן הוא למשמע אותו ולהכיל עליו מנגנוני הכרה תובעניים יותר, אז כל מה שיש לנו כאן מסתכם בהדחקה פשוטה. כלומר זו סיטואציה של הכרעה – שאלה אמונית טהורה.

109. בזמן
הדבר שמלחמת הקדמה בנטייה המטפיזית לא יכלה להכניס לתוך חישוביה: ההשלכות והמשמעויות של ניצחונה-שלה. זה כמעט נוגע ללב כיצד תפיסת המציאות – סליחה על המילה – שנוצרה בעולם הלא-מטפיזי הזה, בעולם המדעי והפוזיטיביסטי, מתקבלת כאוטנטית או חופשייה יותר מקודמותיה המטפיזיות. כצפוי, כוח רעיון הקדמה המדעית והטכנולוגית התברר כיעיל וסוחף פי מיליון מכל רעיון אחר. אך אם נציב היום את מהות האיום וההפרעה שהיוו מערכות התפיסה המטפיזיות (הדוגמא הנוצרית תהיה כמובן המקרה המתבקש מאליו) לאידיאת ההכרה החופשית הטהורה, רק כנגד מערכת התפיסה של הקדמה – לא רק שנגלה בבסיסה את עומק השגיאה שב"אופק ההשתנות" של העולם, אלא מערכת שלמה של דיכוי והונאה על בסיס השגיאה הזו, חזקה פי מליון מכל מה שהדוגמא הנוצרית אי פעם הייתה. כשכל מני נודניקים "מאשימים" את ההגות הפוסט מודרנית בניוון והטעייה, זוהי רק אי היכולת להבחין בדיאלקטיקה היסטורית פשוטה. זוהי רק החרדה לרעיון הקדמה היקר, לטכנולוגיה, לרפואה, לכסף, לכלכלה, לאמנות – לא לשום הכרה טהורה.

110. במרחב
אין לי עניין לפתח דיון מטפיזי – דיון מטפיזי, כאמור, הוא בידור רע. זהו הדיון הזה, אני חושד, שנדחה בעקשנות ראויה על ידי המודרניזם המערבי – לא ההכרה המטפיזית עצמה. אין לי עניין גם לערער על תקפותו של המדע – כאמור: בידור מצוין – אני טוען שהוויכוח בין המטפיזיקה להכרה המדעית-רציונאלית נראה מכאן בעיקר כמו וויכוח אירופאי פנימי. המוסלמים כבר באמצע ימי הביניים דחו את המטפיזיקה כעניין לדיון רציונאלי כביכול, ותחת זאת חפשו את ההכרה המטפיזית בפרקטיקות היתגלותיות של משמעת עצמית ומדיטציה. הפילוסוף היפני טומונוּבו אימָמיצ'י הקביל בין הפילוסופיה המערבית כניסיון להיות במקומו של האלוהים לבין הפילוסופיה המזרחית כניסיון להיות בעולם. אנחנו הרי כל כך הרבה יותר עצלנים במזרח – חם פה ואנחנו חסרים באופן נואש את התובענות האירופאית לשליטה, מיצוי והגשמה. לגבינו הבידור המטפיזי יכול וצריך להסתכם בטענה המטפיזית הראשונה והאחרונה: הקיום – זה שמשהו קיים ולא משנה מה – כסתירה לוגית בפני עצמה, שהופכת על פיה את כל התיאולוגיה של הקדמה. ההכרה הטהורה בדבר קיומו הבלתי אפשרי של העולם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה