תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 04.07.10

מדיני

מצעד האיוולת

צעדת שליט

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: כיבוש, עזה

הצעדה המתוקשרת למען שחרורו של גלעד שליט צוברת תאוצה, ויוצרת דעת קהל אוהדת לעמדה של "בכל מחיר". ומהו המחיר? נתניהו עצמו כבר חשף רשמית, בנאום לאומה, את הדרישות שהציגה חמאס בסוף השנה שעברה. הרשימה מונה אלף אסירים, ובתוכם 450 אסירים כבדים, המרצים כמה מאסרי עולם. למעשה, הויכוח בין ישראל לחמאס מתמקד עתה סביב לא יותר מעשרה אסירים, שהשמטתם או צרופם לרשימה, היא שתקבע האם ישראל תצא מנצחת או מנוצחת במאבק להפלת שלטון החמאס בעזה.

זאת השאלה המהותית העומדת על הפרק, ולא מידת הסיכון של האסירים שישוחררו. מול רצונה של משפחת שליט לשחרר את בנה השבוי, עומד שיקול אסטרטגי – החשש שהמחיר שתשלם ישראל יחזק את שלטון חמאס, ויערער את מעמדה של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. בעוד משפחתו של החייל השבוי זוכה לתמיכה של חלקים גדולים בציבור הישראלי, נתניהו נהנה מגבוי של הממשל האמריקאי, מצרים והרשות הפלסטינית. על כן ברור, שהמאבק אינו מתנהל בין כוחות שווים. אין ממשלה בישראל, לא הנוכחית ולא הקודמת, שיכולה להיענות לדרישות חמאס, ולשחרר את גלעד "בכל מחיר".
ממשלות ישראל עשו כל שביכולתן כדי לשחרר את החייל השבוי. הן הטילו מצור אכזרי על רצועת עזה ויצרו בה אסון הומניטרי. הנסיון של חמאס להחלץ מהמצור באמצעות ירי מסיבי של טילי קסאם לשטח ישראל, הוביל למבצע עופרת יצוקה, שהותיר את עזה הרוסה עם 1200 הרוגים, מתוכם כ- 600 ילדים. המחיר הבינ"ל ששלמה ישראל על כך היה כבד: דו"ח גולדסטון הטיל כתם כבד על המדינה, והמשט הטורקי יצר משבר בינלאומי בעל השלכות מדיניות מרחיקות לכת.

האמת היא שנתניהו כמו קודמו אולמרט, נאלץ להכיר בעובדה ששחרורו של גלעד שליט כלל אינו נתון בידי ראש ממשלת ישראל, אלא בנסיבות האזוריות, אשר מכתיבות כל מהלך בעל משמעות מדינית. אחד המתנגדים הבולטים לעסקה הוא לא אחר מאשר הנשיא אובמה. הוא לא מבין למה אמריקה יכולה להקריב את חייליה במלחמות מול האסלאם הקיצוני ולסרב לשאת ולתת עם שוביהם, ואילו ישראל מוכנה לוותר על נכסים אסטרטגיים, שעלולים להרע את מצבם של בעלי בריתה כמו מצרים והרשות הפלסטינית, ולחזק את חמאס.

שחרורו של גלעד שליט קשור קשר אינטימי למאמצי הפיוס בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס. המבוי הסתום הנוכחי במו"מ, קשור קשר הדוק למשבר החמור בין חמאס ומצרים, ולמאבק הפתוח בין חמאס לרשות הפלסטינית. המטרה הבלתי מוצהרת של מבצע עופרת יצוקה היתה לגרום לחמאס לזנוח את המאבק המזוין, ולהגיע להבנה עם אבו מאזן, כדי לאפשר להגיע להסכמה על תנאי שחרורו של שליט. כידוע, המבצע הסתבך בגלל הקרבנות הפלסטינים הרבים שהוא גבה, ולכן הצלחתו הייתה חלקית; חמאס אמנם אינה יורה, אבל מעמדה לא נפגע.

את זאת הבינה גם משפחת שליט, שביום שבו החליטה הממשלה להסיר את המצור מעל עזה, היא החליטה מצדה להוריד את הכפפות, ולהביע אי אמון מוחלט בממשלה. קלף המיקוח העיקרי לשחרור גלעד הושמט, ולכן המשפחה דורשת מהממשלה לשלם את מלוא המחיר שקבעה ממשלת חמאס. כאן נגלית החברה הישראלית בכל חולשתה. ברור שהצעדה משחקת לידי חמאס, ופוגעת בכושר העמידה של ממשלת ישראל. נתניהו הפוליטיקאי נקרע בין הצורך להגן על עתידו האלקטוראלי, לבין השמירה על נכסיה האסטרטגים של המדינה.

משפחת שליט הצועדת לירושלים, מגלמת את ישראל המודרנית - אשכנזית, אוהבת ירוק ואיכות חיים, טיולים בטבע וגיחות תכופות לחו"ל, מיעדת לבניה את החנוך הטוב ביותר כדי להבטיח להם משרה עם משכורת מכובדת באחד מענפי הכלכלה המובילים - היי-טק או פיננסים, מאוד פטריוטית, תורמת לחברה, ושונאת את הפוליטיקה ואת השחיתות הנלווית לה. פוליטית היא ממוקמת בין קדימה לליכוד, וכמובן שהיא אדישה לחלוטין לגורלם של הפלסטינים. היא תומכת בסיום הכבוש כדי להתפטר אחת ולתמיד מהצרה הזו, כך שגדר ההפרדה וההתנתקות דווקא מתאימים לה.
היא שולחת את ילדיה לצבא, אבל בתנאי שהמדינה תחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים. אם לצורך זה צריך להדק את המצור על עזה ולפלוש אליה או ללבנון בכוח לא מידתי ולזרות שם הרס וחורבן, שיהיה, העיקר שהילד לא ייפגע. כל חייל שנפגע הוא מחדל של הממשלה, וסימן שהיא לא הפעילה מספיק כוח כדי לגרום לצד השני לסגת.

על כן הצעדה למען גלעד שליט אינה צעדה למען ישראל אחרת, ואינה למען השלום. אין בה כל עניין הומניטרי, זולת הרצון הטבעי של כל הורה לראות את בנו בריא ושלם בבית. זוהי צעדה שמנציחה את ישראל האנוכית, הנהנתנית, הרוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. היא איננה דורשת מנתניהו לשים קץ לכבוש, להקפיא את ההתנחלויות, או להפיל את גדר ההפרדה. היא איננה דורשת להגיע לשלום אמת כדי למנוע עוד הרוגים ועוד שבויים. זאת הפגנה של חולשה וצרות אופקים, ועל כן היא נועדה להכשל.

כל ממשלה יודעת מה המחיר שיש לשלם כדי להביא את החייל השבוי הביתה. כל מה שדרוש הוא להכריז על סיום הכבוש, להפסיק את ההתנחלויות, ולהכיר במזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית. רק כך ניתן לסיים את הסכסוך ולהשיב את כל הבנים באשר הם לביתם ולמשפחתם. עד היום טרם קמה ממשלה בישראל שתהיה מוכנה לעשות זאת, וגם לא נראה שתקום בקרוב. מה שיותר עצוב היא העובדה, שגם לא נראה באופק מצעד המוני, ממטולה עד אילת, שיעלה בצורה ברורה את התביעה לשים קץ לכבוש, למלחמה, ולשפיכות הדמים. המצעד שאנו רואים כעת הוא מצעד האיוולת של עם, המסרב להכיר במציאות, וצועד לשום מקום.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"להבדיל בין ערך עליון לשיקולים אסטרטגים"

מאת תושב המדבר
לחדעידעי
נשלח 09.07.10, 13:45

למה הדברים הם כל כך דיכוטומים ?
לישראל היו אלפי הזדמנויות לשחרר אסירים כבדים בעיסקאות עם הרשות כדי לחזק את הרשות ולהוריד את האופציה של שחרורם בעסקת שליט.
אי החזרתו היא לא פרי מדיניות היא פרי חוסר מדיניות וארגון כושל.
לצערי לא הועלו פה שאלות מהותיות על משמעות ערך החיים בחברה הישראלית ובמיוחד חיילים שנשלחים להגן עלינו ועל גבולותינו.
אמריקה יכולה לשלוח עשרות אלפי חיילים אל מעבר לים ובניו יורק אף אחד לא ירגיש.
בחברה שלנו כל אחד מכיר את האחר..
יש משמעות למחוייבות שלהמדינה כלפי בניה
מעין חוק לא כתוב שנעשה הכל למען השבת בנינו.
לדעתי המאבה הזה הוא חשוב לאין שיעור אפשר להגיד עליו המון דברים אבל אנוכי הוא לא.
איני ממעיט במשמעותו של תהליך השלום עם או בלי פרטנר רציני. אך ישנם דברים שאסור להם להשתנות במכבסת המילים ולהפוך להיות נכס אסטרטגי ושיקול קר של רווח והפסד.
ושבו בנים לגבולם.

"שחררו את גלעד שליט מיד."

מאת בתיה יהל
סביון
נשלח 04.07.10, 15:05

החייל מוחזק בתנאי כליאה איומים ונוראים ונמק במעמקי האדמה כבר 4 שנים בלי לראות אור יום. הדעת אינה סובלת התעללות כזאת. החמאס הוא חרה ולא משנה מה ישראל תעשה או לא תעשה. בשביל לשנות את הכיבוש ולהפסיק את ההתנחלויות יש בחירות. המפלגות יכולות לארגן צעדות למען השלום. זה לא שייך לשחרור גלעד שליט. באשר לשחרור המחבלים מכלא ישראל - אין טעם לפחד מה יעשו המחבלים לאחר שחרורם מהכלא. רוצחים תמיד יהיו. אם לא הם, יבואו אחרים במקומם. כנראה שלא כולם שם מלאכי שרת.
החזירו לנו את גלעד בכל מחיר. מיד! היום!

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה