תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 16.10.11

מלחמת מעמדות

עיני - על ראש הקבלן בוער הכובע

עיני נגד ניצול עובדי קבלן? שיתפטר! הרי הוא האחראי

לא נעים לקלקל את המסיבה שאליה הזדרזו להצטרף רבים וטובים. אבל הקריאה של עופר עיני למאבק נגד שיטת הניצול של עובדי הקבלן חסרת כל אמינות. אם ערך יו"ר ההסתדרות חשבון נפש עם דרכו עד הלום והגיע למסקנה שהעסקת עובדים באמצעות קבלנים וכוח אדם היא שיטה פסולה עליו להודות באחריותו לבניית השיטה וללכת הביתה.

ישראל הפכה בעשרים השנה האחרונות לגן עדן לטייקונים. הם קיבלו מתנות מהממשלה, זכו בהטבות מפליגות ויצרו לעצמם עושר ועוצמה חסרי תקדים – כל זאת בחסות האימוץ הגורף של הממשלות כולן את הקפיטליזם הניאו ליברלי.

בד בבד עם תהליך הרסני זה, שפגע בכל חלקה טובה, עברה ישראל מהפכת נגד בתחום התעסוקה. במקום שיטת העסקה פשוטה וישירה, שיש בצידה זכויות סוציאליות, כמו תשלום עבור מחלה, חופשה והפרשות לפנסיה ולמקרה של אובדן כושר עבודה, הוכנסו למערכת אין סוף סוגי העסקה פוגעניים ללא זכויות – עובדי קבלן, עובדי חברות כוח אדם, עובדי עמותות, עובדי תכנית ויסקונסין (שהועסקו בתמורה לקצבה עלובה), פרילנסרים, קבלני משנה פרטיים, חוזים אישיים, הסדרי דור א' ודור ב', ועוד. בנוסף איפשרה המדינה לייבא מאות אלפי מהגרי עבודה בתנאים של ניצול קיצוני וכבילה, שהם סוג של עַבדוּת.

ההסתדרות נתנה יד

השיטה שאיפשרה יצירת מעמד על של טייקונים, מחד גיסא, ומאות אלפים המועסקים בתנאי ניצול וחיים בעוני, מאידך גיסא, לא היתה יכולה להתבסס במשך עשרים שנה בלי הסכמתה של ההסתדרות. כאשר יו"ר ההסתדרות עופר עיני מגדיר היום את השיטה הכלכלית בישראל "קפיטליזם קניבלי", הוא בעצם מנסח כתב אישום גם נגד המוסד שהוא עומד בראשו ונגד עצמו. כאשר עיני מכריז על סכסוך עבודה כללי במשק נגד השיטה של העסקת עובדי קבלן יש תחושה שהוא נלחם נגד עצמו.

השיטה של העסקה בלתי ישירה, המאפשרת לחברות, למפעלים, וגם לממשלה, להתחמק מהחובה לדאוג לעובדיהם, התחילה בשנות השבעים, עם הקמת חברת כוח האדם של ההסתדרות "מנכור" (שהפכה אחר כך לאו.אר.אס). אחר כך זה הפך לשיטפון שהיה קשה לעוצרו. בתחילה זה פגע בעובדים הערבים, הזרים, עובדים ממוצא אתיופי או רוסי שמתקשים בשפה, מובטלים שנזרקו למטחנה של ויסקונסין. אבל אחר כך זה עבר לכל מקום. בתעשייה, בבתי החולים, אחיות בתי הספר, עובדים סוציאליים, רשות השידור, רשות העתיקות, משרדי הממשלה, הדואר, מרצים במכללות – בקיצור, מי לא. כולם מועסקים היום או כקבלנים עצמאים, או כעובדים של קבלני כוח אדם, או כפרילנסרים, או כעובדי קבלני משנה או עובדי עמותות המתפקדות כחברות קבלן לכל דבר ועניין.

עובדי קבלן ברשות העתיקות

ברוב מקומות העבודה האלה יש ועדים של ההסתדרות ויש הסכמים קיבוציים, שבהם נוסחו בעשרים השנה השחורות האלה הסדרים שהתירו שיטות העסקה בזויות אלה. זה תמיד נעשה תחת לחץ ובתירוץ שמדובר ברע במיעוטו וכדי למנוע פיטורים. אבל השורה התחתונה היתה קבלה של מצב שבו יש עובדי דור א' ודור ב', והרבה פעמים עוד כמה דורות מתחת לאפס.

דוגמא בולטת אחת לדינמיקה של ניצול והעלמת עין של ההסתדרות היא הפרשה של רשות העתיקות. מדובר ברשות סטטוטורית המופעלת על ידי הנהלה ציבורית בתקציב ובפיקוח של משרד התרבות והספורט. יתר על כן, מדובר במוסד שיש לו שליחות תרבותית לאומית ושהיה אמור לתת פרנסה מכובדת למאות עובדים אקדמאים ועובדי כפיים כאחד. אלא שהדברים כלל אינם כך.

למרות שמדובר ברשות ציבורית שפעילותה מוסדרת בחוק, הועברו לפני כ-7 שנים עובדי החפירות של הרשות להעסקתה של חברת כוח אדם. חברת כוח האדם שמפעילה את עובדי החפירות, אינה מקיימת שום פעילות חוץ מאספקת כוח אדם לרשות העתיקות. מדי יום היא מעסיקה בעבודות חפירה מאות עובדים בכל רחבי הארץ – עבודתם היא חפירות הצלה לפני התחלות בנייה של בניינים, כבישים, גשרים, וכו'. המימון להעסקת העובדים מגיע מיזמי בנייה ציבוריים או פרטיים – כל יום עבודה של עובד חפירה ממומן על-פי חוק לפי תעריף מוגדר בחוק העתיקות. אלא שבמקום שתשלום מובטח זה לעובדים יועבר לידם ישירות, בתנאי העסקה הוגנים ומכובדים, החלה הרשות מאז 2004 להשתמש בשירותיה של חברת כוח האדם. זו העסיקה עובדים ערבים, עולים חדשים, קשישים, מובטלים – עובדים שככלל ניתן להגדירם מוחלשים – בלי זכויות סוציאליות, ללא חופשות, ללא דמי מחלה, ללא דמי חג, ללא פנסיה, ללא פיצויים – כל זאת בנוסף למצב של החלפת עובדים בלתי פוסקת, שיוצרת אי יציבות קיצונית בחיי העובדים ותלות מוחלטת ב'טובה' שיעשה המנהל באזור כאשר יקרא לעובד.

עופר עיני מתהדר בכך שהוא גרם להפעלתו של תיקון 12א' בחוק חברות כוח אדם (בשנת 2008), המחייב מזמין (רשות העתיקות כאן) לקלוט את העובד שהועסק על ידי חברת כ"א להעסקה ישירה אחרי 9 חודשים. אלא שמה שראינו ברשות העתיקות, שבה נבחן התיקון לראשונה, מצביע על כך שאין כאן תרופה אמיתית למחלה.

21 עובדי חפירות ממזרח ירושלים הגיעו למשרד מען בירושלים בינואר 2009, כאשר הודיעו להם כי בגלל שעברו את הסף של 9 חודשים הם מפוטרים ולא יקראו להם עוד לעבודה. כאשר פנו ללשכת התעסוקה מצאו את מנהלי חברת כוח האדם מגייסים עובדים חדשים במקומם. עו"ד של מען הגיש בקשה לצו מניעה נגד הפיטורים וטען שבשל התיקון בחוק חייבת רשות העתיקות להעסיקם. במרץ 2010 פסק השופט דניאל גולדברג בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לטובת העובדים ומען. הרשות ערערה, ועד היום עומד התיק להכרעה בפני ביה"ד הארצי.
סוד ידוע הוא, שרשות העתיקות קיימה דיונים עם כניסת התיקון לחוק בראשית שנת 2008 והורתה לחברת כ"א להפסיק את העסקת עובדיה אחרי 8 חודשים כדי להימנע מקליטתם. גם אחרי שהובסה בקרב המשפטי בבית הדין, שבו טענה כי בגלל האופי הזמני של עבודות החפירה היא פטורה מהוראות החוק, ממשיכה רשות העתיקות, בתיאום מלא עם חברת כ"א, לפטר את מאות עובדי החפירות כל 8 חודשים, כל זאת תוך הפיכת התיקון לחוק לפארסה ואת חיי העובדים לגיהנום.

במשך כל תקופת המאבק של העובדים לא נשמע ציוץ מכיוון ועד העובדים של רשות העתיקות או מצידה של הסתדרות המח"ר, המאגדת את העובדים המקצועיים ברשות. ממידע שקיבלנו מעובדים בכירים ברשות נודע לנו שגם כאשר הוכנסה חברת כוח האדם בשנת 2004, לא התנגד לכך ועד העובדים והסתדרות עובדי המח"ר.

מניפולציה פוליטית

אין מדובר כאן על מקרה ייחודי ויוצא דופן. מצב דומה מתקיים בכל משרדי הממשלה ומכאן צפונה בשוק הפרטי. הצ'ק הפתוח שנתנה ההסתדרות בראשות עופר עיני לשיטות העסקה אלה, קושר את הנהגת ההסתדרות באחריות לשיטה. לא מקרה הוא שעיני היה יחד עם שותפו, יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, גורם מרכזי בניסיון להאריך את כהונת ממשלת אולמרט. לא מקרה הוא שעיני תיווך וסייע ליצירת הקואליציה של נתניהו וברק והסכים במסגרת השולחן העגול המפורסם על תוכנית האוצר לממש את תכנית ההפרטה שלה היה שותף עוד מזמן בנמלים ועוד. לא מקרה הוא שעיני פעל נמרצות לכפות את הסכם העובדים הסוציאליים, שנתן חותמת 'כשר' לשיטה של מיקור חוץ – קרי, חיסול השירות הציבורי בתחום חיוני זה.

עיני חתום על התקציב הדו שנתי של שטייניץ. כפי שראינו, גם הוויתורים הקטנים שהשיג בשינויי חקיקה הם רק תיקונים קוסמטיים חסרי חשיבות לעומת העובדה שמדובר במערכת שמכוונת כולה לריסוק העובדים. יתר על כן, לאחרונה התבטא עיני בעד הגדלת מכסות העובדים הזרים בבניין לטובת חבריו בהתאחדות הקבלנים. במשך שנים נמנעה ההסתדרות מלעשות צעד כלשהו נגד ייבוא עובדים זרים לחקלאות ובמהלך כל הוויכוח עם החקלאים בשנה האחרונה קולה לא נשמע – היתה זו שתיקה רועמת, שאיפשרה לאחרונה לממשלה להגדיל מחדש את המכסה ולהשאיר אלפי עובדים מקומיים בלי עבודה.

המחאה זזה הצידה

יש להזכיר, כי בקיץ האחרון דחו מנהיגי המחאה ניסיון השתלטות עוינת של עיני. עיני קרא אז להפגנה משלו ביום 2.8.11 בניסיון להוכיח את כוחו. ועדים של ההסתדרות ארגנו הסעות בתשלום על חשבון העבודה והצליחו לגייס אז עשרת אלפים איש. יומיים אחרי זה השתתפו בהפגנת המחאה המרכזית של התנועה 280 אלף איש שהגיעו ללא הסעות ללא מנגנון וצעדו בהפגנת הענק הראשונה של תנועת האוהלים.
עכשיו, אחרי שתנועת המחאה נכנסה למצב של בלבול וחוסר אג'נדה ברורה, ואחרי ששותפתו שלי יחימוביץ הפכה למנהיגת מפלגת העבודה המתחדשת ורוצה למצוא לעצמה משבצת פוליטית לקראת הבחירות הבאות, חוזר עיני לזירה ביוזמה נגד עובדי הקבלן. אלא שקריאה זו חסרת כל אמינות. אין אף מנהיג בולט של ההסתדרות או באופוזיציה בהסתדרות שהעלה את הנושא הזה על סדר היום לפני שעיני הכריז על סכסוך העבודה בנושא. אין להסתדרות כל תכנית רצינית למלחמה בשיטה הזו.

אם עיני רציני בהתנגדות החדשה שלו להעסקת עובדי קבלן וניצולם, הוא צריך ללכת הביתה. הוא צריך להודיע כי הדרך שבה דגל, של שיתוף פעולה עם המעסיקים ועם הממשלה, כשלה, וכי נחוץ עתה מנהיג ודרך חדשים. הניסיון שלו להתייצב בראש המאבק נגד השיטה שהוא היה שותף לבנייתה, הוא במקרה הטוב אשליה ובמקרה הרע ניסיון ציני לרכוב על גל המחאה החברתית, להשיג תמיכה ציבורית ואז להגיע למו"מ עם הממשלה, כדי להשיג שוב פשרה רקובה, שתשאיר את המצב על כנו.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"עיני קופץ על העגלה"

מאת ענת
נשלח 16.10.11, 11:44

מדאיגה אותי הצביעות של ההסתדרות והעומד בראשה שבמשך שנים נתנו יד להעסקת עובדים דרך חברות קבלניות או אפילו לא רק דרכן. הם שיתפו פעולה עם ההנהלות נגד העובדים, הסכימו שמוסדות ציבוריים יעסיקו עובדים לפי שעות ולא נתנו להם להתאגד ולא רצו לייצג אותם כשהם פנו אליהם. דוגמת מורי אגף הנוער במוזיאון ישראל
היכן היה אז עפר עיני????
יש לזכור לו את חרפת סיום מאבק העובדים הסוציאלים ועוולות העבר,
עכשיו הוא מנסה לקפוץ על עגלת המחאה
יש לקרוא לו להתפטר לאלתר.

"לא כל פשרה היא עובדה רקובה"

מאת זאב ברקאי
נשלח 16.10.11, 11:35

כתבתם כתב שטנה נגד עיני וזה לגיטימי וכנראה אף נכון מבחינת העובדות
אבל למה להכריז על פשרה כמשהו רקוב
אפשר להוקיע אדם אפשר לדרוש שילך הביתה אפשר לדרוש להקים איגוד מקצועי אחר אפשר לקרוא למרד מסים אפשר לרדת מהמדינה אבל למה לקלל למה להגדיר כל פשרה כרקובה אי אפשר לדבר לענין בלי לקלל

"מדוע מען לא מאגדת את כל עובדי הקבלן?"

מאת נבות
נשלח 16.10.11, 11:32

מספרם הגדול של עובדי הקבלן המנוצלים, הוא היתרון של מען וארגוני עובדים המייצגים באמת את הזכויות של המקופחים והעבדים.
אתם יכולים להחליש את ההסתדרות ולחזק את העובדים.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה