תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 11.07.10

כלכלה

שטייניץ לא יתן, העובדים יקחו!

הויכוח על שכר המינימום

המחלוקת על שכר המינימום מבטאת יותר מכל את הקיטוב החברתי שמאפיין את ישראל - מחד תעשיית ההיי טק מתקדמת, ומאידך כלכלה מפגרת בפריפריות. ישראל תופשת את המקום הראשון הבלתי מכובד בין מדינות OECD בכל הפרמטרים המרכזיים שקשורים לשיעור העוני, ההשתתפות בשוק העבודה, והפערים בין עניים ועשירים. משרד האוצר ובכירי המשק מדברים על הצורך בהקטנת פערים ושילוב ערבים וחרדים בכלכלה, אולם, בפועל, הם משרתים את האינטרס הצר של בעלי ההון, שמעוניינים להוריד את השכר ולהגמיש את כוח העבודה. הסירוב להעלות את שכר המינימום מבטא אטימות והעדר כל תכנית להתמודדות עם המשבר החמור שישראל צפויה לו.

בתום שלוש שעות של דיון בממשלה (יום א', 4.7) הצליחו ראש הממשלה ושר האוצר להשיג את הרוב הדרוש לדחיית ההצעה להעלות את שכר המינימום. יומיים אחרי זה, נכשל הנסיון של יוזם ההצעה, ח"כ עמיר פרץ, להעביר את החוק בכנסת. הקואליציה התאחדה והצביעה נגד הצעתו להעלות את שכר המינימום ל-4,600 שקלים.

שר האוצר שטייניץ, שמשרדו הוביל את ההתנגדות להצעה, הסביר מעל כל במה אפשרית, שבמצב הכלכלי הנוכחי תביא העלאת שכר המינימום לפיטורי אלפי עובדים. עוד טען שטייניץ, כי שכר המינימום בישראל גבוה באופן יחסי לעולם, וכי במצב של משבר לא הגיוני להטיל מעמסה נוספת על המעסיקים, שגם כך מתקשים להתמודד עם ירידת ביקושים ופיחות באירו ובדולר. לטענת שר האוצר, הפיצוי הנדרש לשכבות העניות של העובדים, יושג על ידי יישום תכנית מס הכנסה שלילי.

ח"כ פרץ לא הופתע מכשלון יזמתו. לא מכבר הוא חזר מובס למפלגת העבודה, אחרי נסיון פרישה כושל. ההצעה שלו היתה מחזור של קמפיין שהוביל לפני חמש שנים כראש מפלגת העבודה, להעלאת שכר מינימום ל-1000 דולר(כיום 3870 ₪). אלא שבהעדר תומכים, אפילו במפלגתו, נראתה יזמתו כגחמה חולפת, ואכן חלפה מהעולם במהירות.

נתוני עוני קשים

מאידך, הצלחת האוצר לבלום את יוזמתו של פרץ, לא ביטלה את הבעיות הקשות שעומדות על סדר היום של המשק הישראלי בכל הנוגע לשעורי העוני והעובדים העניים. בשנים האחרונות מנסה האוצר לשווק את ההשתלבות בשוק העבודה, כערובה ליציאה ממעגל העוני. ואולם, מסתבר כי יותר ויותר עובדים מוצאים עצמם מתחת לקו העוני בשל שכר נמוך.(דו"ח בנק ישראל מאפריל 2010 )

הכשלון של תכנית ויסקונסין, שהיתה אמורה לשמש מנוף עיקרי לשילוב מובטלים כרוניים בשוק העבודה, הוביל לביטול התוכנית, והותיר את הממשלה ללא כל יזמה לטיפול בבעיות התעסוקה והעוני.

שר האוצר שטייניץ מזהיר כי העלאת שכר תביא לפיטורי עובדים בפריפריה. האמת היא, שעשרות אלפי עובדים כבר פוטרו בשנים האחרונות מתעשיות עתירות עבודה, מבלי שהממשלה עשתה דבר למנוע זאת. לדוגמא, תדיראן קרייר בעפולה, מפעל מצליח שנסגר בשנה שעברה, אחרי שהחברה העבירה את ייצור המקררים לסין. מליון העובדים בשכר מינימום - עובדי הסקטור הציבורי, עובדי נקיון, עובדי שמירה, עובדי שירותים עסקיים ומסעדות - מתקשים לסגור את המינוסים בחשבון הבנק שלהם, שעה שמספר המיליונרים בישראל צמח בשנת 2009 בשעור של 40%.

ממשלה שמחוייבת ליצירת מקומות עבודה, היתה חייבת לנקוט בצעדים להבטחת שכר לעובדי התעשיה, דוגמת זה שנוהג בגרמניה, ולקדם תוכניות לפיתוח פרויקטים ציבוריים. אבל התקציב הדו שנתי החדש של נתניהו ושטייניץ, מתעלם מכל אלה, ודבק בקו השמרני והכושל של הכלכלה הניאו ליברלית.

כדי להסתיר את חוסר יכולתם לטפל בבעיות הבוערות של המשק, מתהדרים שטייניץ ונתניהו בצירופה של ישראל לארגון המדינות המפותחות OECD. נכון שההצטרפות ל-OECD מבטאת שדרוג במעמדה הכלכלי של ישראל וביטוי ליכולות המוכחות שלה בתחומי ההיי-טק והתעשיות המתקדמות. חברות בארגון המדינות המפותחות יכולה להביא לגידול בהשקעות זרות, ולשיתופי פעולה עם מדינות אירופה וצפון אמריקה. אבל הוא אינו יכול להסתיר את הדואליות של הכלכלה הישראלית שסוחבת אחריה כלכלה נוספת וכושלת של הפריפריות.

שורה של דוחות ומאמרים שהתפרסמו לאחרונה (כולל דו"ח מקיף של OECD שפורסם קודם לקבלת ישראל לארגון, וכן דו"ח של מכון טאוב) הצביעו על נקודות התורפה הקשות של הכלכלה והחברה בישראל. בפרמטרים מרכזיים כמו שעור העוני, שעור ההשתתפות בשוק העבודה ועומק הפערים בין עניים ועשירים, נמצאת ישראל במקום הגרוע ביותר בין מדינות OECD. שכבות רחבות של האוכלוסיה - ערבים, עולים חדשים מרוסיה וחרדים, וכן תושבים ותיקים באזורי הפריפריה - אינם שותפים כלל לאותה כלכלה משגשגת של המרכז המבוסס.

דו"ח שנתי של מכון טאוב מצביע על הסכנות ליציבות ארוכת טווח של ישראל: "רמת החיים בישראל אינה מצליחה לסגור את הפער עם המדינות המפותחות במערב, אלא ההפך הוא הנכון. למרות ההייטק הרפואה וההשכלה הגבוהה... שיעורי אי השוויון והעוני בישראל הם בין הגבוהים במערב. כל המדינה אינה נוקטת במדיניות מערכתית להקטין את אי השוויון והעוני במקור - כלומר לפי הכנסות ברוטו היא תאלץ לפרוס רשת בטחון חברית הולכת וגדולה". ממצאי הדו"ח מצביעים על כך, שתוך מספר עשורים, יהפוך נטל הקצבאות ותשלומי העברה אחרים, לבלתי אפשרי. התוצאה תהיה הגדלה דרמטית ומסוכנת של הפערים בישראל.
(דו"ח מכון טאוב אפריל 2010)

מס הכנסה שלילי - מצג שווא

את הכשלון הקולוסאלי של תכנית ויסקונסין, אמורה להחליף, כך לפי משרד האוצר, התכנית למס הכנסה שלילי, שמוצגת כתרופת פלא למאבק בעוני. למעשה, מדובר בסיוע שניתן לעובדים ברמות שכר נמוכות, שיכול להסתכם בהעברה של כמה מאות שקלים בחודש, כמס הכנסה שלילי. הסכום הנוסף לא יכלל בשכר ולא ילקח בחשבון לצורך חישוב זכויות סוציאליות, שעות נוספות ימי חופש וחג וכו'. דו"ח, שפרסמה לאחרונה ועדת מעקב ממשלתית, בנושא מס הכנסה שלילי (הועדה כללה נציגים של בנק ישראל, מכון ברוקדייל, רשות המסים, והביטוח הלאומי) הראה, כי התוספת החודשית הממוצעת, שקיבלו זכאים לתשלום מס הכנסה שלילי, עמדה על 213 שקלים. לא בדיוק הסכום שיוציא את העובדים העניים לחוף מבטחים.

מס ההכנסה השלילי אינו יכול להחליף העלאת שכר אמיתית. יתר על כן, מס הכנסה שלילי, הוא תמריץ להורדות שכר, ולפגיעה בכוח המיקוח של העובד ובזכויותיו הסוציאליות. מדובר בעוד מתנה שנותן האוצר למעסיקים, על חשבון העובדים ותוך הפקרת מליון עובדים עניים.

על דלתות המשרדים של ארגון העובדים מען, הממוקמים באזורי פריפריה, מתדפקים מדי יום עובדים, שמדווחים על שכר שנקבע עם מעסיקים במונחי נטו. כאשר ישנה הטבת מס באזור הצפון, או שינוי במדרגות המס לעובדים בשכר נמוך, הנטו אינו משתנה ואילו השכר ברוטו של העובדים מצטמק, דבר שפוגע בזכויות הסוציאליות שלהם.

עובדים בלתי מודעים, יכולים להתעלם ממצב זה, אבל בפועל מדובר בהרעת תנאיו של העובד, ומתן הטבה למעסיק. יתר על כן השארת שכר המינימום ברמתו הנמוכה כשכר הבסיס קובעת את ערכה של שעה נוספת. נהגי משאיות שעובדים שעות רבות יודעים היטב כי דרך החישוב של שכרם שקבעה את שכר המינימום כבסיס מותירה אותם עם 6500 ₪ גם אחרי 12 שעות עבודה ביום.

יתר על כן, מס הכנסה שלילי שבא להחליף העלאת שכר הברוטו הבסיסי של העובד, פוגע בחסכון הפנסיוני של העבוד. מאמר של שי ניב בגלובס (5.7) מצביע על כך שעובדים בשכר מינימום של 3,850 שקל, שיפרישו לפנסיה במשך 35 שנה, ישיגו בעת היציאה לגמלאות קיצבת פנסיה של 2,167 ₪ בלבד. גם אם נוסיף לכך קיצבת זיקנה של הביטוח הלאומי, ישאר העובד שהשתכר במשך עשרות שנים שכר מינימום נמוך כל כך, ברמת שכר נמוכה, שתהפוך אותו לקשיש עני, שאינו יכול להתקיים בכוחות עצמו.

המשבר הכלכלי

שר האוצר מסביר, ששכר המינימום בישראל גבוה. למעשה הוא מבסס את קביעתו על השוואה חלקית ביותר. שכר המינימום בישראל שווה היום לכשמונה מאות אירו, והוא גבוה משכר המינימום בספרד (העומד על 666 איורו) ובפורטוגל (470 יורו). מאידך, השכר בישראל נמוך באופן משמעותי משכר המינימום בצרפת (1,254 איורו) ובהולנד (1,398.60 אירו). נתון נוסף שטייניץ מסתיר הוא ספר שעות העבודה וימי החופש תמורתן זכאי העובד לשכר מינימום. שבוע עבודה בצרפת עומד על 35 שעות, בהולנד ובספרד, על 40 שעות, ואילו בישראל, על 43 שעות שבועיות. זאת ועוד, רשת של מעונות יום ממשלתיים ללא תשלום, שירותי חינוך ובריאות ציבוריים, תחבורה מסובסדת (בהולנד יש לימודי חינם באוניברסיטה, והסטודנטים נהנים מנסיעה חינם בכל אמצעי התחבורה), וחודש חופש משולם בשנה, מעלים את רמת החיים של העובד בארצות אירופה בהשוואה לישראל.

ההשוואה עם צרפת והולנד מחד ועם ספרד ופורטוגל מאידך, מענינת גם מזווית אחרת. דווקא שתי האחרונות, בהן שכר המינימום נמוך מזה של ישראל, סובלות ממשבר כלכלי חריף ביותר ומגרעונות אדירים בתקציביהם. דווקא הכלכלות של צרפת והולנד, בהן קיים שכר מינימום גבוה, גילו יתר יציבות נוכח המשבר. הקביעה הפשטנית, לפיה הורדת שכר העובדים משפרת את התחרותיות של התעשייה, אינה עומדת במבחן המציאות.

התאגדות עובדים - התשובה

האשליה כאילו המשבר הכלכלי העולמי מאחורינו, ממשיכה להזין שמרנות ותחושת אופוריה באוצר. כל הסימנים מראים, שמדיניות האוצר של "שב ואל תעשה" על רקע המשבר העולמי ולאור המציאות החברתית כלכלית הבעייתית בישראל, עלולה להפוך לבומרנג.

התכניות הכושלות של האוצר מחד, והיוזמה הפופוליסטית של ח"כ פרץ מאידך, צריכות למקד את תשומת לבנו לתופעה חדשה של התאגדות עובדים. יזמות שונות של עובדי חברות היי-טק, שחקנים, חברות התקשורת וכרטיסי האשראי, שומרים, מרצים במכללות, נהגי משאיות ואוטובוסים - מראים על מגמה שצוברת תאוצה. עשרות אלפי עובדים החליטו בשנים האחרונות לקחת את גורלם בידיהם, ולדאוג ליישום של החוקים וההסכמים.

ועד עובדים, איגוד מקצועי - מושגים שהיו מוקצים בציבור אך לפני מספר שנים - הפכו למצרך מבוקש, בשל ההתפוררות של מנגנוני מדינת הרווחה. האופק החברתי של התאגדות עובדים, היכולת שלה לקרא את המפה, ובעיקר, הנכונות שלה לתמוך בעובדים מול הטייקונים ונעריהם באוצר, מקפלים הבטחה לעובדים בישראל להפוך לכוח חברתי של ממש

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה