תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 14.07.09

דיעה

מרצ וחד"ש: אפשר לאכול מעוגת התקציב וגם למחות נגדה

את הפגנת המחאה שארגנו מרץ וחד"ש בראשית יולי נגד תקציב המדינה ניתן להגדיר כ"פוזה". שתי המפלגות גם יחד תומכות ביו"ר ההסתדרות עופר עיני, שעסקת החבילה שלו עם נתניהו אפשרה להעביר את התקציב. אם היו שתי המפלגות, המדברות בשם השמאל, עושות שימוש מושכל בכוחן הפוליטי, במקום שבו יש להן אפשרות להשפיע, הן היו נאלצות לשלם, מן הסתם, באיבוד משרות ותקציבים. קל יותר לערוך הפגנת מחאה ולחזור למחרת לכסאות הנוחים לצדו של עיני.

הפגנת המחאה של מרץ וחד"ש ביום ה' 9.7 בתל אביב כוונה כנגד תקציב המדינה לשנת 2009-2010 שעומד לאישור הכנסת בימים אלה. בזה אחר זה עלו נציגי שתי המפלגות וגינו במלים חריפות ביותר את התקציב. אלא שלמרות החזות המיליטנטית, שתי המפלגות נזהרות שלא לפגוע בברית שלהן עם עופר עיני בהסתדרות.

ביקורת חריפה שאין מאחוריה תכנית פעולה

אתר מק"י יודע לספר שיו"ר חד"ש, ח"כ מחמד ברכה, קבע כי "ההפגנה הזאת צריכה להיות תחילתו של מאבק ציבורי רחב. הכנסת הנוכחית אינה יכולה להפיל את התקציב של ממשלת ההון, הדיכוי והאפליה. זו אחריותו של כל אזרח בישראל לדאוג לכך שהתקציב יושתת על עקרונות של צדק חברתי, שוויון וסולידאריות". יו"ר סיעת מרצ, ח"כ אילן גילאון, כינה את הממשלה פיגוע חברתי, והוסיף "אנחנו בעיצומו של קרב מעמדות במדינה הזאת. צריך לפוצץ את מצג השווא של נתניהו - ביטול המע"מ על פירות וירקות ועוד כמה עזים שהוצאו, לא מחפים על הפרטת הקרקעות, חברת חשמל וקיצוץ רוחבי של 6.5% בתקציבי המשרדים." ח"כ דב חנין קבע כי במאה הימים הראשונים של הממשלה היא גרמה "חורבן חברתי וגם איומים קשים על הדמוקרטיה".

אכן מלים כדורבנות. כל מי שעיניו בראשו מבין שסדר היום של נתניהו-פישר, המובילים את המדיניות הכלכלית, לא השתנה בעקבות המשבר הגלובאלי. הקונספציה שממשיכה להדריך אותם מבוססת על טיפוח ההון כמכשיר העיקרי לפתרון המשבר. למרות ההסכמות שערך עם יו"ר ההסתדרות, והזיגזגים שלו בהעברת התקציב, ברור שנתניהו ממשיך קו ניאו ליבראלי שאין בו בשורה לעובדים. (ראו מאמר מפורט על התקציב והעסקה בין נתניהו לעיני).

מה התשובה של מרץ וחד"ש למצב עניינים זה. האם הן פועלות כדי לקדם אג'נדה אלטרנטיבית בתוך ההסתדרות? האם הן מגיסות את מוסדות ההסתדרות נגד הקו שמוליך עיני מול נתניהו והמעסיקים? האם הן קוראות תגר על מנהיגותו של עיני?

מרץ – שותפות מלאה ברשימת עיני

למעשה, מרץ כלל אינה קיימת כסיעה בהסתדרות. לקראת הבחירות להסתדרות, שהתקיימו במאי 2007, הצטרפה מרץ לסיעת "עוגנים" בראשותו של עיני. הסכם ההצטרפות העניק למרץ חלק נכבד מעוגת הכיבודים והג'ובים, ובתמורה היא הבטיחה לעיני שקט תעשייתי.
למרץ אין כיום כל ייצוג בועדי העובדים או בציבור העובדים הרחב. היא אינה קשורה לפעילות שטח איגוד מקצועית, ואינה מקיימת קשרים עם זרמים שמאליים בתנועת הפועלים בעולם. נוכחותה בהסתדרות מתבססת על שורה של עסקנים/מומחים לעניני איגוד מקצועי, שלהם ותק רב בפעילות בתוך ההסתדרות, מעולם לא באופוזיציה. בקיצור, להנהגת מרץ אין כל יומרה ליצור מנהיגות חלופית לעופר עיני ואנשיו.

גם בצד המדיני המרחק בין מרץ לעיני אינו גדול. כמו עיני, איש מחנה ברק במפלגת העבודה, גם מרץ מקבלת את המתווה האמריקאי הכללי להסדר של שתי מדינות, שאינו כולל התחייבות מצד ישראל לסגת לגבולות 67. התקרבות נוספת למחנהו של עיני היתה בעת מלחמת עזה האחרונה, כאשר מרץ הודיעה על תמיכתה במבצע הישראלי למרות ההרג וההרס הנוראים שגרם.

לכן אין זה מפתיע שמרץ לא קמה נגד עיני בשאלה "פעוטה" כמו זו של תקציב המדינה. עיני הלוא השיג מספר תיקוני חקיקה חיוביים, והביא לביטולן של כמה גזירות. "הישגיו" המפוארים של עיני הבטיחו את שתיקתה של מרץ – הגם שכלל לא בטוח שאנשי מרץ בהסתדרות היו מקבלים בברכה או אפילו בשתיקה את מחאתה של מפלגתם, אם היתה כזאת.

זאת ועוד, ח"כ מרץ לשעבר, אבו וילן, היה מעורב לאחרונה בהשגת הסכם עם משרדי החקלאות והאוצר לביטול הקיצוץ במספר העובדים הזרים. וילן, שאחרי כשלונו בבחירות לכנסת מונה למזכיר התאחדות החקלאים, פעל בעניין העובדים הזרים בחקלאות כשליחם של בעלי אינטרסים בקרב החקלאים וחברות כוח האדם. כזכור, תבעו הארגונים החברתיים להפסיק לאלתר את התופעה המבישה, שפוגעת קשות בכוח העבודה המקומי ובעובדים התאילנדים עצמם. מעורבותו העמוקה של איש מרץ בעסקה עם שר החקלאות שר האוצר וראש הממשלה, לא עוררה כל תגובה מצד סיעת מרץ בכנסת. הנה לכם דוגמא כיצד פועל הדפוס עליו הצבענו - במקום בו יש למרץ השפעה ומשמעות, תומכת הסיעה בתקציב הניאו ליבראלי כאחרון הקפיטליסטים החזיריים; אחר כך היא רצה להפגין נגד במקום שבין כה לא ישפיע הרבה.

חד"ש-עיני – הסדר נוח לשני הצדדים

לעומת מרץ, חד"ש רצה לבחירות ברשימה עצמאית. אלא שעצמאות זאת לא באה מתוך בחירה אלא נכפתה עליה מכורח המציאות. לפני הבחירות האחרונות, יזם עיני הסכם עם כל סיעות ההסתדרות, לפיו התקציבים והמשרות יחולקו בהסכמה, והבחירות יבוטלו. חד"ש הצטרפה בהתלהבות לעסקה עם עיני שהבטיחה לה עמדות מפתח ותקציבים נאים.

אלא שאז השתבש הכל. נציג הליכוד, לאון בן לולו, הודיע במפתיע שהוא מתמודד על ראשות ההסתדרות מול עיני, ודורש שהבחירות יתקיימו כמתוכנן. מנגנוני ההסתדרות נערכו בחפזון רב למערכת בחירות שכבר סוכם על ביטולה.

מסתבר כי בשלב זה – בתאריך כלשהו באפריל 2007 – קיבלה הנהגת חד"ש הודעה חד צדדית מעיני, לפיה רשימת עוגנים שהוא עומד בראשה אינה מעוניינת בשותפות עמה. חד"ש נענתה לאתגר, והציגה לבחירות רשימת מועמדים משלה, תוך שהיא נמנעת מלהציג מועמד לראשות ההסתדרות, כדי לא לפגוע בקשריה הטובים עם עופר עיני.

העמדה האמביוולנטית של חד"ש כפי שבאה לביטוי בבחירות האחרונות להסתדרות – תמיכה פוליטית בעופר עיני ונכונות להצטרף כשותפה ברשימתו, ומאידך, הצגת רשימה עצמאית שהתמודדה נגד רשימת עוגנים – היתה הסיבה לפילוג פנימי שהתחולל בשורות חד"ש סמוך למועד הבחירות (מאמר על הדילים בבחירות להסתדרות).

אפרים דוידי, חבר הנהגת ההסתדרות מטעם חד"ש, קרא להצביע בפתק לבן לראשות ההסתדרות, בטענה שאין כל הבדל בין עופר עיני ובן לולו: "בין קוקה קולה ופפסי קולה אני קורא לשתות מים" כתב דוידי במאמר ביקורת נוקב שהתפרסם בהארץ, 14.5.07. מאידך, ג'יהאד עקל, הנציג הבכיר השני של חד"ש בהסתדרות, הודיע במאמר ראשי בעיתון אלאיתחאד, שהתפרסם ביום הבחירות, כי חובתו של כל חבר חד"ש להצביע לעופר עיני. כאשר נפתחו הקלפיות בישובים הערבים באותו ערב של ה-15 במאי 2007 לא היה קשה לנחש עמדתו של מי השפיעה יותר – 100% תמיכה בעופר עיני.

היחסים שנוצרו בין חד"ש ועיני במהלך הבחירות שועתק למערכת היחסים שנבנתה ביניהם לאחר מכן. באופן פורמלי חד"ש יושבת אמנם באופוזיציה, אבל תומכת פוליטית בעופר עיני. מנהיגי המפלגה ברחוב הערבי הוכיחו לעיני את נאמנותם ואת נחישותם לשמור על הברית עמו. לכן, אין זה פלא, שג'יהאד עקל קודם לאחר הבחירות למשרה הנחשקת של ראש חדר המצב של ההסתדרות. ההסדר שהושג עם עיני מהווה עבור חד"ש פשרה מבריקה, שמאפשרת לה להוציא את העוקץ מהויכוח הנוקב שהתגלע בשורותיה ערב הבחירות.

ההסדר המוזר מאפשר לטאטא מתחת לשטיח את הניגוד הפוליטי בין עופר עיני, איש ברק, ובין אנשי חד"ש, המייצגים ציבור ערבי, שמידת אמונו בברק ובמפלגת העבודה שואפת לאפס. חד"ש יושבת באופוזיציה, וכך נחסך ממנה הצורך להסביר לציבור הערבי ולתומכיה מהשמאל הישראלי את שיתוף הפעולה שלה עם עיני. עיני מצידו יוכל לחסוך מעצמו את המבוכה שעלול לגרום לו שיתוף פעולה הדוק מדי עם חד"ש, כאשר הוא מציג את הקואלציה שלו כ"נטולת ערבים". יש כאן מעין מיסוד של יחסים עם הידועה בציבור, כששני הצדדים מעדיפים להשאירם כפי שהם.

עמדה תבוסתנית

אין אנו באים לטעון עקרונית נגד המעורבות של תנועת שמאל בהסתדרות. הביקורת שהעלינו במאמר זה נועדה לעורר דיון סביב השאלה, האם נעשה שימוש חכם וריאליסטי במסגרת הקיימת כדי לקדם אג'נדה מתקדמת. למרבה הצער, אנו עדים היום למצב, שבו מנגנון ממסדי רב עוצמה משמש את נציגי מפלגות השמאל, רק כדי לחלוב עוד תקציבים ומשרות. כל התפאורה מסביב (הצהרות, מאמרים, הפגנות, אופוזיציה) באה רק כדי לטשטש את העקבות של האופורטוניזם הממכר.

במשך עשרות שנות חברותה בהסתדרות, היתה חד"ש באופוזיציה. בשנות החמישים והשישים, היא נקטה עמדות פוליטיות וחברתיות מנוגדות לאלו של מנהיגות ההסתדרות, מפא"י ואחר כך מפלגת העבודה, ופעיליה שילמו על כך מחיר כבד. הציבור הערבי, וכמוהו חוגים פרוגרסיביים בחברה הישראלית, ידעו להעריך את העמדה העקרונית והעקבית של חד"ש, ונתנו לה את תמיכתם. הסלטה מורטלה שבצעה חד"ש בתחילת שנות התשעים, במדיניותה האיגוד מקצועית, הפכה אותה ממפלגה שמתנגדת נחרצות לקו הרשמי, למפלגה שמשתלבת באופן מוצהר בקואליציה. גם המהפך ההרסני שביצעו חיים רמון ועמיר פרץ בהסתדרות בשנת 1994, לא שינה את עמדתה החדשה של חד"ש, שמעולם, אגב, לא טרחה להסביר לחבריה ולתומכיה מה היו הסיבות למהפך זה.

בשנות האופוריה של השלום עם הפלסטינים, יכלה חד"ש לתרץ את הברית עם רמון ופרץ בעמדה היונית של השניים. חד"ש הצטרפה באופן רשמי וגלוי לקואליציה ההסתדרותית. אלא שמאז מלחמות לבנון ועוד יותר מכך המלחמה בעזה, ומאז עברה הנהגת ההסתדרות לידיו של עופר עיני – איש ברק – אבדה שארית המסווה היוני שאפשר לחד"ש לחבור לאמיר פרץ בזמנו.

אם לחזור להפגנה האחרונה נגד התקציב, אין ספק שהיא היתה משוללת כל אסטרטגיה של מאבק וספוגה ברוח תבוסתנות. מי שרוצה להלחם בימין הקיצוני ובניאו ליברליזם חייב לנקוט עמדה ברורה ביחס לברק ועיני, שמהווים היום את עמודי התווך של ממשלת נתניהו. עד שחד"ש ומרץ לא ינקטו צעדים מעשיים בכוון הזה, תשאר המחאה שלהם עקרה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"מאמר תגובה"

מאת נמרוד ברנע
תל אביב-יפו
נשלח 31.07.09, 02:09

שלום רב,

כחבר הנהלת מרצ ופעיל ב'אפשר אחרת' הרשתי לעצמי לכתוב מאמר תגובה
http://reasonable.blogli.co.il/archives/30

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה