תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 20, ינואר 2007

מלחמת מעמדות

מאמצים את האג'נדה של נתניהו

הלם המלחמה ומצוקת העשירונים התחתונים הולידו ציפיות למהלך חדש מצד הממשלה לעידוד וחיזוק השכבות העניות. למרות זאת, תקציב 2007 מתעלם מההבטחות שפוזרו ביד נדיבה טרם העברתו, ומאמץ אג'נדה ניאו-ליברלית צרופה מבית מדרשו של בנימין נתניהו. עמיר פרץ ומפלגת העבודה, שהרבו לנופף בדגל החברתי, הוכיחו כי הם משוללי כל אלטרנטיבה אמיתית, חלק בלתי נפרד מהממסד של ההון הישראלי, עצמה ובשרה של הכלכלה הגלובאלית.

עם שוך הקרבות בלבנון, במחצית אוגוסט, היה ברור לכל שיש לערוך שינויים בתקציב המדינה לשנת 2007. המודעות הציבורית למצוקה של השכבות העניות הודגשה על רקע התמונות הקשות של קשישים ומשפחות חסרות כל שנותרו בגפם תחת ההפגזות. עובדי עיריות ששכרם לא שולם מזה חודשים נאלצו לעבוד בתנאי חירום וסכנה. הרושם היה שלא יהיה מנוס מהגדלה מאסיבית של ההקצבות לצרכים חברתיים. העיתונות הוצפה במאמרי ביקורת שחזרו והאשימו את מורשת נתניהו, והמדיניות הניאו- ליברלית שנקשרה בשמו. ההרכב "החברתי" של ממשלת אולמרט, הכולל את ש"ס, מפלגת הגמלאים ואת "העבודה" בראשות עמיר פרץ, בצירוף לקחי המלחמה, יצרו הבטחה לשינוי מגמה.

מסמך פוסט ציוני

כגודל הציפיות כן גודל האכזבה. במסיבת עיתונאים שכינס ב-5 בספטמבר שר האוצר, אברהם הירשזון, הוא הכריז כי תקציב 2007 יהיה תקציב המשך, וכי הוא לא ירשה לחרוג מגבולות הגדלת התקציב והגרעון שנקבעו מראש. חוק התקציב שהוגש לממשלה ואומץ על ידה במחצית ספטמבר, התבסס על אותם עקרונות שמנחים את ישראל מזה מספר שנים. דהיינו, צימצום המשק הציבורי וההוצאה הציבורית, ומחוייבות למסלול של הפרטת השרות הציבורי.

התקציב, ובעיקר חוק ההסדרים המתלווה אליו, מתעלמים לחלוטין מהאירועים הטראומטיים שפקדו את ישראל. על אף שהליכוד בראשות נתניהו יצא מהבחירות האחרונות עם 12 חברי כנסת בלבד ונותר באופוזיציה, ניתן היה לחשוב שאביר הכלכלה הניאו-ליברלית מימי ממשלת שרון-לפיד עדיין עומד בראש האוצר.

הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, מתח ביקורת חריפה על הצעת התקציב: "תקציב המדינה לשנת 2007 הוא ימני מובהק. זהו תקציב אמיץ ורפורמי, תקציב כלכלי טוב שפניו אל הצמיחה - יחד עם זאת, מבחינה רעיונית וחברתית, זהו תקציב בלתי-מאוזן ולא צודק. לפי התקציב של הירשזון, את מלוא העלות של המלחמה ישלמו בשנה הבאה מקבלי הקצבאות הסוציאליות, האזרחים הנזקקים לשירותי הרווחה, ומקבלי השכר הנמוך" ("המאיון העליון יצא יבש", Ynet, 6.9.06 ).

חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ממקורבי פרץ, תקפה בלשון בוטה את התקציב בו תמכו שרי מפלגתה וכינתה אותם "משת"פים מוחלטים עם שיטת בנימין נתניהו" (מוסף הארץ, 22.9.06). לטענתה "טיוטת חוק ההסדרים והתקציב שאושרה בשבוע שעבר בממשלה, היא נייר קיצוני ימני מיליטנטי. כל שורה בו מביאה לידי ביטוי תפיסה כלכלית ימנית קיצונית, שכל מטרתה להפריט את המדינה. בעיני המסמך הזה פוסט ציוני".

אולמרט ומפלגת קדימה מחוייבים לאג'נדה של בעלי ההון. הם אינם מסתירים את דבקותם בתפיסה הכלכלית שרואה בצמיחה חזות הכל, ומתעלמת מהשכבות החלשות. לעומתם, מפלגת העבודה בראשות פרץ הכריזה רק לפני שנה, מלחמת חורמה נגד האג'נדה האנטי סוציאלית של ממשלת שרון. כזכור, עם בחירתו לראשות המפלגה, הביא פרץ לפרישת מפלגתו מהממשלה, ולהקדמת הבחירות, תוך שהוא מעלה על נס את השאלות החברתיות ואת הדאגה לשוליים.

לרצות את שוקי ההון העולמי

נשאלת השאלה כיצד קיבלה מפלגת העבודה את התכתיב של האוצר, והצביעה בעד הצעת התקציב של הירשזון? התשובה היא שהמדיניות הכלכלית בישראל נעה בסד הברזל של "הקונצנזוס של וושינגטון". במסגרת זו אין מקום ליצירת מקומות עבודה ולהורדת שעור האבטלה. הכל חייב להיות כפוף לשתי מטרות על: הורדת סעיף ההוצאות בתקציב והורדת האינפלציה.

"התקציב הרזה" מוכפף לאידאולוגיה של התמזגות מוחלטת בין הכלכלה הישראלית והעולם הגלובאלי. כל הדיוט בכלכלה יכול להבין, כי שמירה על איזון בין הוצאות הממשלה והכנסותיה, מהווה בסיס לאיתנות כלכלית. אך השמירה האורתודוכסית על "תקרת הגידול השנתי המותר בהוצאה הממשלתית", אינה מתייחסת כלל ליחס בין הכנסות להוצאות, אלא מעמידה את הקיצוץ בשירות הציבורי כערך בפני עצמו.

נשאלת השאלה, מדוע דחתה הממשלה את ההצעה להחזיר את המע"מ לרמה של 16% (הכנסה צפויה של 3.5 מליארד ₪), או לבטל את הרפורמה במס (הכנסה צפויה של 28 מיליארד שקל בשנים 2007-2010). לפי פלוצקר, הממשלה, כשהיא מצביעה על התקציב, אינה רואה לנגד עיניה תמונה מלאה ושקופה של הכנסות והוצאות, אלא רק מסגרת הוצאות, שמוצגת בפניה כ"כזה ראה וקדש" ("שקר המסגרת, הבל הגרעון", Ynet , 8.9.06).

מתקבל רושם, שהצעת התקציב שהוגשה על ידי הירשזון, עושה שימוש בהלם של המלחמה, כדי לבצע שינויים וקיצוצים שלא היה ניתן להעבירם ללא המלחמה. זאת ועוד, מסתבר שקיים תיאום מלא בין משרד האוצר הישראלי והבית הלבן. מנכ"ל משרד האוצר, דר' יוסי בכר, סיכם את עקרונות התקציב עם משרד האוצר האמריקאי, קודם להצגתו בפני הממשלה. בכר השיג את הסכמת האמריקאים להגדלה חד פעמית של תקרת הגידול השנתי בהוצאות מ-1% ל3.3%, בשל ההוצאות הבטחוניות הבלתי צפויות שנגזרו ממלחמת לבנון ("הארץ", 6.9.06). הסכמת האמריקאים נדרשה משום שמסגרת ההוצאות של 1% בשנה מעוגנת בתנאים עליהם חתמה ישראל כאשר זכתה בשנת 2003 בערבויות אמריקאיות להלוואות בסך 10 מיליארד דולר.

את ההכפפה המוחלטת של הכלכלה הישראלית להוראות הממשל בוושינגטון מסמל יותר מכל נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. פישר, שמילא תפקידים בכירים בקרן המטבע הבין לאומית ובקבוצת "סיטי גרופ", יובא לישראל על ידי ממשלת שרון בשנת 2005, והוצנח לתפקיד הכלכלי הבכיר ביותר במשק – נגיד בנק ישראל. מינויו של פישר חיזק את מעמדה של ישראל בשווקי ההון העולמי, והוכיח שהצמרת הכלכלית של ישראל נכונה לעשות כל מה שנדרש על מנת להתקבל למועדון היוקרתי.

שמונת הסעיפים הקשים של התקציב לפי מרכז אדווה:

  • הפרטה – הצעת התקציב כוללת תוכנית להפריט את רשות הדואר, חברת החשמל, תאגידי המים העירוניים ובתי החולים הממשלתיים. בנוסף מוחבאת בהצעת התקציב תכנית להפריט מוסדות רווחה ממשלתיים ובהם תשעת המוסדות הממשלתיים לטיפול במפגרים, שני המוסדות לטיפול בנכים ועוד. צעדים להפרטה או לתאגוד בדרך להפרטה, ינקטו במספר ענפים נוספים כמו רשות שדות התעופה, החברה הממשלתית למדליות, מחלקות במנהל מקרקעי ישראל, ומספר אגפים של שרות בתי הסוהר. היעד המרכזי של תכניות ההפרטה – קיצוץ תקציבי ללא כל התחשבות בפגיעה שתיגרם לעובדי המוסדות הממשלתיים ולציבור.
  • פיטורים מזורזים בשרות המדינה – חוק ההסדרים כולל הצעה לפשט את הליכי הפיטורים, על ידי מתן סמכויות חדשות לנציב שרות המדינה לפטר עובד בעילה של אי התאמה.
  • שכר מינימום – העלאת שכר מינימום נדחית ל-31.12.07, בניגוד להסכם הקואליציוני שקבע את תאריך היעד ל-1.6.07. התוצאה, חסכון תקציבי של 640 מליון ₪ ופגיעה של ממש במאות אלפי משתכרי שכר מינימום.
  • הקפאת קצבאות הביטוח הלאומי – הצעת התקציב קובעת הקפאת קצבאות זקנה, שאירים, אמהות, נכות, נפגעי עבודה, ילדים אבטלה וסיעוד. פירוש הדבר שחיקה בערך הקצבאות בגובה האינפלציה (אינפלציה שנתית צפויה 1.65%). התכנית לבטל קיצוץ קודם שבוצע בקצבאות של נפגעי עבודה, אמהות חד הוריות, הבטחת הכנסה ומזונות, תדחה למועד אחר.
  • דמי אבטלה – הצעת התקציב מעלה את גיל הזכאות לדמי אבטלה או הבטחת הכנסה של רווקים מ-20 ל-28.
  • פגיעה בגמלת הסיעוד – שינוי בקטגוריות של נזקקי גמלת סיעוד (קשישים ונכים) תביא להפחתת קצבתם של רוב מקבלי הקצבה.
  • סגירת מרכזים להכשרה מקצועית – חוק ההסדרים לשנת 2007 מציע לסגור שבעה מרכזים ממשלתיים להכשרה מקצועית, תוך פגיעה קשה בסיכויי ההתקדמות של עובדים צעירים וחסרי מקצוע.
  • סגירת סניפים של הביטוח הלאומי – התקציב מציע לצמצם סניפים, ולפטר שליש מעובדי המוסד.
  • Home גרסת הדפסה חזרה למעלה