תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 15.05.11

מדיני

כולם מחכים לספטמבר

"חודש ספטמבר הוא תמיד חודש מחורבן במזה"ת", כך צוטט ראש השב"כ היוצא יובל דיסקין, והוא צודק. הכרזה חד צדדית של אבו מאזן על מדינה פלסטינית תהווה מכת מוות להסכמי אוסלו ה"מחורבנים" גם הם, ושנחתמו גם הם באותו חודש בשנת 1993.
במשך 18 השנים מאז החתימה על הסכמי אוסלו, ניסו הפלסטינים להוליד מדינה. את התרמית הישראלית הם גילו לקראת ספטמבר 2000, אז הבינו שישראל דואגת תמיד לגמור בחוץ.

אחרי שנים ארוכות של דם רע וניסיונות פיוס וגישור כושלים, החליט אבו מאזן שהשעון הביולוגי של עמו מתקתק : "המהלך של ספטמבר" משול להפריה חד צדדית. אז יפנה הנשיא הפלסטיני לבנק הזרע באו"ם ויבקש מהקהילה הבינלאומית שתצביע ותתרום את זרעה להפריה למען בואו של הילד המיוחל - המדינה הפלסטינית.

אחרי 18 שנים בהן ישראל תפחה והשמינה, סיפחה ונגסה עד בלי די בשטחים הכבושים, היא זוחלת לקראת ספטמבר עם הלשון בחוץ. נתניהו מתהפך במיטה ומזיע, הוא יודע שאין באונו להכניס שוב את אבו מאזן אל המיטה החמה ושם, מתחת לסדינים, הרחק מהזרקורים, להפגין מחוות שרמנטיות שיקנו את ליבו של הפלסטיני.

יש שיאמרו שרעיון ההכרזה החד צדדית נולד כתחרות אגו בין הנשיא הפלסטיני עבאס ורה"מ שלו פיאד, מי יותר לאומי. יש האומרים שהרעיון נולד כאשר שניהם היו בשפל מבחינת דעת הקהל הפלסטינית: פיאד נבחר לראשות הממשלה כאולטימאטום של הקהילה הבינלאומית, ונחשב למשת"פ של האמריקאים והמוסדות הפיננסים. עבאס נחשב למנהיג חלש שלא הביא שום הישג מדיני משמעותי לעמו, ורץ לקבל גיבוי מהליגה הערבית על כל מהלך מול ישראל. כך או כך, רעיון ההכרזה משקף את דעת הרוב ברחוב הפלסטיני - בישראל אין פרטנר לשלום.

היום מציין העם הפלסטיני את יום הנכבה בישראל, בשטחים ובגלות. בגבול סוריה-ישראל פרצו אזרחים סורים את הגבול וכוחות צה"ל ירו פצעו והרגו מפגינים. גם פליטים פלסטינים בלבנון ציינו את יום הנכבה מול הגבול עם ישראל. בשלט שהניפו המפגינים נכתב "העם רוצה לשוב לפלסטין", זוהי ביקורת מרומזת גם כלפי הנהגת הרשות, בבחינת "אל תשכחו אותנו בספטמבר". עבור אבו מאזן ופיאד זהו רק יום סימבולי - היום מודים בגלוי שני המנהיגים בדילים שסגרו בחדרי חדרים עם ישראל וארה"ב במאות שיחות עקרות, הכוללים ויתור על זכות השיבה. אם יכניסו השניים סעיף הקורא לזכות השיבה בעצרת הכללית של האו"ם הם עלולים לאבד את תמיכת רוב המדינות. ואם ישאירו את בקשתם כסכסוך גבולות והכרה בשתי מדינות לשני עמים תהיה זו הודעה בדבר ויתור על זכות השיבה. אם יכיר האו"ם בפלסטין בגבולות 67 ובפתרון שתי מדינות לשני עמים, וייתן בכך ביטוי גיאוגרפי ודמוגרפי לחלוקה, לא יוכלו הפלסטינים לשוב ולדרוש מישראל "פתרון לבעיית הפליטים".

הכרזה חד צדדית משקפת מצוקה פוליטית ומדינית אליה הגיעה הרשות הפלסטינית. היא מיצתה את תפקידה בפועל כעמותה (NGO) לנזקקים פלסטינים, אשר כלכלתה מושתתת על תרומות ונדבות. הכרזה שכזו מצד מוסדות האו"ם משמעותה הכרזה על מות הסכם אוסלו וקבורתו בו במקום. אם יכיר האו"ם בפלסטין ואם לאו, לרשות הפלסטינית כישות מדינית לא תהיה יותר זכות קיום. מכך חוששת ישראל, כמו גם מבידוד בינלאומי. ממשלת נתניהו ממשיכה להטיל קוביות, למרות שחוקי המשחק במזה"ת השתנו. ישראל בבוא היום עשויה להישאר "המשטר הערבי" היחיד המדכא וכובש חלק מעמו, משטר אנכרוניסטי שאין לו מקום בין העמים הדמוקרטיים באזור. ישראל תדמה לסוריה, ונתניהו לבשאר אסד השולט בעזרתם של טייקונים כלכליים בכוח הזרוע במדינה בכדי להחזיק בשלטון עבור מיעוט נהנתן.

מי שהתחיל להבין את כללי המשחק החדשים היה ארגון חמאס. חאלד משעל מדלג בין ערוצי תקשורת ערביים ומערביים, ומסביר את פשר ההתפשרות מאז נחתם הסכם הפיוס עם פתח. חמאס, ממש כמו ישראל, מסתכל בבעתה על השינויים והמהפכות בעולם הערבי. השיח הדמוקרטי זר לו. אך בכדי להיות חלק מהדיאלוג האזורי, הוא צריך לשנות את שפתו. גם אם חמאס לא יכיר בתנאי הקווארטט (הפסקת המאבק המזוין והכרה בישראל), התיישרותו לצד פתח לקראת ספטמבר מהווה הכרה בפתרון שתי מדינות לשני עמים כמתווה אליו שואף העם הפלסטיני. המוקאוומה (ההתנגדות) המזוינת נוסח חמאס הוכיחה עצמה כמשענת קנה רצוץ.

את האדישות של הציבור הישראלי להכרזה בספטמבר מפרשים עבאס ופיאד כהסכמה בקרב הרוב הדומם בדבר פתרון שתי מדינות על בסיס גבולות 67 וחלוקת ירושלים כרע במיעוטו. אך הקונסנזוס הישראלי עוד לא אמר את דברו. בינתיים הוא עסוק במטוסים מקורקעים ודלק מזוהם. זיהום הכיבוש הפסיק לעניין אותו גם כאשר בכירים במערכת הפוליטית ובשמאל הציוני מזהירים מפני צונאמי מדיני בספטמבר. גם הציבור הישראלי מבין שאין בכוחה של המערכת הפוליטית להכריע, ושעוד סבב של מו"מ מרתוני לא יוליד פתרון. האופציה לזרוק את מפתחות הסכסוך חזרה אל האומות המאוחדות הופכת ריאלית מיום ליום.

קשה לנבא מה יוליד ספטמבר - האם תהיה זו מדינה פלסטינית או עובר שמת בלידה. בשני המקרים ישראל לא תוכל לברוח מאחריותה ההורית.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה