תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 25.04.10

1 במאי

אז למה לי 1 במאי עכשיו?

שאלה טובה. ראויה למחשבה במידה ואנחנו לא נתונים רק לפרץ נוסטלגי, רומנטי (הסוציאליסטים שבינינו) כרזות סובייטיות, בנדנה אדומה מעטרת את ראשה של הפועלת ולצידה מביט אל האופק הפועל המסוקס.

"מה לי ולזה?" שואל את עצמו הסטודנט. גם המרצה שלו לאמנות לא ממש מתחבר. בעידן ה- Diversity כל אחד יכול להגדיר עצמו כל יום מחדש. להתלבט, מה אני היום? אמן, יוצר, מרצה, מעצב, סטודנט, ועוד כהנה וכהנה. אף אחד מאלה אינו מחשיב עצמו פועל. פועל זו עדיין איננה ההגדרה המדויקת. גם כאשר תנאי ההעסקה במשק דומים, שכר של 6000 ₪ פלוס מינוס הוא הרף העליון לשכיר, העתיד לא מזהיר, המיאוס משותף ועדיין, ה-1 במאי הוא יום לפועלים. שהם יצאו לרחוב, אם בכלל נשארו כאלה.

"פועלים? פועלים זה עניין של "הגדרה ממשיך הפילוסוף (מהסגל הזוטר, שמפוטר כל 9 חודשים), "תראו לי היום פועל, פועל אמיתי, תקשיב למילה הזו פועל, תפרק אותה, תקשיב לסב-טקסט שלה, מעניין איך היה מגדיר אותה ג'ק דרידה או חומסקי. הפועל, כמייצר, הוא בתנועה מתמדת, חלק בלתי נפרד מהמכונה... אולי זו פילוסופיה בגרוש, נטולת ערך מטריאלי, אבל מי מייצר היום ערכים? הבעיה היא לא, כן פועלים לא פועלים, הבעיה היא השחיתות, ההוללות בהולילנד. השיטה תיפול גם בלי מהפכה, היא נרקבת מעצמה."

"הנה ערך מטריאלי", חושב האמן, "רעיון טוב לתערוכה, צילומים. הפועל כאינדיבידואל מול המכונה, לא כחלק מתנועה, ההעמדה שלו בפריים, במרחב הסגור". "זה לא חדש", קופץ הסטודנט, "עשו זאת לפניך. ואיפה תמצא היום פועלים? כמו שאמר הפילוסוף. המנקים? השומרים? עובדי שירותי לקוחות? אלה פועלים? פעם להיות פועל זו הייתה גאווה. הפכנו כולנו לנותני שירותים. ספקי צריכה."

"לא אמרתי שאין פועלים" מסביר הפילוסוף, "ביקשתי שתגדיר, מיהו פועל. הפלסטינים, אולי הם עדיין פועלים. הערבים, פה ושם, תושבי הפריפריה. צריך להודות, הם מיעוט נכחד.
ובכלל, לא אהבתי את הקטע שבסוגריים: "מהסגל הזוטר, שמפוטר כל 9 חודשים". מה הרמיזה? שאני כמו אחרון הפועלים? דפוק ומנוצל כמו כולם, שהאחד במאי רלוונטי גם עבורי. מעמדית אני לא פועל, מרקס יעיד, גם הוא לא היה. הפועל, מה הוא רוצה? את החיים הפשוטים, להישאר במקום, לשמור על מקומו במפעל ולא לזוז עד הפנסיה. הוא לא רואה ולא יורה למרחקים ארוכים. אני לעומתו מסתכל קדימה, רוצה להתקדם, לקחת חלק בשיח".

האמן מהנהן בהסכמה. "דוגמה: כשאני יוצא להפגין נגד הכיבוש, אני עושה זאת מתוך הזדהות עם העם הפלסטיני, הרי אני אינני פלסטיני, אינני נכבש. לכן, השתתפותי בהפגנת 1 במאי תהיה מתוך הזדהות עם מצוקת הפועלים. הזדהות היא המילה, תרצה, תקרא לזה סולידאריות עם..."

"מרקס לא היה סולידארי, הוא לקח אחריות", התערב הסטודנט, "הוא לא רק נקט עמדה, הוא קרא לפעולה. מרקס ניסה לאחד את הפועלים כמעמד לידי תנועה, פוליטית, שתשנה את השיטה".

"כאן הבעיה שלו, של מרקס", ענה האמן. "הרי מה משותף לי ולפועל היצור, או פועלת החקלאות הערבייה. כלום. מעמדית אנחנו שונים, המאוויים שלנו שונים. המצוקות שלנו שונות. מכאן שהתודעה שלנו שונה. המרחק האידיאי בינינו, רב מהמרחק המטריאלי בין ת"א והפריפריה".

הפילוסוף מחייך.

"מה אתה מחייך?" שואל הסטודנט, "ואתה מסתכל קדימה? גם אתה בסה"כ מחפש את החיים הפשוטים. אצלך המפעל זו האקדמיה. גם אתה מחפש לשבת שם על קביעות עד הפנסיה ולשמור על מקום העבודה. מעמדך החברתי נשחק בדיוק כמו הפועל, גם אתה צריך לשבות ולצאת למאבקים בכדי שלא יכרסמו לך בתנאים".

"אם המשותף לנו הם תנאי ההעסקה", ממשיך האמן, "העובדה שכולנו עובדים ללא זכויות, "אחראים לגורלנו", בלי עתיד תעסוקתי. נשלטים ע"י אותם 20 משפחות, ונשחקים בתוך המערעת המושחתת, אזי ה-1 במאי רלוונטי עבור כולם. בלי הגדרות".

תגדיר כולם? מבקש הפילוסוף...

פועלות פועלים ופעילים של ארגון העובדים מען יצעדו השנה במצעד השנתי לציון ה-1 במאי משד' רוטשילד פינת מאז"ה, שעה 10:00 לכיוון גן מאיר, שם תתקיים עצרת האחד במאי

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה