תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 10.10.10

בינלאומי

איך ניתן לפרק את הימין החדש


מיליונים הפגינו ביום שבת 16.10.10 נגד רפורמת הפנסיה של סרקוזי ברחבי צרפת. את ההפגנה ארגנו האיגודים המקצועיים וסטודנטים

החלטת הממשלה מיום א', 10 באוקטובר, לתקן את חוק האזרחות על ידי הוספת הצהרת נאמנות למדינה, היתה, ללא ספק, נצחון פוליטי לשר החוץ ליברמן, ולקו הלאומני המסתגר שהוא מוביל. הספקות לגבי הגיבוי שמעניקה הממשלה לשר החוץ שלה, בעקבות נאומו הפרובוקטיבי באו"ם, חלפו כלא היו בהצבעה של רוב שרי הממשלה, ובראשם נתניהו, לטובת השינוי הפופוליסטי בחוק האזרחות.

ליברמן ונתניהו לא לבד. לא מדובר בבעיה ישראלית מקומית, אלא במגמה בינלאומית הצוברת תאוצה. ביקור שקיימתי בשלוש ממדינות סקנדינביה – פינלנד, נורווגיה ודנמרק – מגלה שגם בצפון השקט והתרבותי של אירופה, מנשבות רוחות ההרס של הגזענות ושנאת הזרים. מנהיגי איגודים מקצועיים ופעילים מרכזיים במפלגות השמאל, מביעים חשש כבד מהעלייה הדרמטית בהשפעת חוגים ימניים קיצוניים, שעד לפני כעשר שנים לא היתה להם כל דריסת רגל באותן מדינות.

הדאגה בקרב השמאל האירופאי אינה נובעת רק מהעובדה שהימין החדש הולך ומשתלט על מדינות שהיו בעבר סוציאל דמוקרטיות – כמו שבדיה, דנמרק, פינלנד והולנד - אלא מכך שהוא מכרסם בבסיס התמיכה המסורתי של השמאל - מעמד הפועלים המאורגן. בעוד השמאל, שהיה בעבר מקור השראה לתנועות מהפכניות, משדר עייפות ותבוסתנות, מצליח הימין לגייס עובדים, ומצטייר ככוח דינמי המוציא המונים לרחוב.

ארצות סקנדינביה העשירות קולטות בשנים האחרונות מאות אלפי עובדים "רעבים" ממדינות מזרח אירופה, שהצטרפו לאיחוד האירופי – פולין, ליטא, לטביה ובולגריה. עובדים אלה מאיישים ענפים אסטרטגיים כמו בניין ותובלה, ומוכנים לעבוד במחצית השכר של העובדים המקומיים. העסקה פוגענית זו נתמכת, למרבה הצער, על ידי בית המשפט האירופי לחוקה, שהתיר, בכמה פסיקות שערורייתיות, העסקת עובדים מחוץ להסכם קיבוצי ומחוץ לחוק המקומי, בתרוץ של חופש העיסוק. העובדים הנורווגים, הפינים או השוודים, שאיבדו את מקום עבודתם לטובת מהגרי עבודה זולים, משמשים היום קרקע פוריה עליה צומח הימין החדש.

בשני העשורים האחרונים יצרו הגלובליזציה של ההון וההתקדמות הטכנולוגית, אשליה של יציבות. גורדון בראון, האדריכל הכלכלי של ממשלת הלייבור הבריטית, התפאר, שארצו הצליחה לגבור על המשברים המחזוריים, ולא ירחק היום שבו המערב כולו יהפוך לממלכת המעמד הבינוני. זאת היתה האווירה ששררה באירופה באותה תקופה, ובחסות אשליה זו נרתמו המפלגות הסוציאל דמוקרטיות לטיפוח ההון הפרטי, על ידי העמדת תנאים אידאליים להשקעה, הורדת מס החברות, הפרטת נכסי ציבור, וביטול הוראות פיקוח ובקרה על הבנקים וחברות ההשקעה. התוצאה לא אחרה לבוא. גורדון בראון ומפלגת הלייבור איבדו בבחירות האחרונות את השלטון בבריטניה לטובת קואליציה של הימין. באיטליה ניצח הימין בראשות ברלוסקוני, כאשר בפרלמנט האיטלקי אין אפילו נציג אחד מפלגה סוציאליסטית או קומוניסטית, לראשונה מזה מאה שנה.

המערך הפיננסי הקורס בכל מדינות המערב, מאפשר לימין החדש להציג את עצמו כמציל האומה. בבחירות בשוודיה, הולנד ואוסטריה ראינו התחזקות דרמטית של מפלגות ימין פופוליסטי, שזוכות לעדנה שלא ידעו כמותה מאז תום מלחמת העולם השנייה. פילוח של מפת ההצבעה בבחירות המקומיות שנערכו לאחרונה באוסטריה, מגלה, שבעיר הבירה שזכתה לכינוי "וינה האדומה", הפכה מפלגת הימין הקיצוני למפלגה השנייה בגודלה (אחרי הסוציאל דמוקרטיה שזכתה ב-44%), לאחר שהעבירה לצדה בוחרים רבים משכונות של מעמד הפועלים, שהיו שייכות יותר ממאה שנה לסוציאל דמוקרטיה.

אבל, עליית הימין החדש המשמעותית ביותר מתרחשת דווקא בארה"ב, שם עורר נצחונו של אובמה, רק לפני שנתיים, גל של תקוות לתקומתו של השמאל. את המומנטום הפוליטי ההסטורי, בזבז אובמה בניסיונות להשיג קונצנזוס לאומי, והותיר את השמאל שתמך בו ללא מנהיגות וללא אג'נדה, עם תחזית כמעט ודאית של תבוסת הדמוקרטים בבחירות הקרובות לקונגרס. הרפיסות הפוליטית שמגלה ממשלו של אובמה, וחוסר נכונותו לפעול נגד מחוללי המשבר היושבים לבטח במרכזי הכוח של וול-סטריט, אפשרו את צמיחתה של אופוזיציה ימנית וגזענית, שהביטוי הרעשני והנושך ביותר שלה היא התנועה המכנה את עצמה "מסיבת התה" – שמרכזת סביבה לבנים צרי אופק וקרתניים מהמעמד הבינוני, החולמים על אמריקה לבנה ועשירה ושונאים כל צבע או מעמד אחר.

גם בישראל ראינו נסיגה קשה של השמאל הציוני, שדבק ברובו בקו של הזדהות מוחלטת עם המדיניות האמריקאית. כולם זוכרים כיצד העבודה ומרץ נגררו אחרי אריאל שרון ותכנית ההתנתקות שלו. לאחר לכתם של שרון ואולמרט, היתה זו קדימה בראשות ציפי ליבני, שגרפה את הקולות של האגף הליברלי, וזאת למרות שהאג'נדה החברתית פוליטית של ליבני רחוקה מאד מכל דבר שקשור לשמאל.

ליברמן ונתניהו, כמו דומיהם בארה"ב ובאירופה, ניזונים מהחולשה של הסוציאל דמוקרטיה, ומצליחים, בעזרת סיסמאות ריקות ופופוליסטיות, לגרוף קולות של עובדים קשי יום. הכוחות הימניים הראקציוניים חיים את הרגע, ואינם מודעים לכך שדווקא מקור הכוח שלהם היום יכול להפיל אותם מחר. הגורם לתנועות הטקטוניות בחברה המערבית, הוא חוסר היציבות הכלכלית של השיטה. המשבר הגלובאלי, שמזעזע את המערכת ומערער את האמון של העובדים בקפיטליזם, הוא זה שדחף חלקים מהם לחיק הימין, וזאת בשל העדר אלטרנטיבה פוליטית קוהרנטית ואמינה מצד שמאל.

עם החרפת המשבר ועליית שעורי האבטלה, יגיעו יותר ויותר עובדים לתובנה שיש צורך בשינוי כוון שורשי ועמוק. על רקע חוסר האמון של מעמד הפועלים בשיטה ובמנהיגות הסוציאל דמוקרטית, בולטת הריקנות של סיסמאות הימין החדש. הימין החדש מפגין אמנם הישגים בקלפיות, אולם מצד שני, עלייתו מעוררת תהליך הפוך של חזרת האיגודים המקצועיים לזירה. למרות נסיגתם המספרית, מהווים האיגודים האירופאים כוח חברתי אדיר, והם עדיין בעלי השפעה גדולה על מעמד הפועלים האירופי שמזהה אותם כארגונים שלו. באיגודים אלה קיימת מסורת של סולידריות חברתית חוצה גבולות, ואחדות נדירה של עובדים ללא הבדל במוצאם הלאומי, הדתי או האתני.

בצרפת מנהלים האיגודים המקצועיים מאבק שמזעזע את אמות הסיפים של המדינה, כדי למנוע פגיעה בזכויות הפנסיה של העובדים. שביתות דומות היו בחודשים האחרונים בספרד וביוון – נגד צעדי צנע של ממשלות סוציאל דמוקרטיות שמבצעות את תכתיבי האיחוד האירופי. רוח הלחימה החדשה של האיגודים, הדיון הער שמתנהל בשורות התנועה האיגוד מקצועית, והגברת התיאום הבינלאומי בין האיגודים השונים – מצביעים על החיוניות של כוחות אלה.

השמאל בעולם בנה את כוחו ההיסטורי על החיבור הסימביוטי בינו ובין תנועת העבודה. אלא שמה שקיים במסורת של הסוציאליזם האירופי לא קיים בישראל. בישראל מופרדת בעיית הכיבוש מהמציאות החברתית מעמדית. המחאה נגד הימין הקיצוני היא בדרך כלל נחלתו של המעמד הבינוני המשכיל מחד או של האוכלוסיה הערבית מאידך. המפלגות הערביות, כולל חד"ש, נופלות למלכודת שטומן להם הצמד ליברמן-ביבי שהיה מעדיף להשאיר לשמאל את "צפון תל אביב והכפרים הערבים" ולקחת אליו את כל היתר.
לעומת הנסיגה הקשה של השמאל הפוליטי בישראל אנו רואים היום תחיה של מאבקים והתארגנויות עובדים, שכוללת איגודים כמו "כוח לעובדים" ו"מען", ארגוני הסגל הזוטר, יוזמות התאגדות חדשות של ההסתדרות ועוד. זאת בנוסף לעשרות רבות של ארגוני חברה אזרחית שלקחו על עצמן להעצים אוכלוסיות בפריפריה. כל אלה מצטרפים לביקורת ההולכת וגוברת נגד השליטה של הטייקונים על הכלכלה והחברה. זהו מקור כוח במאבק לשינוי חברתי פוליטי. כאשר המשבר הכלכלי יחל לתת את אותותיו גם במשק הישראלי, יהפכו נסיונות אלה לחשובים פי כמה.

כדי להביס את הימין חייב השמאל בישראל ליצור דפוסים יחודיים של פעולה ומאבק המבוססים על התסיסה החברתית מעמדית החדשה. כדי לבודד את הימין חייב השאמל ליצור מכנה משותף מעמדי חברתי, ולהפוך לכתובת אמינה למובטלים, עובדים מנוצלים ותושבי פריפריה – יהודים וערבים כאחד. השמאל יכול וצריך לפעול ליצירת שותפות חוצה גבולות לאומיים, שתאחד בתוכה את המאבקים החברתיים ואת המאבק למען זכויות אדם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"ComComIsm = אופן התארגנות חדש"

מאת comcomsit
נשלח 20.02.11, 16:41

אנחנו מנסים ליצור התארגנות כלל עולמית כי הבעיה היא אכן עולמית.

For a moment think of "equal shareholders" - shareholders having equal number of shares.

על ידי הפצת הסיפרון אנחנו מתארגנים
from the the book's cover:

A way to get organized by equally owning the properties of the organization - Your business model solving your social matters by equally spreading the commercial power in your unit or network -Forming your silent revolution by the "ComComIsm".

here is the link:

http://is-with.wikidot.com/peer-owners-your-net

For why should any authentic organization be comcomized, please try also searching this:
comcomism obama

"בעייה אחת קטנה"

מאת ליאור
תל אביב
נשלח 23.10.10, 11:56

הפאשיזם אינו תוצר של הימין בגלל שהוא ימין, כי אם תוצר של הממסד הכלכלי שמעוניין לסכסך בין מגוון הפלגים בעם כדי להישאר בשליטתו - הפרד ומשול. ובגלל העסקת מהגרי עבודה בחצי שכר דבר שיוצר אבטלה ותסכול מצטבר. עוד גורם שקשור למעסיקים ולממסד הכלכלי.

מאבק מעמדי מאוחד של ערבים ויהודים יחדיו הוא אכן אפקטיבי, אבל יש בעייה אחת קטנה. הציבור הישראלי משוכנע שהערבים רוצים לזרוק אותו לים. זה מה שאומרים בטלוויזייה, בחדשות ברדיו, בעבודה ובבית הספר. ולכן כל ניסיון לקשור שמאל כלכלי הכרחי לשמאל פוליטי, משרת למעשה את הממסד הכלכלי בכך שהוא מרחיק את הציבור ממאבק מעמדי מאוחד, בינתיים רק יהודי, של שמאל וימין יחדיו.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה