תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 07.04.11

מלחמת מעמדות

תבוסת העובדים הסוציאליים - מה ניתן ללמוד ממנה

כאשר ישב יו"ר ההסתדרות עופר עיני עם האוצר לסגור את פרטי ההסכם, הוא לא העלה בדעתו כי רוב העובדים הסוציאליים במועצת האיגוד יצביעו נגדו. במקום לגייס את האנרגיות שלהם ולמנף אותן לבניית איגוד מקצועי חזק, הוא מיהר לשפוך מים קרים על המאבק, כדי שלא יווצר תקדים שהשטח קובע.

שביתת העובדים הסוציאליים הסתיימה במפח נפש. דווקא בגלל הכח והתנופה של התנועה הספונטנית של מאות ואלפי עובדים ועובדות סוציאליים, שיצאו לרחובות במשך 23 יום, ישנה תחושה קשה של החמצה. ההסכם המביש שנכפה על העובדים על ידי האוצר, בית הדין לענייני עבודה וההסתדרות, עומד בסתירה מוחלטת לציפיות ולתביעות של העובדים הסוציאליים.

הסיבה לכשלון לא היתה העדר הכנה. במשך יותר משנה נערך איגוד העובדים הסוציאליים למאבק. האיגוד, על מרכיביו השונים, היה שותף לאירגון עובדי העמותות הפרטיות, במטרה לשים קץ להפרטה. נשכרו שירותיו של איש כספים מנוסה (שלום גרניט) כדי להכין טבלת שכר חדשה, ונקבעה מטרה של הגדלת תקנים ותיקון עיוותים בשרותי הרווחה. אלא שברגע האמת, כל אלו נשכחו, והשאלה הנשאלת היא, מדוע לא היתה לעובדים הסוציאליים הנהגה שתבטא את כוחו של השטח? ובעיקר, איך ניתן להערך לקראת הבאות, כדי שמה שהיה לא יהיה.

היחס לעיני כמבחן

מול העובדים הסוציאליים עמדו נציגי האוצר, מכונה משומנת של פקידים המגוייסים לקו הניאו ליברלי, שדוחף לקיצוץ בהוצאות הממשלה בכל מחיר, וחותר להקטין את המגזר הציבורי. כאשר העובדים הסוציאליים תבעו צו הרחבה לעובדי העמותות, הם יצאו נגד מדיניות ההפרטה והרס מדינת הרווחה. אלא שההפרטה מהווה את הד. אן. איי של הקו הכלכלי של ישראל במשך 25 השנה האחרונות, והיא זוכה לתמיכת כל המפלגות הגדולות בישראל: הליכוד, העבודה, ישראל ביתנו וקדימה.

רק גיוס של כוח חברתי פוליטי אדיר יכול להזיז את האוצר מהתנגדותו להפרטה, ובלעדיו לא היה לעובדים הסוציאליים כל סיכוי לשנות את המשוואה. העיתונות האוהדת, שלוותה את השביתה בימיה הראשונים, התבררה כמשענת קנה רצוץ. מהרגע שיו"ר ההסתדרות עופר עיני הפך את עמדתו והחל לדבר נגד השביתה, נעלמה התמיכה הציבורית. אף גורם במערכת הפוליטית לא התייצב חד משמעית עם העובדים הסוציאליים. מנהיגי המרד בשורות האיגוד הגיעו ליום האחרון של הקרב ללא נשק בקנה, ואיבדו את הרוב שהיה להם במרכז האיגוד. כך נסללה הדרך לתבוסה.

היחס למנהיגותו של עופר עיני הוא שאלה קריטית. גם אם היה איגוד העובדים הסוציאליים מאוחד כולו סביב תביעותיו העקרוניות, הוא לא היה יכול לבצע שינוי של ממש, כל עוד הוא הכפיף את עצמו להנהגת עיני.

יש משהו סמלי בכך, שעברו 17 שנה מאז נחתם הסכם השכר האחרון של העובדים הסוציאליים. התרדמה הממושכת שפקדה את איגוד העובדים הסוציאליים לא היתה מקרית. בתקופה זו פעלה ההסתדרות בראשות רמון, פרץ ועיני, כשותפה מלאה של הממשלות השונות בסדרת הפרטות דרמטיות של שרותי הרווחה, מפעלי תעשייה, ושירותי חינוך ובריאות. בנוסף לכך ויתרה ההסתדרות על שליטתה בקרנות הפנסיה, שהפכו היום למנוף לעשיית רווחים עבור חברות הביטוח הגדולות, ללא קרב.

עופר עיני, שהחליף את פרץ בראשות ההסתדרות בשנת 2006, יצר לעצמו מעמד של מתווך על במשק, בהסתמך על הברית שלו עם יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. הוא היה האדריכל של כניסת ברק לקואליציה של נתניהו בשנת 2009. קודם לכן הוא תמך חד משמעית במלחמה בעזה ובלבנון, והוא משמש כשגריר של ישראל במאבק נגד הקריאה הפלסטינית לחרם. בתוקף מעמדו הרם כממליך ראשי ממשלות ושותף לקו הפוליטי והכלכלי של נתניהו, אולמרט וברק, עיני משמש בסכסוכי העבודה יותר כמתווך ופחות כנציג העובדים.

"המאבקים" של עיני

כאשר עיני מכריז על שביתה, הוא נוהג לארגן הסעות של עובדים לירושלים באוטובוסים, ושם הוא מחלק להם שלטים מוכנים וכריכים כדי להראות כי ההסתדרות נמצאת ברחוב. אחר כך הוא נכנס פנימה ללשכת שר האוצר, חותם על הסכם ושולח את העובדים הביתה.

במאבק העובדים הסוציאליים, ההסתדרות לא נדרשה להכין כריכים. כאשר עיני ישב עם האוצר לסגור את פרטי ההסכם, הוא לא העלה בדעתו כי רוב העובדים הסוציאליים במועצת האיגוד יצביע נגדו. העוצמה וההתלהבות של העובדים הסוציאליים הממו אותו. במקום לגייס את האנרגיות שלהם ולמנף אותן לבניית איגוד מקצועי חזק, הוא מיהר לשפוך מים קרים על המאבק, כדי שלא יווצר תקדים שהשטח קובע.

ההסדר שעיני סגר עם האוצר אינו יחודי. בשנים האחרונות, עיני הגיע להסדרים עם האוצר בנושאים כמו הפרטת הנמלים והדואר. עיני סגר הסכם על העלאת שכר מינימום עם שותפו שרגא ברוש מעל ראשו של האוצר, והכריח את הממשלה לקבל את המתווה שקבע. רק לפני כמה חודשים סגר עיני עם הממשלה הסכם שכר למאות אלפי עובדי המגזר הציבורי. העובדים הסוציאליים היו עוד תחנה בדרך, ועיני לא מעונין לשבור מסגרות בשבילם. מרגע שנכנס לחדר המו"מ, פקידי האוצר הבינו שניתן לגמור כאן עסקה במחיר מציאה.

ההצבעה נגד התכתיב של עיני מהווה תקדים חשוב. נשיאת בית הדין הארצי לעבודה טעתה טעות מרה שעה שהגדירה את החלטת האיגוד כלא דמוקרטית. האמת היא הפוכה. מדובר באירוע מכונן, שביטא, לראשונה בתולדות ההסתדרות, את עמדת העובדים. באיגודים מקצועיים בעולם, לא יעלה על הדעת, שיו"ר התאחדות עובדים כללית יחתום בשם איגוד ענפי, מבלי לקיים דיון והצבעה של חברי האיגוד, או לפחות של הנהגתו. גם איגודים שמרניים, שנהגו לפעול בשיטה של תכתיבים והסדרים מלמעלה, שינו את דפוסי העבודה שלהם בשנים האחרונות, ונפתחו לרוחות החדשות המנשבות מהשטח.

ברירות קשות

יחסה של ההסתדרות להפרטה, והעדר הדמוקרטיה הפנימית, הן שני צדדים של אותה המטבע. כל עוד זה המצב, ההסתדרות חונקת את מאבקי העובדים, במקום לחזקם מול האוצר על ידי סולידריות ותמיכה של קבוצות עובדים אחרות. בשביתה של העובדים הסוציאליים, עיני נמנע מכל צעד שיכול היה להתפרש כתמיכה של עובדים ממגזרים אחרים עם השביתה. במקום זאת הוא סגר "דיל" עם האוצר מאחורי גבם של העובדים הסוציאליים, בניגוד לעמדתם.

בפני העובדים הסוציאליים עומדת כיום ברירה קשה. לאור לקחי השביתה, ברור כי יש צורך לשדד מערכות באיגוד. אבל, גם אם תבחר הנהגה חדשה, עדיין זו תעמוד בפני אותה השאלה שאתה התמודד האיגוד לפני שנה. אם יש לקח חשוב מהשביתה האחרונה הוא, שההתלהבות של השטח אינה תחליף ליצירת קואליציה רחבה, לוחמת, שתוכל לעמוד מול האוצר והמערכת הפוליטית הממוסדת. אם לא יהיה שינוי בהנהגת ההסתדרות, מנהיגי ומנהיגות האיגוד יתקלו בעיני או בדומים לו, ומאבקם יכשל שוב.

החזון ורוח הלחימה של העובדים הסוציאליים הוו מסר לכל עובד שמאס בניצול ואפליה, ובועדים ואיגודים מאובנים ומושחתים. כדי להכין את השביתה הבאה, העובדים הסוציאליים חייבים ליזום דיאלוג פתוח עם תנועות, איגודים וארגונים שונים, במטרה לגבש חזית חברתית רחבה, המתנגדת לנאו ליברליזם ולהפרטה, וחותרת לשוויון וצדק חברתי.

האיגוד גם חייב להתמודד עם דחיקתם של העובדים הסוציאליים הערבים, המהווים קבוצה מופלית לרעה, ממעגל המעורבות וההשפעה בתוכו. אם יצליח האיגוד החדש לגייס אלפי עובדים בעמותות הפרטיות, ולהפעיל אלפי עובדים סוציאליים ערבים, שקולם לא נשמע עד היום, תוך נתינת ביטוי לאנרגיות האדירות של חבריו, הוא יתרום תרומה של ממש, לא רק לשיפור שכרם ותנאי עבודתם של חבריו, אלא גם בקידום השינוי החברתי בישראל.

הצטרפו לדף התומכים של מען

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"פוסט מענין"

מאת איתי()
נשלח 01.08.11, 17:08

חשוב, וכתוב היטב.

לא הבנתי דבר אחד - כתבת:
"והוא משמש כשגריר של ישראל במאבק נגד הקריאה הפלסטינית לחרם".
אני מבין שזה עוד סעיף ברשימת החטאים שלו. למה בעצם? מה אתה מציע, שיצטרף לקריאה הפלסטינית לחרם? (אגב, חרם של מה?).

"חשוב ביותר"

מאת גליה סלע מנהלת המחלקה לש.ח מ.א. עמק הירדן.
נשלח 23.04.11, 12:06

הכתבה הזו חשובה ביותר! נותנת הסבר וניתוח של המצב שלאחר השביתה. יש לעשות מאמץ להפיצה לעובדים. ההרגשה שצריך לפטר את איציק פרי והנהלת האיגוד, היא, לפחות ע"פ מאמר זה,לא תפתור את הבעיות ולא תקדם אותנו כאיגוד ששואף להגיע לשינוי חברתי.
חשוב להבין את המציאות בה אנו פועלים, ולקחת אותה בחשבון.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה