תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 05.09.09

אופטימיות היא נושא פוליטי לא כלכלי

באחד הימים החמים של חודש אוגוסט הפתיע בנק ישראל, כאשר הנגיד, סטנלי פישר, פרץ לתקשורת בהכרזה רבת משמעות, שהסתכמה בשתי מלים - "אני אופטימי", ושגררה העלאה מיידית של הריבית במשק ברבע אחוז. בכך הציב את עצמו הנגיד שלנו כמי שמוביל את גל האופטימיות הגלובאלי, וכבנקאי הראשון בעולם שהעלה את הריבית. באותו זמן ישבו מנהלי הבנק המרכזי האמריקאי, "הפד", והחליטו להשאיר את הריבית הכמעט אפסית לתקופה "ממושכת ביותר", כי שם, בניגוד לכאן, האבטלה גואה והמיתון מסרב להיעלם.

חודש אוגוסט טרם חלף, והמשק הישראלי נכנס לחרדה עמוקה. הטייקון הגדול, לב לבייב, זה שידע לייצר שבעה מיליארד דולר בהבל פה, הודיע כי חברת אפריקה ישראל שבבעלותו לא תוכל לפרוע את חובותיה למשקיעים. זאת בשעה שהתעשיינים מכריזים השכם והערב כי הם נפגעים בצורה קשה ביותר מהחלשותו של הדולר, ומביאים כראייה את הירידה של 30% בייצוא מישראל.

ברננקי "הציל" את העולם

הנגיד, כאמור, אופטימי. הוא מסתמך על העליה המטאורית של הבורסה, שהיא הסימן המובהק להתחזקות מה שקרוי – השווקים. ומאחר והשווקים הם "האיש החכם" של הכלכלה, סימן שהכלכלה בדרך להתאוששות. הבורסה הישראלית אינה לבד. מקדימה אותה אחותה הגדולה, וול סטריט, הנוסקת לגבהים חדשים. כל הבנקים האמריקאים, שרק אתמול התחננו לחבל הצלה מהממשל וקבלו סיוע בשווי מיליארדי דולרים, מצביעים שוב על רווחים נאים.

כאות הוקרה על פועלו למען הכלכלה העולמית, חידש הנשיא אובמה את מנויו של בן ברננקי כנגיד "הפד". ברננקי נחשב למומחה בנושא המיתון הגדול שפקד את ארה"ב בשנות השלושים, אבל גם למי שהכניס את ארה"ב למיתון העמוק ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. ההנחה של אובמה, שמי שידע לקלקל ידע בודאי לתקן, נתמכת על ידי העורך הכלכלי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר, שטען כי התנהלותו של ברננקי בשנה האחרונה "הצילה את העולם".

חידוש המנוי של ברננקי מעיד יותר מכל על אופי הממשל של ברק אובמה. הסיסמא הפופולארית "כן, אנחנו יכולים!" התחלפה תוך זמן קצר ל"לא, איננו יכולים!" כשנשיא ארה"ב, ברק אובמה, ניצב חסר אונים מול וול סטריט. מה היא החכמה היתרה שמביא עמו ברננקי? שפיכת טריליון דולר מכספי משלם המיסים האמריקאי לקופות הבנקים המתמוטטים כדי להצילם. הדבר משול למהמר שהפסיד את כל כספו בקזינו, ובעל הקזינו מציע לו אשראי מחודש. כששואלים את המהמר איך הולך, הוא עונה: "יש מקום לאופטימיות".

למען האמת, אין כאן הפתעה של ממש. כבר בתחילת דרכו בבית הלבן, הצטייד אובמה בשכפ"ץ עבה של יועצים כלכליים דוגמת לארי סמרס ופול וולקר, עושי דברם של הבנקים הגדולים. מיד לאחר בחירתו לנשיאות, ידע אובמה להצביע על האחראים למשבר הנורא שגרם למיליוני אמריקאים לאבד את עבודתם ואת כל רכושם. הוא הפנה אצבע מאשימה לעבר וול סטריט, ואולם, באותה נשימה הוא גם שם את מבטחו בוול סטריט, כמנוף להצלת המשק האמריקאי. בכך יצר אובמה את התנאים לנפילה הבאה, שתהיה מן הסתם כואבת יותר מקודמתה.

אובמה קיבל מנדט מהעם לערוף את ראשיהם של הבנקאים אשר רימו, גנבו ועשקו את ארה"ב במשך שלושים שנה. הוא היה אמור לפרק את המשטר אותו כונן רונלד רייגן ולהעמיד סדר יום חדש. במקום זה הוא משכן את עתידה של אמריקה לטובת הבנקאים. אין פלא שהוא מאבד מהפופולריות שלו, ומתקשה מאוד להעביר החלטות אסטרטגיות, ובראשן הרפורמה במערכת הבריאות.

חוגגים בדרך למשבר הבא

הכסף שזרם לוול סטריט והאשראי הזול, יוצרים בועה פיננסית חדשה. המנהלים שהביאו את החברות שלהם לכדי פשיטת רגל, מקימים היום חברות חדשות וחוזרים לסורם. הכלכלה הוירטואלית מנוהלת באמצעות "מסחר אלגוריתמי", שבו מחשבים רבי עוצמה סוחרים בניירות ערך, מטבעות, חוזים וכו', ומבצעים אין ספור פעולות קנייה ומכירה תוך הפקת רווחי עתק. הספקולציה הממוחשבת הופכת את הכלכלה האמיתית, זאת המפרנסת למעלה ממיליארד עובדים ברחבי העולם, לשולית ומיותרת. ככל שגדל הפער בין המציאותי לוירטואלי, ככל שהאבטלה גואה, וככל שרווחי הבורסה עולים, כך גם מתנפחת הבועה ומתקרבת לרגע ההתפוצצות.

הגורמים למשבר הכלכלי הנוכחי לא נעלמו אלא רק החמירו והעמיקו - ההעברה של התעשיות הבסיסיות לסין; ההסתמכות של המשק האמריקאי על השוק הפיננסי כמשאב כלכלי עיקרי; רמת השכר הנמוכה עקב העלמותם של האיגודים המקצועיים; העדפת הבנקים על פני היצרנים; ובעיקר צמיחתה של חברה צרכנית במימדים שאינם תואמים את כוח הקניה האמיתי שלה. בריאות, דיור, חנוך ותעסוקה - היסודות של כל חברה בריאה, נתונים בארה"ב של היום במשבר עמוק. כל זה לא מנע מהבורסה האמריקאית לחגוג ומהבנקאים לחלק לעצמם בונוסים בשווי שבעה מיליארד דולר, כאילו כלום לא קרה. ואובמה ממנה את בן ברננקי, כאילו באמת כלום לא קרה.

גם אם הממשל האמריקאי וסטנלי פישר לא יכירו בכך, העובדות מצביעות על כך שמשהו מאוד גדול קרה. הכלכלה העולמית קרסה ומחקה במחי יד 30 טריליון דולר. הממשל האמריקאי נאלץ להשתלט על חברת המכוניות הגדולה ביותר, על חברת הבטוח הגדולה ביותר, על ענקי הבנקים למשכנתאות, והוא מחזיק את המשק האמריקאי ביחידה לטיפול נמרץ. הכלכלה האמריקאית מולאמת, אבל פישר, ושטייניץ המחרה מחזיק אחריו, ממשיכים לתת אמון עיוור בשווקים. הטייקונים נופלים, אבל הפונדמנטליסטים של השוק, האידאולוגים של ההפרטה, ממשיכים להתעקש שממשלות לא יודעות לנהל, רק ברוני ההון יודעים.

הממשל האמריקאי החדש מפחד להתנגש חזיתית עם בעלי הבנקים הגדולים, ולעצור את הקפיטליזם החזירי. מנגד, הרפובליקאים, אנשי בוש ורייגן, מכינים את חזרתם. הם אינם מסתפקים בנזק שכבר גרמו, ורוצים לנסות שוב את כוחם. אולי מכאן נובעת האופטימיות של פישר. אם יש סכוי שהניאו ליבראלים יחזרו, ישראל תדע שוב עדנה. על כן ניתן לאמר בודאות, שהאופטימיות היא למעשה עמדה פוליטית, שנועדה להחזיר את אמון הצבור במדיניות שכשלה.

אלא שתקוות שווא המסתמכת על אמונה מיסטית אינה יכולה לשנות את פני המציאות. הכלכלה נסוגה ואיתה עולים וטופחים המשברים החברתיים. ברק אובמה החמיץ הזדמנות היסטורית ליצור סדר כלכלי וחברתי חדש והוכיח בכך שהמפלגה הדמוקרטית אינה יכולה להציג פלטפורמה פוליטית לשנוי אמיתי. כל עוד ישלוט בארה"ב המשטר הדו-מפלגתי, תמשיך האימפריה בשקיעתה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה