תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 23, אוקטובר 2007

מלחמת מעמדות

אין תחליף לדבר האמיתי

חוק הפנסיה והסכם פנסיה קיבוצי

מאת אסף אדיב
מילות מפתח: איגוד מקצועי, פנסיה

ביולי השנה, חתמו ההסתדרות ולשכת התאום של הארגונים הכלכליים על הסכם פנסיה לכלל העובדים במשק. לראשונה בישראל הוסכם על מנגנון שיבטיח קצבת פנסיה גם לעובדים עניים ובלתי מאורגנים. מזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני, טען שההסכם המעניק בטחון סוציאלי לעובד הפורש עקב גיל, מחלה או תאונה, יגן על העובדים החלשים במשק. במשך יומיים זכה מזכ"ל ההסתדרות לכותרות מחמיאות בעיתונות, והתראיין מעל כל במה אפשרית. ואולם, ההסכם, שכונה על ידי חותמיו, היסטורי, מצטייר באור שונה לחלוטין כאשר בוחנים אותו על רקע התהליכים שעוברים על המשק הישראלי בעשור האחרון.

למעלה ממיליון עובדים שכירים, ששכרם העלוב ממקם אותם מתחת לקו העוני, אינם יכולים לחגוג יחד עם מזכ"ל ההסתדרות ועם יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שושביני ההסכם. מדובר בעובדים במקומות עבודה קטנים ובלתי מאורגנים, שעד היום היה קושי רב לכפות על מעסיקיהם לכבד את זכויותיהם, ואפילו לשלם להם שכר מינימום.
בנימין נתניהו, בתקופת כהונתו כשר האוצר (2003-2005), טיפח את התפישה לפיה העוני בישראל הוא תוצאה של בטלנות, ומכאן שהפתרון נמצא בהחזרת המובטלים לעבודה. על הקונספציה הזו נבנתה תוכנית ויסקונסין. ואולם, בשנים האחרונות מתברר, שקיימת בישראל שכבה רחבה של עובדים עניים. התופעה הזאת הולכת וצוברת תאוצה, וכוללת היום כשליש מכוח העבודה במשק.

במחקר שפורסם לאחרונה בעיתון דה-מרקר מתברר, כי "שיעור השכירים ששכרם אינו עולה על שכר המינימום מכלל השכירים במשק, עלה בין 1996 ל-2005 מ-23% ל-29%; שיעור המועסקים במשרות חלקיות מכלל המועסקים, עלה באותה תקופה מ-26% לכ-30%. כמו כן, באותה תקופה עלה מספר המשפחות העניות בקרב המשפחות העובדות פי-2.5, מ-63 אלף ל-154 אלף, והן מהוות עתה כ-40% מכלל המשפחות העניות בישראל לעומת כ-30% לפני עשור" (שגיא ינקו ודליה עצמון, דה מרקר 28.3.07).

יוזמה של משרד האוצר

ברקע לחתימה על ההסכם עם ההסתדרות, עומדת יוזמת משרד האוצר לחקיקת חוק פנסיה חובה. יוזמת החקיקה הזו תואמת את הקו הניאו ליברלי הקיצוני שמוביל משרד האוצר בשנים האחרונות. חקיקה בתחום הפנסיה עבור עובדים עניים היא הפן השני של מטבע הפרטת המשק הציבורי, חיסול העבודה המאורגנת בחברות הציבוריות, וקיצוץ בקצבאות רווחה לנכים, קשישים ומובטלים.

מה האינטרס שעומד מאחורי יוזמת האוצר לחוק פנסיה חובה. דן שפרינצק, כלכלן ויועץ פנסיה, מסביר: "לפי חוק הבטחת ההכנסה, זכאי גם פנסיונר שכל קיומו על קצבת ביטוח לאומי לקצבת זקנה נוספת. אם יכריחו את בעלי ההכנסה העלובה לחסוך לפנסיה מפתם החרבה, כשיגיעו לזקנה לא יהיו זכאים להבטחת הכנסה, או שסכום הבטחת ההכנסה שישולם להם יהיה קטן כגודל הפנסיה שלהם. כשבנימין נתניהו 'התנפל' כמוצא שלל רב על הנהגת פנסיה חובה, תוך התחזות לאדם טוב ומיטיב, הוא ידע שמדובר בחוק בלתי סוציאלי בעליל: הקטנת שכרם הנוכחי של המשתכרים מעט ממילא; הימנעות מהתחייבות לתשלום הבטחת הכנסה; ושחרור המדינה מתשלומי הבטחת ההכנסה בזקנתם של העובדים" (מתוך הרצאה במסגרת האוניברסיטה החברתית,Ynet ,12.8.07).
ההסתדרות לא טרחה לחשוף את כוונת האוצר ולא קידמה שום תכנית להתמודדות עם מצבם של העובדים העניים.

וההסתדרות, מה היא אומרת?

לעומת יותר ממיליון עובדים משוללי זכויות, ומחוסרי הסכם קיבוצי והגנה איגוד מקצועית, להם נועד ההסכם החדש, ניצבים מקומות העבודה הגדולים, התעשיה, בתי המלון, עובדי המדינה וחברות הבניה. במקומות אלה קיימים כבר שנים רבות, הסכמי פנסיה נדיבים הרבה יותר מזה שנחתם עתה (עלות תשלומי הפנסיה מגיעה ל-17.5% מעלות השכר של העובד, ובהסכמים קיבוציים הכוללים תשלום פיצויי פיטורים מלאים, היא יכולה להגיע גם ל-20%). עד עתה לא היה קיים מנגנון אכיפה, שיאלץ מעבידים של עובדים בלתי מאורגנים, להפריש לקרן פנסיה. מדוע שמעסיקים אלה, עצמאים קטנים, בעלי מסעדות, בתי מסחר וכו', יגדילו מרצונם את עלות השכר של עובדיהם ב-20% ? בעבר הם סרבו לחתום על הסכמי פנסיה בטענה שצעד כזה יוביל אותם לפשיטת רגל ויגרור פיטורי עובדים.
מה השתנה כעת? חוק הפנסיה שיזם האוצר, אם וכאשר יאושר בחקיקה בכנסת, יעמיד את ארגוני העצמאים בפני עובדה מוגמרת. במו"מ בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים, מיהר עופר עיני להגיש לחברו הטוב, שרגא ברוש, הסכם פנסיה מופחת זכויות ונטול שיניים, שמתעלם משאלות עקרוניות. התוצאה היא הפרדה בין הצטרפות לקרן פנסיה, ובין חברות באיגוד המקצועי, והעמקת הפער בין עובדים שנהנים מהסכם קיבוצי, ובין עובדים בלתי מאורגנים.

להלן המגרעות העיקריות של הסכם הפנסיה עליו חתמה ההסתדרות עם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים:

1. בחקיקת הפנסיה משנת 2003 נקבעה הגדלת ההפרשה של המעבידים והעובדים ל-17.5% משכר העובד, כדי לתת חוסן כלכלי לקרנות הפנסיה. ההסתדרות הסכימה להורדת שיעור ההפרשות לפנסיה ל-15%. פירוש הדבר קיצבאות עלובות, שלא ישיגו את המטרה הרצויה – הוצאת עובדים שיפרשו לפנסיה ממעגל העוני. במישור העקרוני, ההסתדרות קיבלה נורמה פסולה לפיה יהיו במשק שני סוגי עובדים – כאלה שקרן הפנסיה שלהם תעניק להם זכויות משופרות, וכאלה שיקבלו תנאים מופחתים.

2. הזכות להפרשות לפנסיה תחול על העובד רק תשעה חודשים לאחר תחילת עבודתו במקום העבודה. הגבלה זו עלולה לעודד דפוס התנהגות ידוע ופסול של פיטורי עובד לפני תום תשעת החדשים הראשונים.

3. מקומות עבודה שאינם מכבדים את חוק שכר מינימום, ומעסיקים עובדים בשכר נמוך משכר המינימום, לא יכבדו גם את ההסכם הפנסיה. במקרה שהם יחויבו לבצע את תשלומי הפנסיה, הם יטילו את מלוא העלויות על העובד – כלומר יקצצו עוד יותר בשכרו נטו.

4. למרות שהסכימה להפחתה בשיעורי ההפרשה, ההסתדרות לא דרשה הפחתה בדמי הניהול הגבוהים שגובות חברות הביטוח המנהלות את קרנות הפנסיה. על פי התקנות, דמי הניהול שיכולות חברות הביטוח לגבות עבור תשלומי פנסיה, מגיעים ל- 6% מסכום הצבירה השוטף, ולחצי אחוז מהצבירה השנתית.

המפתח - ארגון העובדים

נקודת התורפה העיקרית בהסכם הפנסיה החדש, היא היעדר כל מעורבות מצד העובדים להם נוגע ההסכם. מזכ"ל ההסתדרות ניצל את קשריו המיוחדים עם לשכת הארגונים הכלכליים, וחתם על ההסכם באופן לא דמוקרטי. כתוצאה מכך, לא רק שקיבלנו הסכם רע לעובדים, אלא שבפועל, לא קיים שום מנגנון שיבטיח את ישומו של ההסכם בשטח. למעשה, לקחה לעצמה ההסתדרות את הזכות לנהל מו"מ בשם מיליון עובדים, שלא רק שאינם חברים בשורותיה, אלא שהיא מעולם לא עשתה כל מאמץ לארגן אותם.

רק לפני שלוש שנים חתמה ההסתדרות על הסכם קיבוצי עם חברות כוח האדם הגדולות, שהבטיח לעובדי כח אדם זכויות סוציאליות ואפילו קרן פנסיה. גם אז הוצג ההסכם כהישג מרחיק לכת לסקטור גדול של עובדים מופלים ומוחלשים. מה שקרה בפועל הוא, שהעובדים של אותן חברות כלל לא ידעו על קיומו של ההסכם, וספק רב אם מישהו מהם זכה לשפר את מעמדו בעקבותיו.

בניגוד להסתדרות המתנהלת כאיגוד מקצועי מנותק מעובדיו, עמותת מען מהווה מודל איגוד מקצועי חדש ודמוקרטי. הסכם הפנסיה שחתמה עמותת מען עם קרן מקפת החדשה, מעניק לחברי מען הטבות משמעותיות. עמותת מען מדגישה את הקשר ההדוק בין עבודה מאורגנת וביטוח פנסיוני. בימים אלה מנהלת עמותת מען מסע שכנוע רחב היקף, שמטרתו לצרף לשורותיה כמה שיותר חברים, כדי שיזכו להנות מייעוץ וביטוח פנסיוני ברמה גבוהה. הדרך של שכנוע עובד ועוד עובד בצורך בהתארגנות איגוד מקצועית ובניית סולידריות פועלית, דורשת מאמץ רב ופעולה מודעת. לא תמיד התוצאות הן מיידיות. אלא שבמציאות של שוק העבודה האכזרי של הקפיטליזם הגלובאלי, אין קיצורי דרך ואין תחליף לדבר האמיתי.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה