תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 07.11.10

כלכלה

עופר עיני רץ לפוליטיקה על גב העובדים

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מתעתע בכולנו. ביום ג' 2.11 הוא חתם על הסכם שכר לשנתיים, ביטל שביתה כללית במשק, וכך נתן תמיכה ממשית מאד להמשך קיומה של קואליציית נתניהו-ברק. למחרת יצא בהצהרה תוקפנית נגד מנהיג מפלגתו, אהוד ברק. לאן מכוון עיני? בחינת סדרת הצעדים שלו בשבועות האחרונים מצביעה על כך שהוא ממשיך לתמוך בממשלת נתניהו ולדבוק בשותפות האסטרטגית שלו עם בעלי ההון. למרות הצהרתו, מתקבל הרושם שהוא דווקא כן מכין לעצמו את הכסא ליד שולחן הממשלה. והעובדים? הם משמשים עבורו כמקפצה בלבד.

קשה לעקוב אחרי עופר עיני. ביום ג', בשעות הבוקר המוקדמות, הוא חתם על הסכם שכר למגזר הציבורי וזכה לכותרות כשמנע את השביתה (ראו פירוט ההסכם וסעיפיו). למרות הלילה ללא שינה, הטיל עיני ביום ד' פצצה תקשורתית נוספת שעה שכינה את מנהיג מפלגתו ובן בריתו עד אתמול, אהוד ברק, "אהבל". קודם לכן יצא מי שאמור היה להיות מנהיג הפועלים באלגנטיות אופיינית מתסבוכת קשה, שעה שהואשם בניגוד אינטרסים בעת המו"מ על גורלם של 1500 עובדי מכתשים אגן.

הסכם המגזר הציבורי – ויתור על כלל העובדים

הסכם השכר למגזר הציבורי הוצג בתקשורת כהישג חשוב של יו"ר ההסתדרות. בחינה מדוקדקת של ההסכם מציגה תמונה שונה. אחרי שבמשך עשור נמנעה ההסתדרות מלדרוש תוספת יוקר שתפצה את כלל השכירים במשק – כולל בסקטור הפרטי הגדול פי שלושה מהציבורי – היא מגיעה השבוע להסכם שלא מפצה אפילו את עובדי המדינה על שחיקת שכרם. ההסכם, לפי עו"ד לינדה עפרוני (הארץ, 3.11), הוא הסכם רע לעובדים, כשהוא מוותר אפילו על תוספות ותק וקידום מקצועי שהיו נהוגות בעבר.

יתר על כן – העובדה שההסתדרות אינה חותרת להשגת תוספת יוקר לכלל העובדים במשק פירושה זניחה של הרוב המכריע של העובדים – ובמיוחד העניים והמנוצלים שבהם. לפי חישוב שערכה עו"ד עפרוני, העלאות השכר שאותן השיגה ההסתדרות עבור עובדי הסקטור הציבורי במשך עשור הן בשיעור של 12% (זה כולל שני הסכמי שכר). זאת בשעה שלפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שעור עליית המדד מאז ההסכם הקיבוצי על תוספת היוקר וצו ההרחבה האחרון שנחתם במרץ 2004 היה 17.65%. פרוש הדבר הוא שכלל השכירים במשק איבדו יותר משישית משכרם בתקופה זו בשל חוסר המעש של ההסתדרות. על פי עו"ד עפרוני, גם בהסכם הנוכחי אין מנגנונים שמונעים שחיקת שכר.

ההסכם מחזק את הקואליציה

את הביקורת שמתח עיני על אהוד ברק צריך לבחון גם על רקע התנהלותו במו"מ על הסכם השכר ובעיקר על רקע השקט התעשייתי שהתחייב לו במסגרת ההסכם. החתימה על הסכם שכר לשנתיים הקרובות קשורה הדוקות לדיונים המתנהלים כיום לקראת אישורו של תקציב המדינה הדו שנתי ל-2011-2012. התקציב, שהוגש לכנסת רק שבוע קודם לכן, וכן חוק ההסדרים שמצורף לו, כוללים מספר רב של שינויים מבניים והפרטת חברות ממשלתיות שמכוונים ישירות נגד כוח העבודה המאורגן. כזאת היא ההפעלה מחדש של תכנית ויסקונסין נגד המובטלים.

ההסתדרות לא העמידה את התכנית הרחבה של הממשלה במבחן של השביתה, אלא התמקדה רק בשיעור העלאת השכר. על זה אפשר ונכון להתפשר כאשר ישנה הסכמה על העיקר. אלא שעיני כלל לא מעוניין להתעמת עם נתניהו על העיקר - נושאי מדיניות. יו"ר ההסתדרות, שמילא תפקיד מפתח בהקמת הממשלה וסלל את דרכה של מפלגת העבודה לקואליציה בראשית 2009, מוכיח שוב את מקומו המרכזי בחיים הפוליטיים בישראל כמי שממליך את השליטים. יש שיאמרו שהוא מכין לעצמו את הדרך לשולחן הממשלה. דבר אחד אפשר לומר בוודאות – עיני, על ידי החתימה על ההסכם, סיפק לנתניהו שקט, איפשר לו לייצב את הקואליציה, ולהעביר את תקציב המדינה לשנתיים הבאות.

גם אם בודקים את ההסכם מפן כלכלי גרידא, מסתבר שהאוצר לא העביר יותר ממה שתכנן להעביר ממילא. לפי סקירת ההסכם של כתבי הארץ מוטי בסוק וחיים ביאור (3.11), תוספת השכר שעליה סוכם לשנת 2011 תסתכם בעלות של 2 מיליארד ₪, בעוד הסכום שהוקצה לתוספות השכר בהצעת התקציב לשנה זו היה גבוה יותר. גם הפיצוי החד פעמי של 2000 ש"ח שישולם בתשלום אחד עבור השנים 2009 ו-2010 הינו למעשה פיצוי נמוך בסך של כ-85 ₪ בחודש – שהם הרבה פחות מהשיעור של 2% תוספת שנתית שנקבעו בהסכם.

מכירת מכתשים אגן – ויתור על מקומות עבודה עתידיים

חזית אחרת בה פעל יו"ר ההסתדרות רק שבוע לפני כן היא המאבק על מקומות העבודה של עובדי חברת מכתשים אגן. פרשה זו – לכאורה חסרת חשיבות ציבורית לאומית – חשפה את הקשרים ההדוקים הקיימים בין הנהגת ההסתדרות כיום ובין הטייקונים ובעלי ההון, והוכיחה את צרות האופקים של מדיניות ההסתדרות בכל הקשור לנושא ההפרטה וחיסול המשק הציבורי והמקומי.

בצד האתי, התגלה במהלך הדיון הציבורי על הכוונה למכור את מכתשים אגן, פן בעייתי מאד בדמותו של יו"ר ההסתדרות. מול הכוונה למכור את החברה על שני מפעליה המוצלחים ברמת חובב ובאשדוד, ניהל עופר עיני מו"מ בשם העובדים מול בעלי החברה, שבראשם עומד איש העסקים מספר אחד בישראל – נוחי דנקנר – יו"ר דירקטוריון אי די בי, בעלי חברת מכתשים אגן. אלא שכאן הסתבר שבין עיני ודנקנר קיימים קשרים אישיים הדוקים וכי קרובי משפחה מדרגה ראשונה של עיני (בנו ואחיו) מועסקים במשרות בכירות בקונצרן הענק שבראשו עומד דנקנר. מספר תחקירים עיתונאיים חשפו כי גם בכירים אחרים בהסתדרות ממלאים במקביל תפקידים בדירקטוריונים של חברות כלכליות וזוכים לבונוסים שמנים בתמורה. ניגוד האינטרסים לא יכול היה להיות חריף יותר.

עיני אמנם הבטיח לנהל מו"מ בניקיון כפיים, אלא שתפיסת העולם שלו ושל הנהגת ההסתדרות הנוכחית הובילה אותו להסכים להסדר הרסני שיש בו משום קבלת הדין של השתלטות ההון הפרטי. מול תביעת העובדים למנוע מכירת חברה מצליחה ורווחית כמו מכתשים אגן ל"כמצ'יינה" והעברת פסי ייצור לסין על חשבון מקומות העבודה של 1500 עובדי החברה בישראל, גובש בסוף אוקטובר הסכם בין ההנהלה ובין ההסתדרות לפיו 200 עובדים ותיקים יפרשו לפנסיה מוקדמת בתנאים טובים תוך שנה ואילו מקום העבודה של שאר העובדים יובטח עד שנת 2017.

ההסכם מתעלם מהמכירה הצפויה לחברה הסינית ומההעברה הוודאית של קווי הייצור לסין, שם עלות הייצור (כלומר שכר העבודה) נמוכה בהרבה. מאידך, בין סעיפיו ישנו אזכור לאפשרות של סגירת המפעלים ופיטורי העובדים. במקרה כזה, על פי ההסכם, תוקם קרן בסכום של 36 מליון ₪ שתעמוד לרווחת העובדים.

המשמעות כאן ברורה: בשנת 2017 - תום תקופת ההסכם - תהיה החברה הסינית פטורה מהפעלת המפעלים והעסקת העובדים בישראל. אלפי מקומות עבודה באזור הדרום מוכה האבטלה ייעלמו ברגע, כל זאת באדיבות ההסתדרות, אשר דאגה לשמן את כיסיהם של העובדים הקיימים כדי שיסכימו להרס עתידו של שוק העבודה.

חוזר על המסלול של פרץ?

בשנת 2005 הצליח יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, להפתיע ולזכות בפריימריז במפלגת העבודה. נצחונו יצר ציפיות בשמאל. אלא שהתקווה להצבת האג'נדה החברתית בקדמת הבמה נגוזה במהירות. פרץ בראשות העבודה הצטרף לקואליציה של אולמרט כשר בטחון, במה שהסתיים בפיאסקו של מלחמת לבנון המיותרת והברוטלית. אחרי פחות משנתיים בתפקיד ואחרי שהממשלה שבה היה שותף המשיכה את המדיניות הנאו ליברלית של נתניהו, נאלץ פרץ לפנות את מקומו לברק.

עיני אימץ טקטיקה שונה מזו של קודמו. במקום הצעקנות והשביתות שאפיינו את פרץ, מעדיף עיני את הקשרים הטובים עם בעלי ההון והטייקונים. כאשר הוא פועל בשירותם ומונע תשלום תוספת יוקר,כאשר הוא מצליח להעביר בשקט מכירת חברה כמו מכתשים אגן, הוא מוכיח ללא כל ספק את כישוריו כמנהיג ציבור חלק שפתיים שיודע למכור את סחורתו. הדבקות שלו בממשלת נתניהו מאותתת לכולם כי אין לעיני הסתייגות משמעותית מהמדיניות שמוביל ראש הממשלה וכי כל שהוא מבקש הוא שדרוג לעצמו בתוך הקואליציה הקיימת.

מה שהולך לאיבוד במערכת המשומנת שבנה עיני בראשות ההסתדרות הוא הכיוון והאינטרס – האם כל זה משרת את העובדים או את המעבידים? עיני ודאי יסביר שאין סתירה וכי האמנות שלו היא למצוא את המכנה המשותף. בפועל, כפי שראינו, המכנה הזה אינו אלא המחנה של הטייקונים, שמצליח שוב ושוב לקבוע את סדר היום אותו מקבל על עצמו יו"ר ההסתדרות כעובדה מוגמרת.

השורה התחתונה היא שבבחירה בין תמיכה בעובדים לבין תמיכה בממשלת נתניהו ומדיניותה, עיני לא ממלא את תפקידו, אלא דואג לעתידו. הסכם השכר האחרון מראה שוב שהוא ממשיך לדאוג ליציבותה של הממשלה ולקואליציה בין הליכוד והעבודה, גם כשזה בא על חשבון דאגה לעובדים.

פרטי הסכם השכר במגזר הציבורי

הסכם השכר לעובדי המגזר הציבורי, שנחתם בשעות הבוקר המוקדמות של יום ג' 2.11 על ידי יו"ר ההסתדרות ושר האוצר,יובל שטייניץ, מנע ברגע האחרון את השביתה הכללית במשק שהוכרזה על ידי ההסתדרות. הסכם השכר לשנים 2009-2012 קובע את שיעורי העלאת השכר והטבות נוספות לעובדים. ההסתדרות מצידה חתמה על שקט תעשייתי לשנתיים.

ההסכם כולל מספר סעיפים שבמרכזם העלאת שכר של 6.25% עבור כלל העובדים. תוספות אלו ישולמו החל בינואר 2011 מדי שנה. עבור השנים 2009 ו-2010 ישלם האוצר סכום חד פעמי של 2000 ₪ לכל עובד. כמו כן נקבע כי עובדות מדינה שלהן ילדים מתחת לגיל 5 יזכו לתוספת לשכרן בשיעור 300 ₪ בחודש לילד ראשון ו-200 ₪ בחודש לילד שני. סעיף נוסף בהסכם קובע שדרוג הדרגתי של שעורי ההפרשה לפנסיה של עובדי המדינה כך שהחל בשנת 2013 יגיע שיעור ההפרשה ל19.5% (הפרשה תהיה של אחוז אחד נוסף על חשבון המעביד ואחוז אחד על חשבון העובד).

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה