תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 05.12.09

המשבר הכלכלי

דובאי והמגדלים הפורחים

ההודעה של "דובאי וורלד", קרן ההשקעות של אמירות דובאי, כי היא לא תוכל לפרוע את חובותיה, היתה תזכורת כואבת לכך שהמשבר שפרץ בקיץ 2007, עדיין לא הסתיים. הסכום שמדובר בו, 56 מיליארד דולר, אמנם רחוק מהטריליונים שירדו לטמיון מאז פרוץ המשבר, אבל הוא יכול להוות תמרור אזהרה לכל אלה הממהרים להתנבא על פריחה מחודשת, הטועים ומטעים את הציבור. עד כמה רחוק המשבר מסופו, יכולה להעיד חברת אפריקה ישראל, העומדת על סף פשיטת רגל, עקב אי יכולתה לפרוע את איגרות החוב שמכרה לציבור. כמו השייח מוחמד בן ראשד אל-מכתום, שליט דובאי, לב לבייב הצליח להכפיל את ערכו של כל סכום שלווה על ידי השקעתו בנדל"ן שהתייקר. עכשיו, כאשר מחירו של הנדל"ן הצטמק למימדיו הטבעיים, ירדו דובאי וגם אפריקה ישראל מנכסיהן.

עם זאת, סיפורה של דובאי וורלד שונה מזה של אפריקה ישראל. דובאי וורלד הינה קרן ממשלתית, מה שקרוי Sovereign Wealth Funds, שאמורה ליהנות מערבות ממשלתית למשקיעים ולמלווים של הקרן. מסתבר, שמי שציפה שממשלת דובאי תערוב להונו, לא היה לו על מה לסמוך. בתקנון הקרן נאמר במפורש, שהממשלה לא תערוב לחובות הקרן. למרות זאת, ההשקעות לקרן המשיכו לזרום, המגדלים המשיכו לפרוח באוויר המדברי, והאיים המלאכותיים לצוף במימי המפרץ הפרסי.

אם בראש נסיכות דובאי היה עומד ברנרד מיידוף, אפשר היה לכנות את מה שקרה שם "משחק הפירמידה" או "משחק גורדי השחקים". המשקיעים של דובאי וורלד לא רצו לדעת יותר מדי, כל זמן שהשקעותיהם הניבו תשואות מעל ומעבר למקובל בשוק הרגיל. כמו במקרה של קרן ברנרד מיידוף, גם דובאי וורלד נקלעה לקשיים בעקבות התפוצצות בועת הנדל"ן, כאשר ערך השקעותיה במבנים יוקרתיים בעולם נפל, ומיזמי בנייה מפוארים בתחום הנסיכות נעצרו. הבנקים הפסיקו להלוות, המשקיעים עצרו את השקעותיהם, ובאר המזומנים יבשה - לא היו קונים, לא היו שוכרים, והחובות האדירים הפכו לחדלי פרעון.

בהיותה של דובאי וורלד קרן ממשלתית, ניתן היה לצפות שממשלת דובאי תחלץ לעזרתה, ותאפשר לה להחזיר את חובותיה לבנקים בריטיים ושוויצריים, שמימנו את הבועה המדברית הזאת למרות חוסר ההגיון שלה. לא שעזרה כזאת היתה בלתי אפשרית. דובאי קשורה לשכנתה הגדולה, אבו דאבי, השוחה בנפט ובמזומנים מיותרים, אותם היא מפזרת ברחבי העולם. לחוסר מזלה של דובאי, חליפה בין זייד אל נהאיין, שליט אבו דאבי, אינו מחבב את בן דודו, אל-מכתום, והשתמש במשבר הנוכחי כדי להצר את צעדיו, ולרכז יותר כוח בידיו שלו.

חילוקי הדעות בין שני השליטים הם מדיניים באופיים. דובאי מקיימת מערכת יחסים חמה ביותר עם איראן, בעוד אבו דאבי מקורבת לסעודיה. המסחר עם איראן הוא מקור לרווחי עתק עבור שליט דובאי. סך כל היצוא של דובאי לאיראן מגיע לתשעה מיליארד דולר בשנה, והשקעות האיראנים בדובאי מסתכמות ב-300 מיליארד דולר. דובאי הפכה למעין דרך עוקפת סנקציות עבור איראן, כאשר חברות איראניות פתחו סניפים בדובאי, וייבאו סחורות מאותן ארצות שנמנעו מלסחור עם איראן ישירות בשל החרם. אל-מכתום עצמו נהג להרוויח משני העולמות, מחד מהשקעות נדל"ן בניו יורק, ומאידך מסחר ענף עם טהראן. אבל נראה שהמשחק הזה הגיע כעת לסופו.

אפשר לטעון שהמשבר במפרץ הוא תגובה מאוחרת למפץ שהתרחש לפני למעלה משנתיים. יש בכך צדק, אבל המסקנה מכך היא שהמשבר עדיין כאן - שוק הנדל"ן לא התאושש, והמערכת הבנקאית העולמית לא הצליחה להחזיר לעצמה את הפסדיה האדירים. לא רק דובאי אלא גם אפריקה ישראל לא הצליחה לעקוף את המשבר. מדדי הצמיחה מצביעים על עליות מתונות שאינן מדביקות את קצב גידול האוכלוסייה, וכתוצאה מכך חל גידול מתמיד במימדי האבטלה, המהווה את עקב אכילס של ההתאוששות הכלכלית האיטית.

כלכלה טפילית

בכך אפשר לראות תמרור אזהרה שני - למרות המשבר הפיננסי הקשה, והזעזוע שעברה הכלכלה העולמית בעקבותיו, השיטה לא השתנתה. התפישה הניאו-ליבראלית, שקיבלה מכה קשה ביותר, ממשיכה לשלוט כאופציה בלעדית להתנעת הקטר הכלכלי המושבת. עידוד ההון, ההרפתקנות הפיננסית, הספקולציה - הוא לב ליבה של המערכת הכלכלית, שממשיכה להסתמך על הסקטור הפרטי ועל "חכמת" השוק. בארה"ב מטפס מדד האבטלה לשיא חדש של יותר מעשרה אחוזים, ואילו הבורסה בשלה, ממשיכה לנסוק מעלה כאילו דבר לא קורה. ובאמת, איך ניתן להסביר את מה שקורה? האם הבורסה קוראת את המפה נכון, או שאנו שוב עומדים בפני פעילות ספקולטיבית, המונעת על ידי ריבית אפסית שמייצרת כסף זול ופנוי לכל הרפתקה פיננסית?

זאת ועוד, איך יתכן שאותם בנקאים אמריקאים, אשר גרמו למיליוני בני אדם לאבד את פרנסתם ואת בתיהם, יתחלקו ביניהם בבונוסים שמנים בשווי של ארבעים מיליארד דולר? כזכור, כסף ממשלתי רב נשפך על אותם בנקים כדי למנוע את קריסתם. היום, לאחר שנהנו מעזרת הציבור, ממאנים הבנקים להשקיע ולו דולר אחד בהקמת מפעלים וביצירת מקומות עבודה, וממשיכים לגלגל כסף במטרה להרוויח עוד ועוד כסף.

ככל שהבורסה עולה, כך גם גדל החוב הלאומי של ארה"ב, המתקרב לסכום הדמיוני של 11 טריליון דולר, סכום השווה לתל"ג האמריקאי. באותו זמן גדל גם הגרעון הממשלתי ומתקרב לטריליון דולר. אולם, בעוד החוב והגרעון מרקיעים שחקים, ישנם פעילים שונים בבורסה, מנהלי קרנות גידור ובנקאים, עבורם - "המשבר חלף".

מה שקורה היום בארה"ב ובשווקים אחרים בעולם, אינו רחוק ממה שקרה בדובאי - כולם יודעים שהצמיחה מזויפת, כולם רואים את הכתובת על הקיר, אבל מעדיפים להעלים עין ולהמשיך. כמו בדובאי גם בוול סטריט, יבוא יום, שבו יסרב העולם לממן את החוב האמריקאי, לאחר שיתברר שהוא לעולם לא יוחזר.

הדוגלים בשיטה הכלכלית הנוכחית נתלים באימרה: "גדול מכדי להכשל". אימרה זאת מסתמכת על הנסיון האחרון, שבו יצא הממשל האמריקאי להצלת הענקים הפיננסים, והעביר סכומי עתק לבנקים, לחברות השקעה, לחברות ביטוח ומשכנתאות, ולענקית המכוניות, ג'נרל מוטורס. הכל האמינו שארה"ב גדולה מכדי להכשל, מאחר ואם היא תיפול, היא תגרור את העולם עמה. הסינים, האירופאים, והשייחים מהמפרץ ממשיכים לממן את הספקולציות וההתנהגות הלא רציונלית של האמריקאים, שרק אתמול החליטו לשפוך עוד 30 מיליארד דולר במלחמה באפגניסטן.

אולם, הנה באה דובאי והוכיחה, שהדברים אינם מתנהלים בדיוק לפי הציפיות. ארה"ב נמצאת בנסיגה, ויחד איתה נסוגים שותפיה הכלכליים; ומה שנראה כלא הגיוני ולא נכון סופו ליפול, ולא משנה כמה הוא גדול. כך קרה בעבר, וכך גם יקרה בעתיד.

הכלכלה הקפיטליסטית הפכה לכלכלה טפילית. היא יודעת לנצל כוח עבודה זול בתנאי עבדות; היא נמנעת מלפתח את התעשייה ולפתוח מקומות עבודה במרכזים המפותחים בעולם; היא גורמת לירידה ברמת השכר, ומאלצת את האזרחים ללוות כסף כדי לשמור על רמת החיים. זהו מעגל קסמים, המעצים את כוחו של ההון על חשבון העובד, מעודד השקעות בתחומים ספקולטיביים, מפריח בועות פיננסיות הגוררות מיתון, שהולך ומחמיר בצורה מחזורית. כל נפילה משברית, היא עמוקה והרסנית יותר מקודמתה.

דובאי היא אכן תזכורת לצורך הדחוף לאמץ אורינטציה חברתית, השמה את העבודה לפני ההון. אובמה הבטיח להכניס שינויים רדיקליים בממסד הכלכלי, אולם כל מעשיו, מראשית כהונתו, מצביעים על נאמנותו לשיטה הקיימת, ועל חוסר יכולתו להביא לשנוי אמיתי. אי לכך המשבר עוד איתנו, והמשימה של בניית אלטרנטיבה פוליטית, המבוססת על רווחת האדם העובד, רלוונטית מאי פעם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה