תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 23, אוקטובר 2007

מלחמת מעמדות

האם נמשיך לתת להם אשראי?

משבר הסאבפריים העולמי והשפעתו על ישראל

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: ארה"ב, כלכלה

הבנק המרכזי האמריקאי ("הפד") החליט להוריד את הריבית בחצי אחוז, והבורסות בעולם חגגו וצהלו. בחודש שקדם להחלטה, הייתה המערכת הפיננסית העולמית נתונה בחרדה עמוקה מפני שיתוק מוחלט ואובדן שליטה. ולמרות החגיגה, נשארת פתוחה השאלה, האם יש בצעד זה כדי לפתור את משבר האשראי שנגרם עקב המשבר בשוק הדיור בארה"ב? או במילים אחרות, האם תעצור הורדת הריבית את המפולת במחירי הנדל"ן?
למרות מורכבות הנושא, חשוב להבינו, משום שמה שקורה בארה"ב משפיע בצורה מכרעת על ישראל. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הוא מהחסידים המובהקים של המדיניות הכלכלית הניאו ליבראלית של ארה"ב. גם כרישי הנדל"ן, הברונים החדשים של ישראל, כמו יצחק תשובה, לב לבייב, שרי אריסון, אלפרד אקירוב ואחרים – עשו חלק גדול מהונם, הודות לעליה התלולה במחירי הנדל"ן בארה"ב. הבועה הנדל"נית לא פסחה כידוע גם על מקומות אחרים בעולם, כולל המרכז התל אביבי, שם הרקיעו המחירים שחקים, כשהם מותירים את הפריפריה הרחק מאחור.

קרנות הגידור: הטרנד האחרון

הספקות לגבי יכולתו של "הפד" לעצור את כדור השלג המתגלגל, על ידי הורדת הריבית בחצי אחוז, מעוגנים במצב השורר היום בעולם הפיננסי. לא "הפד" אלא ההון הגדול, הוא השולט במוסדות הפיננסיים ובמתרחש בבורסה האמריקאית. הון זה נשען על קרנות הגידור, החולשות על שליש מהמסחר בבורסה. קרנות אלה אינן נמצאות תחת פיקוח, ואינן חייבות דין וחשבון לרשות ציבורית כלשהי.

קרן הגידור הראשונה החלה לפעול ב-1949. באמצע שנות ה-80 כבר פעלו 40, והיום פועלות 9,000 קרנות כאלה ברחבי העולם. קרנות הגידור האמריקאיות מנהלות הון של כ-1.4 טריליון דולר. באירופה מנהלות קרנות הגידור 325 מיליארד דולר, ובאסיה - 115 מיליארד דולר. מה שמאפיין את קרנות הגידור הוא שהן יכולות ליישם אסטרטגיות השקעה שקרנות נאמנות מנועות מלהשתמש בהן, בשל הפיקוח המוטל עליהן.

קרנות הגידור הן קרנות אקסקלוסיביות. מספר המשקיעים בכל קרן אינו עולה על 500, כאשר סכום ההשקעה של כל אחד מהם הוא מיליון דולר ומעלה. מדובר במפגש מוזר בין אשפי מתמטיקה (ביניהם זוכי פרס נובל), לבין שועי העולם, המבקשים לשחק בהונם משחק "בטוח". למעשה זהו משחק מסוכן, שרק מתי מעט מבינים את כלליו. זאת אולי הסיבה שמנהלי קרנות הגידור נוטלים לעצמם סכומי עתק, שמגיעים עד מיליארד דולר בשנה, ומבוססים על עמלות של עד 20% מהרווחים.

קרנות הגידור אמורות להשיג תשואה אבסולוטית. כלומר, להרוויח גם בשוק עולה וגם בשוק יורד. איך יוצרים פרדוקס כזה? סוחרים בניירות ערך בצורה ספקולטיבית. אחת הדרכים היא מכירת נכס, שהמוכר מצפה לשוב ולקנותו לאחר זמן במחיר נמוך יותר - מכירה בחסר (Short). דרך שניה היא מינוף פיננסי - נטילת הלוואה "זולה", בתקווה שההשקעה תשתלם.

משכנתא במקום היי-טק

כאמור, קרנות הגידור שולטות היום על שליש המסחר באיגרות חוב בבורסה. הגידול המדהים במספר קרנות הגידור בפרק זמן קצר יחסית, מוכיח שהמועדון האקסקלוסיבי הפך לנחלת הכלל. עוד ועוד בוגרי וול סטריט, וסתם אשפים פיננסיים, הצטרפו לחגיגת הרווחים הבלתי נגמרת. החשאיות בה פועלות הקרנות הללו, מעודדת הימורים על השקעות בסיכון גבוה. ניירות הערך של קרנות הגידור נסחרו כשהם מגובים בכל ספקולציה אפשרית - משכנתאות, תשלומים בכרטיסי אשראי, הלוואות, חוזים עתידיים, הכנסות צפויות מסרטי קולנוע. כל אלה הפכו בעגה החשבונאית ל"נגזרות" או ל"מכשירים פיננסים". כך ניתן להמר למשל על סיכוייה של חברה מסויימת לפרוע את חובה; על העליה או הירידה של ריבית במדינה מסויימת; ואפילו על מזג האוויר. "מלכי היקום" – כך קונו קרנות הגידור בפי האנליסטים.

ואז הגיע משבר האשראי. ראשיתו בהכרזה של קרנות גידור הקשורות לבנקים גדולים, על מצב של פשיטת רגל עקב קשיי מימון. בנק "פריבאס" הצרפתי הודיע שהוא סוגר את קרן הגידור שלו בפני משיכת כספים; בעקבותיו הלכו עוד שתי קרנות גידור של בנק בר-סטרנס (Bear Stearns) האמריקאי; אי.קי.בי בגרמניה נקלע לקשיים; וכך גם קרן גידור אוסטרלית. התמונה הזאת, שחוזרת על עצמה בחלקים שונים של העולם, חושפת את עומק הטלטלה של המערכת הפיננסית.

מה שחיזק את תחושת המשבר והצביע על מימדיו הקטסטרופליים, הייתה החלטתם של הבנקים המרכזיים בארה"ב, באיחוד האירופי ובאוסטרליה להזרים סכומי כסף עצומים, כמאה חמישים מיליארד דולר, על מנת להציל את הבנקים שנפגעו מפני קריסה.

משבר הבורסה בשנת 2000

שורשיו של משבר האשראי הנוכחי נטועים עמוק במשבר הנאסד"ק בניו יורק בשנת 2000. בועת הבורסה טפחה למימדים חסרי תקדים כתוצאה מאשליית הציבור שנשבה בנפלאותיה של הכלכלה החדשה המבוססת על מהפכת ההיי-טק. האינטרנט חיבר את שווקי העולם, יצר שוק חדש ומבטיח, וצמיחה כלכלית שהייתה אמורה להעביר את האנושות כולה לעידן המודרני. כל חברת היי-טק חדשה טמנה בחובה תקוה להתעשרות; הדוט קום תרגם את עצמו למניה בטוחה; המדדים הרקיעו; הצריכה צמחה בקצב הבורסה; והממשלות עודדו את הציבור להשקיע ולהתעשר. הנשיא האמריקאי קלינטון שחה בים של אהדה, למרות הסקנדלים האישיים שליוו את כהונתו.

אלא שבסופו של יום, התברר כי העולם המובטח היה בנוי על שקר. האינטרנט חולל אמנם מהפכה אדירה, אבל לא הצליח להבטיח רווחים לכולם. כדי לתחזק את השקר, נאלצו החברות לבצע מניפולציות בדיווחים על מצבן הפינאנסי; משרדים של רואי חשבון "בישלו" את הספרים, והמנהלים גנבו מהקופות של החברות אותן ניהלו. כל כספיו של המשקיע הקטן, חסכונותיו, קרנות הפנסיה שלו, ובעיקר החלום להתעשרות מהירה - ירדו לטמיון.

משבר 2000 חשף את החוליה החלשה של המערכת הפיננסית – פיקוח ציבורי רופף – שנוצר במכוון על ידי הפוליטיקאים, כדי לעודד את ההון ובעקבותיו את הצמיחה. עקב המשבר, החליט הקונגרס לשוב ולהדק את הפיקוח, ולהעניק לפיקוח של הרשות לניירות ערך שיניים, כדי שלא יהיה צורך לסמוך על יושרתם של הגאונים הכלכליים, שהפכו לבעלי אינטרס.

הידוק הפיקוח של הרשות לניירות ערך, אילץ את ההון למצוא לעצמו אפיק חדש בו יוכל לזרום באין מפריע, הרחק מעיני המפקח והבנת הציבור. התחמקות ממגבלות החוק על עשיית רווחים בלתי מרוסנת, ולקיחת סיכונים לא מחושבים – זה היה תפקידן של קרנות הגידור. הציבור, שאיבד לתמיד את האמון בבורסה, נקרא להשקיע בתחום חדש – האשראי. האשראי לאדם הפשוט, לאזרח האמריקאי השואף לשמור על רמת חייו בכל מחיר, החליף את מניות ההיי-טק כמכשיר להתעשרות מהירה. מנוע צמיחה חדש בא לעולם. אלא שהפעם, שלא כמו בעידן ההיי-טק שעודד את האזרח לחסוך ולהשקיע, העליה בצריכה התבססה על לקיחת הלוואות ושקיעה בחובות.

אשראי זול

כמובן שלממשל היה חלק ביצירת התנאים להתפתחות התופעה. הורדת הריבית על ידי "הפד" היא שעודדה צמיחה של שוק אשראי זול. הלוואות לכל דכפין. הציבור נקרא פשוט לבוא ולקחת, ללוות בריבית נמוכה ולצרוך כמה שיותר. העם האמריקאי הסתער על ההזדמנות. מכוניות, השכלה גבוהה, טיפולים קוסמטיים, מסכי פלסמה – כל אלה נקנו בכרטיסי האשראי הזולים, ואמריקה צמחה וחגגה. ההוצאה על צריכה הגיעה היום לשיא של 72% מהתמ"ג האמריקאי, מספר חסר תקדים בהיסטוריה הפיננסית העולמית.

האשראי הזול סייע גם לאותם קפיטליסטים שרצו להשקיע את הונם בנדל"ן. מניו-יורק ועד מוסקבה, מלונדון ועד תל אביב - העשירים קנו מכל הבא ליד, ושוק הנדל"ן התנפח כמו בועה. ערך הדירות העולה עודד את בעלי הבתים להיענות להצעות מפתות למשכן את הערך המוסף של ביתם מול הלוואה, כדי לממן רמת חיים גבוהה עוד יותר. שוב הפך הציבור עשיר, לא בזכות ניירות שיכולים להתברר בן לילה כחסרי ערך, אלא כבעל נכס אמיתי - ביתו.

טראומת הנאסד"ק נשטפה בזרם הצמיחה המהירה. חברות האשראי והמשכנתאות חגגו. הן היו רעבות לכסף והרבה כסף, על מנת להלעיט בו את הציבור. הריבית על ההלוואות שניתנו לכל דורש הייתה כמובן מספיק גבוהה כדי להניב רווח. על רווחים עתידיים אלה הסתערו קרנות הגידור, שצצו כמו פטריות אחרי הגשם, כשהן מזהות את הפוטנציאל העצום הגלום בשוק המשכנתאות.

סאבפריים - שוק המשכנתאות המשני

כל מה שתארנו עד כאן, מתגמד אל מול מה שהתרחש בתוך תוכה של אמריקה, באזורים העניים, בהם מתקשים האזרחים לגמור את החודש. דווקא באזורים אלה נוצר שוק הלוואות משגשג – שוק המשכנתאות המשני (הסאבפריים). מעודדים מהחזון של בוש להפוך כל אזרח לבעל בית, הסתערו המוני אפרו אמריקאים, לטיניים, וסתם עמך, על המשכנתאות "הזולות". הם לא התבקשו לשלם מקדמה, הם לא נדרשו להציג בטחונות, הם לא היו צריכים להוכיח כושר החזר, הם יכלו ללוות כל סכום ללא הגבלה. הם אפילו לא היו צריכים להחזיר את הקרן, אלא רק את הריבית הנמוכה, שכלל לא הכבידה על הכנסתם, אם הייתה להם כזאת. כמו בימי חגיגת הנאסד"ק, גם הפעם הם היו בטוחים בחסינות המערכת, וחדורי אמונה שערך ביתם רק יעלה.

מן הצד השני של הדלפק עמדו חברות המשכנתאות, שגם הן גדלו על חשבון בעלי הבתים המדומים. לדוגמא, חברת קאנטריוויד הפכה לבנק שמגלגל 500 מיליארד דולר. החברה מעסיקה 62,000 פקידים ב-900 משרדים, וחולשת על נכסים בשווי 200 מיליארד דולאר. במשך עשר השנים האחרונות עלתה המניה של קאנטריוויד ב 561%. בשנה האחרונה היא מימנה מדי חודש משכנתאות בשווי 41 מיליארד דולר, והעניקה בין 177,000 ל-240,000 הלוואות. קאונטריוויד תרגמה את מבול הכספים שזרמו לקופתה לאגרות חוב, שנמכרו למשקיעים צמאי רווחים קלים. האטרקטיביות של אגרות חוב אלו נשענה על העמלות הגבוהות שנגבו מרוכשי המשכנתאות, ובעיקר על שיעורי הרבית, שהיו אמורים לקפוץ תוך שלוש שנים.

קרנות הגידור התנפלו על מכונת הכסף האדירה הזאת. הם לא חששו מקשיי פרעון כי היו מגובים בנדל"ן עצמו, שמחיריו היו צפויים רק לעלות. למרבה הצער הם טעו ובגדול. החגיגה נגמרה כאשר מאות אלפי רוכשים הודיעו כי אין ביכולתם לעמוד בתשלומים. מה שגרם לכך היה בראש וראשונה העלאת הריבית ע"י "הפד". בנוסף לכך, על פי תנאי המשכנתא, הריבית האפסית שבה פיתו את הלווים, הכפילה ושלשה את עצמה לאחר שלוש שנים. בחודש אוגוסט השנה עלה מספר התביעות לעיקולי בתים שהגישו הבנקים למשכנתאות ל-244,000, לעומת 113,000 בתקופה המקבילה אשתקד.

הבנקים למשכנתאות שידרו אותות מצוקה. הנכסים שבידיהם הלכו והידלדלו, ורבים סגרו את שעריהם. האחרון שבהם "נורתרן רוק", בנק המשכנתאות הרביעי בגודלו בבריטניה, הגיע בתחילת ספטמבר לסף פשיטת רגל. קרנות הגידור, שנכנסו בכל הכח לשוק "המשני", מתקשות היום לעמוד בפני תביעות של משקיעים להשיב להם את כספם. לטענתן הן אינן יכולות לממש את הנכסים שברשותן, משום שלא ניתן להעריך נכונה את ערכם של הנכסים בשוק המשתנה מיום ליום.

בנק לבנק זאב

לא רק הציבור הרחב איבד את אמונו במוסדות הפיננסים, אלא גם אותם מוסדות איבדו את האמון אחד בשני. הבנקים לא מוכנים להלוות יותר לעמיתיהם. בשל היעדר פיקוח ושקיפות בהתנהלות הבנקים, אף מנהל בנק לא יכול לדעת מה מצבו האמיתי של עמיתו, והאם הוא אינו מושקע במניות סאבפריים חדלות פרעון. למצב הזה קוראים חוסר נזילות. לבנקים חסר כסף, והציבור מפחד לאבד את חסכונותיו. איך מונעים פאניקה? כאן נכנסים לתמונה הבנקים המרכזיים, שמעניקים הלוואות לבנקים במצוקה, ומנסים לייצר אמון מחודש במערכת הפיננסית.

האמת היא שאותם בנקים שמשוועים היום לעזרה, הם שהתחילו לשחק, מתוך תאוות בצע צרופה, בקודש הקודשים של המערכת - באשראי עצמו. הם עשו זאת באמצעות קרנות הגידור. לאחר שהפילו את האזרח הפשוט, נפלו גם הם לאותו פח. בלי אמון אין אשראי, ובלי אשראי אין כלכלה. מי שלווה כסף, צריך להאמין כי כספו יוחזר.
נשאלת השאלה: איך יכלה מערכת פיננסית משוכללת, המשתמשת בתוכנות לחיזוי מגמות שוק, ושולטת במכניזם של הכלכלה העולמית – לשים את יהבה על יכולתו של הפועל האפרו אמריקאי אי שם בקולורדו או במישיגן, לעמוד בתנאי משכנתא בלתי אפשריים? הרי זוהי אותה מערכת שגנבה את חסכונותיו האחרונים של הפועל האמריקאי בשנת 2000, ושבה לאחר מכן להציע לו את הגניבה בצורת הלוואה, שתאפשר לו להמשיך את חייו.

הטרגדיה היא, שכמו תמיד, מאחורי המשבר ניצב האזרח הפשוט, שהימר על ביתו. אנשים נזרקים לרחוב, ואחרים נלחמים נואשות לשמור על ביתם, כשהם משועבדים לחברות האשראי. 40 מיליון אזרחים אמריקאים מחוסרי ביטוח בריאות, ומיליונים חיים בפחד מתמיד מגורל דומה. העם האמריקאי עובד שעות ארוכות במשכורות מצטמקות, ולפעמים בעבודות חלקיות ומזדמנות, כדי לא ליפול אל האבדון.

משבר שוק הדיור בארה"ב מעלה במלוא חריפותה את השאלה, מהי ההצדקה לקיום המשטר הקפיטליסטי. האופי הספקולטיבי של ההון, החתירה חסרת המעצורים לגרוף רווחים קלים, יוצרים מצב בלתי אפשרי, שלא ישתנה באמצעות צעד זה או אחר שינקוט הנגיד. השיטה הזו מיצתה את עצמה, כי איבדה את תפקידה היצרני. הכסף אינו יוצר מקומות עבודה וצמיחה אמיתית, אלא עושר מדומה. זוהי שיטה היוצרת עוני, שחיתות, מלחמות ומשברים שהולכים ומחמירים, ועל כן הגיע הזמן לשנותה.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה