תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 18.11.11

רשות פלסטינית

רקוויאם לרשות הפלסטינית

שרי הקבינט הביטחוני החליטו, בפגישתם האחרונה בתחילת השבוע, כי ישראל תמשיך לעכב העברת כספי מסים לרשות הפלסטינית, בסך 100 מליון דולרים. לא עזרו הפצרותיו של שר הביטחון ברק וקצינים בכירים, אשר הסבירו שהכסף נועד למשכורות עבור אותם שוטרים שדואגים לביטחון האזור. עמדתם הנחרצת של שר האוצר שטייניץ ושר החוץ ליברמן היא זו שגברה - הכסף לא יועבר. העיכוב בהעברת הכספים הוא העונש שנתניהו החליט לתת לרשות הפלסטינית על כך שהעיזה לפנות ואף להתקבל כחברה באונסק"ו. עצם הפנייה של הפלסטינים למועצת הביטחון של האו"ם, כדי לקבל מעמד של מדינה, התפרשה על ידי ישראל כהכרזת מלחמה, והביאה את צה"ל לתרגל תרחישים אפשריים של התפרצות אינתיפאדה שלישית בספטמבר.

אבו מאזן אכן נתן נאום היסטורי בעצרת הכללית של האו"ם; נתניהו השיב לו בהופעה מרשימה; אובמה אימץ את הגרסה הציונית תוך שהוא מנפנף בסכנת הקיום למדינה היהודית המוקפת במרחב ערבי עוין; אך מאז לא קרה הרבה. ספטמבר עבר, הרשות הפלסטינית לא השיגה את הרוב הדרוש במועצת הביטחון, חלום המדינה נגוז, ובמקום אינתיפאדה הסתפקו הפלסטינים בהצבת כסא ריק באמצע הכיכר המרכזית ברמאללה, סמל למקומה הנעדר של פלסטין בעצרת הכללית. הנושא הפלסטיני הפך לנושא מת. העולם עסוק במה שמתרחש בסוריה, ונתניהו שקוע בתחזוק הקואליציה שלו, על ידי העברה של חוקי גזע וחוקים אנטי דמוקרטיים בכנסת.

ראש הרשות הפלסטינית, שנקלע למבוי סתום, פועל בצורה תזזיתית ויורה לכל עבר, בחיפוש אחר דרך שתניע את המו"מ עם ישראל. בין צעדיו האחרונים ניתן למנות את הפגישה הצפויה בקהיר עם ראש החמאס, חאלד משעל, במטרה לקדם את הבחירות לרשות הפלסטינית. כזכור, הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס נחתם במאי האחרון. מאז לא קרה דבר, משום שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי המועמד לראשות הממשלה הזמנית. אבו מאזן התעקש על סלאם פיאד, בזמן שחמאס פסלה אותו מכל וכל. הפיוס בין הניצים, הושג למעשה כתוצאה מלחץ ציבורי, ולא מתוך הסכמה אמיתית לשינוי.

בעוד חמאס מבקרת בחריפות את ניסיונותיו של אבו מאזן להשיג הכרה באו"ם, היא ממשיכה לטפטף רקטות על הדרום, על מנת לשמר לעצמה את אופציית המאבק המזוין. אבו מאזן מצדו, יוצר במכוון אווירה של חוסר ודאות. בכינוס של הנהגת הפת"ח הוא הודיע כי אין בכוונתו להעמיד את עצמו לבחירה מחודשת, ובכך השאיר את תנועת הפת"ח על הקרשים, כאשר מועד הבחירות הולך ומתקרב. בפעם המי יודע כמה, רומז אבו מאזן לכל מאן דבעי, ובעיקר לאמריקאים, שאם לא תהיה התקדמות במו"מ עם ישראל, הוא מתכוון לפרוש, והם עומדים לאבד את הפרטנר היחידי איתו ניתן להגיע להסכם. אם אבו מאזן אכן יסיר את מועמדותו, אין כמעט ספק שחמאס תזכה בבחירות. התוצאה המיידית תהיה חיסול כל סיכוי להגיע להסדר בזמן הנראה לעין, ולכן הוא אומר: מי שלא רוצה אותי, יקבל את חמאס.

האתר האינטרנטי של עיתון "אל חיאת" פרסם מאמר תחת הכותרת: "האם ימסור עבאס את מפתחות הרש"פ לישראל?" כותב המאמר יודע לספר, שאבו מאזן הקים ועדה בראשות נביל שעת', על מנת לדון בעתיד הרשות, וכן ביקש מהוועד הפועל של אש"ף ומוועדת המעקב של הליגה הערבית, לדון אף הם בנושא. במאמר מצוטט עזאם אל אחמד, נציג הפת"ח למו"מ עם חמאס: "הרשות היא ישות זמנית, שתקפה פג בשנת 1999 כאשר היא הייתה אמורה להפוך למדינה. קבלנו את דרישת האמריקאים לקיים כל מיני משאים ומתנים עם ישראל, שלא הניבו פירות. בינתיים המשיך מפעל ההתנחלות להתפשט, עד שלא ניתן להקים יותר מדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי... בנוסף, ישראל חזרה לכבוש את השטחים שהועברו לשליטת הרשות (הערים הראשיות) כך שכל השטח נמצא תחת כיבוש, והחלוקה בין שטחי A, B, ו-C חדלה להתקיים. האם אנחנו חיים תחת כיבוש, או שאנחנו רשות המנוהלת ע"י הכיבוש? האם אנחנו רשות בדרך להפוך למדינה, או שאנחנו בעצם מכשיר בידי הכיבוש כמו שהיה צד"ל של אנטון לחד וסעד חדאד בדרום לבנון? הפלסטיני לא יכול לחפור באר מים בלי הסכמתה של ישראל, ואיש הבטחון לא יכול למלא את משימתו בלי לקבל היתר מישראל, לכן, אולי אנחנו בכלל משקרים את עצמנו כשאנו קוראים לעצמנו רשות לאומית?"

הדברים מדברים בעד עצמם, מה שהיה נהגה בחדרי חדרים, הפך לתהיות גלויות של בעל תפקיד מרכזי ברשות. עזאם אל אחמד מבטא קונצנזוס חדש, הגורס כי עם מו"מ או בלעדיו, אם הקבלה לאו"ם או בלעדיה, הרשות הפלסטינית אינה אלא אוטונומיה מוגבלת, הפועלת בסמכות ובשירות ישראל. קיומה של הרשות הפלסטינית אינו משרת בשום פנים ואופן את האינטרסים של כלל תושבי הגדה המערבית ועזה, אלא רק שכבה צרה של פקידים, אנשי עסקים וסוחרים, אשר נהנים מהפריבילגיות שהשלטון מעניק להם. התמיכה של מדינות אירופה וארה"ב, מזרימה לרשות הפלסטינית את הכספים הנחוצים לקיים את זרועות הביטחון, את הפקידות ואת שירותי הבריאות והחינוך, אבל היא אינה מספיקה ליצור צמיחה כלכלית ועצמאות מדינית.

הרשות הפלסטינית היא אכן הכלי היעיל ביותר שיכלה ישראל להשיג על מנת להמשיך את הכיבוש ואת מפעל ההתנחלויות. אין לרשות זאת כל עתיד, כי אין בישראל שום כוח פוליטי שיכול או רוצה להתעמת עם המתנחלים. הראייה לכך היא פעולותיו האחרונות של נתניהו על מנת להלבין התנחלויות שנבנו בניגוד לחוק, ולדחות את הריסתם של המאחזים הבלתי חוקיים שהממשלה התחייבה להרסם בהקדם. אין ספק שמי שפועל להרחיב את ההתנחלויות ואינו מוכן אפילו לדון על הקפאת הבנייה לזמן מוגבל, מסייע במו ידיו לפירוקה של הרשות הפלסטינית.

ואולם, לצד קולותיהם של הפת"ח וחמאס, אשר חלקו ביניהם את השליטה על העם הפלסטיני, הולכים וגוברים הקולות המושפעים מהאביב הערבי, וקוראים לשנוי המצב מהשורש. אלה הם אותם צעירים הפגינו ברחובות ודרשו לשים קץ לפילוג הפנימי. הרשות הפכה עבורם למכשול במאבק נגד הכיבוש, היא יצרה פילוג בין הגדה המערבית ועזה, היא הסירה מישראל את האחריות על חייהם של ארבעה מיליון תושבים, שנותרו ללא אדמות וללא מקורות פרנסה, סגורים מאחורי גדרות, חומות ומחסומים צבאיים. ההתעלמות של הציבור הישראלי מהכיבוש והעדר כל עניין במתרחש מעבר לגדר ההפרדה, אינה פותרת את הבעיה אלא רק מחריפה אותה. אבו מאזן משדר אותות מצוקה, וממשלת ישראל בתגובה קושרת משקולות לרגליו כדי להטביע אותו עמוק יותר.

הממשלה הנוכחית מכריזה על רצונה במדינה פלסטינית ובהתנחלויות גם יחד. התוצאה תהיה התמוטטות הרשות וחזרה לימי הכיבוש של טרום-אוסלו. התמונות המגיעות מרחבי העולם הערבי, של צבא המדכא הפגנות לא אלימות, יכולות ללמד אותנו מה יקרה אם הרשות תעלם, וישראל תהיה זאת שתשלוט בשטח בצורה ישירה. כנופיות "תג מחיר" יידמו למליציות השביחה של בשאר אסד, וצה"ל, לצבא הסורי הטובח בעמו. אין זה חזון אחרית הימים אלא תרחיש ממשי, שהחברה הישראלית תצטרך להתמודד איתו במוקדם או במאוחר.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה