תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 27.07.11

מלחמת מעמדות

המחדל המודיעיני של ביבי

מחאת הדיור

זה אמור היה לקרות בחודש ספטמבר. עם ישראל נכנס לכוננות ספיגה, הקמפיין התקשורתי עבד בכל הכוח, היחידות המובחרות תרגלו שוב ושוב התמודדות עם הפגנות אלימות שאמורות לפרוץ ברמאללה ובשכם, ומערך כיפת ברזל נפרס בכמה מערי הדרום לקראת הכרזתה של המדינה הפלסטינית באו"ם. כותרות העיתונים ומהדורות החדשות פמפמו במשך חדשים את אותן חדשות עד מיאוס, כי זאת דרכה של הממשלה להשכיח מהצופים העייפים את מכאוביהם. ההפחדה היא הדרך הטובה ביותר להשיג ציות והכנעה.

ואכן, האינתיפאדה אכן פרצה, אבל לא בעיתוי ובמקום הצפויים. הפעם, כמו במקרה של מצרים, שוב המודיעין טעה. במקרה של מצרים נאמר, כי שירותי המודיעין לא סורקים את דעת הקהל, הם לא רגישים לתנועות תת קרקעיות של מחאה וזעם, ודווקא ארגונים חברתיים ניבאו את ההתפרצות. כמה מפליא! גם בישראל המודיעין לא היה קשוב מספיק לזעם העצור, ולא ראה שממש מתחת לאפו, בלב לבה של תל אביב ומטרים ספורים ממשרד הביטחון, קמה לה תנועה המונית ומטלטלת את המדינה כולה.

נכון, אין זה תפקידו של המודיעין לרגל אחרי תנועות מחאה בישראל. עם זאת, מתפקידה של הממשלה להטות אוזן לרחשי לבו של הצבור. אלא שהרעש המתמיד שמקים הימין בכנסת, והשקט התבוסתני של האופוזיציה, גרמו לליקויי שמיעה אצל חברי הממשלה. זאב אלקין, זאב who?, הפך לגיבור העם. רק שבוע לפני פרוץ מחאת האוהלים הוא כיכב בשער הראשי של מוסף שישי של ידיעות אחרונות.

אלקין , מתגורר בכפר אלדד (גוש עציון) והעיקר, הוא יו"ר הקואליציה בכנסת מטעם הליכוד. הוא וישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן מובילים אג'נדה מוזרה, הסובבת סביב סיסמת הבחירות הידועה "רק ליברמן מבין את הערבים". הכנסת הנוכחית עוסקת בצורה אובססיבית בחוקים "פופולריים", ויש תחרות קשה בין ביבי לבין ליברמן מי יותר ימני. אז יש חוק נכבה, חוק חנין זועבי, חוק נאמנות, חוק האזרחות, חוק מימון עמותות תומכות טרור, וגם חוק החרם.

נתניהו עסוק כמובן בתחזוק הקואליציה, ומספק לכל מרכיביה את מבוקשם. הדרך הטובה ביותר להבטיח את היבחרותו מחדש היא פשוט לא לעשות כלום, לתת לח"כים להשתעשע בחקיקה גזענית, ולתת לטיפוסים ההזויים ביותר להופיע כל יום עם תעלול חדש. בנושא השלום, הוא פשוט מסכל כל יוזמה, ומסתפק בהתרעת ספטמבר כאיום קיומי, שאין ברירה אלא להפעיל כלפיו את נוהל פלוגת כפיר של המתנחלים. וכך, יושב נתניהו שמח וטוב לב. הוא מצא את המתכון הבטוח להיבחר מחדש, וכל דאגתו היא שליברמן לא יאגף אותו מימין.

החביתה לא תוכל להפוך שוב לביצה


האוהל האדום של מען,
צילום: דותן גור אריה

והנה, ללא כל אזהרה מוקדמת, פורצת לה מחאת צעירים, שתוך שניות הפכה למחאת מעמד הביניים כולו. נתניהו נכנס למלכודת, והוא רואה בעיניים כלות איך שנתיים וחצי של "עבודה" יורדות לטמיון. מעמד הביניים אינו מתנחל, הוא גם לא חרדי, הוא ברובו לא מזרחי, הוא גם לא רוסי, ובודאי שהוא איננו ערבי. מעמד הביניים אינו כולל את כל אלה, אבל הוא מעלה את השאלות שמציקות ל"כולנו", כי בעיית הדיור היא של כולנו, הקוטג' הוא של כולנו, וכך גם החינוך, הבריאות, התחבורה, הביטחון התעסוקתי והפנסיה. כל אזרח בישראל, יהודי כערבי, אשכנזי מזרחי ורוסי סובלים מכל אותם כשלים שבשם 'השוק החופשי' תוארו כבלתי פתירים.

עד כה התקבל הרושם שהציבור הוא ימני ותוצאות הבחירות אשרו זאת. הרוסים הם כמובן ימניים, המזרחים הם אכן ימניים, חלק ממעמד הביניים האשכנזי שונא ערבים, וסקרי דעת קהל בקרב צעירים מראים בבירור, כי רובם תומכים בשלילת זכויות אזרח מערבים. כל מה שנותר לממשלה הוא לטפח את הנטייה "הטבעית" הזאת, ולהבטיח את קיומה לנצח. עם ישראל מאמין בנצח ישראל, והוא מוכן להקריב הרבה למען המולדת, כי אין לו מולדת אחרת, וגם, כיף לחיות בישראל.

אלא שהציבור הישראלי הפטריוטי נוכח בהדרגה, שהמנהיגים הלאומיים הגדולים מוכרים את המולדת לכל המרבה במחיר. מנהל מקרקעי ישראל מוכר את הקרקע לחברות הבנייה הגדולות, והן כמובן בונות לעשירים. את הרווחים הנאים שהן עושות, הן לא משקיעות בבנית המולדת, אלא בנדל"ן בפלורידה, מוסקבה ובודפשט, ובקניית מלונות פאר בניו יורק. הגז הטבעי גם הוא ניתן להן במתנה, יחד עם כל אותם מפעלים וחברות שפעם היו שייכים "לכולנו". מפעל ישקר, למשל, נקנה ע"י גוי "ציוני" ידוע ואוהב מולדת כמו ווארן באפט, וכל חברת היי-טק מחפשת "אקזיט" מהיר, כדי שאוהבי מולדת מחו"ל יעשו רווחים על חשבון המצאות כחול לבן. מדינת היהודים הפכה למדינת העשירים והתאגידים, והם לא סופרים יהודים, וגם לא ערבים, הם סופרים אך ורק מזומנים.

כך פתאום עם ישראל הימני גילה את הסוד הכמוס ביותר, ודפני ליף (וואיל גוניים הישראלי) תקעה אוהל וצעקה "המלך הוא עירום". עם ישראל אוהב את ארץ ישראל, אלא שהיא כבר לא שייכת לו. לפני ששים שנה היא נלקחה מהערבים, ובעשרים שנים האחרונות היא הועברה מבלי משים לטייקונים הגדולים. כך קרה, שהערבים הפכו לפליטים, והיהודים גילו שהם מרומים.

ביבי מזיע כי הוא חייב לזרוק עצם ליושבי האוהלים. הוא מציע להם דיור בר השגה, תחבורה ציבורית מסובסדת ומעונות סטודנטים, והם צועקים לו מהכיכר תחזיר לנו את מדינת הרווחה. ביבי סוחב את האלונקה ומזיע, הוא מתחנן לעזרה, כי אין לו מענה. למה אין לביבי מענה? כי המדינה כבר הופרטה, והיא לא בידיים שלו, אלא בידיים של נוחי, של שרי, של עופר, ושל תשובה (איזה חתונה מדהימה הוא ערך לבן שלו!) ולא נותר מה לתת למעמד הביניים.

מחאה או מהפכה

על כן מעמד הביניים עומד בפני ברירה קשה. עליו להחליט האם הוא מסתפק במחאה, או שמא הוא הולך על מהפכה. המרחק בין כיכר תחריר בקהיר לכיכר הבימה בתל אביב גדול. צעירי מצרים הפילו משטר דיקטטורי, והם נאבקים לבניית משטר חדש. בעוד שבמצרים הענייה אין הרבה מה לחלק בכיכר הבימה דורשים הצעירים להיות שותפים בעושר החברתי הקיים,. צעירי מצרים חרפו את נפשם למען החופש, בעוד שהצעירים הישראלים מתקבלים [בינתיים] בחיבוק ואהדה. הבעיה היא, שמהפכה דורשת הרבה מעבר לצדק חברתי, היא דורשת שנוי אידיאולוגי. לא רק בתחום המשטר הכלכלי, שעליו יש קונצנזוס, אלא גם בתחום זכויות האזרח, שוויון בין כל בני האדם, והעיקר, ביחס לכיבוש הממושך והמצור הנורא המוטל על העם הפלסטיני.

אם מעמד הביניים שואף למהפכה, אזי עליו לצאת ממדינת תל אביב, ולהסתכל צפונה ודרומה. שם נמצאים האנשים שמשכורתם לא מגיעה לסף המס. הם מה שמכונה עובדי כפיים. הם עובדים במפעלים, בבנין, בחקלאות, במחצבות ובתובלה בתנאים קשים מנשוא. שכר מינימום הוא המקסימום, יום עבודה של 8 שעות לא מספיק לפרנסה, ומאחר והם לא מאוגדים, בעלי החברות עושים בהם ככל העולה על רוחם. אלו האנשים שיכולים לשתק את הכלכלה ולהביא לשנוי חברתי במהפכה. הם לא צריכים לצפות מהפוליטיקאים שיפתרו להם את הבעיות, הם יכולים להביא את השנוי באותם ידיים שיוצרות כל יום את העושר הזורם לכיסיהם של העשירים.


רוטשילד 2011
צילום: דותן גור אריה

ייתכן שעוד מוקדם לדבר על מהפכה, וצריך להסתפק רק במחאה. גם מחאה היא צעד חשוב בדרך להתפכחות מהאשליות, מהפטריוטיזם המסנוור ומההסתגרות מפני העולם הרחוק והקרוב. ישראל נמצאת בפרשת דרכים, והשאלות הקיומיות עולות וטופחות בפני כולנו: האם פנינו לשלום או למלחמה מתמדת; האם פנינו למדינת שוויונית וצודקת, או להמשך שיטת היד הנעלמה של השוק החופשי, הסוטרת על פנינו כל בוקר בקומנו לעבודה. אין ספק שהפוליטיקאים, הכנסת והמפלגות הכזיבו. ולכן חובה על מי שמוחה היום להתחיל לחשוב על אלטרנטיבה פוליטית. כי אם נמשיך להיות תלויים בנתניהו ולבני, נמשיך להתבוסס באותה המציאות המפקיעה מאיתנו את עתידנו.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"איך שלא תסתכל- זו הפוליטיקה חבר"

מאת יוסף איזנשטדט
נשלח 28.07.11, 21:05

הפוליטיקה קובעת לאן ילך הכסף. מי ירויח ומי יצטרך לשלם בעבורו.מעט מן המעט: כבישים בשטחים למעטים תמורת אי-פיתוח כבישים במדינה- לרבים. אזרחי המדינה והסטודנטים- מספסדים את המתנחלים: את הפיתוח והבנייה, את הבתים המפוארים במחיר חצי דירה ברמלה. גם את המשכורות. ערים שלמות מסובסדות לחרדים נבנו כדיור ציבורי. ביקור באלעד למשל יגלה חיים תוססים של גברים ונשים שאינם עובדים כלל שגרים בדירות שעלותם מגוחכת.חינוך- מסובסד לאנשי ש"ס וכוללים לחרדים. כי הם מעניקי השלטון לימין. מעונות יום- בעלות סמלית ומטה. צבא- ותרומה למדינה- שיעשו החילונים. הכי הרבה שנה- תמורת כל ההטבות כיוצאי צבא. לא חשוב במי אתה תומך. שם נמצא כספך ונזיד העדשים של עתידך. שם שולט חינוך א- דמוקרטי. ולמי שמחפש מזימות- השלטון מעדיף מצוקת דיור בתקווה שהשטחים יאוכלסו כתוצאה ממנה. כי ת"א מצביעה למרכז ולשמאל. חרדים - ומתנחלים לימין. אז למה לתמוך במצביעים לא בטוחים?

"נו, באמת?"

מאת מאיר גרוס
נשלח 28.07.11, 17:05

אז הבעייה היא ברוסים, המכוונים את חיינו? באלו שגרים בגוש עציון ובעטרות? שלא יושבים על אדמה ערבית- כן, מישהו גזל את אדמות היהודים והרס כל מה שהיה שם- והשאירו את כל תל אביב למגדלי מעמד הביניים של אלדד יניב ואהוד ברק... ממש עניי ישראל. - כמה אפשר לקשקש , כמה אפשר להיות אטום, סתום גזעני ומעוות?

"מס עיזבון על העשירון העליון - דרישה נוספת חשובה"

מאת יהודה
נשלח 28.07.11, 16:59

ברוב מדינות העולם המפותח קיים מס עיזבון ובישראל הוא בוטל . מס עיזבון מונע הצבר הון העובר בירושה. לפיכך יש להוסיף לרשימת הדרישות את הנהגת מס עיזבון לעשירון העליון

"מחאה"

מאת רבקה ויטנברג
נשלח 28.07.11, 16:05

הממשלה בלחץ. מחאה הדיור, הרופאים, עו"ס, ביטוחי האופניים, הקוטג'.... שרי הליכוד מפחדים לאבד את השלטון. אבל, סליחה, אזרחים יקרים, הייתם צריכים להעתורר לפני: איפה הייתם ביום הבחירות? ובספטמבר, אולי האו"מ תכיר במדינה פלסטינית. אז ביבי המפלצת יוציא את השד מן הבקבוק: ילך למלחמה על מנת לקבל עידוד מהציבור. התשובה האמיתית היא לעשות משד' רוטשילד בת"א או מכיכר פריז בירושליים את כיכר תר'יר, לקחת דוגמא ממצריים: למחות עד שהממשלה הימני הקיצוני הזו תפול. בלחם היבש את ביבי נגרש

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה