תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 05.10.11

דיעה

המחאה מזעזעת את הקואליציה

מי שצעד בהפגנות ההמוניות של הקיץ, חש את האנרגיות שנפלטו מהגופים המיוזעים, ואת הלהט שנזעק מגרונם של מאות האלפים שגדשו את רחובותיה המרכזיים של תל אביב, יכול היה להבין כי ימיה של הקואליציה הממשלתית ספורים. ההפגנות ביטאו זעם אדיר כנגד השיטה הכלכלית, ולא פחות מכך, כלפי ראש הממשלה. הוא אשר הנהיג וכפה את משנתו הכלכלית חברתית על החברה הישראלית, בשפע של תיאורים פלסטיים כמו "האיש השמן והאיש הרזה", או האוניות העולות עם הגאות. הפירוש – ככל שהעשירים ירוויחו יותר, כך גם ייטב עם העניים.

מעל הבמות דאגו ראשי המחאה לא להרגיז אף אחד. הם סימנו את ביבי לא כשורש הבעיה אלא כמפתח לפתרון. ביבי צנח בסקרים, ומנהיגי המחאה החזיקו אותו מעל פני המים. המנטרה שלהם היתה – "הם עובדים בשבילנו", כלומר, תפקידנו למחות ותפקיד חברי הכנסת והממשלה לפתור את הבעיות. ביבי, בעל החושים הפוליטיים המחודדים לא החמיץ את ההזדמנות. הוא התקשר לפרופסור טרכטנברג, צ'ה גוורה ניאו ליבראל בעל מוניטין, ובשיחה אינטימית ביום שבת במרפסת, הוא הפציר בו שיציל אותו מפני המחאה. לאחר לבטים רבים הסכים טרכטנברג לסכן את המוניטין שלו לטובת פוליטיקאי, למרות שהוא סירב לכהן כראש הוועדה לתכנון כלכלי תחתיו.

מנהיגי המחאה הזדרזו להביע אי אמון בוועדת טרכטנברג ופנו למומחים שלהם, שפירסמו את "דו"ח ספיבק–יונה". העיקרון מאחורי הדו"ח הזה הוא דרישה לפתוח את התקציב לשנת 2012 ולהגדיל את ההוצאה הממשלתית. לעומתו, דו"ח טרכטנברג עמד בהנחיית האוצר לא לפתוח את מסגרת התקציב, והמליץ להעביר כספים מתקציב הביטחון לתחום החינוך בגיל הרך. לשני הדוח"ות המלומדים אין שיניים ולמחאה אין מנוף פוליטי. טרכטנברג דווקא נשען על ראש הממשלה, אולם אצל ביבי, כמו אצל קודמיו, המלצות לחוד ומציאות לחוד.

חברות הקואליציה מנסות לגזור קופון

אלא שלפני שהוא זורק את הדו"ח לפח, ניסה ביבי לעשות בו שימוש פוליטי מתוחכם. ביבי, שמדיניותו הוציאה את אזרחי ישראל לרחובות בתסכול ובזעם, הריח ניחוח של בחירות, והפך בין לילה ל"חברתי". וכך היינו עדים לזיגזגים מוזרים.

ביום ראשון, ה-2 לאוקטובר, התראיין שר האוצר שטייניץ למוסף הכלכלי של ידיעות אחרונות, ועמדתו כלפי דו"ח טרכטנברג היתה: "שר האוצר לא מאושר מהמלצות טרכטנברג. לתחושתו, הוא התחנף למחאת האוהלים על חשבון בעיות השורש של החברה הישראלית". אולם, למחרת, דקות ספורות לאחר שביבי פיזר את ישיבת הממשלה ללא כל החלטה בנושא דו"ח טרכטנברג, עמד יובל שטייניץ בפני המצלמות של ערוץ 2, ודיבר בשבחו, בניגוד גמור למה שאמר יום קודם.

חבריו מהקואליציה, ליברמן וישי, לא פחות שועלים מביבי. הם מבינים היטב את התרגיל, ועושים הכול כדי לסכל אותו. הם מתחרים על אותם הקהלים, ואין כל סיבה שהם לא ינצלו את המחאה כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלהם. אמנם הקהל שלהם נשאר בבית, אבל אין ספק שהוא תומך בדרישות המחאה, שכן, החזירות הקפיטליסטית לא מבחינה בין עולים מחבר העמים ובין מזרחים, בין חילונים ודתיים. לכסף אין ריח, והשיטה לא מרחמת על אף אחד.

התרגיל של ביבי נכשל, וטרכטנברג נאלץ לכתת את רגליו עד לוועדת הכספים בראשות ח"כ גפני מיהדות התורה. שם הוא הבין בדרך הקשה, שאחרי שהממשלה הכשילה את הדו"ח שלו, גם הכנסת לא רואה אותו ממטר.

גם עיני גוזר קופון

ואם באמינות עסקינן, אי אפשר לפסוח על יו"ר ההסתדרות עופר עיני. הוא הארכיטקט של הקואליציה הממשלתית, הוא מי שתיווך בין ברק וביבי, והביא להולדת ממשלה ימנית גם כלכלית וגם מדינית. ביבי לא יכול היה לכפות את השיטה הכלכלית שלו בלי שיתוף הפעולה של ההסתדרות ובראשה עיני, שהחזיק מעמד ללא זעזועים.

עם פרוץ המחאה הודיע עיני כי אין בכוונתו להפיל את הממשלה. היום עופר עיני מאיים בשביתה כללית במשק בנושא עובדי הקבלן, כדי לזעזע את הממשלה. נראה שריח הבחירות עלה גם באפו, והוא מחפש תירוץ טוב כדי להחיות את המחאה הדועכת, בתיאום עם ראשיה. אם ביבי הופך להיות "חברתי", עיני לא ימשיך בקו הניאו ליבראלי, הוא יהיה עוד יותר חברתי. לפני שעיני פתח במהלך האחרון, הוא הספיק להמליך את שלי יחימוביץ לראשות העבודה. המפלגה היתה במצב של התפוררות, והמחאה הפיחה בה רוח חיים. אין ספק שגם יחימוביץ תנסה לנכס לעצמה את המחאה.

וכך יתפזר לו הצדק החברתי בין המפלגות הקיימות והמאוסות, וכל מה שישאר מהדו"חות הם הכוונות הטובות של הצעירים שיזמו את המאבק. הפחד של מנהיגי המחאה מהפוליטיקה ומנקיטת עמדה ברורה כלפי הממשלה ומדיניותה, ובעיקר הסירוב לקרוא להפלתה, הביא לכך שהקואליציה עושה את העבודה הזאת. אותם הפוליטיקאים שהשניאו את עצמם על הציבור, הם אשר ידאגו לגזור קופון בבחירות הבאות.

הצדק החברתי והפוליטיקה

מסתבר שצדק חברתי נוגע בלב ליבה של העשייה הפוליטית, והוא ניתן להגשמה אך ורק כאשר מי שדוגל בו יצבור את הכוח הפוליטי שיאפשר לו לממש את רצון הבוחר. המחאה יכולה להוות קטליזטור, היא יכולה להעלות את השאלה על סדר היום, אבל היא לא יכולה לתת לה פתרונות מעשיים. רק מי שזוכה בשלטון נהנה מהכלים המאפשרים לממש את העקרונות החברתיים שעליהם עומדת המחאה. לא מספיק למחות, צריך גם לעשות, ומימוש של מצע חברתי לא נעשה בקיץ אחד, גם אם חם ולוהט. השינוי דורש מחויבות לטווח ארוך, ראייה אסטרטגית ורצון להנהיג.

מערכת הבחירות כבר החלה, והמחאה תפנה את דרכה למצעים השונים שיתחרו על לב הציבור. ולא רק היא עומדת למבחן, אלא גם המדיניות הסרבנית לכל הסדר עם הפלסטינים עומדת למבחן. מי שהנהיג את המחאה כשהוא מחבק את כולם, ימין ושמאל, הקריב בסופו של דבר את המחאה על מזבח אחדות העם. מי שדורש צדק חברתי לעצמו, ומתעלם מהעוול הנעשה לעם הפלסטיני, משחק לידי הימין ואנשי "תג מחיר". מצע קוהרנטי שיכול להביא לשנוי מהפכני בישראל, חייב לאחד בין השלום והצדק החברתי, בין השוויון האזרחי וסיום הכיבוש. אם זה לא ייקרה, ימשיכו ביבי, ליברמן, ישי, לבני וגם יחימוביץ' להתל בנו, עד שחיינו יהפכו כאן לבלתי נסבלים.


4 חלקים מתוך הרצאתו של יעקב בן אפרת מזכ"ל דעם מפלגת פועלים בכנס על תנועת המחאה והאלטרנטיבה החברתית פוליטית אותה מציעה דעם ודרכי הפעולה להגשמת הסיסמא: שלום וצדק חברתי

חלק ראשון: מפלגת דעם ותנועת המחאה


תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"צדק חברתי"

מאת רבקה ויטנברג
נשלח 05.10.11, 18:26

בשביל צדק חברתי הדבר הראשון הוא להתפטר מהשיטה הקפיטליסטית שנותנת הכל לבוסים על חשבון העובדים! רק מדינה של עובדים תחת הנהגה קומוניסטית תתן פיתחונות לבעיה החברתי.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה