תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 04.10.09

המשבר הכלכלי

שכחו להודיע לעובדים

השמועות על סיום המשבר הגלובאלי היו מוקדמות. ההכרזות שנשמעות באחרונה בארה"ב ובישראל נשענות על מראית עין של עליה במדדי הבורסה, שאינה משקפת את הכלכלה הריאלית. כאשר נתחיל לראות מדיניות שמייצרת מקומות עבודה, ומפסיקה את השימוש בכוח עבודה זול של מיליוני סינים, יהיה אפשר להאמין לצפירות ההרגעה. בינתיים עדיף שהעובדים יתעלמו מהבטחות השווא, ויפשילו שרוולים במאמץ להתאגד וליצור לעצמם כוח שיבטיח מקומות העבודה, שכר הוגן, ותכניות בריאות ופנסיה.

האם המשבר הכלכלי הגלובאלי, הקשה ביותר מאז המשבר הגדול של 1929, הסתיים? אם להאמין לראש ממשלת ישראל ושר האוצר או נגיד הבנק שלו, כנראה שכן. הצמרת הכלכלית הישראלית הפעילה את צופרי ההרגעה, תוך הסתמכות על ההודעות של נגיד הבנק האמריקאי, בן ברננקי, שכונה לא מכבר על ידי אחד הפרשנים, כמי שהציל את העולם מקריסה כלכלית ומקטסטרופה.

אולם, בכל מה שנוגע לעובדים, נראה שאיש לא טרח להודיע להם שהסוף הטוב המתקרב. למען האמת יש מידה רבה של סבירות, שאנחנו עדיין רחוקים מקץ המשבר. הבורסות חוגגות, מחירי הנדל"ן בתל אביב ממשיכים לרחף בשחקים, וחבילות הסיוע של הממשל האמריקאי הצליחו לחלץ מקריסה את ג'נרל מוטורס ו-AIG. אלא שהכלכלה הראלית, בה מייצרים סחורות אמיתיות, יוצרים מקומות עבודה, בונים בתים, צורכים בריאות - בכלכלה הזו ממשיך המשבר להיות מורגש, ומורגש הייטב.

הממשל האמריקאי, גם בעידן אובמה, אינו מראה שום מגמה של שינוי במודל הכלכלי, שהתבסס בעשור האחרון על יצוא מקומות עבודה לסין, תוך חיסול הסקטור היצרני בתוך ארה"ב. כאשר זה המצב מעבר לים, קל וחומר בממשלתו הימנית של נתניהו. למרות המשבר והעליה בשעורי האבטלה, נותנת ממשלת ישראל אור ירוק להמשך ייבוא העובדים הזרים תוך יישום מדיניות הדלת המסתובבת. בכך היא מחזקת את המגמה השלטת כבר שני עשורים, לפיה הצלחה כלכלית, פרושה הוזלת עלויות השכר, ועידוד מיקורי חוץ (outsourcing) לקבלני משנה וחברות כוח אדם, שפשטה כמגפה בכל ענפי המשק.

פיטורי עובדים מעלים את ערך המניה

המשוואה המסורתית, לפיה "מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב לאמריקה" - התהפכה. חברות הענק סיפקו בעבר מקומות עבודה מאורגנים לעובדים בשכר גבוה, ואילו היום הן מחזיקות מעמד רק הודות להורדת עלויות. הדינימקה ההרסנית של גידול ברווחים ופגיעה בעובדים מוסברת בצורה ציורית על ידי דורון צור (דה מרקר 26.7.09): "בעקבות ההפסדים שאותם ספג, סיטיבנק מקצץ בתקציב המחשוב שלו (קרה באמת). בכך נפגעות הכנסות IBM (קרה באמת). IBM מפטרת אלפי אנשי מחשוב (קרה), ששותים בעקבות כך פחות קפה לאטה בסטארבאקס (אמיתי לחלוטין). רשת בתי הקפה סוגרת סניפים, מפטרת עובדים ומורידה תקציבי פרסום (ממש מהחיים). מנהל אחד הסניפים, שנסגר, פוטר והפך למובטל, ולכן אינו מחליף את המקרר, ומכירות ווירלפול יורדות (אמיתי לגמרי). .. כל אחת מהחברות שהוזכרו פה עברה ברבעונים האחרונים את מה שתואר כאן, וכל אחת מהן הגיבה באופן שנראה כרציונלי ביותר מבחינתה - היא קיצצה בהוצאות, ובעיקר בכוח האדם. אלא שהתוצאה המצרפית של כל ההחלטות הרציונליות האלה היא מעגל קסמים אכזרי, שבסופו של דבר רק ירע את מצבם של כל השחקנים במשק".

הכשל הבסיס של השיטה הקפיטליסטית האמריקאית, שהפיל אותה לקרשים בספטמבר 2008, היתה חוסר האיזון בין הכלכלה הריאלית לשוק ההון, כלומר, הכלכלה הוירטואלית. המערכת האמריקאית הציעה רמת חיים גבוהה מזו שתאמה את התפוקה ואת ההכנסה של אזרחיה. הכל היה בנוי על אשראי זול וחסר אחריות, ועל הימור הרפתקני על ניירות ונגזרות, שרוב הלווים כלל לא הבינו. התקופה שנפתחה עם כניסתו של רונלד רייגן לבית הלבן בשנת 1981, והסתיימה בריסוק הימין הקיצוני של בוש בשנת 2008, הביאה לירידה ברמת ההכנסה של השכירים בארה"ב, לשבירה של כוח העבודה המאורגן, ולעליה דרמטית בפערים חברתיים.

עובדים ללא פנסיה בארה"ב

כדי להתמודד עם הכשל, יש לערוך שינוי עמוק בכוון של התאגדות עובדים וחיזוק הבטחון הסוציאלי - הסיבות שבגללן בחרו העובדים באמריקה בברק אובמה לנשיאות. במקום זה, ממשיכה ארה"ב, גם עתה, להפנות את הגב למעמד הפועלים. מאמר שפורסם לרגל יום העבודה בארה"ב ב"וושינגטון פוסט" (7.9.09) מתאר את המציאות הקשה מולה עומדים העובדים בארה"ב. המאמר סוקר מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה ואשר מצביעים על המעמד המוחלש של העובד האמריקאי. בשעה שהבורסה בניו יורק חוזרת לחגוג, ובנק ההשקעות גולדמן זאקס מחלק בונוסים של 700 אלף דולר לאלפי הברוקרים שלו, מגיע שיעור האבטלה במדינה העשירה בעולם ל-16.8% - כל עובד שישי בארה"ב, מובטל.

מחקר שנערך על ידי "פיטר הארט מחקרים" עבור הפדרציה של האיגודים המקצועיים (אי. אף. אל - סי. איי. או) גילה כי 25% קרב בני נוער עד גיל 20 הם מובטלים. מצבו של מי שמצא עבודה בגיל צעיר גם הוא בכי רע. 31% מקרב העובדים מתחת לגיל 35 אינם זכאים לביטוח רפואי כלשהו (עליה של 7% לעומת העשור הקודם). 70% מקרב אותם עובדים צעירים שנשאלו האם הם מרויחים מספיק כדי לחסוך - ענו בשלילה (לעומת 50% לפני עשור).

מחקר של מכון אחר בשם Pew Research Center, שעסק במצבם של עובדים בגיל פרישה (מעל גיל 62), מצא כי 40% מהם נמצאים עדיין במעגל העבודה. שליש מהאמריקאים בסוף שנות השישים לחייהם נמצאים עדיין במעגל העבודה - בהשוואה ל-4% בלבד בצרפת. כמעט שני שליש (63%) מהעובדים בגילים 50-61 מעריכים כי יהיה עליהם להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה בשל העדר חסכונות מספיקים. הקשר בין מצבם של העובדים הותיקים והצעירים הוא ברור - כאשר הותיקים ממשיכים לעבוד בשל העדר חסכונות, הם תופסים את מקומות העבודה שהיו אמורים להתפנות, ודוחפים את שעורי האבטלה והאבטלה למחצה של צעירים כלפי מעלה.

להפסיק להעתיק את המודל האמריקאי

התמונה שעולה מהמספרים שהבאנו כאן, ממחישה היטב את אופיה של השיטה הכלכלית-חברתית בארה"ב, שאומצה בישראל כמודל. למעשה, זוהי שיטה הרסנית, שמבוססת על השקעות הון הרפתקניות, וממשכנת את עתיד החברה בידיהם של בעלי הון חסרי אחריות.

מצבו של שוק העבודה בישראל אינו טוב יותר מזה האמריקאי. הפריחה של הבורסה לפני ואחרי המשבר, נשענת על בועה פיננסית של השקעות ספוקלטיביות ברובן (ראו אפריקה ישראל). ענף ההיי טק, שמהווה עמוד תווך של הצמיחה הכלכלית בישראל, אינו מבטיח כל יציבות לעובדים. אותם קווי ייצור, שעדיין נשארו בתעשייה המסורתית, מבוססים על צמצום נתח ההכנסות שמיועד לפועלים שעבורם הפך שכר המינימום לשכר מקסימום. הסטטיסטיקה של העוני בישראל מגלה עליה מתמדת בשעור העניים שנמצאים במעגל העבודה. גם כאשר העובדים נהנים מזכויות ויציבות בעבודה, הרי ששכרם הנמוך והפנסיה המצומקת אינם מצליחים להוציא אותם מתחום העוני, למרות ובניגוד לכל התיאורטיקנים של תכנית ויסקונסין.

שוק העבודה בישראל מוצף בחברות כוח אדם בשיעור הגבוה ביותר בעולם המערבי (קרוב ל-10%). גם שיעור העובדים הזרים הוא הגבוה ביותר מבין כלכלות ההמערב (גם הוא קרוב ל-10%). הפערים החברתיים, שהיו בישראל עד שנות השמונים נמוכים בהשוואה למדינות תעשייתיות, הם כיום העמוקים ביותר במדינות ה-OECD. שיעור האבטלה הגבוה עוד לפני המשבר, והעובדה שאין כל מחויבות ממשלתית ליצירת מקומות עבודה, משמעותם, שאנו צפויים לעליה חריפה בשיעורי האבטלה. חוסר הנכונות של האוצר לפעול להצלת פרי הגליל, עוף העמק, תדיראן, ומפעלים נוספים בסכנת סגירה, היא דוגמא לכך.

הממשלה והרשויות המקומיות גם יחד מובילים את הזלזול בזכויות העובדים. עמותת מען מנהלת מאבק ציבורי בדרישה להפסיק את ניצולם המחפיר של עובדי חפירות המועסקים ברשות העתיקות דרך חברת כוח אדם. מאמר המתאר את ניצולם של עובדי נקיון בעירית תל אביב, פורסם לאחרונה בדה מרקר (עידו סלומון 17.9). לפי המאמר, פועל ניקיון משתכר 14-15 שקלים לשעה, ומביא הביתה משכורת חודשית ממוצעת שאינה עולה על 2,500 שקל. במקרה אחד העיד פועל הניקיון כי הוא מקבל את שכרו ב-18 לכל חודש, גם זאת בניגוד לחוק. כמעט מיותר לציין שהמשכורת אינה כוללת הפרשות לביטוח לאומי, מס הכנסה או קרן פנסיה. הם אינם זכאים לתשלום עבור ימי חופש או מחלה, ואינם נהנים משאר הזכויות הבסיסיות של כל עובד שכיר בישראל. מסתבר שהחברות המעסיקות את העובדים, מוכרות היטב לעיריית תל אביב שמעדיפה להפנות את ראשה כדי לא לראות את המתחולל בחצרה האחורית. הכתב קיבל את התשובה הבאה מעיריית תל אביב: "הקבלן ננזף ואם לא יעמוד בהסכמים תופסק ההתקשרות עימו". אם ועד שזה יקרה, יאלצו מאות הפועלים להסתפק במשכורות דחק ובתנאי עבודה מנוגדים לחוק.

במצב זה, אין פלא שעובדים מכל רמות ההכנסה במשק, פועלים ביוזמות שונות לקראת התאגדות, כשהם מלווים על ידי ארגוני עובדים. בנוסף, יש לציין שינוי בעמדות של עובדי היי טק, שנטו בעבר להתרחק מכל מגמה של התאגדות וסולידריות חברתית. סקר שנערך בקרב עובדי היי טק, ופורסם בגלובס (3.8.09), גילה כי 66% מהעובדים בטוחים שיהיו זקוקים לוועד כשיגיעו לגיל 50. ככל שהעובדים ותיקים יותר, הם נוטים יותר להסכים עם קביעה זו. למשל, בקרב בעלי ותק של 10 שנים ומעלה, ההסכמה מגיעה ל-71%, ואף נוסקת ל-73% בקרב עובדים בגיל 41-50. אפילו אנשי הכספים בהיי-טק, שתמיכתם הכללית בהקמת ועד עובדים נמוכה עוד יותר, מסכימים 60% שהוועד טוב למבוגרים.

לעובדים בכל ענפי המשק, גם בארה"ב וגם בישראל, יש תחושה ברורה שהמערכת עליה הסתמכו, מובילה אותם לאבדון. כאשר ברננקי ופישר מבטיחים לנו שהמשבר הסתיים ואפשר לחדש את החגיגה הגדולה, מתרבים הסימנים לכך שהעובדים אינם מוכנים לקנות את הסחורה המשומשת. אי האמון ביכולת של המערכת הקפיטליסטית להבטיח את העתיד אינו מספיק, אבל הוא תנאי מוקדם חשוב ומרכזי להתחלתה של בניית אלטרנטיבה לשיטה שפשטה את הרגל. הגיע הזמן שהעובדים יקחו את גורלם בידיהם, ויפה שעה אחת קודם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה