תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 16.11.11

דיעה

החורף הימין קם על צד שמאל

זוכרים את "בלי בג"צ ובלי בצלם" הביטוי שתבע רה"מ יצחק רבין בשנת 1994 בשידורי ערוץ 1 הממלכתי כשהסביר איך הרשות הפלסטינית תעשה עבור ישראל את העבודה המלוכלכת מבלי שנצטרך להתמודד עם בג"צ או עם בצלם?
מאז נרצח רבין כתג מחיר על הסכמי אוסלו, הערוץ הראשון, בג"צ ובצלם מתמודדים גם הם עם מתקפת תג מחיר פוליטי, ביוזמת הממשלה והכנסת: סתימת פיות בערוץ הראשון; השתקת דעות בקרב ארגוני זכויות אדם; וריסון בג"צ וגישתו האקטיביסטית. הממשלה ללא ספק שונאת אקטיביזם. בתנאי שהוא שמאלני כמובן. אז איך הגענו עד הלום?

השמאל הישראלי מאז הסכמי אוסלו התגאה כי הימין מממש את חזונו ועושה את העבודה עבורו: שרון התנתק מעזה בדרכו שלו, נתניהו קיבל את עקרון שתי המדינות אבל בדרכו שלו, וכך במסגרת מימוש החזונות החליט הימין לממש גם את מורשת רבין: "בלי בג"צ ובלי בצלם", שוב - בדרכו שלו ותוך הענקת פרשנות יצירתית, שבאה לידי ביטוי בחוקים הדרקוניים והאנטי דמוקרטיים האחרונים.

השמאל הישראלי עדיין מדמם מאותן 3 יריות בכיכר. מאז הרצח לא הצליח השמאל לחזור לשלטון למעט אותה אפיזודה קצרה ומדממת של ממשלת ברק ובעצם גם לא ממש ניסה. למען "שלמות הבית" הסכימו מפלגות השמאל לוותר אפילו על הניסיון לזכות שוב בשלטון. נראה כי השמאל בעצמו התחיל להאמין ש"רק הימין יכול", וכך מפלגות השמאל נתנו את ידן פעם אחר פעם לשרון, אולמרט, או ציפי ליבני, בתקווה שאלה יממשו את חזונם ובעצם הפכו את עצמן לגלגל רזרבי תחת ממשלות הימין. ואלה עשו בשלטון כבשלהן, קרצו לימין בכדי לחזק את כוחן ובחרו בקואליציות עם אלי ישי וליברמן, ביודען שתמיכת השמאל כבר שלהם. בינתיים גדר ההפרדה חלחלה לעומק הגדה, ההתנחלויות שגשגו והכיבוש איתן.

השמאל התייאש מפוליטיקה אבל לא מהרצון להשפיע. השדה החוץ פרלמנטארי הפך לשדה הפעולה עבור מרבית הארגונים (NGO) לזכויות אדם ופעילי שמאל. הניסיון האופרטיבי היה לבנא"ם את הסכסוך ולהשפיע על הקהילה הבינלאומית לכפות הסדר על הצדדים הסוררים. אלא שפעולותיהם לא שינו את המפה הפוליטית. בנאו"ם הסכסוך וחשיפת פשעי הכיבוש כתחליף לעשייה וחתירה לשינוי פוליטי פרלמנטארי רק הובילו את הארגונים לטבוע בים העוול הנגרם לעם הפלסטיני, ולפעולות שאין להן גב פוליטי בקרב הציבור הישראלי, כמו הקריאה לחרם על ישראל, או הפנייה לוועדת גולדסטון. מהלכים אלו רק שיחקו לידי מפלגות הימין הקיצוני, אלה היהודיות ואלה הערביות.

אין ספק שלארגוני זכויות אדם הפועלים בשטחים ובישראל תפקיד חשוב במאבק בכיבוש. פעולותיהם במישור המשפטי והציבורי חשפו את אופיו המושחת של הכיבוש, את הדינאמיקה שלו, ואת הקשר הסימביוטי בין ממשלות ישראל לדורותיהן והנהגת המתנחלים (מועצת יש"ע). לדו"ח בצלם השנתי החושף את הפרת זכויות האדם בשטחים ולדו"ח שלום עכשיו המתעד את הרחבת מפעל ההתנחלויות, יש חשיבות רבה לדיון ציבורי בישראל. האיחוד האירופי וארה"ב נשענים על דו"חות אלו כאשר הם באים בדין וחשבון עם ממשלת ישראל על הנעשה בשטחים הכבושים. מכאן הניסיון של מפלגות הימין להרעיל ולייבש את הקרקע ממנה ניזונות ומזינות העמותות את הקהילה הבינלאומית.

לאיחוד האירופי ולממשל האמריקאי משקל כלכלי מכריע לגבי ארגוני השמאל בישראל מאז האינתיפאדה הראשונה. אלא שהם מספקים תמיכה כלכלית גם לשלטון וגם למתנגדים לו. לא אלה ולא אלה יזכו ליום אחד של חסד ללא התרומות והמענקים ממדינות המערב. אלא שארגוני זכויות האדם לא העריכו נכונה את כוח ההשפעה שלהם על המוסדות האירופים. כך למשל, בעת שנשמעו קריאות לבידודה של ישראל כתג מחיר כלכלי על עוולות הכיבוש, מעמדה הכלכלי של ישראל דווקא שודרג בעשור האחרון. והיא זכתה להקלות משמעותיות בכל הקשור לסחר חוץ הן מארה"ב והן מהאיחוד האירופי, בנוסף לאשראי זול. כך גם התקבלה ישראל בזרועות פתוחות לחיק ה OECD, דווקא בימים בהם ניהלו ארגונים בישראל קמפיין דה-לגיטימציה לממשלת אולמרט בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

ח"כ אופיר אקוניס, מיוזמי החוק לייבוש עמותות השמאל, מתרץ את הצעת החוק בכך שאירופה משפיעה על הפוליטיקה בישראל דרך מימון העמותות. הוא צודק, אבל לא רק עמותות ולא רק בישראל. לאיחוד האירופי ולמוסדות הפיננסים הכוח להפיל ממשלות. רק השבוע הם הכריחו שני ראשי ממשלה (חברים קרובים של ביבי) להעביר חוקי חירום כלכליים בפרלמנט ולהתפטר. האחד פפנדראו היווני, והשני ברלוסקוני האיטלקי שחוקק גם הוא חוקים אנטי דמוקרטים לטובת הישרדותו הפוליטית. עם כל הכבוד לדאגותיו של ח"כ אקוניס, אירופה הקלאסית הוכיחה השבוע שבלי בג"צ ובלי בצלם היא יכולה לייבש את כלכלת ישראל ולדחוק את ממשלתה אל ספסלי האופוזיציה, כאשר היא מזהה אי יציבות וסכנה קיומית.

דווקא בקיץ האחרון היו יכולים השמאל והארגונים החברתיים לקרוא להפלת הממשלה. העם הצביע ברגליו אי אמון בנתניהו שבת אחר שבת. אבל במקום לשלב בין צדק חברתי וסיום הכיבוש, שוב בחרה הנהגת המחאה להתחבק עם הימין בשם הקונסנזוס, ושוב בחר השמאל להיעדר מהזירה הפוליטית. במקום לגייס את הציבור ולקרוא להפלת הממשלה, בחרה הנהגת המחאה לפלרטט עם רה"מ, בדרישה שהוא זה שיממש את חזונה החברתי. כשנתניהו זיהה שהנהגת המחאה מבולבלת יותר ממנו, כשהוא הבין שהיא מושכת אחריה את גייסות השמאל אל אותה מערבולת של דרישות חברתיות ושאין עליו כל איום בזירה שלו, הוא הבין שכל שנדרש ממנו הוא להחזיק חזק עד מושב החורף. ביום הפתיחה החגיגי של המושב ישבו ראשי המחאה ביציע הכבוד ונכחו במופע האימים של חברי הקואליציה שהצביעו אי אמון בדמוקרטיה. כל שנותר לנתניהו היה לנער מעליו את שאריות האבק החברתי שנדבק בו בקיץ.

מדיניות הממשלה הן בתחום החברתי והן בתחום המדיני חושפת את שורשיה הרקובים. במהלכיה וחוקיה האובדניים מודה הממשלה כי היא אובדת עצות, תקועה ומבודדת. מפלגה אשר מעקמת את הדמוקרטיה בכדי לבסס את מעמדה בשלטון רק מעידה על השבר האידיאולוגי בחברה ועל חולשתה הפוליטית, חולשה אליה נחשפנו בקיץ האחרון.

לנוכח המיתון הקרב ובא ולנוכח הקואליציה היציבה של נתניהו, ספק אם יוקדמו הבחירות. בשנתיים הקרובות יצטרך השמאל להירתם לעגלה לפני הסוסים, ולצאת לבד מהבוץ. אירופה ואובמה במצבם בטח לא יצילו אותנו מלפיתת הימין. רק שמאל רדיקלי המחויב לצדק חברתי ולסיום הכיבוש כמו גם לעשייה פוליטית, שמאל אשר מסרב להתחבק עם הימין, יוכל להציב אלטרנטיבה למדיניות הדורסנית והאנטי דמוקרטית של ממשלת נתניהו.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה