תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

מרץ תומכים בעופר עיני – כל השאר שולי

אסף אדיב

מאת אסף אדיב
מילות מפתח: מרצ, חד"ש, מפלגת דעם

במאמרו של נמרוד ברנע "מען, דעם ומחאה אסטתית ריקה"הוא נדרש לביקורת שכתבתי על מרץ וחד"ש במאמר שפורסם באתר "אתגר" תחת הכותרת"מרץ וחד"ש - אפשר לאכול מעוגת התקציב וגם למחות נגדה", התייחסתי לעמדתן של שתי המפלגות ביחס ליו"ר ההסתדרות עופר עיני וטענתי שכל עוד הם ממשיכות לשתף איתו פעולה אין כל תוקף מוסרי או פוליטי למחאתן נגד התקציב שעיני היה האדריכל שלו.

לשיטתו של נמרוד המאמר רצוף טעויות וסילופים ומשקף תפיסה של מחאה עקרה שאופיינית למפלגת דעם. כדי לא להפוך את הויכוח לעקר אנסה בתגובה זו למקד את דברי במה שנראה לי מהותי ומרכזי. לפני שאתייחס למאמרו של נמרוד אבקש להבהיר כי אין להבין מהויכוח עם עמדות מרץ , שלילה של כל עמדותיה וחוסר נכונות לשתף פעולה מצידנו. להפך. דוגמאות לכך הן שיתוף הפעולה שהיה לנו עם חה"כ רן כהן בעת ששימש כיו"ר ועדת הכנסת לעובדים זרים, במאבק נגד ניצול העובדים הזרים וחברות כוח האדם שמייבאות את העובדים ולמען קידום העסקת עובדים ישראלים. עמותת מען הזמינה את עו"ד יפעת סולל להופיע ולנאום בעצרת האחד במאי של מען בתל אביב בשנת 2008. כיום אנו מקיימים קשר של שיתוף פעולה עם חה"כ ניצן הורוביץ ממרץ שיש לנו הערכה רבה לפעולתו.

כאמור למרות זאת אין לנו כוונה להמנע מבירור פוליטי. להלן התייחסות לשני נושאים שנראים לי מהותיים בויכוח.

הנושא הראשון הוא שיתוף הפעולה בין מרץ ועופר עיני. במרכז מאמרי היתה ביקורת על ההצטרפות של מרץ לרשימה של עופר עיני בהסתדרות – רשימת עוגנים – ומאידך תמיכתה הפוליטית ביו"ר ההסתדרות. טענתי שעופר עיני שימש כשושבין של הקמת ממשלת נתניהו ברק ואחר כך של תקציב המדינה וכי לכן אין אפשרות לשבת במפלגתו בהסתדרות ובאותה עת להתנגד לממשלה ולתקציב שהעבירה. על בסיס טענה זו כתבתי שמרץ מאבדת את האמינות שלה וכי מחאתה נגד התקציב ריקה. זו טענה ענינית בעלת אופי פוליטי רעיוני. אפשר להסכים איתה או לחלוק עליה. נמרוד בחר להתחמק ממנה. במאמרו אין כל התייחסות לשאלה של השותפות עם עופר עיני. אם מרץ מחליטה בכל זאת ולמרות תפקידו הפוליטי של עיני במפלגת העבודה להמשיך את השותפות איתו חשוב שהדבר יובהר וינומק כך שכל אחד יוכל לשקול את עמדתו כלפיה.

הנושא השני אליו התייחסתי הוא היחס של מרץ למלחמה בעזה ולשאלה הפלסטינית. נמרוד ברנע אינו טורח כלל לענות לטענתי כי מרץ תמכה במלחמה בעזה. גם כאן הוא הולך סחור סחור לשאלות שוליות ומתחמק מהתמודדות עם הטענה כי השותפות בין מרץ ועיני – ברק מבוסס גם על ההסכמה בדבר הלגיטימיות של המתקפה הפושעת והברוטלית של ישראל נגד עזה בדצמבר האחרון. לאחר שברח מדיון בשאלה העיקרית של היחס למלחמה, מפנה נמרוד את האורות לכשלונות האלקטורליים של מפלגת דעם שהם לטענתו ההוכחה הניצחת לכך שמדובר בגוף שמתאפיין בעקרות פוליטית וכי אין הצדקה לקיומו.

ראוי להזכיר כאן כי הצדקת קיומה של תנועה פוליטית נכון שתבחן לאורך זמן וכי מספר המושבים שזכתה מפלגה זו אחרת בבחירות אינן מדד לכך (ראו מקרה שינוי של טומי לפיד). ההצדקה להקמת מפלגת דעם בשנת 1995 היתה העובדה שכל השמאל, ובראשו מרץ, ומפלגת העבודה תמכו בהסכמי אוסלו ובהסדר פוליטי של הבעיה הפלסטינית תחת חסותה הבלעדית של ארה"ב. הסכם אוסלו היה הרגע שבו קיבל השמאל הישראלי (גם הרוב המכריע של הכוחות הפוליטיים הערביים בישראל ועל זה בין השאר הויכוח שלנו עם חד"ש) את התפיסה לפיה הפלסטינים יזכו לסוג של רשות חסרת סמכויות תחת מטריה של עליונות כלכלית אסטרטגית וצבאית של ישראל. בכך למעשה הונצחו הכיבוש, וההתנחלות תפחו בימי ממשלת ברק, שבה הייתה מרצ שותפה.

ההסדרים המשפילים כלפי הפלסטינים שנקבעו בהסכם אוסלו דחפו לאינתיפאדה השניה ולעלית החמאס. מאז שנת 2000 ראינו שלוש מלחמות – "מבצע חומת מגן" בגדה המערבית (2002), מלחמת לבנון השניה (2006) ו"עופרת יצוקה" בעזה (דצמבר 2008). בזמן שדיברו על שלום ועל רעיון "שתי המדינות" ניהלו ממשלות שרון ואולמרט עם שרי בטחון ממפלגת העבודה מלחמות עקובות מדם שהעמיקו את השנאה והרחיקו כל סיכוי לשלום אמת. בעזה תמכה גם מרץ במלחמה. כאשר הם ברק, לבני ונתניהו מדברים על שתי מדינות הם מדברים למעשה על מדינת חסות פלסטינית – הסדר שבמוקדם או במאוחר יתפוצץ כמו שהתפוצץ הסדרי אוסלו בשנות התשעים. השמאל איבד את כוחו כי פחד להתעמת עם הימין ולהעמיד אלטרנטיבה אמיתית המבוססת על נסיגה מלאה מהשטחים וירושלים המזרחית והקמה של מדינה פלסטינית עצמאית. אין פלא איפה שאנו עדים להתחזקות של הימין בישראל והעלמות גוש השמאל הציוני (מפלגת העבודה ומרץ), שזכה בבחירות שנת 1992 ל-56 מושבים וירד ל-16 מושבים בכנסת הנוכחית.

משבר השמאל בישראל הוא עובדה וקללות והטחת בוץ במפלגת דעם לא ישנו את המצב. מפלגת דעם אינה מחפשת להתבודד. נכון הוא שהמסר שלנו, המבוסס על שוויון יהודי ערבי אינו זוכה לרוב כאשר האוכלוסיה הערבית הולכת שולל אחרי מסרים לאומניים ודתיים איסלאמיים, בעוד החברה הישראלית הולכת שולל אחרי מסרים לאומיים ודתיים ציוניים. אנו מוכנים לשתף פעולה עם כל גורם או מפלגה שחותרים לבנות אלטרנטיבה שמאלית חדשה בעלת אופי אינטרנציונליסטי המבוססת על אחדות העובדים היהודים והערבים. אין אנו מקדשים את קיומה של דעם כמפלגה נפרדת עצמאית. אם וכאשר תהיה הזדמנות לאיחוד כוחות אנו נהיה הראשונים להצטרף ליוזמה זו. כפי שציינתי במאמרי השותפות בין מרץ וחד"ש בהסתדרות אינה הולכת בכוון הזה ולכן ביקרנו אותה. אנו פועלים לבנייה של אלטרנטיבה כזו. כאשר בקרתי במאמרי את חד"ש ומר"צ דחקתי בהם לנקוט צעד אמיץ ולהפסיק את השותפות עם עיני על מנת לבנות אלטרנטיבה שמאלית שתזכה בתמיכת העובדים.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"הפעם אתה ממוקד יותר וטוב שכך"

מאת אלי
תל אביב
נשלח 01.08.09, 22:16

ביקורתו של ברנע עדיין תקפה - אתם מתמקדים בהשמצה ולא בתיקון, בעוד מרצ וחד"ש עוסקות בהפך.
אכן, חסרה בדבריך האלטרנטיבה המנהיגותית. געם עדיין נשמעת לי, המסכים לרוב עקרונותיה, מפלגת מחאה ותו לא.
וידו של נמרוד על העליונה.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה