תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 13.10.11

מלחמת מעמדות

כשדפני ליף פגשה את עופר עיני: מי באמת עובד בשביל מי

רק לא פוליטיקה, היתה האסטרטגיה של המחאה בתחילת דרכה. לא ימין ולא שמאל, ובעיקר, כל פוליטיקאי שביקר במאהל ברוטשילד גורש משם בבושת פנים. האסטרטגיה השיווקית של המחאה היתה להימנע מכל תג מזהה. על בסיס הגישה הא-פוליטית הגיעה התמיכה במחאה לשיאים שלא נודעו כמותם בישראל. גם כשעופר עיני הציע את עזרתו, הוא נדחה בשאט נפש, ולא במקרה. עיני הוא השושבין העיקרי להקמת הממשלה הימנית, ומי שנתן את ידו לשבירת השביתה של העובדים הסוציאליים. המחאה לא נתנה לו לשקם את תדמיתו על חשבונה, ובצדק.
אולם, במהלך חייה הקצרים, המחאה עברה כבר כמה וכמה שלבים, ועכשיו היא הגיעה להיפוך הגמור של נקודת המוצא שלה, והיא שקועה בעסקנות פוליטית ללא בושה.

בראשית דרכם סירבו מנהיגי המחאה לפרט את דרישותיהם. הם דברו על מחירי הדיור ועל שנוי השיטה. במקום לדרוש את ראשו של ביבי כאדריכל המשק החופשי והמופרט, הם דרשו ממנו את הבלתי אפשרי – לאמץ מצע מהפכני ולכונן מחדש את מדינת הרווחה. אחר כך הם בכל זאת הרכיבו רשימת דרישות, וכאשר ביבי מינה את טרכטנברג, מינו מנהיגי המחאה את הפרופסורים ספיבק ויונה לעזר כנגדם.

אך זה לא עזר. טרכטנברג הגיש את מסקנותיו, המחאה קפלה את אהליה, ביבי התבזה, אבל בסופו של דבר העביר את הדו"ח בממשלה, ומאז המחאה במבוי סתום עמוק. הסיבה לכך פשוטה, התקשורת, שליטפה וטיפחה את מנהיגי המחאה בראשית דרכם, זרקה אותם כדרכה כלימון סחוט, ופשוט התייצבה מאחורי דו"ח טרכטנברג כשהיא מהללת ומשבחת אותו כמבשר המהפכה החברתית.

ואז החליטו דפני ליף וחבריה, שהדרך למנף את המחאה היא דרך פגישות אישיות עם כל חברי הכנסת, וכי באמצעות ההופעה בוועדות הכנסת הם יצליחו להשיג את מבוקשם. "הם עובדים בשבילנו", היה ההסבר השגור בפי מנהיגי המחאה כל אימת שנשאלו, איך הם מצפים שממשלה, שדרכה מנוגדת תכלית הניגוד לתפיסתם האידיאולוגית, תיענה לדרישותיהם.

אולם התברר שח"כים פשוטים לא הספיקו, והיה צורך להיפגש גם עם שרים. את הפגישה הראשונה קיימה דפני ליף עם אלי ישי, אשר מיהר להודיע כי הוא תומך במחאה. במחי יד מחק ישי את כל עוולותיו, מגירוש ילדי עובדים זרים ועד לחוקים גזעניים בכל הנוגע לאזרחות של ערבים. וכך הפכה הסיסמה, "הם עובדים עבורנו", להיפוכה הגמור, "אנחנו עובדים בשבילם". המטמורפוזה היתה די מהירה. חוסר האמון במערכת הפוליטית, ואי נכונותם להציג את עצמם כאלטרנטיבה פוליטית, הפכו את מנהיגי המחאה למשרתי הממסד.

השיא של המהפך, היא הפנייה לעופר עיני, שאותו הם דחו לפני זמן לא רב. ברגע שדפני ליף וחבריה הבינו כי נתניהו גזר קופון פוליטי על חשבונם כשאימץ את דו"ח טרכטנברג, הפך עופר עיני לקרש הצלה, שיכול להנשים את המחאה לפני שהיא נכנסת לתרדמת. עופר עיני קפץ על ההזדמנות בשתי ידיים. הוא חיפש תירוץ טוב להכריז על סכסוך עבודה, ובחר בעובדי הקבלן המסכנים. דפני וחבריה שמחו וצהלו, והצטרפו לקריאה לשביתה כללית במשק. לאחר שכוח לעובדים החליט להצטרף ליוזמת ההסתדרות, הם פנו גם לארגון העובדים מען להצטרף.

מאותו רגע ואילך המחאה נאלמה, ועופר עיני והפונקציונרים שלו תפסו את הכותרות. אבי אדרי, האחראי על תיק התחבורה, הופיע ב"ערב חדש" וגינה בלהט את צורת העסקה המחפירה הזאת. שעתיים אחריו מופיעה שלי יחימוביץ בתכניתה של גאולה אבן, ומצטרפת גם היא לחגיגה, מדברת על העובדים השקופים, ומונה את הצעות החוק שהגישה בנידון. יונה את ספיבק נשכחו כבר מזמן, טרכטנברג מקבל ציונים לשבח בעיתונות, עיני ויחימוביץ משתלטים על המחאה, וזו נדחקת לפינה. עיני ויחימוביץ ינהלו מעכשיו את המאבק עד לבחירות הבאות, דפני וחבריה יכולים להצטרף אליהם אם ירצו, והאמת היא, שבמצב שנוצר, אין להם ברירה.

אחרי שכל כך התאמצו לא לאבד את תמיכת הציבור ולא לפלגו, התחברותם להסתדרות יוצרת אנטגוניזם אדיר. הרקורד של עופר עיני כל כך בעייתי, ואמינותו כל כך מוטלת בספק, שלא ברור איך יצליחו מנהיגי המחאה להוציא שוב לרחוב מאות אלפים. הציבור מבין שעיני הוא מאותם פוליטיקאים, שכל מה שמעניין אותם הוא לשמר את כוחם. הוא נשען על הוועדים הגדולים, אשר כבר שנים מתעלמים מעובדי הקבלן, ומקריבים את זכויותיהם של מאות אלפי עובדים עניים ושקופים.

מען וההסתדרות

לגבי הפנייה לארגון העובדים מען להצטרף לשביתת ההסתדרות, אודה כי קשה לנו להסכים, ואסביר מדוע. כאשר אבי אדרי מדבר בלהט על עובדי קבלן, אנחנו מתפלצים. אדרי אחראי על תיק התחבורה, ובתוקף תפקידו הוא חתום על הסכם קיבוצי עם מועצת המובילים, המאפשרת לבעלי החברות לא לרשום את שעות העבודה של הנהגים ולא לשלם עליהן. שכר היסוד הוא שכר מינימום, והיתר בנוי על פרמיות. מען מוצף בפניות של נהגים שנבזזים ע"י החברות, ועובדים בכפייה שעות ארוכות, מעל ומעבר המותר בחוק.

מזה שלוש שנים, מען גם מארגן עובדי חברת כח אדם, המועסקים ברשות העתיקות. הוועד ההסתדרותי ברשות העתיקות מתעלם מהם לחלוטין ולא שועה לדרישותיהם. מזה שלוש שנים, מען גם מארגן עובדי חברת כח אדם, המועסקים ברשות העתיקות. הוועד ההסתדרותי ברשות העתיקות מתעלם מהם לחלוטין ולא שועה לדרישותיהם. גם במוזיאון ישראל מתעלמת ההסתדרות ממורים המועסקים בחוזים אישיים שנים ארוכות, והסובלים מאפליה בוטה. איך, אם כן, נאמין לטוהר כוונותיהם של עיני וההסתדרות? מבחינת עיני, עובדי הקבלן הם לא יותר מעילה להשתלט על המחאה. לגבי הנהגת המחאה – אי אפשר לסמוך על ההנהגה החובבנית הזאת, המנהלת את המחאה בשליפה מהמותן, בלי כל אסטרטגיה פוליטית ברורה.

בלי כל קשר לסכסוך העבודה שהכריזו עליה ההסתדרות והנהגת המחאה, אנו ממשיכים לעבוד בנושא של עובדי הקבלן באופן יומיומי. זה עתה הכרזנו על סכסוך עבודה בבית ספר לתיאטרון חזותי, עקב סירוב הנהלה להגיע להסכם קיבוצי עם הוועד, המאוגד במען, הדורש להסדיר את העסקת המורים שעבדו עד כה כספקי שירותים. אנו ממשיכים במאבק למען הנהגים הסובלים מהסכם קיבוצי מעוות של ההסתדרות, ואנו ממשיכים להיאבק נגד שרירות ליבה של רשות העתיקות המעסיקה את עובדי בריק העובדים בחפירות באמצעות חברת כוח אדם.

אנו שותפים לכל יוזמה חברתית ולכל תנועת מחאה הרוצה להביא לשנוי חברתי אמיתי, הרחק מהעסקנות הפוליטית של יוזמי המחאה. לצערנו, הם ממסמסים במו ידיהם את הישגם ההיסטורי, שהטביע את חותמו על החברה הישראלית כולה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"להמריץ את עיני? אה!"

מאת אורית סודרי
נשלח 15.10.11, 17:12

שלוש שאלות והערה:
1. מי מספיק תמים לתת לעיני לתפוס את מושכות המחאה ועוד לחשוב שלאחר מכן הוא ימסור אותן בחזרה?

2. האם מטרת המחאה הייתה להמריץ את ביבי, עיני ודומיהם ולהסתפק ביוזמותיהם ובמה שמתאים להם?

3. מתי תומכי הברית עם עיני יבינו שזהו חיבוק דוב? כי יש דרכים הרבה יותר מכובדות להתאבד.

אמרו לנו "בלי פוליטיקה" והתכוונו "תשאירו לנו את הפוליטיקה"

"המחאה החברתית שווה יותר מאשר להפוך אותה לחיילים של הפוליטיקאים הציניים"

מאת אסף אדיב
נשלח 14.10.11, 21:48

ליאור ונצ'ר מקווה שמה שקורה עכשיו הוא בעצם המשך טבעי של ההפגנות והאוהלים בקייץ. "עתה השלב של שינוי, יצירת שיתופי פעולה עם כל גורם שירצה לקדם במשהו את המצב הבלתי נסבל, אם זה אלי ישי (בעקבות דרעי) אם זה עייני ואם זה חברי הכנסת האחרים - כולם מוזמנים חגוג על המאבק, כל עוד יעשו משהו לטובת המטרה"
לדעתי יש כאן פספוס גדול. המחאה של הקייץ היתה מחאה נגד המפלגות והשלטון - כפי שנאמר בהתחלה - זה לא רק ביבי זה כולם. אנחנו בדעם אמרנו שחייבים להגדיר מטרה ברורה - להפיל את ביבי ובחירות. הסטודנטים ומנהיגי רוטשילד התנגדו - הם אמרו שלא נכון לקרא מפורשות לסילוקו של ביבי כי הבעיה היא כל המערכת המושחתת וכל המפלגות. עתה אחרי חודש פתאום מתייצבים מנהיגי המחאה מאחורי עיני. סליחה? האם עיני לא היה אחד מאלא שבגללם אמרתם קודם שזה לא רק ביבי? היה נדמה לי שעיני אחראי להקמת הממשלה ולתקציב הדו שנתי.
המחאה שווה יותר מאשר לייצר חיילים לפוליטיקאים הציניים והמושחתים של פעם. במקום לפרגן לאלי ישי ולהזדנב אחרי עיני ראוי היה שמנהיגי המחאה יציבו אג'נדה חברתית חדשה ולא יהפכו את הנכסים הציבוריים שרכשו בקייץ לקלפי מיקוח זולים במשחק הפוליטי הישן והשחוק. תנועת המחאה שווה יותר מזה.

"המאבק רק מתחיל"

מאת ליאור מנצ'ר
נשלח 14.10.11, 14:29

קריאת המציאות שהצגת מנעיינת וברורה מתוך העשייה הברוכה של מען, אבל אפשר לקרוא את הציאות אחרת.
המחאה עברה לשלב השני שלה, את תפקיד "הערור" של האזרחים כבר עשינו והתוצאות בולטות לעין: תנובה, התמיכה הציבורית למאבק המתמחים ויש אומרים אפילו הסיבה להתעוררות המצפון ההורי אצל ביבי בנושא שליט.
טרכטנברג מראש, מעצם הגדרתו, היה פיאסקו ידוע מראש, המלצותיו חסרות שיניים ובעצם גם חסרות תוכן, אבל המהות, האידיאולוגיה שהצהיר בתחילת המסמך הינה הצהרה חד משמעית של צדקת מאבק האוהלים והמששלה אימצה אותו.
עתה השלב של שינוי, יצירת שיתופי פעולה עם כל גורם שירצה לקדם במשהו את המצב הבלתי נסבל, אם זה אלי ישי (בעקבות דרעי) אם זה עייני ואם זה חברי הכנסת האחרים - כולם מוזמנים חגוג על המאבק, כל עוד יעשו משהו לטובת המטרה.
השלב הבא יהיה בעוד שנתיים (ואולי מוקדם יותר...) בבחירות, עד אז יש לנו עבודה רבה להטמיע את התובנות ולהרחיב את השורות באמצעות שיתופי פעולה.

שנה טובה שתהיה לנו, לכולנו.
שנה של שינוי חברתי.
שנה של מהפכה.

"בגידה"

מאת ניקולה סימונדס
נשלח 14.10.11, 14:27

בסוף חוות החיות החזירים הולכים על שתיים

"זה הזמן"

מאת בני בלאו
נשלח 14.10.11, 12:36

ליבי בהחלט עם המאמר רק שכניתוח הוא ביטוי לחציה הריק של הכוס ובשינוי של תהליכים, משפטים ותאריכים מתאים לכל דרכה של הנהגת המחאה מתחילתה.
ומה עושה ארגון עם מורשת וזיקה למעמד העובדים?
יושב על הגדר ומחכה לסילוק הכנופיה הבירוקרטית בהסתדרות משליטתה בגורל העובדים? או חובר לכוחות אחרים ליצירת לחץ על ההסתדרות ולחיזוק גורמי האופוזיציה בתוכה שכבר מכים גלים לא קטנים (העובדות הסוציאליות, עובדי הרכבת, המתמחים, חיפה כימיכלים ועוד).
זה הזמן להתגייסות המונית לשביתה כללית.
זה הזמן להקים מטה משותף לכל ארגוני העובדים(כולל נציגי ועדים מההסתדרות), הנהגת המחאה, ארגונים חברתיים ושותפים למחאה עם מסרים ברורים:
סוף לשלטון ההון. פיתרון אמיתי לבעיית יוקר המחייה ושחיקת השכר, למען השקעות מאסיביות בדיור, חינוך ובריאות ציבוריים, סוף לאפליה הגזענית בתשתיות ובתקציבים נגד הציבור הערבי-פלסטיני, סוף ל"הפרד ומשול" בין עובדים יהודים וערבים. כן לשלום, לא לכיבוש ולהתנחלויות. שותפות מלאה של המטה המשותף בכל הרמות: דיונים, משא ומתן וקבלת החלטות.
זה הזמן.

"חבל"

מאת דרור קאופמן
נשלח 13.10.11, 21:32

טעות גדולה לדעתי. הביקורת על המחאה לא מבוססת. אין ספק וזה לא חדש שלא מדובר בחיות פוליטיות משופשפות אך להאשים אותם במכירת המחאה לעייני זה לא לעניין. אכן המחאה עלתה על סירטון אבל המשימה היא לעזור לה להמשיך לא לקטרג על מנהיגיה באופן לא בונה. מודה שאין לי איזה רעיון מבריק להציע לעצמנוכדי לצאת מהמבוי הסתום אבל מקווה שהשינוי התודעתי הקטן שחל בקרב רבים כל כך בקיץ הזה יוכל להניע חוכמה גדולה מחוכמת הפוליטיקאים המקצועיים. מעבר לכך יוזמת ההסתדרות אכן צבועה כמובן ונועדה להון פוליטי של עייני אבל יותר נכון לתמוך בה תוך כדי חשיפת הצביעות ולא להתנגד לה. זה לא חדש שמאבק מאוחד חזק יותר מניפרד. ברור שהאג'נדה של מען לגבי עובדי הקבלן שונה משל ההסתדרות אבל אם יש אפשרות להתברג למשהו רחב יותר ולצעוק את הצבע הנכון מבפנים זה הרבה יותר נכון לדעתי. מדיניות ה"למות צודקים" מעולם לא הוכיחה את עצמה ולעומת זאת מדיניות של חזיתות בד"כ כן. אני שמח שכח לעובדים שגם הם כמוכם לוחמים למען עובדי הקבלן בחרו ללכת עם היוזמה.

"עת להתבדל ועת לקחת אחריות"

מאת מלני
נשלח 13.10.11, 20:48

כל מה שכתבתם על עייני הוא נכון וכמובן כואב כי הרבה ב"זכותו" אנ חנו במצב שבו אנחנו היום אבל וזה אבל גדול. מה אתם מציעים מלבד ביקורת לשם ביקורת? עבודה סזיפית- אוקי מסכימה אבל מה בנוגע לתנועת המחאה. מה לדעתכם צריך להיות השלב הבא? למרות שיש לי ספקות רבות לגבי מימוש עייני את השביתה, אם זה אכן יקרה אז בשלב הבא נדאג גם לחשוף את פרצופו אבל קודם נשתמש בכוח השביתה ונעשה נזקים שיחייבו את השלטון המושחת להביא לשינויים רציניים. ואגב היתי שם בפגישת הפעילים וכולם שם לא סומכים על עייני אבל כן חושבים שצריך לנצל אותו פוליטית בגלל שיש בחירות בקרוב בהסתדרות. כך שהם לא כאלו בורים ומטומטמים כפי שהכתבה מציגה אותם. מפלגה מהפכנית אמורה להתייצב במחאה ולקחת אותה קדימה ולא רק לבקר אותה ולהישאר בחוץ בלי רעיונות לקידום המחאה. אתם מחוייבים לקחת אחריות אם אתם מתיימרים להיות כאלה גם בפועל ולא רק בתיאוריה.

"תשובה לעופר-"

מאת ארז וגנר
נשלח 13.10.11, 20:35

הביקורת איננה על כך שהמחאה הפכה לפוליטית. דעם היא מפלגה פוליטית שרוצה להכנס לכנסת ומען זה ארגון עובדים עם עמדות פוליטיות. הביקורת היא שהמחאה במקום להציב עמדה פוליטית הופכת לעסקנות פוליטית שלא מתביישת לשתף פעולה עם הפוליטיקאים הגרועים ביותר כדוגמת הגזען אלי ישי והחמסן עופר עייני.
את הא-פוליטית הבעייתית הם החליפו באופורטוניזם פוליטי.

"עפר עיני משענת רצוצה"

מאת ענת
נשלח 13.10.11, 18:45

הסכמתי עם כל מילה
מדאיגה אותי הצביעות של ההסתדרות ןהעומד בראשה שבמשך השנים שעברו נתנה יד להעסקת עובדים דרך חברות קבלניות או אפילו לא רק דרכן הסכימה שמוסדות ציבוריים יעסיקו עובדים לפי שעות ולא נתנה להם להתאגד ולא רצתה לייצג אותם כשהם פנו אליה.דוגמת מורי אגף הנוער במוזיאון ישראל
היכן היה אז עפר עיני????
יש לזכור לו את חרפת סיום מאבק העובדים הסוציאלים.
בושה

"שביתה בהנהגת ההסתדרות, כוח לעובדים ומען"

מאת אורה
נשלח 13.10.11, 17:27

כותרת כזו תקפיץ את מען לתודעת יותר אנשים מכפי שיכול לקרות בעשר שנות פעילות.
עת לחבור ועת להתבדל.

"מען צריך להגדיל את כוחו"

מאת נבות
נשלח 13.10.11, 17:22

המשיכו במאבקכם למשק עבודה הוגן, אספו תחת כנפיכם עוד ועוד עובדים. מען מייצגת עובדים ולא מנהיגים "עובדים בעיניים" כמו עיני ויחימוביץ. את הצעירים שהתחילו במחאה כדאי להזכיר כמה שפחות, הם סיימו את תפקידם, ויפה שעה אחת קודם.

"אני יכול להתחבר למה שאתה אומר"

מאת עופר
נשלח 13.10.11, 14:13

אבל זאת לא דרך לשינוי, אם נתרחק מכל מה שהוא פוליטי ומסריח פשוט לא נתקרב לכלום, אם דעם תכנס לכנסת מה יקרה? מען לא יכולה להתעלם מהתהליך החיובי היחיד שקורה במדינה הזאת בגלל שהוא נתקל בקשיים ואפשר להסתכל על זה גם מכיוון אחר, זה שעופר עיני מתעסק בזכויות של עובדי קבלן, פוליטי או לא פוליטי, זה הישג.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה