"Kill The Bill"

הסערה שבכוס התה

מאת יונתן בן אפרת
מילות מפתח: אובמה, משבר כלכלי

השנה היא שנת 1773, נמל העיר בוסטון כמרקחה. תושבי הקולוניה הבריטית בצפון אמריקה מאסו בכובשים הטפילים היושבים בלונדון ומטילים עליהם מסים. "מה אנחנו, אינדיאנים?" הם אמרו, ויצאו עם הסיסמא "אין מסוי ללא יצוג". אחד ממנהיגי האינתיפאדה העממית הזו היה ג'ון הנקוק, סוחר, יבואן ומבריח. הנקוק וחבריו החליטו להטיל חרם על קניית תה שיובא מסין על ידי הבריטים באמצעות חברת הודו המזרחית, שהיתה בעלת מונופול על כל הסחר בקולוניות הבריטיות מהודו ועד צפון אמריקה. הם הבריחו תה מהולנד ומדינות אחרות בכדי לעקוף את חוק המכס. הבריטים נלחמו בהנקוק עד טיפת התה האחרונה. כדי לשבור את המרד הפרלמנט חוקק חוק לפיו חברת מזרח הודו פטורה ממכס על התה. אוניות החברה עגנו בנמל בוסטון בליווי צמוד של ספינות מלחמה בריטיות. ב-16 בדצמבר, יום לפני מועד פריקת התה, עשרות מתושבי בוסטון מארגון בני החירות (Sons of Liberty) בהנהגתו של סמואל אדמס, התחפשו לאינדיאנים משבט המוהווק (Mohawk) טיפסו על שלוש אניות שהובילו תה והשליכו את התכולה לים.
האירוע הזה, שזכה לכינוי "מסיבת התה של בוסטון" נחשב עד היום לאירוע מכונן שסלל את הדרך למלחמת העצמאות שניהלו הקולוניות בצפון אמריקה נגד בריטניה.

מסיבת התה של בוסטון

מסיבת התה של אובמה

השנה היא שנת 2008, 235 שנה אחרי אותה מסיבת תה היסטורית בנמל בוסטון, וארצות הברית כמרקחה. אמריקה, שהחליפה את הבריטים והפכה למעצמה הכלכלית והצבאית החשובה והגדולה בעולם, שוקעת לתוך משבר כלכלי וגוררת עמה אל התחתית את העולם כולו. השנה היא שנת בחירות והמועמד הדמוקראטי הוא שחור. Yes We Can הוא מבטיח להמונים. הוא ינווט את אמריקה לחוף מבטחים, הוא ילחם את המלחמות ברשעים, בוול סטריט, בבנקים, בחברות הביטוח ובכל אלה ששדדו את הקופה לאור יום ושלחו מיליוני אזרחים לאבטלה, ללא בית, פנסיה או תוכנית חיסכון. הוא מוציא אותם בהמוניהם לקלפיות, והם מחבקים אותו. אמריקה עושה היסטוריה ובוחרת בפעם הראשונה נשיא שחור. ברק אובמה נכנס לבית הלבן.
אך הבטחות לחוד ומציאות לחוד. אובמה הבטיח שינוי, בזמן שאמריקה זקוקה למהפכה. צעדיו הראשונים של הנשיא הטרי היו לעבר הבנקים וחברות הביטוח, האמא והאבא של הכלכלה האמריקאית והמערכת הפוליטית. הוא המשיך את דרכו של בוש והמפלגה הרפובליקאית, והזרים מאות מיליארדי דולרים לחילוץ הבנקים והמוסדות הפיננסים מהמשבר הכלכלי שהן עצמן יצרו.

המשבר הכלכלי יצר בארה"ב משבר אמון מסוכן. רוב הציבור האמריקאי רואה בשתי המפלגות הגדולות יחד עם התקשורת המסחרית (טלוויזיה, רדיו, עיתונות) משרתות של האינטרסים של בעלי ההון. הציבור רצה לראות את הטייקונים הגדולים קורסים לתוך הואקום שהם השאירו, הוא רצה להעניש את מנהליהם. אך במקום לראות את אותם תאבי בצע מוול סטריט עומדים בפני חבר המושבעים בדרכם לכלא, הוא חזה בהם נצבים בשורה ארוכה, מתדפקים על דלתות הבנק הפדראלי ומשרד האוצר, ויוצאים עם כיסים מלאים. לא רק שהם הצילו את עורם, אלא אף תגמלו את עצמם בבונוסים שמנים כבימים ימימה.

זה היה הרקע לתנועת המחאה המשונה שקמה כנגד אובמה וכנתה את עצמה "תנועת מסיבת התה". התנועה מבטאת את הבלבול הרעיוני של המעמד הבינוני הלבן, שהיה הניזוק העקרי מהמשבר הכלכלי הנוכחי. זה שקורא לעצמו "האמריקאי הפשוט", זה שאיבד את עבודתו ואת הפנסיה שלו, ונאלץ לוותר על ביתו לטובת מגורים בקרוון. זה שחשב שהוא עמוד השדרה של אמריקה, מול השחורים החיים על חשבון משלם המסים האמריקאי. זה שקנה את השקרים אודות "השוק החופשי", "היד הנעלמה והחכמה שמנווטת את הכלכלה", ועקרון "האחריות האישית", פתאום הוא מגלה שלכל אלה יש גבול כאשר בבנקאים ובספקולנטים עסקינן.
אבל, למחאה נגד הצורה שבה בחר המימשל לטפל במשבר הכלכלי נוסף פן אחר. אמריקה לא בחרה מלך מחפיסת הקלפים, אלא ג'וקר מסוכן שמהתל בערכים האמריקאים. מצד אחד הוא הציל את הבנקים ומצד שני הוא מדבר על סולידריות ואחריות כלפי החלש. אובמה בעיניהם היה ונשאר טעות היסטורית שלא צריכה לחזור על עצמה. הוא נציגם של השנואים ביותר על הרוב הלבן בזמן משבר כלכלי: הבנקאים המיליונרים מצד אחד והשחורים העניים מצד שני. "אני, האמריקאי הפשוט, שעבד קשה כל חייו, צריך לממן במסי, גם את הפרזיטים העשירים וגם את אלו העניים."

כך הוקמו קבוצות מחאה ברחבי ארה"ב שצברו תנופה וקראו לעצמן תנועת מסיבת התה. (Tea Party Movement). ב-9 בדצמבר 2009 הם ארגנו לאובמה מסיבה גדולה למרגלות הבית הלבן. הם דרשו מהממשל לשמור על החוקה וחופש הבחירה של האזרחים. זו הייתה הפגנת כוח ראשונה של תנועה עממית, ימנית ושמרנית, אשר מסרבת לקבל את הבחירה הדמוקרטית ולראות נשיא שחור בבית הלבן. "אין מסוי ללא יצוג" הם שאגו שוב, הפעם לכיוונו של אובמה.

מסיבת התה 2009, וושינגטון

מסיבת התה 2009, וושינגטון

כאמור, תנועת מסיבת התה איננה תנועה פוליטית מאורגנת ומאוחדת. זהו ערב רב של ארגונים, מוסדות, כנסיות, וקהילות קטנות. גם האידאולוגיה שלהם נגועה בסתירות ובלבול. חלקם מסבירים את המשבר הכלכלי כקונספירציה של הממשל ו-וול סטריט להשתלט מחדש על הכלכלה על חשבון משלם המסים. במקום לתקוף את אובמה משמאל, לדרוש ממנו לבצע רגולציה על הבנקים ואת הכסף להשקיע ביצירת מקומות עבודה, חינוך ובריאות כיאה למדינה מתוקנת; במקום להתארגן כמו בתקופת השפל הגדול תחת אגודים מקצועיים או תנועות רדיקאליות שמאליות, חברי התנועה בחרו לתקוף את אובמה דווקא מימין.

שורשים אידאולוגיים מסויימים של חברי התנועה מזוהים עם הליברטריאניזם.
החל מהמאה ה- 18 נפוצו תנועות שונות שקידשו את חופש הפרט ואת זכותו לעשות כרצונו, כל עוד אין הוא פוגע באחרים. כתות שונות, המזוהות עם התנועה, כמו "תנועת חברי החופש" ו"שומרי השבועה", אימצו גישות ליברטריאניות רדיקליות. כאנשים שמקדשים את הקפיטליזם הצרוף, ואת זכויות הפרט, חוק הבריאות של אובמה מהווה עבורם התערבות גסה, ואפילו דיקטטורית, בחיי הפרט. בכינוס של "חברי החופש" באריזונה, אחרי נאומו של השריף בדימוס, ריצ'רד מאק, מהבולטים בתנועה, יצאו המשתתפים בתחושה שהם בדרך להתקוממות, אינתיפאדה לבנה נוסח אריזונה. "אם המדינה לא מספקת לכם ביטחון קחו אתם את העניינים לידיים" הטיף מאק.

היום מתנהל בעתונות המיינסטרים, המייצגת את שתי המפלגות, דיון רציני שמנסה להסביר את תופעת התנועה הימנית החדשה. לאן פני החברה, לאן פניו של המעמד הבינוני האמריקאי שמרגיש נבגד ע"י שתי המפלגות. האם הוא "ירגע" וישחק את המשחק הפרלמנטארי הידוע של Two Party System. או שמא הוא יבחר בדרך רדיקאלית שתאיים גם על המפלגה הרפובליקנית ותגרור אותה ימינה?

הוול סטריט ג'ורנל, בבעלות טייקון התקשורת, רוברט מרדוק, המשקף את הימין השמרני האמריקאי, מודע לפוטנציאל הנפיץ של התנועה החדשה. הוא משתמש בתנועה תוך כדי "איום" על המפלגה הרפובליקאית: "השד הלבן (והגזען) תכף יוצא מהבקבוק, חבקו אותו, הרגיעו אותו לפני שיהיה מאוחר מדי, השד הזה בבוא היום יבוא איתכם חשבון".
חואן וויליאמס, גם הוא מוול סטריט ג'ורנל, כותב במאמר העמדה שלו ב- 2 באפריל: "הניסיונות שנעשים לאחרונה מצד המפלגה הדמוקרטית, לשלול את התנועה הזו ולהדביק עליה תווית של גזענים אלימים שלא שווים יותר מבוז, הם מסוכנים. הדמוניזציה של תנועה זו אמנם מדרבנת את הבסיס השמאלי של הדמוקרטים, אבל היא דוחה את אותם המצביעים, שלהם בעיות עם האג'נדה הדמוקרטית, ושאין להם שום קשר לגזענות". לעומת הסתייגותם של כתבי הוולסטריט, גלן בק, שדר רשת פוקס ניוז השמרנית, מייצב את עצמו כאחד הדוברים הבולטים של התנועה החדשה.

מטרתה של התנועה היא לערער על הלגיטימיות של הממשל הליברלי, ולגרום לו מפלות בחוקים שהממשל רוצה להעביר, ובבחירות לקונגרס ולמושלי המדינות. במשך השנה בה היא פועלת, הצליחה התנועה, יחד עם המפלגה הרפובליקאית, להביס ולהביך את אובמה פעמיים במגרש הביתי שלו. פעם אחת במסאצ'וסטס, שם הפסידה מועמדת המפלגה הדמוקרטית, מארת'ה קוקלי, למועמד הרפובליקאי, סקוט בראון; ופעם שניה, במדינת ניו ג'רזי, שם הוחלף המושל הדמוקרטי ברפובליקאי.

Tea or Coffee Party

הפגנה נגד חוק הבריאות של אובמה

בשן ועין הצליח אובמה להעביר את חוק הבריאות כשהוא מקוצץ ומעוקר כמעט מכל תוכן משמעותי. המהמורה שעומדת בפניו עתה היא בחירות אמצע הקדנציה, שיתקיימו בנובמבר 2010. בחירות אלו יהוו מבחן חשוב גם עבור תנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקאית. בנובמבר רוצים חברי התנועה להביס את המפלגה הדמוקרטית, ולהשליט על הקונגרס והסנאט רוב רפובליקאי שישתק את יכולת הממשל להעביר חוקים. גם אובמה מבין את חשיבות נובמבר, גם הוא יודע שהפסד יקרב את קץ ממשלו. "יום הדין" הפך למושג שגור בפיהם של חברי התנועה. חבר הסנאט הרפובליקאי ממדינת אינדיאנה, ריצ'רד בנהי, מציע לחברי התנועה במדינתו להתכונן לאפשרות שהימין יפסיד בבחירות: "אני מנקה את הרובה שלי ומחכה להצגה הגדולה, אני רציני, ואני בטוח שגם אתם". (NYT 16.2.10).

עד כה נקט אובמה במדיניות פייסנית כלפי הימין, כשהוא מנסה לשכנע אותו בצדקת דרכו. שנה יקרה עברה עליו בבית הלבן, ובינתיים הימין ולא השמאל הוא זה שנמצא במומנטום. אפילו האיגודים המקצועיים והארגונים שהעלו את אובמה חלוקים אתו בשאלות רבות. האם אובמה החמיץ את ההזדמנות שלו לשנוי?
ההיסטוריה האמריקאית רוויה באירועים היסטוריים אלימים ובקורבנות. אלא שקוקטייל המורכב ממשבר כלכלי, מעמד בינוני לבן מובטל ומושפל, חוסר אמון בממשל, ותנועת ימין רדיקאלית וכוחנית, הוא המתכון המושלם לפשיזם - אותו פרק היסטורי אפל עליו הצליחה אמריקה לדלג. בינתיים.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.