תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 24.05.11

מדיני

אובמה אמר

ביבי אמר או לא אמר? אובמה אמר, אבל מה אמר? ומה כתב הפרשן במאמר?
משדר שלם עסק בשאלה - האם ביבי ואובמה כבר לא. כך עברנו עוד סוף שבוע סוער של רייטינג מדיני במדורי הרכילות. אם גיא פינס היה מעביר את "השידור המיוחד" הכל היה נכנס לפרופורציה. והרי "חדשות הבידור" מהחדר הסגלגל.

ביבי טס לוושינגטון כמעוף הדרקון, רוטן ונושף. קדם לכך נאומו בפני חברי הכנסת עם פתיחת מושב הקיץ. הוא קבע את חוקי המשחק שלו. עכשיו העולם ישחק "הרצל אמר". המזה"ת המתעורר ימשיך לקבל את תכתיביו של "הרצל" ואת הכיבוש. אלא שכעבור יומיים הכריז הנשיא האמריקאי פוס, ומבלי לידע את רה"מ הוא שינה את הכללים. מעתה ישחק המזה"ת "אובמה אמר". נתניהו היה בטוח שגבולות המשחק הם 67 (במקרה הרע) בזמן שאובמה משחק עכשיו על כול המגרש במזה"ת. בנאום מפורט שנשא בפני חברי הסגל של מחלקת המדינה קבע אובמה את מדיניות ארה"ב במזה"ת, ואת רצונו הרוחני והגשמי להכתיב את הדרך בפני העמים הערבים, רצון שנתמך על ידי קרן המטבע והבנק העולמי. הפעם המטרה היא להוציא את מצרים מעבדות לחירות. עוד קבע אובמה את גבולה של ישראל במערכה החדשה, אי שם בצד בגבולות 67. נתניהו מצידו זעק "לא משחקים, שוברים את הכלים".

המהפכה הערבית גרמה לשינוי במדיניות האמריקאית וזו בעצם הייתה מטרת נאום אובמה - לדרוש מישראל להשתלב במהלך. ולזאת מסרב נתניהו בתוקף. תשובתו של אובמה לסרבנות הישראלית הגיעה כעבור יומיים, בנאומו בפני חברי השדולה היהודית אייפ"ק. אין סודות בחברה, ואת מה שאמר בחדרי חדרים חשף אובמה בפומבי - קווי 67 הם הבסיס למדינה פלסטינית עתידית. אובמה לוחץ על ישראל להכריע, וקובע, "כול העולם כבר יודע".

הבעיה איננה ביבי, והפתרון אינו אובמה. לנשיא ארה"ב אין שפנים בכובע ולא גזרים לחלק לעולם הערבי. ארה"ב כבר לא מסוגלת להכתיב מהלכים ולהכתיר מנהיגים. כל שנותר לה הוא לבחוש בפוליטיקה הישראלית, הפלסטינית, המצרית, ולחפש את דרך החתחתים שתאפשר לה לשרוד כמעצמה מזדקנת השקועה בחובות (מוסריים וכלכליים) לעולם כולו. ההמונים בעולם הערבי לא שכחו את תמיכת ארה"ב, על שתי מפלגותיה, ברודנים שזה עתה ירדו מהבמה. מעצמות לא מבקשות רשות. אם ארה"ב הייתה מה שהיא מתיימרת להיות, אובמה לא היה צריך לנאום ולבקש מהעולם הערבי המתחדש הכשר להמשך קיומה באזור. נתניהו מזהה את חולשת ארה"ב, ומפרש אותה כנאיווית וחסרת מימוש.

המשבר בין נתניהו ואובמה איננו משבר אידיאולוגי, אלא מלחמת הישרדות פוליטית ומדינית. עכשיו נתניהו צריך להכריע האם הוא שותף לקואליציה החדשה של אובמה או ממשיך לשבת באופוזיציה יחד עם ליברמן, בוגי וברק. העולם הערבי רואה בארה"ב שותפה אקטיבית לכיבוש מאז הסכמי אוסלו. ב-20 השנים האחרונות, ההנהגה הפלסטינית והליגה הערבית יישרו קו עם כל יוזמה אמריקאית - אוסלו, מתווה מיטשל, מפת הדרכים, ותוכנית דייטון, והכיבוש רק הלך והעמיק, וההתנחלויות התרחבו. האפשרות להקים מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67 היטשטשו יחד עם הגבול האלסטי אותו יצרה ישראל בחסות וברשות אותן יוזמות אמריקאיות. לאור השינויים במזה"ת, אובמה רמז לציבור בישראל שארה"ב צריכה לצאת מהשטחים וישראל היא זאת שצריכה לגמור עם הכיבוש ולהוציא אותה משם. את המשך הסכסוך, קרי ירושלים ופליטים, יפתרו הצדדים אח"כ.

נתניהו לא בשלטון לאורך כל 44 שנות הכיבוש. לכן נתניהו לא הבעיה. הבעיה היא שנתניהו גם לא הפתרון. הבעיה היא שהשמאל הישראלי והליברלי יושב על הבריקדות (רגל פה רגל שם) במלחמת ההתשה של נתניהו, במקום לכבוש את הכיכרות ואת הדמוקרטיה כפי שעושים מקהיר ועד מדריד. שם צעירים מתנגשים פוליטית ואידיאולוגית מול המפלגות המושחתות והכלכלה הדורסנית שהביאה איתה עוני, אבטלה ויאוש.

כל עוד החברה בישראל תמשיך לבחור (באופן דמוקרטי) בכיבוש, ישראל תמצא עצמה מבודדת. העולם לא מחכה לישראל. כל עוד הכיכרות בת"א יישארו ריקות, ישראל תמצא עצמה במדבר כמו אוגנדה. הרצל אמר, זוכרים?

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"אני שואל בתור אדם שעוד לא גיבש דעה פוליטית-בטחונית"

מאת ינאי
נשלח 24.05.11, 21:54

לראות שהתוצאות של הכישוב אינן רצויות זה לא מספיק. הרי עולם מושלם לעולם לא יהיה. כדי לקבוע עמדה בנוגע לכיבוש, עלינו קודם לדעת גם מה תהיינה ההשלכות של מדיניות ויתור.

האם אתה מאמין שזו אכן הישועה? (ואני לא שואל מתוך הבעת עמדה נגדית, אלא מתוך ניסיון להבין את השיקולים).

"זה כתוב כל-כך יפה, שלא הצלחתי להתיאש"

מאת אורה לב-רון
נשלח 24.05.11, 18:47

למרות שצריך

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה