תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 01.09.10

מדיני

ליברמן דיבר אמת

כאשר נשאל שר החוץ אביגדור ליברמן, האם נאומו בעצרת הכללית של האו"ם בטא את עמדתה של הממשלה או את מצע מפלגתו, ישראל ביתנו, הוא חזר מספר פעמים על המשפט: "הנאום בטא את האמת". ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הסתייג מתוכן הנאום, רק הצהיר, באמצעות לשכתו, שהנאום לא תואם איתו. נתניהו אכן יודע, שליברמן דיבר אמת, כאשר אמר שהסדר שלום בין ישראל לפלסטינים "יושג רק בעוד כמה עשורים". ליברמן מבטא את הרוח השוררת בממשלת נתניהו, ונאומו הסגיר סוד ידוע לכל, שהוא זה המהווה את המלט המחבר בין מרכיבי הקואליציה הנוכחית.

ליברמן לא נפל לעצרת האו"ם משמי ניו יורק. הוא נשלח לשם ע"י ראש הממשלה, שהעדיף כנראה לא לדעת מה יהיה תוכן נאומו, כדי להתחמק מאחריות. השתתפות ליברמן בעצרת האו"ם היתה בסך הכל "טובה" שהוא עשה לנתניהו, שהחליט להדיר רגליו מהאירוע על רקע מכבש הלחצים שמופעל עליו מצד הקהילה הבינלאומית להמשך ההקפאה של הבניה בהתנחלויות. הסרוב של נתניהו להיענות לדרישה הבינלאומית בנושא ההתנחלויות, מהווה ביטוי מובהק לעמדתו ששלום אינו אפשרי. וכך, הקול הוא קולו של ליברמן, אבל הידיים המבצעות בשטח, הן של נתניהו. הבנייה בהתנחלויות התחדשה ב-26 בספטמבר, כשהמתנחלים מתבקשים על ידי ראש הממשלה למתן את החגיגות, כדי לא להרגיז את העולם.

נאומו של ליברמן הכשיר את הקרקע לתרוצים שתשמיע ישראל בעקבות כשלון השיחות: העולם אינו מציאותי; הערבים אינם מוכנים לשלום; הסכסוכים בעיראק, אפגניסטן, תימן, איראן, לבנון, ואפילו בתוך הרשות הפלסטינית - אינם בגלל ישראל. כבר שנים שהימין הישראלי גורס, כי רק עם סיום כל הסכסוכים האלה, ורק כאשר השלום ישרור באזורנו, יוכל העולם לבוא בדרישות לממשלת ישראל בנוגע לסיום הסכסוך עם הפלסטינים. ומאחר שפתרון הסכסוכים האלה יקח לפחות כמה עשורים (ליברמן מקווה כנראה שהם ימשכו לנצח), גם סיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו עומד על הפרק, ועל כן אין מה לדבר על הפסקת ההתנחלויות כתנאי לכך.

הסרוב של ממשלת ישראל להמשיך את ההקפאה מבוסס על הטענה האמיתית, שמאז נחתמו הסכמי אוסלו, התקיים המו"מ עם הפלסטינים במקביל לבנייה בהתנחלויות. הרשות הפלסטינית מעולם לא התנתה את השתתפותה במו"מ, בהפסקת הבנייה, מתוך הבנה שהתנייה כזאת תסתום את הגולל על כל הסכם. מאז ממשלת רבין ועד היום, לא קמה בישראל ממשלה שתהיה מוכנה להסכים להפסקת הבנייה בהתנחלויות. כעת, כשאנו נצבים ברגע האמת, מסתבר, שלמרות ההצהרות על הכרה בשתי מדינות, אין מפלגה, בתוך הממשלה או מחוץ לה, שמוכנה להתעמת עם המתנחלים ולהפסיק את בנייה.
ובעוד הוויכוח על המשך הבנייה מתנהל לו בעצלתיים, ההתנחלויות בולעות עוד ועוד שטחים, ומבתרות את הרצף הטריטוריאלי עליו אמורה היתה לקום מדינה פלסטינית ברת קיימא. למעשה, הדרישה של הממשל האמריקאי מממשלת ישראל כבר איננה הקפאה, אלא התחייבות הרבה יותר קונקרטית. האמריקאים אומרים לנתניהו: תמשיך לבנות, אבל תתחייב להגיע להסכמה על מיקומו של הגבול בתוך שלושה חדשים. כמה כבר אפשר לבנות בשלושה חדשים? ומי יעז לבנות בשטחים שמיועדים לעבור לריבונות פלסטינית? ההחלטה של נתניהו שלא להמשיך את ההקפאה, קשורה אם כך, להחלטה של ממשלת ישראל שלא להתחייב ללוח זמנים מוגדר, במהלכו יקבעו בצורה ברורה וסופית הגבולות המפרידים בין ישראל למדינה הפלסטינית. זאת הסיבה שנתניהו נמנע מלהשתתף בעצרת הכללית של האו"ם, ופינה לליברמן את הבמה כדי לבטא את "האמת" שלו.

אפשר להניח ששר החוץ של ישראל יודע מה הוא עושה. כאשר הוא שולל כל סכוי להגיע לשלום עם הפלסטינים, הוא נתלה באילנות גבוהים ממנו בהרבה. למעשה, שר הבטחון ברק היה הראשון שהגה את הקונספט של "אין פרטנר", בעקבות כשלונו להגיע להסדר עם יאסר ערפאת בקמפ דיוויד 2000. כניסתה של מפלגת העבודה לקואליציה הימנית של נתניהו, לא היתה תוצאה רק של האמביציות האישיות של ברק להפוך לשר בטחון בכל מחיר בלבד, אלא היתה מבוססת על אותו הקונספט של "אין עם מי לדבר".

גם מנהיגת האופוזיציה, ציפי לבני, האם היא לא פעלה להשגת "הסכם מדף" מתוך הנחה שהפלסטינים אינם בשלים עדיין להקים את מדינתם? לבני אמנם מוכנה לחתום היום על הסכם, אבל הבצוע שלו יידחה "עוד כמה עשורים" כדברי ליברמן. ההקפאה עליה החליט נתניהו לפני עשרה חודשים, הייתה צעד חסר תקדים, שנבע מלחץ אמריקאי חסר תקדים, אולם היא היתה ונשארה לא יותר מתמרון פוליטי.

מה שמבטא יותר מכל את הלכי הרוח בממשלת נתניהו הנוכחית, הם דווקא הדברים שאמר ליברמן שנוגעים לאופי ההסדר הסופי: "ההסדר הסופי בין ישראל לפלסטינים חייב להתבסס על חילופי שטחים מאוכלסים. לא מדובר בהסדר להזזת אוכלוסיות, אלא בקביעת גבולות שישקפו בצורה הטובה ביותר את המציאות הדמוגרפית." על פי תכנית זו תעבור אום אל פחם לשטחה של המדינה הפלסטינית העתידית, ובתמורה תקבל ישראל את השטחים המאוכלים במתנחלים בגדה המערבית. ומאחר שההסכם הזה יערך בעוד כמה עשרות שנים, תמשיך הבניה בהתנחלויות להתרחב ולבלוע את שארית הגדה המערבית. לעומת זאת, באום אל פחם, האזור "המיועד להחלפה", יש להפסיק כבר עכשיו כל השקעה ופיתוח, כי הרי ממילא הוא יעבור לרשותם של הפלסטינים.

לא היינו טורחים לצטט את משנתו ההזויה של ליברמן, אילו מצאנו אותה מנותקת לחלוטין מהמציאות. למרבה הצער, גם בדבריו אלה יש גרעין של אמת. כאשר ליברמן מדבר על העברת שטחים ואוכלוסיה, הוא מסתמך על מציאות קיימת בה חיים האזרחים הערבים בישראל. האפליה המובנית כלפי התושבים הערבים, היחס העוין, ההזנחה בכל תחומי החיים, החל מהחינוך הירוד והיעדר תעסוקה, וכלה בהדרה של חיי התרבות - יוצרים קרקע פוריה מאוד לגזענים דוגמת ליברמן. חיים הרצוג, שהיה שגריר ישראל באו"ם בשנת 1975, קרע מעל במת העצרת הכללית את נוסח ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות. היום, מרשה לעצמו ליברמן, להכריז מעל אותה במה, בשם מדינת ישראל, שהוא רוצה להפטר מאזרחיו הערבים, ולתת גושפנקא ישראלית לאותה החלטה.

"האמת" של ליברמן מוכיחה, שהסיבה להמשך הסכסוך אינה הסרוב הפלסטיני לקבל את המדינה היהודית, אלא חוסר הבשלות הישראלית לקבל את קיומו של העם הפלסטיני ואת זכותו למדינה משלו. שתי אינתיפאדות, מלחמות אינספור ונהרות של דם, הביאו את הציבור הישראלי ומפלגותיו העיקריות לוותר על חזון "ארץ ישראל השלמה". נתניהו יצא מגדרו כאשר הכריז על הכרתו בפתרון המבוסס על שתי מדינות. אולם, דבריו נשארו תלויים באוויר, משום שלא הוא, ולא כל מנהיג או מפלגה אחרת בישראל, אינם מוכנים לשאת בתוצאותיה של אותה הכרזה חשובה, ולהורות למתנחלים להתפנות מיישוביהם, לאחר שמעשה ההתנחלות הגיע לסיומו.

ליברמן ונתניהו משלים את עצמם, אם הם סבורים שיש להם עוד עשרות שנים להשתעשע בשיחות סרק ולהוליך את העולם שולל. אנו יושבים על חבית חומר נפץ, וממשלת ישראל משחקת בגפרורים. בעוד עשרות שנים של סכסוך מתמשך, אם לדמיין תסריט אחד מרבים, יעלם הרוב היהודי במדינה, וישראל תתקשה לקיים עצמה כדמוקרטיה המעניקה שוויון לכל אזרחיה. במצב כזה, האם בני הנוער יהיו מוכנים להמשיך ולשלם את מחיר המלחמה? האם החברה הישראלית תהיה מוכנה להקריב למען האפרטהייד המתהווה? האם העולם יתמוך לעד ובכל מחיר בלגיטימיות של המדינה היהודית? זאת הירושה שליברמן משאיר לדורות הבאים, וזאת המשמעות האמיתית של "האמת" שלו כפי שהיא באה לבטוי בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה