תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 13.03.11

המשבר הכלכלי

שביתת העובדים הסוציאליים מול מדינה שהפריטה עצמה לדעת

העובדים הסוציאליים שפתחו בשביתה ב- 6.3 תבעו לשים קץ להפרטה של השרותים החברתיים ולבסס הסכם קיבוצי כללי שיורחב כך שיכלול גם את עובדי העמותות המופרטות. בכך הציב איגוד העובדים הסוציאליים רף חברתי פוליטי חדש, וחשף את התוצאות הקשות של הקפיטליזם הנאו ליברלי שלאורו צעדה ישראל במשך 25 שנה ללא הפרעה. בימים אלו, אחרי שביתה שזכתה לתמיכה ציבורית אדירה מסתמנת נכונות של האיגוד בלחץ ההסתדרות לסגת מהתביעה לצו הרחבה ובכך לותר על הנושא המרכזי של המאבק. הכוחות הדינמיים שהתגלו בקרב העובדים הסוציאליים והסטודנטים של בתי הספר לעבודה סוציאלית חייבים לעמוד על המשמר כדי למנוע תוצאה זו.

FILE etgar/shotef/2011/צו_הרחבה.jpg IS MISSING

כ-16 אלף עובדים סוציאליים - רובם נשים - הם הנושאים בנטל החברתי הקשה של טיפול בעוני באבטלה ובהזנחה שמאפיינים את ישראל כיום. משפחות פגועות, ילדים במצוקה, אנשים עם צרכים מיוחדים, קשישים חסרי אמצעים, נערות ונערים בסיכון, קרבנות אלימות במשפחה ובקהילה, מכורים לסמים - כל אלו נופלים בסופו של דבר לפתחם של העובדים הסוציאליים.

מסתבר כיום כי שומרי הסף שלנו, אלו שהטלנו לפתחם את כל מה שקשה לנו לשאת בבית הספר ובשכונה אינם זוכים לתגמול מינימלי. השכר והתנאים הסוציאליים שלהם זוכים העובדים הסוציאליים מבוסס על הסכם שכר משנת 1994 שעבר רק עדכונים מזעריים. שכרם הנמוך והמבזה של העובדים הסוציאליים הוא זה שהוציא קבוצת עובדים איכותית ומצפונית זו לשביתה בראשית מרץ 2011.

ליבה של הבעיה אבל אינו רק השכר הנמוך - הקרוב לשכר המינימום לעובד סוציאלי מתחיל עם תואר אקדמי. העובדים הסוציאליים שובתים גם במטרה לעצור את המדיניות הממשלתית הנהוגה יותר מעשרים שנה ומאיימת לחסל כליל את השרות הציבורי. כבר כיום מועסקים כ-40% מהעובדים הסוציאליים על ידי עמותות וחברות פרטיות שהוקמו במסגרת הפרטת השירות הציבורי. מסקר שערך דר' רוני קאופמן בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון עולה כי שעור של 75% מהעובדים הסוציאליים החדשים נקלטים כיום בעמותות וארגונים לא ממשלתיים ולא בשרות הציבורי.

כ-6000 עובדים סוציאליים אינם מאוגדים ולמעשה אין להם קשר לאיגוד העובדים הסוציאליים ולכן אינם כפופים להוראות ההסכמים בין הממשלה ובין האיגוד. עובדים אלו מועסקים על ידי גופים פרטיים שההסכם של העובדים הסוציאליים אינו מחייב אותם.

הממשלה מחסלת את השרות הציבורי

במאמרו מיום ה' 10.3 מצביע העיתונאי גדעון עשת על המשמעות הגורלית של שביתת העובדים הסוציאליים: "איגוד העוסי"ם הוא האיגוד המקצועי הראשון שתפס את תרגיל ההפרטה הממשלתי הזה ואת משמעותו מבחינת תנאי העבודה. לכן דורש האיגוד כי מה שיוסכם על שכר העוסי"ם במגזר הציבורי יחול גם על העובדים בעמותות. אם לא יעשה כן מבינים מנהיגי העוסי"ם כי בעוד כמה שנים לא יהיו יותר עובדים סוציאליים בשרות המדינה. כולם יהיו עובדי עמותות בתת תנאים".

עשת מצביע על כך שבשל תהליך ההפרטה, או מה שכונה על ידי בכירי האוצר כ"די אן איי של מדיניות הממשלה" ימחק כליל תוך עשור או שניים את השרות ציבורי בתחום השרותים החברתיים.

תהליך ההפרטה בתחום השרותים הסוציאליים היה מהיר, ובתקופה הראשונה אפילו היו חילוקי דעות לגבי המשמעות שלו. סקר שערך פרופ' יוסף קטן בשנת 2005 הראה כי רבים מהעובדים הסוציאליים ראו את ההליך של הפרטה בחיוב. אבל לבלבול שנוצר בשורות הגורמים המקצועיים לא היו שותפים בכירי האוצר. ברמת הממשלה וקברניטי הכלכלה (ללא הבדל בין האופי הפוליטי של הממשלה) ננקטה עמדה חד משמעית שראתה בצמצום המגזר הציבורי וקיצוץ בתקנים עקרון מנחה.

למעשה מזה שנים לא רק שאין מרחיבים תקנים בשרות הסוציאלי אלא שבהדרגה מעבירים אחריות לתחומי פעילות שונים לידי גופים פרטיים שמתוקצבים על ידי המדינה.

הכשלים בתהליך הזה החלו להסתמן כבר ב2008. כתוצאה מכך מינה משרד הרווחה ועדה בראשותו של יקותיאל צבע שתפקידה היה לבחון את הדרכים לביצוע רפורמה במערכת שרותי הרווחה האישיים. המלצות הועדה שהוגשו לשר הרווחה בראשית 2009 והן כוללות מספר המלצות שמצביעות על הצורך לשינוי כוון. בין ההמלצות היו קביעות לפיהן ישנו מחסור מתמשך במשאבים שפרושו מתן מענה חלקי לאוכלוסיות במצוקה. ישנה תשתית חוקית מיושנת ללא תקנים ברורים. ישנו ריבוי ספקים כתוצאה מהפרטות של מחלקות רווחה וכתוצאה הפכה המערכת לבלתי יעילה.

נושא נוסף שהעלתה הועדה היה תופעה של אי שוויון במתן שירותים תוך דגש על האפליה ממנה סובל המגזר הערבי. אלא שכמו בנוגע לדוחות חשובים אחרים דבר לא נעשה. המצב במגזר הערבי בכל הנוגע לשרותים סוציאליים גובל באסון חברתי. בשל עליה דרמטית בשעורי העוני הערבי (יותר מ50% מהאוכלוסיה לעומת ממוצע ארצי של 20%) היה בשנים האחרונות גידול חריף בפניות ללשכות הרווחה בישובים הערבים.

לפי דו"ח של דר' אמין פארס (הצרכים התקציביים של האזרחים הערבים לקראת תקציב 2008) עומד תקציב שרות הרווחה ליחיד במגזר הערבי על 328 ש"ח לעומת תקציב של 493 ש"ח ליחיד במגזר היהודי. פורום ראשי לשכות הרווחה בישובים הערבים ערך בשנת 2007 סקר צרכים וקבע כי חסרים לו 170 תקנים של עובדים סוציאליים. לפי סקר זה גדל מספר הפניות ללשכות הערביות פי שניים זאת בשעה שהעליה בלשכות בערים יהודיות היתה של 30%.

בשיחת טלפון עם ראגב עבאס - עובד סוציאלי ותיק העומד בראש לשכת הרווחה של המועצה המקומית בכפר כנא הוא אמר כי מספר התיקים הממוצע שמוטל על עובד סוציאלי ערבי הוא 300 (לעומת 160 במגזר היהודי). המועצות הערביות ענייות יותר ולעתים אינן מסוגלות לנצל תקנים קיימים שכן על פי החוק הן נדרשות לממן 25% משכרו של העובד הסוציאלי.

איגוד העובדים הסוציאליים נרדם במשמרת

השאלה היא איפה היו האיגוד וההסתדרות במשך 15 השנים האחרונות בהם הצליחה הממשלה לעשות מהפך מהותי בכל מערכת השירותים החברתיים. במשך תקופה זו ראתה ישראל החרפה של הקיטוב המעמדי והופעה של יותר ממליון וחצי עניים על כל הכרוך בכך. הרס המערכת החברתית ורשת הבטחון הסוציאלי באה יחד עם הפרטה של שרותים רבים. בכל אותה תקופה לא תבעו האיגוד וההסתדרות לפתוח את ההסכם הקיבוצי שנחתם כאמור בשנת 1994. למעשה מאז אותו הסכם לא ניהל איגוד העוסי"ם מאבק משמעותי על מעמדו ומעמד השרות הסוציאלי.

חוסר המעש והפסיביות של האיגוד וההסתדרות בתחום זה במשך עשור וחצי משקפים את הגישה החיובית שנקטו מנהיגי ההסתדרות ביחס לתכנית ההפרטה בכלל כולל של נכסי ההסתדרות. כאשר ההסתדרות החדשה בהנהגת רמון ופרץ מכרה את סולל בונה בנזיד עדשים לתד אריסון וויתרה בלי מאבק על קרנות הפנסיה, שהן נשמת אפו של כל איגוד מקצועי, קשה לצפות ממנה לעמוד כנגד תכניות הפרטה בתחומים אחרים.

ההסתדרות הפנתה את גבה באותה תקופה גם לבעיות קריטיות אחרות כמו למשל לבעיית האבטלה, היא נמנעה מלנקוט כל עמדה או יזמה ביחס לתופעה הפסולה של ייבוא עובדים זרים לבניין חקלאות וסיעוד ולא התערבה במערכת מסועפת של חוקים ותקנות שהעבירו יותר ויותר שרותים לחברות פרטיות. עופר עיני מנהל בימים אלו דיונים על הגדלת ייבוא של עובדים זרים לבניין וכבר הביע תמיכה בהצעה הרסנית זו של הקבלנים.

השטח העיר את האיגוד

FILE etgar/shotef/2011/1צו_הרחבה.jpg IS MISSING

על רקע תמונה קשה התעוררה בשנים האחרונות תנועה ספונטנית של עובדים סוציאליים שנערה את האיגוד מתרדמתו. עובדים סוציאליים מהשורה החלו לפעול כבר בשנת 2007 כדי לבלום את הפרטת השרות וריסוק מעמדה של העבודה הסוציאלית. ענבל שלוסברגר שעומדת כיום בראש "עמותא" (תא העובדים הסוציאלים המועסקים בעמותות במסגרת איגוד העוסי"ם) מתארת בשיחת טלפון את התהליך המענין שהתרחש בשטח ב-4 השנים האחרונות. "בשנת 2007 יזמו שני עובדים סוציאליים עצומה שקראה לעצור את ההפרטה. במקביל יזם דר' רוני קאופמן מבית הספר לעבודה סוציאלית בבאר שבע מחקר שטח שחשף את הכשלים במערכת המופרטת של עמותות שבאות במקום השרות הציבורי. בעקבות יזמות אלו ואחרות הוקם "מוקד לקידום זכויות עובדים המועסקים בעמותות ובחברות". לטענת ענבל שלוסברגר איגוד העו"סים הגיב בחיוב ליזמות אלו והיה מעורב ביזמה מהתחלה והמוקד הוקם בשיתוף בינו ובין בית הספר לעבודה סוציאלית.

במקביל הוקמה בשנת 2007 תנועת "עתידנו". לפי אתר האינטרנט של התנועה היא קמה "מתוך התארגנות ספונטנית של עובדות ועובדים סוציאליות/יים כדי לקדם מאבק על שיפור תנאי השכר של העובדות/ים הסוציאליות/יים, לעצור את הפגיעה שגורמת הפרטת השירותים החברתיים. תנועת עתידנו רואה בדאגה את קריסתה של מדינת הרווחה בישראל ומעוניינת להפוך את ציבור העובדות והעובדים הסוציאליים לשחקן משמעותי וקובע בזירת המדיניות החברתית- כלכלית במדינת ישראל"

בבחירות למוסדות האיגוד בשנת 2009 הריצה "עתידנו" מועמדים משלה למשרות שונות בהנהגת האיגוד כולל למשרת ראש האיגוד ונציגתם לראשות האיגוד זכתה ב- 40% מקולות העוסי"ם.

ענבל שלוסברגר, מאנשי עתידנו נבחרה לאחר הבחירות לעמוד בראש "עמותא" - מסגרת השייכת לאיגוד העוסי"ם ואשר תפקידה לארגן את העובדים הסוציאליים בעמותות ולשים קץ למצב בו עובדים בלתי מאורגנים אלו לוקחים בהדרגה את מקומם של עובדים מאורגנים בשרות הציבורי.

"עמותא" הוקמה בפברואר 2010. במשך השנה האחרונה מספרת ענבל "פעלנו רבות במאמץ לשכנע עוסי"ם בעמותות להצטרף אלינו ודרכנו אל האיגוד. אלא שדבר זה לא היה קל. עובדים סוציאליים בעמותות הביעו חשש גדול מחשיפה והצטרפות לאיגוד." ענבל מודה שעד היום לא הצליחה לשנות באופן מהותי את המצב אבל במשך שנה של פעילות נוצר קשר עם 2000 מתוך 5000 עובדים סוציאלים בעמותות והכינה מאגר מידע לגביהם תוך יצירת קשר ראשוני ונסיון לשכנע אותם להצטרף לאיגוד. 500 עוסי"ם אכן הצטרפו לאיגוד בתקופה זו ומהווים את הקבוצה הראשונה והחלוצית של עוסי"ם בעמותות שמתאגדת. לטענת ענבל יש תחושה שהשביתה יצרה דינמיקה חדשה וישנן פניות רבות של עו"סים בעמותות להצטרף דווקא עכשיו.

סטודנטים ללא סיכוי

FILE etgar/shotef/2011/ba_ma_no_pay.jpg IS MISSING

עוד יזמה מענינת וחשובה שזעזעה את השטח היתה עוסי"ם שינוי - קבוצה של סטודנטים בתשעה בתי ספר לעבודה סוציאלית בישראל שהוסיפה עוד מרכיב לתנועת המחאה שנוצרה בשנים האחרונות נגד המצב בשרות הסוציאלי. אם 3 מתוך 4 בוגרי בתי הספר לעבודה סוציאלית צפויים להיות מועסקים על ידי עמותה פרטית בתנאי שכר פוגעניים וללא זכויות, ברור מדוע ראו עצמם הסטודנטים בתחום חייבים לפעול. הקמת "עוסי"ם שינוי" היה צעד של הגנה עצמית. קרין ריבנוביץ המרכזת את תחום התקשורת של עוסי"ם שינוי מסבירה את הצמיחה של הקבוצה ואת פעילותה כיום: "עוסי"ם שינוי הינו ארגון ארצי המונה מאות סטודנטים לעבודה סוציאלית אשר החליטו להתאגד ולפעול למען עתידם של מקצוע העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל. מטרת הארגון היא להציג את עמדותיהם של הסטודנטים בנושאים שונים הקשורים להכשרת העוסי"ם ולמצב המקצוע ככלל. אנו פועלים להביא לשינוי במעמדו של המקצוע ולעורר את העובדים הסוציאליים לאקטיביות בנוגע למצבם ולמצב הרווחה. מאז הוקם הארגון בנובמבר 2009, הוקמו גרעיני פעולה של סטודנטים בבתי ספר לעבודה סוציאלית ברחבי הארץ ונערכו אירועי הסברה בנושא. הארגון אף ערך מפקד של העובדים הסוציאליים במגזר הפרטי עבור איגוד העובדים הסוציאליים. במאבק הנוכחי חברי הארגון לוקחים חלק משמעותי בהובלת השטח להתארגנות ולהעלאת תדמית המקצוע בעיני הציבור הרחב ועוד."

שביתה למען העתיד

הפער בין הצרכים של העובדים הסוציאליים ובין עמדת האוצר קשים לגישור. מול עמדת האוצר והממשלה, החותרים להפריט את השרות הציבורי, ולמנוע בכל מחיר יצירת תקנים חדשים, עומדים העובדים הסוציאליים שמוצבים בחזית המלחמה נגד העוני והמצוקה החברתית ודורשים את מה שנראה פשוט והגיוני - לתת להם כלים לטפל בבעיות הקשות ולתגמל אותם בהגינות.

איגוד העובדים הסוציאליים שאימץ בשנים האחרונות את התביעה להפסיק את ההפרטה ודורש להשוות את תנאי העבודה של כל העובדים הסוציאליים, כולל אלו המועסקים בעמותות. הוא מעמיד בעיות אלו בנוסף לתביעות שכר צודקות שתובעות העלאת שכר בסדר גודל של 30% -40% (תוך התאמה כך שבעלי השכר הנמוך יקבלו תוספת גדולה יותר).

האוצר ומשרד הרווחה שניהלו את המו"מ מצד הממשלה גילו כלפי חוץ אמפטיה לעובדים הסוציאליים אך בפועל התנגדו גם להיקף הנדרש של התוספת ובעיקר לתביעה להחיל את התוספות גם על עובדי העמותות.

איגוד העובדים הסוציאליים החליט מסיבות טקטיות שלא להעלות הפעם במאבק את דרישותיו להגדלת תקנים לעובדים סוציאליים. הוא גם לא העלה כל תביעה להעדפה מתקנת במגזר הערבי ובפריפריה בכלל. אם למרות חולשות אלו בהגדרת מטרות המאבק היה מצליח האיגוד להשיג את תביעתו כי ההסכם יכלול את העובדים הסוציאליים שמועסקים על ידי עמותות פרטיות ניתן היה לדבר על הישג חברתי ממדרגה ראשונה.

האוצר התנגד להשוואת תנאים זו משום שפרושה ביטול היתרון שבהעסקת עובדים דרך עמותות לקופת המדינה. האוצר מבין כי ויתור בשאלה זו לעובדים הסוציאליים יפתח סכר של תביעות בתחומי החינוך, הבריאות ושרותים מופרטים אחרים. תהליך כזה ייאלץ אותו לעצור את ההליך של צמצום השרות הציבורי באמצעות הפרטתו וחיזוק המגמה של הגדלת הסקטור הפרטי.

נציגי האוצר במו"מ עומדים על רגליהם האחוריות כדי למנוע בכל מחיר קיומו של צו הרחבה. ראשי ההסתדרות שמלווים את המו"מ החלו על רקע זה לדבר ביום ה' 10.3 על "מנגנון פיקוח" - מושג שאינו אלא מסווה לוויתור על צו הרחבה. פרשנים כלכליים מעריכים כי עם שובו של עופר עיני מחו"ל יושג תוך ימים הסכם בין הצדדים.

אם אכן יתיישב יו"ר ההסתדרות כדובר הראשי של האיגוד השובת יהיה בכך צעד אנטי דמוקרטי שעוקף את האיגוד והעובדים הסוציאליים שהוא מייצג. מי שצריך לשאת ולתת בשם העובדים הוא ראשי האיגוד ולא עופר עיני שהפך לאחרונה לנושא ונותן בכל נושא - שביתות במכתשים אגן, שביתה במפעלי ים המלח, שביתה בנמלים. רק מנהיגי האיגוד שקשובים לרחשי הלב של העובדים שהם מייצגים ומכירים על בורים את רזי המקצוע יכולים לייצג את העובדים נאמנה.

יתר על כן ברוב האיגודים בעולם נהוג כי אחרי שצוות המו"מ משיג הסכם הוא מובא לדיון והצבעה במועצה המנהיגה של האיגוד או אפילו בקרב כלל חברי האיגוד. בעידן האינטרנט הדבר בהחלט אפשרי תוך מספר ימים והיה מאפשר להגיע להסכם שקיבל לגיטמציה רחבה.

כאן יש חשש שהדברים יעשו אחרת. יו"ר ההסתדרות ישיג מתווה שאינו כולל צו הרחבה ויכריז באופן חד צדדי על סיום השביתה. העובדים הסוציאליים שצעדו ברחובות יאלצו לקפל את הדגלים. אם אכן זו תהיה התוצאה ניתן יהיה לקבוע שהשביתה לא השיגה את עיקר מטרתה - שינוי המגמה של הרס השרותים החברתיים. הכוחות הדינמיים שהתעוררו בשורות העובדים חייבים לעמוד על המשמר כדי למנוע נסיגה של הרגע האחרון של הנושאים והנותנים מטעם העובדים הסוציאליים. אין כאן מלחמה על הכיס בלבד. זוהי מלחמה על נשמת אפה של החברה - האם תמשיך הממשלה לשרת מיעוט קטן של בעלי הון על פי תורת הכלכלה החופשית או שהרוב של העובדים החופשיים יכתיבו סדר יום חברתי חדש שיתן סיכוי לכולם להתפרנס בכבוד.

אסף אדיב הוא מנכ"ל ארגון העובדים מען

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"שטויות במיץ - מקצוע לא נחוץ ומזיק"

מאת יעל המייעלת
נשלח 22.03.11, 18:50

מי בכלל צריך עובדות סוציאליות? אם מישהו עני הן יהפכו אותו לא-עני? הכל תלוי כמה כסף מעבירה המדינה לעניים, ולא כמה כסף משלמת המדינה לעו"ס לנחם עניים מדוע אין להם כסף לקנות בסופר. בתחום דיני משפחה, העו"ס הרסמניות ומחרבות משפחות. אסון במימדי צונמי. עשרות אלפי ילדים מנותקים מאבותיהם בגלל עו"סיות.

"מגדלים עבדים"

מאת אביבה מאיר
נשלח 19.03.11, 16:22

מפריטים הכול ואסרים להתארגן

"מדינה אוכלת יושביה"

מאת רותי רנסיה rutir3walla.com
נשלח 14.03.11, 10:36

אני מסכימה עם הדברים במאמר ,חשוב שנבין שאכן מדובר בםני החברה וםני השירותים החברתיים. ההפרטה אולי טובה לאוצר אבל לא טובה לנו העובדים הסוציאליים ולפונים שלנו -ראו איזה שירות מקבלים בחוק הסיעוד מאז הופרט לעומת כשניתן עי" המשרד. חייבים לעצור את זה ועכשיו זה הזמן . אם ניסוג מעמדותינו חבל על כל המאבק שהותחל. אסור להיכנע גם לעפר עיני ושיזכור שמייצג את האינטרסים של העובדים ולא של המדינה. אני קוראת ליו"ר האיגוד ,לעושים שינוי ועתידנו לא לוותר ,להיות נחושים, אמנם אין לנו שלטר כמו לעובדי הנמל אך אם נתמיד נצליח.

"יישר כח!!"

מאת אורי פינוס
נשלח 14.03.11, 08:20

יישר כח!!

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה